תעלומת ברק אובאמה והיהודים

Print This Post

The Barack Obama Enigma and the Jews

ברק אובאמה הוא כנראה המועמד הכריזמטי ביותר לנשיאות ארצות-הברית מאז ימי ג'ון קנדי. הוא צעיר, מקסים, נלהב ומבריק מאוד. הוא התגבר על הנטייה הגזענית, והביס את יריבתו רבת העצמה שנחשבה למי שאי אפשר להביס אותה. הוא נערץ על-ידי אנשים אידיאליסטיים רבים, שרואים בו תקווה לעתיד בהיר יותר.

אולם רק מעטים יכחישו שיש כמה היבטים מפוקפקים במועמדות של אובאמה, והאלקטורים יתחבטו בהם מעכשיו ועד יום הבחירות.

כל המועמדים חיזרו אחרי הקהילה הקטנה של ציבור הבוחרים היהודים, שיש לה השפעה גדולה, וישראל גררה כיסוי תקשורתי מופרז.

בנסיבות רגילות, היהודים לא היו תומכים כלל במועמד שהיה קשור לגזען כמו הרוורנד ג'רמייה רייט, מכנסיית השילוש המאוחדת של ישו, שעד לאחרונה היה כהן הדת של המשפחה והיועץ הרוחני שלה.. במשך השנים קידם רייט, חסיד "הכוח השחור", את השנאה ואת שנאת הזרים. הוא האשים את ישראל באירועי ה-11 בספטמבר, ותיאר כיצד קרא ל"התעוררי, אמריקה הלבנה"; היו לו קשרים הדוקים עם לואיס פאראחאן, האנטישמי הידוע לשמצה, ומנהיג "אומת האסלאם", והוא נסע עמו ללוב כדי להיפגש עם מועמר קד'אפי; הוא קידם את תעמולת ה­חמאס בכנסייה שלו, עסק כל הזמן בהאשמות פרועות גזעניות על הלבנים, וקילל את אמריקה.

אילו היה אובאמה שמרן, יהודי אמריקה היו ללא ספק ניצבים בחוד החנית של היזמות לפסול אותו, מכיוון שהיה קשור קשר הדוק לגזען בוטה כזה.

אולם עוד יותר מדאיג מקשרי אובאמה עם כהן דת גזען, הוא העמדות הפוליטיות של ידידיו ויועציו בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי.

רוברט מאלי, שעד ממש לאחרונה היה אחד האסטרטגים העיקריים של אובאמה, שהיה קשור למיליארדר האנטי-ישראלי ג'ורג' סורוס, שנודע לשמצה בעוינות המרה שלו כלפי ישראל. סמנתה פאואר, יועצת פוליטית ש"התפטרה" לאחרונה, קראה קודם לכן לארצות-הברית להגן על הפלשתינאים מפני "השמדת העם" מצד ישראל. טוני מק'פיק, היו"ר המשותף של אובאמה, התלונן על מדיניות החוץ שהיא מושפעת שלא כהלכה "על-ידי מיאמי וניו-יורק". זביגנייב בז'ז'ינסקי, לשעבר יועץ הביטחון הלאומי של ג'ימי קרטר, שלאחרונה שיבח את הספר של מירסהיימר-וולט שהשמיץ את השדולה הפרו-ישראלית, גם הוא היה קשור לאובאמה.

קשרים בעייתיים נוספים הם הידידות האישית שלו עם הפעיל האקדמי של אש"ף, הפרופסור מאוניברסיטת קולומביה ראשיד ח'אלידי, שהוא ואשתו היו אוספי תרומות פעילים בשביל אובאמה, כאשר התמודד על מקום בקונגרס. אובאמה אמר ללוס אנג'לס טיימס שיש לו זיכרונות חביבים מבילוי עם משפחת ח'אלידי, כ"תזכורת מתמדת בשבילי בגלל הנקודות שאני לא מבין בהן".

לאחרונה מינה את השגריר לשעבר של ארצות-הברית, דניאל קורצר, כיועץ פוליטי ראשי לענייני המזרח התיכון. ההשקפות היוניות שלו, ואמונתו שארצות-הברית צריכה ללחוץ על ישראל לעשות ויתורים נוספים, ידועות היטב לציבור. הוא שיבח לאחרונה את ג'יימס בייקר, לשעבר מזכיר המדינה, ואת ג'ורג' ה"ו בוש, הנשיא לשעבר של ארצות-הברית, שאיימו להשעות את הסכמי ההלוואה כדי לגרום לישראלים להתיישר לפי רצונם. קורצר ביקר את הנשיא קלינטון וגם את ג'ורג' ו' בוש, שלא היו קשוחים דיים כלפי ישראל. הוא האשים את דניס רוס, השליח למזרח התיכון מטעם הנשיא קלינטון, שהוא הציג משוא-פנים לטובת ישראל. הוא האשים את קלינטון ש"נכנע לבקשת ברק להאשים את ערפאת בפומבי על כישלון ועידת הפסגה של קמפ דייויד".

אם אנו מביאים את הגורמים האלה בחשבון, אפשר היה לחשוב שהיהודים יהססו במידה מסוימת מתמיכה באובאמה. אולם המציאות היא כי מלבד היהודים הדתיים, 50 אחוזים מהמצביעים הדמוקרטים אמרו שהם יתמכו באובאמה מול הילארי קלינטון, ויש סימנים שרוב יהודי אמריקה ימשיכו לתמוך בו מול ג'ון מק'קיין, המועמד הרפובליקני.

מדוע?

כמה מהם מייחסים את זה להערצת הליברליזם, המשותפת לרוב יהודי אמריקה, והם קשורים רגשית לאובאמה, הנהנה ממעמד משיחי בין השמאלנים הליברלים.

נוסף על כך, רוב הצעירים היהודיים הלא דתיים, הדאגה לישראל כבר אינה מעסיקה אותם כפי שהעסיקה את אבותיהם. עובדה זו השתקפה בסקר שערך מכון סטיבן כהן שהראה כי יותר מ-50 אחוזים מהיהודים הלא דתיים מתחת לגיל 35 לא יראו בהרס מדינת ישראל כ"טרגדיה אנושית" מבחינתם.

אף-על-פי-כן, אובאמה לא לקח שום סיכונים כדי להפסיד את התומכים היהודים, וניהל מערכה שהוקדשה לחיזור אחר תמיכת הפעילים הפרו-ישראלים, ותוך כדי כך ניתק את עצמו מעמדותיו היוניות הקודמות. וכשעשה זאת, הוא רכב על גלי התמיכה האמריקנית בישראל.

העמדות האלה הגיעו לשיא בוועידת אייפא"ק, כאשר כל המועמדים לנשיאות התחרו ביניהם בתשבחות על ישראל. בהערה קודמת, אובאמה טרח להדגיש שהתמיכה שלו בישראל אינה משקפת גם גישת הליכוד. אולם הנאום שלו בפני 7,500 אנשי אייפא"ק, יכול היה להתחרות בבחירות המוקדמות של הליכוד.

מעבר לכך שהוא התנגד לקשרים עם החמאס, הוא התייחס לצורך שלישראל יהיו "גבולות בטוחים, מוכרים ובני הגנה". נוסחה זו היא מפורשת הרבה יותר מהניסוח המעורפל של בוש – "המציאות הדמוגרפית בשטח". הוא לא חזר בו מהאמירה הזאת, וקיווה שיהודים אמריקנים פעילים ירכזו את מאמציהם וינסו לנעול אותו לגבולות בני הגנה, שהם מרכיב חיוני בדרישות הביטחון של ישראל בהסדר הסופי.

כאשר תמך בהישארותה של ירושלים הבירה הבלתי מחולקת של ישראל, אובאמה הרחיק לכת הרבה מעבר למה שממשלת ישראל הנוכחית אומרת. כשהוא עשה זאת, הוא הרגיז את הערבים, והרגיז רבים ממצביעיו השמאלנים, לרבות את חסידי "שלום עכשיו" היהודים. אורי אבנרי חבט בו קשות, על "ששבר את השיאים של ההכנעה וההתרפסות", ושהוא "זחל באבק לרגלי אייפא"ק". אין להתפלא שבתוך יום הדובר שלו החל לסגת מההצהרה שלו, ואמר שעתיד ירושלים יוחלט ישירות על-ידי הצדדים עצמם.

וכך נשארנו כשאנו תוהים. האם אפשר לסמוך על אובאמה שיגשים את ההבטחות שלו לפני הבחירות? ליברלים קשוחים יגידו "כן" ללא ספק, אבל יהודים רבים המצביעים מסורתית לדמוקרטים יחשבו פעמיים לפני שיטילו את הפתק שלהם. אבל צריך להודות בהגינות שבין תומכי אובאמה: איש אינו יכול למצוא תומכים אמיצים והחלטיים של ישראל כמו מרטי פרץ, העורך הראשי של New Republic, את הגזבר של אייפא"ק לי רוזנברג; אחרים, שאינם יונים, לא יסתנוורו בקלות על-ידי מועמד עוין לישראל ביסודו.

ייתכן שאובאמה שינה את דעותיו ברצינות כאשר נקלע לוויכוחים. אבל כשאני יושב כאן בירושלים, כישראלי ולא כנתין אמריקני, אני צריך להיות מודאג מאדם שהתחבר במשך תקופה ארוכה כל כך שהוא דו-פני, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע – שהוא מתנגד למה שאנו רואים כאינטרסים החיוניים שלנו בידי גזענים קנאים.

ואחרי שאמרתי את כל זה, אני נשאר אופטימי למדי במי הציבור האמריקני יבחר כנשיאו הבא, והידידות לישראל תישמר בשלמותה.

החדשות הטובות הן התמיכה הבסיסית בישראל בארצות-הברית של ימינו היא חיובית בצורה מכרעת, והיא משתרעת באמת על שתי המפלגות; היא מבטיחה שהמנהיג לא יטה בקלות להסס לפני שיאמץ גישה אנטי-ישראלית גלויה. חוץ מזה, מי חלם אי-פעם שג'ורג' ו' בוש יהיה על צד המלאכים?



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann