ברגשות מעורבים שבתי מניו-יורק לאחר דיונים מקיפים עם קשת רחבה של מנהיגי יהדות ארה"ב. תוצאות המפגש הקרוב של ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא אובמה ילמדו על הכיוון המסתמן ביחסים עם בת בריתנו וספקית הנשק החשובה ביותר שלנו. האופטימיים טוענים שהקונפליקט אינו צפוי להתממש כעת. לדידם, לנשיא ארה"ב יש כבר מספיק צרות על השולחן כמו המשבר הכלכלי, אפגניסטן, צפון קוריאה ואיראן, גם ללא עימות עם ישראל שמביא גם לחיכוכים פנימיים. יתרה מזאת, דעת הקהל היא עדיין פרו-ישראלית במידה מכרעת, ותמיכתו של הקונגרס נותרה בעינה. אך הצטברותם של סימנים שליליים בשבועות האחרונים היא בהחלט מקור לדאגה. יהיו אשר יהיו דעותיו האישיות של הנשיא אובמה, הוא ללא ספק נתון תחת לחצים מצד דמוקרטים מהשמאל ומצד האירופיים, לאמץ קו קשוח ואף אנטי-ישראלי. כמה מיועציו הקרובים מאשימים את ישראל בבעיות של האזור ומאמינים שהדרך היחידה בה תוכל ארה"ב לבנות את הקשרים עם האסלאם היא להרחיק את עצמה מהמדינה היהודית. מדיניותו החדשה של אובמה, 'להתחבר' למדינות סוררות ולשאוף לשנות את התנהגותם של רודנים באמצעות שכנוע, לא יכולה להתחמק מההשוואה המאיימת למדיניות הפיוס של אירופה בשנות ה-30. אולי שלא במקרה, צ'כיה היא המדינה האירופית התומכת ביותר בישראל.

אובמה, נתניהו ויהודי ארה"ב

Print This Post

שגריר ישראלי החדש לארה"ב

Obama, Netanyahu and American Jews

ברגשות מעורבים שבתי מניו-יורק לאחר דיונים מקיפים עם קשת רחבה של מנהיגי יהדות ארה"ב.

תוצאות המפגש הקרוב של ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא אובמה ילמדו על הכיוון המסתמן ביחסים עם בת בריתנו וספקית הנשק החשובה ביותר שלנו. האופטימיים טוענים שהקונפליקט אינו צפוי להתממש כעת. לדידם, לנשיא ארה"ב יש כבר מספיק צרות על השולחן כמו המשבר הכלכלי, אפגניסטן, צפון קוריאה ואיראן, גם ללא עימות עם ישראל שמביא גם לחיכוכים פנימיים. יתרה מזאת, דעת הקהל היא עדיין פרו-ישראלית במידה מכרעת, ותמיכתו של הקונגרס נותרה בעינה.

אך הצטברותם של סימנים שליליים בשבועות האחרונים היא בהחלט מקור לדאגה. יהיו אשר יהיו דעותיו האישיות של הנשיא אובמה, הוא ללא ספק נתון תחת לחצים מצד דמוקרטים מהשמאל ומצד האירופיים, לאמץ קו קשוח ואף אנטי-ישראלי. כמה מיועציו הקרובים מאשימים את ישראל בבעיות של האזור ומאמינים שהדרך היחידה בה תוכל ארה"ב לבנות את הקשרים עם האסלאם היא להרחיק את עצמה מהמדינה היהודית. מדיניותו החדשה של אובמה, 'להתחבר' למדינות סוררות ולשאוף לשנות את התנהגותם של רודנים באמצעות שכנוע, לא יכולה להתחמק מההשוואה המאיימת למדיניות הפיוס של אירופה בשנות ה-30. אולי שלא במקרה, צ'כיה היא המדינה האירופית התומכת ביותר בישראל.

עד כה, נתניהו לא ביצע שגיאות. אבל מבחן האמת שלו יהיה וושינגטון, שם הוא יעמוד מול האתגר העצום – הניסיון להשיג הבנה עם הנשיא אובמה בנושא איראן והפלסטינים, ובאותה העת להתנגד ללחצים לויתורים שעשויים לשחוק עוד יותר את ביטחוננו.

בהקשר זה, לתמיכתה של יהדות ארה"ב יש חשיבות מכרעת. אובמה ינסה ככל הנראה להימנע מחיכוך עם בוחריו היהודים, ש-80% מהם הצביעו עבורו ותרמו מעל 50% מהוצאות הקמפיין של המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, אם יצטיירו היהודים כדו-ערכיים, או גרוע מכך – עוינים כלפי ממשלת ישראל, אין ספק שהדבר ישפיע באופן דרמטי על גישתו של הנשיא.

באופן מצער, בנוסף לירידה בהתלהבות ביחס לישראל בקרב הדור החדש, עבורו השואה והמאבק להקמת מדינה יהודית הם זיכרון רחוק, יחסי ישראל עם יהודי ארה"ב סבלו בעשורים האחרונים שחיקה משמעותית. מנהיגים ישראלים בזה אחר זה לא טרחו לטפח את המנהיגות המקומית של היהודים בארה"ב, והתמקדו תחת זאת בחיזור אחר יהודים עשירים בתור תורמים לפרויקטים האישיים והפוליטיים שלהם.מנהיגים יהודים מקומיים הם ברובם אנונימיים, ולצד AIPAC, הפעילות הפוליטית היהודית ברמה הלאומית מרוכזת בעיקר בידיהם של שלושה מקצוענים מוכשרים מאוד – אך גם מזדקנים: אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה (Anti Defamation League), דיוויד האריס מהועד היהודי-אמריקני(AJC), ומלקולם הונליין מועידת הנשיאים (Presidents Conference).

בנוסף לכך, לצד ההשפעה השלילית של המשבר הכלכלי, יהודי ארה"ב עברו טראומה של הסלמת ההתפרצויות האנטישמיות והאנטי-ישראליות האלימות, שהשתקפו גם בשידורי התקשורת המכובדת לכאורה. ההיסטריה האנטי-ישראלית בקמפוסים הכתה בכל פינה, וקמפיינים להחרמת ישראל צברו תאוצה. באופן מבשר רעות, יהודי ארה"ב לאחר פרשות ה'ריגול' של פרימן ו-AIPAC, מואשמים גם בנאמנות כפולה.

מנהיגים יהודים נמנעים מלהשמיע בפומבי את חששותיהם, אבל שלא לפרוטוקול רבים מהם צופים בייאוש עימות חזיתי בנוגע לישראל עם הנשיא הפופולארי ביותר מאז פרנקלין רוזוולט. חששותיהם מגובים בהתנהגותם של פקידים יהודים בכירים בממשל, אשר מצהירים בפורומים פרטיים שלא יירתעו מעימות גדול עם המדינה היהודית, וצופים שרוב יהודי ארה"ב ימשיכו להעריץ את אובמה ולתמוך בו.

למנהיגי AIPAC אמר במפורש ראש הסגל בבית הלבן, רם עמנואל, שכשלון להתקדם במשא ומתן עם הפלסטינים ישפיע על ההתקדמות מול האיראנים. מסרים דומים הועברו בידי סגן הנשיא ג'ו ביידן ומזכירת המדינה הילארי קלינטון. היועץ לבטחון לאומי, הגנרל ג'יימס ג'ונס הבטיח לשר חוץ אירופי שבניגוד לבוש, אובמה יהיה 'חזק' מול ישראל. מצמררת יותר הייתה ההודעה הלקונית של עוזרת מזכירת המדינה, שקראה לישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

מנהיגים יהודיים מזועזעים גם מהכיסוי התקשורתי האוהד לקבוצות שוליים כגון ג'יי סטריט (J-Street), שמטרתן העיקרית היא 'לאזן' את פעילויות AIPAC על ידי שתדלנות (Lobbying) מול ממשל אובמה כך שיכריח את ישראל לבצע ויתורים חד צדדיים נוספים.בתדרוכים האחרונים של מחלקת המדינה, מנהיגים יהודיים היו המומים לגלות לצידם ארגונים המתחזים כציוניים, אשר דחקו בממשל האמריקני להעניק לישראל 'אהבה קשוחה' כפי שהורים מעניקים לילדיהם 'מכורי הסמים'.

ג'יי סטריט ובני בריתם 'תומכי השלום' מאשימים שהממסד היהודי מבצע 'מקארתיזם' ושולל מהם את חופש הביטוי. רוב היהודים אכן יסכימו שיהא זה לא מוסרי עבור יהודים אמריקאים ללחוץ על ממשלתם להתערב בנושאים המשפיעים על חיים ומוות של ישראלים. אבל הנושא אינו חופש הביטוי. מה שנדרש הוא שבדומה ליהודים קומוניסטים שהצטרפו לקמפיינים מלאכותיים של 'שלום' בסגנון הסובייטי, ובכך הגנו על האנטישמיות הסובייטית, את ה'ציונים' המזויפים הללו צריכים לחשוף ולבודד מהזרם המרכזי של היהדות לפני שיצליחו לפגוע במעמדה של ישראל, בפרט בקונגרס.

נתניהו מעריך את החשיבות העצומה שבצורך לשקם את יחסינו עם יהודי התפוצות ולחזק את תפקידנו במלחמת הרעיונות. מינוי נתן שרנסקי לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית ושדרוג משרדו של יולי אדלשטיין. לענייני התפוצות הם סימנים חיוביים. אך החלטתו היצירתית ביותר עשויה להיות מינויו של מייקל אורן כשגריר בוושינגטון. אורן הוא כריזמאטי, רהוט ומשכיל, והוא בעל יכולת להגיע לכל האמריקנים, ולעודד מעורבות יהודית רחבה יותר בתמיכה בישראל. יש הצופים כי הוא עשוי להתברר כאחד מהדיפלומטים הישראלים האפקטיביים ביותר מאז אבא אבן.

תפילתנו היא כי נתניהו יצליח לשכנע את אובמה באיום הקיומי שמציבה איראן גרעינית למדינה היהודית. הוא בוודאי יחזור על רצונו לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים על בסיס עקרון ההדדיות, וככל הנראה יבטיח לאמריקנים כי ההתחייבויות לפנות מאחזים בלתי מורשים יכובדו.אבל הוא גם יתנגד למאמצים להתכחש ל'גידול טבעי' בתוך גושי התנחלויות קיימים שלא יפונו. גם אם לא יאמר זאת במפורש, הוא יאמץ את 'פתרון שתי המדינות' תחת ההסתייגות שלא תהיה פשרה בנוגע לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, שהטרור יוצא אל מחוץ לחוק ושהפלסטינים יציגו רצון אמיתי לחיות בשלום לצד שכנתם – המדינה היהודית.

עם זאת, לנשיא אובמה לא צריכות להיות אשליות. אנחנו עדיין רחוקים שנות אור מהשגת הסדר עם שכנינו הפלסטינים. באופן פרדוקסאלי, שיעור רב יותר של ישראלים מעדיפים פתרון שתי-מדינות אמיתי מאשר הפלסטינים, עבורם השמדת הריבונות היהודית נמצאת בעדיפות גבוהה בהרבה מאשר יצירת מדינה משלהם.

זוהי תקופה מאתגרת עבור יהדות ארה"ב. תמיכתם חיונית כדי להתנגד לאלה המרמים את עצמם לחשוב שהבעיות עם העולם המוסלמי יכולות להיפתר על ידי הקרבת ישראל והפיכתה למעין צ'כוסלובקיה חדשה. מנהיגי היהודים בארה"ב לא הרימו קולם להגנת אחיהם בימים החשוכים של מלחמת העולם השנייה משום שהיו מאוימים מצד נשיא אמריקני פופולארי. יש לנו כל סיבה להאמין שהרוב המכריע של יהדות ארה"ב החזקה והבטוחה בעצמה בזמננו לא יאוים או ישתוק אם תעמוד המדינה היהודית בסכנה

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann