משהו רקוב במדינת ישראל

Print This Post

The truth about the Bibi 'scandal

התקשורת הישראלית דיווחה, עד לזרא, על ההילולה – כך היא קראה לה – שערך נתניהו בימי מלחמת לבנון השנייה. משהו שלא שהובא שם בחשבון הוא ההתנהגות הבלתי אתית הבזויה של התקשורת הישראלית כאשר האכילה את האריות בנתניהו בחטאים שהוא מעולם לא ביצע. אמנם קשה לתאר את התקשורת כאות ומופת לעיתונאות אחראית, אבל ההתנהגות של התקשורת הישראלית במקרה זה יכולה להכשיר אותה כניתוח אירוע מספרי הלימוד להטיה עיתונאית וליישום קנה מידה מוסרי כפול.

הסיפור סופר תחילה על-ידי עיתונאי הטלוויזיה רביב דרוקר בערוץ 10, שאחרי "שקיבל" חשבונות הנוגעים לביקורו של נתניהו לפני 15 חודשים, האשים אותו שהוא חי כחתול שמן בעוד שחבריו הישראלים עוברים מלחמה. רוב התקשורת הישראלית קפצה בשמחה על עגלת התזמורת, ונתניהו הואשם בכינויים כגון "פוליטיקאי רודף בצע", "המלך ביבי הראשון" ו"קמצן סדרתי".

המידות הבזויות שבהן ביצעה התקשורת לינץ' על-ידי אספסוף, מוכחת על-ידי העובדה שכמה מהעיתונאים הבכירים יותר הועסקו גם הם במערכת החבטות של ביבי. הם כללו אפילו את הדיקן של העיתונאים העבריים, נחום ברנע, שאינו כפרי מגושם פרובינציאלי והוא מכיר כיצד הדברים מתנהלים בעולם. כשהוא מודע לכך שלא היו שום האשמות בשחיתות, ברנע תיאר אותו כ"נהנתן" רודף בצע וחסר רגישות, אבל כמובן שהמטרה העיקרית שלו השתקפה בקריאתו לאזרחי ישראל "להעניש" את נתניהו בקלפיות.

יריביו הפוליטיים בכנסת, שבדרך כלל ניצבים בחזית של כל מאמץ להשמיץ אותו, נשארו שותקים בצורה מוזרה, והבינו שהטענות כלפי נתניהו היו שטויות זדוניות, שיוכלו כמובן להיות מוטחות גם בהם.

אכן, העלות של מסע נתניהו – 15 אלף ליש"ט – היתה גבוהה. אבל לבד מהעובדה שלונדון היא כיום אחת הערים היקרות ביותר בעולם, מלון "קונוט", שבו שהה נתניהו, רחוק מלייצג את צמרת המלונות בלונדון בסיווג של "דה לוקס". נוסף על כך, סוויטה לכל מדינאי הנמצא בשליחות היא חובה. אין לצפות ממי שהיה בעבר ראש-הממשלה שינהל ראיונות או יפגוש עיתונאים או מעצבי דעת קהל באולם הקבלה של המלון, או בחדר המיטות של המלון.

ההיבט המזעזע ביותר של מתקפת על נתניהו היה שהוא לא היה כלל חובב מותרות, ושהביקור שלו בלונדון היה תרומה אמיתית לרווחתה של ישראל וליהדות אנגליה. יתר על כן, העיתונאים שניסו להשמיץ אותו, היו כולם מודעים לכך שנתניהו לא קיבל שום תמורה או הטבה אישית בשום צורה שהיא בזמן הביקור. הוא הלך פעם אחת לתיאטרון, ואשתו שימשה לו כספרית, ואת כל הסכומים האלה שילם מכיסו. משלם המסים הישראלי לא תרם אפילו שקל אחד לסילוק הוצאותיו. נתניהו צדק אפוא בהחלט כאשר אמר לאמצעי התקשורת: "פעלתי למען המדינה, ולא על חשבון המדינה".

כדי להיות בטוח בעובדות, התקשרתי לג'ושוע רואו, הנדבן ממנצ'סטר, שפרס את חסותו על הביקור. רואו הוא חסיד מושבע של חינוך יהודי, ותורם גדול למדינת ישראל. אין לו שום שאיפות פוליטיות ואינו עתיד לקבל תמורה כלשהי מנתניהו. אדרבא, ידידיו מבטיחים לי שהוא אדם צנוע, עניו ומסתייג מלהתייצב לאור הזרקורים.

רואו הודיע לי שהוא פנה תחילה לנתניהו, שלא נטה לכך, לבוא ללונדון כדי להגיב על השמצות התקשורת כלפי ישראל במלחמת לבנון השנייה, ובניסיון לרומם את רוחם של יהודי אנגליה שהיו מדוכאים מאוד, והיו זקוקים נואשות למישהו שיפיח בהם רוח חיים.

רואו אישר לי שהסידורים בשביל נתניהו היו בדיוק בהתאם לביקורים קודמים של אישים ישראלים מכובדים. למעשה, הוא הטיל בשמחה על השגרירות הישראלית בלונדון לטפל בכל הסידורים של הביקור, כלומר את בחירת בתי-המלון.

רואו כיסה אישית את הרוב המכריע של הוצאות הביקור. הוא אמר לי שהוא התכוון לשלם גם את ההוצאות האישיות, אבל נתניהו סירב בתוקף והחזיר לו שיק אישי של יותר מ-12 אלף ₪.

אלה שהיו מעורבים בביקור, העידו שהוא עלה על כל הציפיות. נתניהו עבד יום ולילה. היו לו פגישות רבות עם כל מגזרי התקשורת, לרבות ריאיון "מבריק" ב"שיחה קשה" של ה-BBC, ששודרה לכל העולם. הוא גייס סכומים נכבדים ל"בונדס" ישראל, והנאום שלו בפני הקהילה היהודית הרים בצורה דרמטית את ההערכה העצמית שלה. השליחות של נתניהו לבריטניה הוכרה כאחד הביקורים המוצלחים ביותר מסוגה בשנים האחרונות. רואו אמר לי, ש"אפילו אם היה עולה לי סכום כפול ומשולש, הייתי מתחייב לממן את המסע".

זה לא היה רק הלך-רוח פרובינציאלי ודיווח מעוות בצורה מתועבת של העובדות, שהשתקפה לשלילה בתקשורת הישראלית. היא חשפה גם את אינסטינקט האספסוף של התקשורת נוכח צמיחת הפופולריות הפוליטית של נתניהו, שרוב העיתונאים אינם מסוגלים להשלים אתה.

בשנה האחרונה הייתי ביקורתי לגבי נתניהו, מפני שנראה כאילו אימץ במתכוון פרופיל נמוך, בזמן שהאומה נזקקה נואשות לאופוזיציה נועזת וקולנית. היועצים הציעו לו, כנראה, לאמץ את הגישה הזאת, כדי למנוע מהתקשורת להשמיץ אותו. אבל ברור שלא הרתיע אותם, והגילויים האחרונים של ידיעות אחרונות מלמדים שהמערכה הזאת היא רק הראשונה בין מאמצים דומים להשמיץ אותו. ואם נצטט את נתניהו: "ככל שנתקרב יותר לבחירות, כך יהיו יותר הטחות רפש עלי".

נתניהו הוא אישיות מורכבת, והוא מוקף על-ידי אויבים מרים. הוא מאוכזב עמוקות שאלה שהאמינו בו תחילה שיהיה ראש-ממשלה גדול, וכמה מהם אינם מוכנים לסלוח לו. אבל בהשוואה לראשי-ממשלה שקדמו לו ובאו אחריו, יש להניח שההיסטוריה תשפוט אותו בצורה עדינה יותר ממבקריו. יהיו אשר יהיו הליקויים והטעויות, כשאנו שופטים את נתניהו כראש-ממשלה, הוא הצליח להקטין את הטרור לרמה הנמוכה ביותר, והיה הראשון שדרש הדדיות תמורת ויתורים לפלשתינאים. ורק מעטים יכחישו שבסופו של דבר הוכיח את עצמו כשר אוצר יוצא מהכלל.

כיום, מול הביזוי הנרחב שסופגת ממשלת אולמרט, נתניהו מופיע כמוביל, וייתכן מאוד שהוא יקבל הזדמנות שנייה להוכיח את אופיו כראש-ממשלה.

זה אינו אתי לחלוטין שקליקה של עיתונאים תסיט את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות העומדות בפני האומה, ותעסוק בהשמצה שיטתית של מי שסר חינו בעיניהם או בעיני מעסיקיהם. בימים קשים אלה, במקום לעסוק בניסיונות מכוערים להשמיץ את מנהיג האופוזיציה, על התקשורת מוטלת חובה להעביר, לנתח ולשבח או לבקר המדיניות שיקבל עליו נתניהו ליישם, אם ייבחר לראש-הממשלה. ואז יישאר בידי העם להחליט אם הם יתמכו בו או לא.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann