J Street מוכרת עצמה ברכות לחסרי הידע

Print This Post

ג'רמי בן-עמי

J Street's soft sell for the uninformed

ג'רמי בן-עמי, מייסד ונשיא J Street, כתב לאחרונה ספר מטעה ביותר שכותרתו "קול חדש לישראל". בספר מתאר בן-עמי את עצמו כתומך נלהב של ישראל וציוני מסור ומשבח את מעלותיו של ארגונו ה-"פרו-ישראלי ופרו-שלום" כביכול.

פרק הפתיחה מבוסס על האוטוביוגרפיה של אביו, יצחק בן-עמי, אשר משפחתו השתקעה בפלשתינה. יצחק הפך לחסיד מסור של ולדימיר ז'בוטינסקי ונשלח לארצות הברית מטעמו של הארגון הצבאי הלאומי המחתרתי, בתחילה על מנת לגייס מתנדבים לצבא יהודי ולאחר מכן כדי לתמוך בקמפיין מטעם קבוצתו של פיטר ברגסון (הלל קוק), אשר נועד לעורר את האמריקאים למצוקתה של יהדות אירופה. יחד עם בן הכט, אדוארד ג'י רובינסון ואחרים, הוא התעמת עם הרב סטיבן וייז ועם הממסד היהודי אשר, בהיותם שבויים תחת קסמו של הנשיא פרקלין רוזוולט, נותרו דוממים אל מול חוסר נכונותו של הממשל לספק מקלט ליהודי אירופה בזמן שנרצחו בידי הנאצים.

ג'רמי בן-עמי רומז כי על אף שייתכן ואביו לא היה מביע תמיכה בהשקפתו הנוכחית, הוא ממשיך את דרכו בכך שהוא עומד "באומץ" מול הממסד היהודי, ובן-עמי האב וודאי "היה די שמח שאכפת לי מספיק על מנת להיות מעורב". במציאות, לו היה יצחק בחיים, הוא היה ככל הנראה שבור-לב וזועם בראותו את גישת בנו כלפי ישראל.

ואולם, קוראי הספר יגלו כי בעוד ההשקפות שמביע בן-עמי בספרו הן שמאלניות קיצוניות ואנטי-ממסדיות באופן פוגעני, הן עדיין 'מתונות' ביחס לעוינות האנטי-ישראלית העוצמתית המיושמת על ידי J Street.

הוא כותב כי "דורנו חייב לממש את החלום הציוני ולהשיג שלום עם שכניו", וכי במידה ותפרוץ מלחמה חדשה המאיימת על קיומה של ישראל- "יהדות העולם ללא ספק תיקרא לדגל כנדרש".

הוא תומך בפתרון שתי מדינות (אשר בהינתן סידורי בטחון לאומי- רוב הישראלים יתמכו בו כיום), מאמין בחלוקתה של ירושלים ומתנגד להתנחלויות.

הוא טוען (וטועה) כי הממסד היהודי מרסן כל ביקורת כלפי ישראל. הוא מבקש כי תומכיו של J Street, וולט ומירשהיימר (Walt & Mearsheimer), מחברי הספר אשר משמיץ את הלובי היהודי, לא יטופלו באופן מקרת'יסטי. הוא מחשיב מתקפות כנגד ריצ'ארד גולדסטון כבלתי מועילות, ומתאר אותו כ-"יהודי אציל". הוא אומר כי על הישראלים לכבד את הנרטיב הפלסטיני.

אפשר להתנגד באופן נחרץ לעמדות שכאלו, אך עדיין להסס לפני שמתארים ביקורת נוקבת שכזו כ-"אנטי-ישראלית".

ואולם, ספרו של בן-עמי הוא ניסיון חסר כנות לייצר ספין המצייר באופן מכובס ומכובד את הארגון אשר מטרתו המרכזית היא חתירה תחת המדיניות של ממשלתה הנבחרת והדמוקרטית של ישראל. הוא עושה זאת בעת שהמדינה היהודית נמצאת תחת מתקפה גלובאלית, עומדת בפני איומים קיומיים וסובלת מקמפיין בינלאומי המכוון לדמוניזציה ודה-לגיטימציה שלה.

הקווים האדומים המפרידים בין J Street לבין ארגונים יהודיים מן הזרם המרכזי הם לא השקפותיה, אלא מאמציה לשכנע את האומה האמריקאית לעודד את הנשיא אובמה להפעיל לחץ על ממשלת ישראל. אין ספק כי שידול הממשל על ידי יהודים אמריקאים אופנתיים- בניסיון להכריח את ישראל לפעול בניגוד לרצונה בנושאי ביטחון לאומי בעלי השלכות פוטנציאליות של חיים ומוות על אזרחיה- הוא בלתי מוסרי בעליל. J Street מצדיק את מעשיו בטענה כי הישראלים זקוקים ל-"אהבה קשוחה", ומשווה אותנו לילדים המשתמשים בסמים ואשר יש להפעיל עליהם לחץ לעשות את מה שטוב עבורם, או החרמת מפתחות הרכב מחבר שיכור.

השקריות הבוטה בנכונותו המוצהרת של בן-עמי לעמוד מאחורי ישראל בעת מלחמה הופגנה על ידי גישתו של J Street לעימות בעזה- אשר איחד מאחוריו את כל קצוות הקשת הפוליטית הישראלית, כולל מר"צ השמאלנית. הארגון הפעיל בזמנו 'שקילות מוסרית' בין ישראל לבין החמאס כאשר טען כי "ישנם רבים המכירים באלמנטים של אמת משני צדיה של המחלוקת התהומית הזו", ונזף בישראל על כך שהפעילה "תגובה בלתי פרופורציונאלית". הארגון הצהיר כי "אנו מכירים בכך שהן לישראלים והן לפלסטינים אין מונופול על נכון ולא-נכון", והאשים את הישראלים בכך שהם "חסרים שפיות ומתינות" בגישתם כלפי חמאס.

בנוסף, J Street תומך ומממן את מועמדותם של חברי קונגרס אנטי-ישראליים ומנהל ללא הרף קמפיינים כנגד החלטות פרו-ישראליות בקונגרס. מיד לאחר הטבח בבני משפחת פוגל, התנגד  J Street אפילו להחלטה חוצה המפלגות בקונגרס אשר גינתה את הרשות על ההסתה האנטישמית, בטענה כי "מנהיגות הרשות הנוכחית לקחה על עצמה סיכונים פוליטיים עצומים והראתה נכונות אמתית לסיום הקונפליקט". הארגון יזם פגישות בגבעת הקפיטול שמטרתן לאפשר לריצ'ארד גולדסטון לקדם את הדו"ח המפוקפק שלו. יתר על כן, ב-2009, בשיאו של העימות בנושא הסנקציות על איראן, בן-עמי פרסם מאמר בו התנגד לסנקציות של האו"ם על האיראנים.

הארגון הפעיל לחצים גם כנגד וטו אמריקאי על ההחלטה החד-צדדית לגינויה של ישראל במועצת הביטחון של האו"ם. צעדיו בנושא זה הביאו את חבר הקונגרס הדמוקרטי, גארי אקרמן, לנתק את קשריו עם הארגון בעקיצה "הראש של J Street כה פתוח בנוגע למה שנחשב לתמיכה בישראל- עד שמוחו נפל החוצה".

J Street שב ומשמיץ את AIPAC ואת מאמציו לייצר תמיכה דו-מפלגתית למדניותיהן של ממשלות ישראל הנבחרות והדמוקרטיות, ומצייר את AIPAC כגוף ימין קיצוני. הוא מזהיר את יהודי ארה"ב כי ב-"תמיכתם החד-צדדית בישראל" הם עלולים למצוא עצמם מואשמים בנאמנות כפולה. אחד משותפיו המייסדים וחבר בוועדה המייעצת של הארגון, דניאל לוי, אפילו אמר בכינוס באבו-דאבי כי "יצירתה של ישראל" הייתה "מעשה שאינו נכון".

הארגון מגנה כעת באופן עקבי החרמות, הימנעות מהשקעות וסנקציות (BDS). ואולם, הם עדיין מקבלים בברכה ארגונים המקדמים BDS, כמו ארגון 'קול יהודי לשלום', כמשתתפים בוועידה שלהם. הם גם השתתפו במימון משותף של משלחת של הקונגרס יחד עם 'כנסיות למען המזרח התיכון', קואליציה התומכת ב-BDS. הארגון בחר לכבד חיילים ישראלים אשר סרבו למלא פקודות. כמו כן, הוא תמך בתנועת 'סולידריות שייח ג'ראח' הקוראת לחיסול הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל.

בן-עמי מנסה להקל ראש בסקנדל אשר חשף אותו כשקרן סדרתי, וחייב אותו להתנצל על כך שבאופן עקבי הכחיש כי J Street מומן בחשאי על ידי ג'ורג' סורוס, יהודי אנטי-ישראלי פתולוגי. כמו כן, קיימת שאט-נפש גוברת באשר לתרומות אנונימיות נוספות שמקורן מחוץ לגבולות המדינה, ועדויות לפיהן חלק הארי מתקציבי הארגון מגיעים ממקורות העוינים את ישראל- כולל ערבים.

רשימת היוזמות האנטי-ישראליות של J Street היא אינסופית. רובן זוכות להתעלמות או להמעטה בערכן בספרו מוליך השולל של בן-עמי, אשר יכול לשמש מקרה בוחן לדיבור-כפול אורווליאני, וזאת בגלל הדרך השקרית בה הארגון מציג עצמו כ-"פרו-ישראלי". הוא מזכיר את ארגוני ה-"פרו-שלום" של החזית הקומוניסטית, אשר ביקשו לרמות ליבראליים מושבעים אשר יאמינו כי הם מקדמים את השלום, בעודם מקדמים במציאות את האינטרסים של "האימפריה המרשעת".

בן-עמי טוען כי נדרש אומץ מצדם של מבקריה של ישראל על מנת לפתוח את הפה. ואולם, במציאות, התקשורת הליבראלית- ובמיוחד הניו-יורק טיימס, מתחנפת אליו ואל מבקרים יהודים נוספים של ישראל כאל גיבורים, ומעניקה להם חשיפה אשר לה לא היו זוכים בדרך אחרת.

למרות זאת, J Street לא הצליח להתרחב מעבר ללהקה המצומצמת של השמאל הקיצוני האנטי-ישראלי וחבריהם התמימים לדרך. יהיה זה מעשה שטות להכיר בהם כעת כחלק מהזרם המרכזי היהודי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann