איזי ליבלר

פרס, עבאס וקרי: אשליות ומציאות

peres-and-abbas

Peres, Abbas, and Kerry: Fantasies and Realities [1]

מוקדם יותר השבוע, השתתפתי ב"יציאה מהקיפאון", אירוע שהתקיים בירדן בחסות הפורום הכלכלי העולמי. השתתפו בו כ-300 מנהיגי מסחר ותעשייה ישראליים ופלסטיניים, המייצגים יחדיו למעלה מ-25% מהתוצר הלאומי הגולמי בתחומי ישראל והרשות הפלסטינית. כמה מאנשי העסקים הבולטים ביותר בישראל נכחו באירוע.

האירוע היה פרי רוחו ונערך ביוזמתו של גורו ההייטק הישראלי, יוסי ורדי, ששכנע מספר מקברניטי המסחר והתעשייה השותפים לדעותיו להצטרף אליו. הוא זכה לתמיכתו של ידידו הפלסטיני, מוניב מסרי, יו"ר תאגיד הגז והנפט "פדיקו", שעודד מספר אנשי עסקים פלסטיניים בולטים נוספים להשתתף בפרויקט, שמטרתו קידום גישת פתרון שתי המדינות ככלי לסיום העימות הישראלי פלסטיני.

המטרה המוצהרת הייתה שלא לדוש בעבר או להציע תנאים מפורטים לכך, אלא להפעיל לחץ על הפוליטיקאים לנוע קדימה. הישראלים עשו כל מאמץ על מנת לנטרל את הפוליטיקה מהדיונים.

ואכן, הייתה זו חוויה מעשירה להכיר אינספור פלסטינים אשר נדמה כי הם נלהבים באמת ובתמים מן האפשרות לפיתוח יחסי ידידות עם ישראל, וכן מסורים למטרת סיום העימות. אילו היו פלסטינים בעלי שיעור קומה שכזה מכוונים את המדיניות או בעלי השפעה משמעותית בתהליך הפוליטי, יש לשער כי ניתן היה להגיע להסדר בתוך מספר ימים.

אך אבוי, ביטויי הרצון הטוב והתשוקה לחיות בשלום שהוצגו בכנס זה רחוקים עולם ומלואו מן המציאות שעל הקרקע.

אכן ישנו קונצנזוס ישראלי נרחב המסכים לפשרות כואבות, וזאת כל עוד הביטחון יישמר ויהיה פרטנר פלסטיני אמתי לשלום.

ואולם, הרשות הפלסטינית היא משטר דיקטטורי, וגם אילולא היו אזרחיו מושרשים בשנאת ישראל- כפי שהם במציאות- לעמדותיהם הייתה השפעה מעוטה על קבלת ההחלטות הפוליטית.

הישראלים עשו מאמץ להנחלת אוירה חיובית באירוע, ונמנעו מכל אזכור שלילי של העבר, כגון התוקפנות הצבאית הערבית, דחיית הצעות נדיבות מצד ראשי ממשלה ישראליים, הסתה אנטישמית וטרור מתמשך. כמו כן, המארגנים ביקשו להתייחס לשני הצדדים כאילו היו ישויות מדיניות הנתונות במחלוקות בנוגע לנושאים הקשורים באדמות ותו לא.

ואולם, כאשר נשיא הרשות מחמוד עבאס נאם בפני המליאה, הוא פתח במתקפה חריפה וארסית. על אף שסרב במשך שנים להשתתף במשא ומתן ישיר, הוא הטיל את מלוא האחריות למבוי הסתום על ישראל. כמו כן, אף הייתה לו החוצפה להכחיש כי משטרו עוסק בהסתה. הוא דרש את שחרורם של האסירים, התייחס ליוזמת השלום הסעודית בהקשר של קווי שביתת הנשק מ-1949, ואף קידם את זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים, שכידוע לו אף ממשלה ישראלית לא תוכל להסכים לה.

עבאס התעקש כי במידה וישראל לא תקבל את כל דרישותיו, לא תהיה כל התקדמות בתהליך. הוא דחה בתוקף גבולות זמניים, הסכמי ביניים או תכניות לקידום תנאי המחייה של הפלסטיניים באמצעים כלכליים קודם להסדר.

דברי העימות שלו הגיעו לשיאם בפנטזיה המתארת את המדינה הפלסטינית העתידית, בה יובטחו זכויות הנשים וחופש הפולחן לכל הדתות.

אף על פי כן, מיד לאחר נאום התוכחה של עבאס פנה פרס למנהיג הרשות בתור "חברי היקר", ותיאר אותו כאיש שלום ופרטנר אמתי. לאחר מכן, הוא זנח את נאומו הכתוב והפציר בעבאס לשוב לשולחן המשא ומתן. מוקדם יותר באותו יום, פרס אימץ את קווי שביתת הנשק מ-1949 עם חילופי שטחים בתור הבסיס להסדר, וזאת על אף שהוא מודע לכך שהממשלה ומרבית העם מתנגדים לכך.

הנואם האחרון, מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, קרא לפלסטינים ולישראלים להתקדם בזריזות ליישום פתרון שתי המדינות. שיא הנאום היה בחשיפת תכנית כלכלית ביזארית, אשר תתואם עם השליח המיוחד של הקוורטט, טוני בלייר. במסגרת התכנית, הסקטור הפרטי ישקיע ארבעה מיליארד דולר בכלכלה הפלסטינית. קרי חזה כי הדבר יביא לעלייה של 50% בתמ"ג הפלסטיני, יפחית את האבטלה מ-21% ל-8% בתוך שלוש שנים, יעלה את השכר ב-40% וישלש את התיירות. הוא לא טרח להסביר כיצד המהפך הכלכלי יוצא הדופן הזה- שהתעקש כי איננו פנטזיה- יוכל להיות מיושם. לאחר מכן, הפלסטינים הצהירו כי "שוחד" מצדו של קרי לא יוביל אותם להתפשר על מטרותיהם, כמו השגת זכות השיבה לפליטים הערביים ולצאצאיהם לשטחי ישראל.

נוסחת קרי לשלום תמצתה את הבריחה מן המציאות שאפיינה את האירוע, וגרמה לי לתהות כיצד מנהיגי מסחר ותעשייה בכירים שכאלו יכולים לעסוק באשליות המנותקות כל כך מן המציאות הסובבת אותם.

כאשר עבאס מתבטא בכעס ואינו מוותר על דבר, הם משכנעים את עצמם כי עמדותיו מכוונות ע"י הצורך לרצות את ציבור הבוחרים הפנימי שלו, ועל כן אין להתייחס אליהם ברצינות. הם מתעקשים בתמימות כי עבאס הוא אמתי מטבעו ויספק את הסחורה.

אף אחד מהמשתתפים לא התייחס ולו פעם אחת לחמאס, ארגון הטרור הרצחני אשר שב ומצהיר על נחישותו למחוק את ישראל מהמפה, ואשר עמו עבאס מכריז כי בכוונתו להתאחד.
כמו כן, ההתדרדרות האזורית המחרידה- לכיוון הברבריות בסוריה או בעליית כחם של קבוצות אסלאמיות פנאטיות כמו האחים המוסלמים- לא רק שיוצרת אי-יציבות בגבולות, אלא מציירת דיקטטורים כמו מובארק במצרים ואפילו אסד הרשע בסוריה בצבעים נעימים יחסית.

בסביבה זו, על מנהיגינו העסקיים לשאול את עצמם האם בזכותם "להמר" על חיי ילדים באמצעות הסתמכות על הנהגה פלסטינית אנטישמית ומושחתת. יש להזכיר להם מה הייתה התוצאה בעזה, שם החלפנו אדמה ב"שלום" באופן חד-צדדי.
ואולם, אין בכך להחסיר מן השבחים המגיעים ליוסי ורדי וצוותו על כך שהשקיעו מזמנם, ממאמציהם וממשאביהם לטובת יוזמה שכזו. דווקא בסביבה קשה זו, אנו זקוקים להיכרויות עם פלסטיניים נאורים וידידותיים, וזאת על מנת להימנע מהפיתוי לזנוח את אידיאל פתרון שתי המדינות.
על אף כל הדיונים שנשמעו לאחרונה בנוגע לדמוגרפיה, סיפוח השטחים שבמחלוקת יוביל לקליטתם של המוני ערבים כאזרחי ישראל. לא רק שהדבר יוביל למתיחות בלתי נסבלת, אלא שהוא עלול לחסל את החזון הציוני באמצעות הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית.
עלינו לעמוד איתנים על אף המכשולים, ולהמשיך בנחישות במחויבותנו ארוכת הטווח לפתרון שתי המדינות. עלינו להמשיך ולהמתין לעידן בו יעלו מנהיגים פלסטיניים חדשים, אשר יהיו מוכנים לכבד את דרישות הביטחון שלנו ולחיות עמנו בדו-קיום. כנס "יציאה מהקיפאון" צריך לעודד אותנו להמשיך ולשאוף להגשמת החלום, שבמסגרתו יהודים וערבים חיים יחדיו בשלום באזור בו שיתוף הפעולה החברתי והכלכלי יוביל להתקדמות משמעותית ברמת החיים שלנו.

אך בינתיים, אל לנשיא המדינה לגנות או להאשים בציניות את אלו אשר מסרבים לשנן את סיסמאות השלום שלו- המנותקות מן המציאות. על מנת לשמר את הריבונות שלנו, עלינו להכיר בעובדה כי כל עוד עבאס ושותפיו אינם משנים באופן דרמטי את גישתם ומפגינים נכונות להדדיות ולפשרות אמתיות- הם אינם פרטנרים לשלום. אנו נשלה את עצמנו באופן מסוכן במידה ונשים מבטחנו בהם.

ileibler@netvision.net.il