בעולם הפוליטיקלי קורקט של השמאל האינפנטילי מלים כגון בגידה והסתה נמחקו ביעילות מהלקסיקון הפוליטי. אלו המעזים להשתמש במונחים אלו מושמצים כ"מקארתיסטים" ופשיסטים. למרות העובדה שישראל מוקפת על-ידי מדינות מוסלמיות שמטרתם העיקרית היא חיסולה של הריבונות היהודית באיזור, מיעוט הולך וגדל של אקדמאים ישראלים, הממומנים על-ידי משלם המסים הישראלי ותורמים יהודים ציוניים מהתפוצות, מנצלים לרעה את האוניברסיטאות שלהם ומשתמשים בהן כבסיס לעריכת דה-לגיטימציה וחתירה תחת מדינתם. חלק מהאקדמאים הללו אף מעודדים את העולם להחרים, להפעיל סנקציות נגד, ולשלול השקעות כלכליות מאותם מוסדות שמשלמים את שכרם. אותם אקדמאים מלמדים את הסטודנטים שלהם שהמדינה בה הם חיים "נולדה בחטא", שהישראלים נוהגים כפי שנהגו הנאצים והם מעניקים הצדקה מוסרית לקמפיינים של אויבינו המנסים לעשות לנו דה-לגיטימציה ודמוניזציה.

אקדמאים ישראלים בהשתוללות חסרת רסן

Print This Post

אקדמאים ישראלים בהשתוללות חסרת רסן

Degenerate Israeli Academics on the Rampage

בעולם הפוליטיקלי קורקט של השמאל האינפנטילי מלים כגון בגידה והסתה נמחקו ביעילות מהלקסיקון הפוליטי. אלו המעזים להשתמש במונחים אלו מושמצים כ"מקארתיסטים" ופשיסטים.

למרות העובדה שישראל מוקפת על-ידי מדינות מוסלמיות שמטרתם העיקרית היא חיסולה של הריבונות היהודית באיזור, מיעוט הולך וגדל של אקדמאים ישראלים, הממומנים על-ידי משלם המסים הישראלי ותורמים יהודים ציוניים מהתפוצות, מנצלים לרעה את האוניברסיטאות שלהם ומשתמשים בהן כבסיס לעריכת דה-לגיטימציה וחתירה תחת מדינתם. חלק מהאקדמאים הללו אף מעודדים את העולם להחרים, להפעיל סנקציות נגד, ולשלול השקעות כלכליות מאותם מוסדות שמשלמים את שכרם. אותם אקדמאים מלמדים את הסטודנטים שלהם שהמדינה בה הם חיים "נולדה בחטא", שהישראלים נוהגים כפי שנהגו הנאצים והם מעניקים הצדקה מוסרית לקמפיינים של אויבינו המנסים לעשות לנו דה-לגיטימציה ודמוניזציה.

לא די בכך, הדבר שמעצים את שפלותה של התופעה הוא שראשי האוניברסיטאות מרגישים חובה לשמור על הקביעות של אותם דגנרטים אנטי סוציאליים בתואנה של שמירה על החירות האקדמית. האם ניתן לדמיין באופן המתקבל על הדעת מוסד שימשיך לשלם את משכורתם של עובדיו הפועלים להחריבו?

עניין זה הגיע לשיאו בישיבה האחרונה של חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב בהצעת החלטה שהגיש מרק טננבאום, תומך ותורם אמריקאי ותיק של האוניברסיטה. טננבאום העלה בפני חבר הנאמנים הצעת החלטה לבקש מסנאט האוניברסיטה לבדוק את הנהלים הנוגעים במעמדם של אקדמאים המתנהגים בצורה "בלתי-הולמת" כגון אלו הקוראים לחרם אקדמי של אוניברסיטאות ישראליות. כמו-כן, טננבאום הציע לאסור על אקדמאים שימוש בתארים המוענקים להם על-ידי המוסד וכן את הזכות לשייך עצמם למוסד בעת שהם משתתפים בפורומים בעלי אופי פוליטי בארץ או בחו"ל.

נשיא האוניברסיטה, פרופ' יוסף קלפטר, התערב בעניין וחטף את המיקרופון מידיו של טננבאום. קלפטר מחה נגד ההצעה והצהיר כי כל עוד הוא נשיא האוניברסיטה הצעת החלטה שכזו לעולם לא תעבור ואף ביקש שיסירו את ההצעה מסדר היום. כאשר יוזמי ההצעה קראו להצבעה, קלפטר סרב להגישה ונעל את הישיבה. באופן אירוני הוא עשה זאת בתואנה של שמירה על חירות אקדמית. טננבאום התפטר מחבר הנאמנים והתחייב לפתוח בקמפיין שידגיש את הצורה הלא-דמוקרטית שבה רשויות האוניברסיטה מגנות על אלו שחותרים תחת האוניברסיטה והמדינה.

למרבה הצער, התרחיש של אוניברסיטת תל-אביב מייצג מיקרוקוסמוס של האופן בו השמאל הסהרורי כפה משטר של טירוף על המדינה. ראוי לציין כאן כי, ענת קם, שהתהדרה בגניבת מידע מסווג מצה"ל בשם חופש הביטוי וניסתה להציג את עצמה כדמות הרואית, למדה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל-אביב, חוג בו מרצים קראו לחרם גלובאלי על ישראל.

ישנם שפע של דוגמאות להתנהגות בלתי-ראויה שכזו. פרופ' ענת בילצקי, ראש החוג לפילוסופיה, היא מקורבת ותומכת של עזמי בשארה – חה"כ הערבי שקרא לפירוקה של מדינת ישראל. בילצקי אף אספה חתימות לעצומה של תלמידי תיכון שניסו להצדיק את הזכות לסרב לשירות בצבא. נוסף על כך, ענת מטר, מרצה נוספת בחוג לפילוסופיה, יזמה קמפיין (כושל) שביקש לשלול את זכותה של אל"מ פנינה שרביט-ברוך, שכיהנה כראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית בזמן המלחמה בעזה, מלהרצות בפקולטה למשפטים כיוון שהיא "תצדיק הרג אזרחים, וביניהם מאות ילדים". הפקולטה למשפטים אף ארגנה כנס שעניינו היה ההתעללות, לכאורה, ב"אסירים פוליטיים". אחד הדוברים המרכזיים בכנס הוא טרוריסט לשעבר שנידון ל-27 שנות מאסר על-כך שזרק פצצה על יהודים באוטובוס. כמו-כן, פרופ' עדי אופיר ניסה לשכנע שגרירויות בתל-אביב לכפות סנקציות נגד ישראל בכדי למנוע זוועות ואכזריות בעזה. אקדמאים מאוניברסיטת תל-אביב היו מהחותמים הבולטים בעצומה שתמכה בחרם של אוניברסיטת ברקלי נגד ישראל. שתי מרצות, ענת מטר (שקודם לכן השתתפה בכנס בלונדון שקידם חרם כללי ואקדמי על ישראל) ורחל גיורא חתמו לאחרונה על עצומה שגינתה את מוזיאון בוסטון לאמנות על-כך שהמוזיאון נתן את חסותו לתערוכה שהציגה הישגים ישראלים מתחום הרפואה וההיי-טק.

חופש הביטוי הוא מרכיב חשוב ביותר של הדמוקרטיה אך יש למתוח קו ברור בין חירות אקדמית לבין עבירה על החוק ופעילות חתרנית. ליברלים אחדים, כגון אלן דרשוביץ, סוברים כי לסטודנטים יש "זכות לא לספוג תעמולה בכיתה על ידי מרצים המבקשים לכפות את האידיאולוגיה שלהם עליהם" וכן את הזכות להתנגד לניצול לרעה של האוניברסיטאות על-ידי אקדמאים. זאת תוך שימוש בהן כבסיס לקמפיינים אנטי-ישראליים. עם זאת, ליברלים אלו מתעקשים על כך שאין להגביל הרצאות בשום צורה, אפילו אם הן מקדמות נרטיבים כוזבים שמרעילים את מוחותיהם של הסטודנטים ומעודדים אותם לשנוא את המדינה שלהם. דרשוביץ מאמין כי הסכנה הטמונה בהגבלת פעילות מסוג זה עולה על הנזק שעלול להיגרם והוא בטוח כי לבסוף האמת תגבור על השקר.

אך דברים אלו אינם מצדיקים הענקת קביעות אקדמית לאלו העושים דמוניזציה ודה-לגיטימציה למדינתם. אפילו אם נתעלם מהעובדה שברוב המקרים חברות שנמצאות תחת מצור יגדירו התנהגות כזו כחתרנית, אני בספק אם היו נוקטים גישה שכזו לו, לדוגמא, מרצה היה אומר לתלמידיו שהערבים נחותים מבחינה גזעית או שמדיניות השמדת העם של היטלר היתה מוצדקת. יתר-על-כן, אני תוהה האם היו מבטיחים, בשם החירות האקדמית, קביעות לאקדמאים שהיו מתעקשים שהעולם שטוח? אני ערב לכך שאנשים כאלו היו מאבדים את מקום עבודתם במהרה, ובצדק.

באווירה מוטרפת זו רק השמאל הבלתי-שפוי טוען כי הוא נרדף כשהתנהגותו חסרת המצפון נחשפת. לדוגמא, בעצומה שעליה חתמו כ-80 חברי סגל של אוניברסיטת תל-אביב, גינו את אלן דרשוביץ על ה"הסתה" בדבריו כאשר כינה אקדמאים התומכים בחרם על ישראל, כגון רחל גיורא וענת מטר, "סטאליניסטים צבועים." פרופ' חנה וירט-נשר אף הרחיקה לכת לכדי כך שהאשימה את דרשוביץ בנסיון לכפות סטנדרטים של טהראן על תל-אביב. הפרופ' שלמה אבינרי מהאוניברסיטה העברית הבחין כי "הניסיון להגן על מי שנמנה עם 'השמאל', אך להפעיל שיטות מקארתיסטיות כלפי מי שעמדותיו נראות כמזוהות עם "הימין" – אינו אלא צביעות, שאין לה מקום באקדמיה."

למרבה הצער רשויות המדינה לא התערבו בעניין זה משום שהן מאויימות מהמונח חירות אקדמית. באופן דומה גם הכנסת מיאנה לפעול בעניין וזאת מתוך הפחד שחבריה יתויגו כמקארתיסטים או פשיסטים.

אין לי ספק שסקרי דעת קהל יאשרו כי רובם המכריע של הישראלים מסכימים באופן נחרץ שישנם קווים אדומים שמעבר להם אין לתת לחירות אקדמית להצדיק התנהגות אנטי-סוציאלית או חתרנית כגון קריאה לחרם על המדינה.

האוניברסיטאות הן החממות בהן מגדלים ומטפחים את מנהיגי העתיד של החברה. השכל הישר לבטח מורה על כך שיש לוודא שמוסדות אלו יובילו את הדרך להשתתפות מועילה וחיובית בחיים האזרחיים. אקדמאים אינם מעל לחוק ואין לאפשר להם לנקוט בפעילות אנטי-חברתית בתואנה של חירות אקדמית.

זוהי בושה וחרפה שהגענו למצב כה ראוי לגינוי תחת ממשלות עוקבות. פעילות שכזו מעולם לא היתה נסבלת תחת ההגמוניה הסוציאל-דמוקרטית של מפא"י. אין לי ספק שראש הממשלה המייסד שלנו דוד בן-גוריון, ציוני סוציאליסט אמיתי, היה הופך את המדינה על פיה כדי לשים קץ להתנהגות מקוממת שכזו.

 ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann