בכנס השנתי החמישי שלו שנערך בשבוע שעבר, J Street קידם את מטרתו לגיבוש הכרה כארגון יהודי מן הזרם המרכזי, וזאת ע"י צירוף מגוון רחב של אישיויות פוליטיות אמריקאיות וישראליות בולטות לרשימת הדוברים בכנס. אלו כללו את סגן הנשיא, ג'ו ביידן, השליח המיוחד מרטין אינדיק, מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, שרת המשפטים הישראלית ציפי לבני, וכן נציגים ממרבית המפלגות בכנסת. שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן, באחד האקטים האחרונים קודם לפרישתו, העביר את ברכתו בווידאו. אפילו חבר הליכוד הבולט, ח"כ צחי הנגבי, וח"כ הכנסת יצחק וקנין מש"ס השתתפו באירוע. וקנין היווה מרכיב קומי בוועידה, וזאת כאשר התרברב בפני המשתתפים כי הוא דוחק ברבני ש"ס להכיר בזרמים ביהדות שאינם אורתודוכסים, וכן להימנע מהפגנות כנגד מצעדי הגאווה. הנגבי עשה גם הוא מאמצים לזכות בחיבת הקהל, והצדיק את השתתפותו מן הטעם שעל אף שהוא חולק על חלק גדול מעמדותיו, J Street מהווה לטעמו ארגון "פרו-ישראלי" שכלפיו הוא חש מחויבות להשתתף ב"דיאלוג".

J Street אינו "פרו-ישראלי"

Print This Post

hanegbi-at-jstreet

J Street Not a "Pro-Israel" Organization

בכנס השנתי החמישי שלו שנערך בשבוע שעבר, J Street קידם את מטרתו לגיבוש הכרה כארגון יהודי מן הזרם המרכזי, וזאת ע"י צירוף מגוון רחב של אישיויות פוליטיות אמריקאיות וישראליות בולטות לרשימת הדוברים בכנס. אלו כללו את סגן הנשיא, ג'ו ביידן, השליח המיוחד מרטין אינדיק, מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, שרת המשפטים הישראלית ציפי לבני, וכן נציגים ממרבית המפלגות בכנסת. שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן, באחד האקטים האחרונים קודם לפרישתו, העביר את ברכתו בווידאו. אפילו חבר הליכוד הבולט, ח"כ צחי הנגבי, וח"כ הכנסת יצחק וקנין מש"ס השתתפו באירוע.

וקנין היווה מרכיב קומי בוועידה, וזאת כאשר התרברב בפני המשתתפים כי הוא דוחק ברבני ש"ס להכיר בזרמים ביהדות שאינם אורתודוכסים, וכן להימנע מהפגנות כנגד מצעדי הגאווה.

הנגבי עשה גם הוא מאמצים לזכות בחיבת הקהל, והצדיק את השתתפותו מן הטעם שעל אף שהוא חולק על חלק גדול מעמדותיו, J Street מהווה לטעמו ארגון "פרו-ישראלי" שכלפיו הוא חש מחויבות להשתתף ב"דיאלוג".

הוא תמך בפתרון שתי המדינות והתנגד לזכות השיבה הערבית, אך הפתיע את המשתתפים כאשר הצהיר כי הוא תומך בהעברת שכונותיה הערביות של ירושלים לידי הרשות הפלסטינית. הוא הצהיר, "אנו לא נהיה ריבוניים במקומות בהם אנשינו נולדו, במקומות בהם מלכי ישראל והנביאים חיו לפני מאות שנים". כמו כן, הוא התייחס לנשיא הפלסטיני הדו-פרצופי, מחמוד עבאס, כאל "פרטנר אמת לשלום", וצוטט ע"י ה-JTA בתיאורו את הגישושים הדיפלומטיים האיראניים כ"הגשמת חלומותינו".

למותר לציין כי הנגבי איננו תמים או טיפש, ויש להניח כי הוא מודע לכך שהסוגיה בנוגע להשתתפותו אינה עוסקת ב"דיאלוג", אלא בשאלה האם ישנם קווים אדומים שאסור לחצות במתן לגיטימציה לארגונים העוסקים באופן שיטתי בערעור מעמדה של ישראל, וזאת מתוך שורותיו של הזרם המרכזי היהודי. עם J Street, השאלה אינה עוסקת רק בעמדות הארגון, אלא גם בפעולותיו האבסורדיות. הנגבי בוודאי מודע לכך שאין זה מתקבל על הדעת להשתמש בתואר "פרו-ישראלי" בכל הקשור לארגון העוסק בשידול אקטיבי של ממשלת ארה"ב לערעור מדיניותה כלפי ממשלתה הדמוקרטית והנבחרת של ישראל.

תגובות הקהל לדוברים אחרים בכנס סיפקו תשובות רבות בנושא. מנהיגת מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', זכתה לתשואות רמות כאשר הביעה את תמיכתה בזכויות ההומוסקסואלים, אך ניצבה מול שתיקה רועמת כאשר הצהירה "אנו מאמינים בישראל חופשית ודמוקרטית בעלת צבא חזק וגבולות בטוחים, אשר יגנו לא רק על בני עמנו אלא גם על עמדותיהם… החלום הציוני האמתי". השרה ציפי לבני זכתה גם היא לתגובה צוננת כאשר גינתה את "תהליך הדה-לגיטימציה נגד ישראל" ואת הדמוניזציה של צה"ל.

בהמשך לקידום עצומה בקונגרס, שבמסגרתה דחק J Street בנשיא אובמה לקבל את הצעתו של הנשיא האיראני רוחאני בנוגע לשאיפות הגרעין של איראן, התשואות נמוגו גם כאשר הזכיר סגן הנשיא ביידן את הסנקציות המופעלות נגד איראן.

עם זאת, המשתתפים היו חד-משמעיים בנוגע לנאמנויותיהם. הם הריעו לדובר הפת"ח, חוסאם זמלוט, כאשר קרא לישראל "להכיר רשמית בנכבה", ומחאו כפיים ארוכות ונרגשות כאשר הוא דרש את זכות השיבה לפליטים הערביים לבתיהם בישראל.

מנהיגי J Street גינו את ראש הממשלה נתניהו לאחר נאומו בעצרת הכללית של האו"ם, תוך שהם מאשימים אותו בכך שהתרכז בנושא האיראני ולא בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

התנהגותם סיפקה ראיות נוספות לכך שטענותיו של J Street, לפיהם הוא "תומך בשלום" ו"תומך בישראל", הן אינן כנות, שלא לומר אבסורדיות. למעשה, כמעט כל הקשת הפוליטית הישראלית כמהה בלהיטות לשלום.

במהלך מבצע עופרת יצוקה, J Street תיאר את הפעולה הישראלית כ"הסלמה", כזו ש"אינה יעילה" ו"איננה פרופורציונאלית". הארגון הפעיל שקילות מוסרית בין ישראל לחמאס, והצהיר כי הוא מתקשה להבדיל "מי צודק ומי טועה" ו"לבחור בצד כלשהו" בסכסוך. מנהיג אחד של הארגון תיאר את הפעולה כ"אקט בלתי הוגן ואף פלילי", וטען שעזה מהווה "איום מיתי על ישראל".

ב-2011, J Street דחק בבית הלבן שלא להטיל וטו על החלטה חד-צדדית לגינוי ישראל במועצת הביטחון של האו"ם. הוא תיאר את התנהגותם של לוחמי צה"ל על סיפון המרמרה במשט לעזה כ" ברוטאליות אכזרית". הוא עודד את הממשל האמריקני להכריח את ישראל להקפיא את הבנייה למגורים בפרבריה היהודיים של מזרח ירושלים. בעוד שהתקשורת הליבראלית ממשיכה להלל ולשבח את הארגון היהודי שמגנה ללא הרף את ישראל, תוך שהיא מגדירה אותו כארגון מתון, J Street ממשיך להוות מוקד משיכה לשיק האנטי-ציוני.

גישתו של J Street היא יהירה ופטרנליסטית. למנהיגיו יש את החוצפה לטעון כי הם יודעים מה טוב לישראל יותר מאשר הישראלים עצמם. תוך ניתוק או אדישות כלפי האיומים הקיומיים הניצבים בפני ישראל, הם משווים אותנו לילדים המכורים לסמים, הזקוקים ל"אהבה קשוחה" לטובתנו שלנו.

את הטון מכתיבה הנהגת הארגון, אשר מטפללת את ההיסטוריה ואת המציאות עם הרטוריקה המסוכנת שלה. מייסד ונשיא הארגון, ג'רמי בן עמי, מסרב להכיר בישראל כ"מדינה יהודית", ומתייחס אליה כאל "בית יהודי דמוקרטי, בתוך מדינת ישראל". המייסד השותף, דניאל לוי, תיאר בעבר את הקמת ישראל כ"מעשה שהשתבש". בהקשר זה, ראוי לציין כי בן עמי אף הוכח בעבר כשקרן סדרתי, כאשר, על אף הכחשותיו החוזרות והנשנות מנגד, נחשף כי ג'ורג' סורוס האנטי-ישראלי הוא אחד מתורמיו הגדולים ביותר.

בניגוד ל-AIPAC, שבכתב האמנה שלו נכתב מפורשות כי הוא תומך בכל עת בממשלה הישראלית המכהנת, J Street מפעיל שדולה פעילה בקרב הממשל האמריקני במטרה לערער את המדיניות המבוצעת ע"י ממשלתה הנבחרת והדמוקרטית של ישראל. הוא שב וממעיט מערכו של AIPAC, והרחיק לכת לכדי עידוד האנטישמיות באמצעות אזהרותיו כי ה"תמיכה העיוורת" של AIPAC בישראל תעורר רגשות עוינים, לפיהם יהודי ארה"ב מחזיקים בנאמנות לאומית כפולה.

בכך שהעלים כפי הנראה עין מהשתתפותו של צחי הנגבי בכנס של J Street, נתניהו סיפק למעשה אמינות ונתן אור ירוק לארגונים היהודיים לשדל את מחוקקיהם להפעיל לחץ על הממשלה הדמוקרטית של ישראל לשינוי מדיניותה, שאותה היא מחשיבה כחיונית לביטחונה.

בעבר, מנהיגי העבודה, ובתוכם יצחק רבין, החשיבו התעסקות פומבית של יהודים החיים מחוץ לישראל בנושאים המשפיעים על ביטחונה כבלתי מוסרית, וזאת מכיוון שהם וילדיהם לא יישאו בתוצאות החיים והמוות של פעולותיהם.

העובדה ששחיקה שכזו של האתוס הציוני מתקיימת במהלך כהונתה של ממשלה המתיימרת לייצג את המחנה הלאומי, משקפת את חוסר תפקודה ואת כישלונה בשימור האחריות הקולקטיבית.

עם ההסלמה חסרת התקדים באנטי-ישראליות ובאנטישמיות המתקיימת בעולם, עלינו להפריד עצמנו מן האויב מבית. ישנו מקום מספק בתוך האוהל היהודי לחילוקי דעות ולחופש ביטוי. אך ליהודים "פרו-ישראליים" מן התפוצות ישנו איסור מוסרי להפריע ולשדל את ממשלותיהם להפעיל לחץ על ישראל לנקיטת פעולות שיפגעו בביטחונה הלאומי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann