תסבוכת קוואנו

Print This Post

למרות שאיני אמריקני, אני מוכרח להודות שהייתי דבוק למסך בזמן שצפיתי בשימועים של ברט קוואנו בסנאט.

לאחר מעשה, אנסה לספק ניתוח רטרוספקטיבי של הפרשה, כולל תפקידם של היהודים בפרשה.

אך קודם לכן, הרשו לי להצהיר בנחישות כי אינני אדיש בנוגע לאונס, פשע שאותו אני מחשיב למקביל כמעט לרצח ואשר מבצעיו צריכים להיענש ללא רחמים ובמלוא חומרת הדין.

השופט קוואנו הוא שמרן שקידומו לבית המשפט העליון הוביל כמובן להתרעמות ולהתנגדות מצד כל הליברלים, במיוחד משום שהם הניחו שתוצאת מיניו צפויה להיות בית משפט עליון שנוטה יותר לשמרנות.

ואולם, השיטה האמריקנית מאפשרת לנשיא למנות את המלצתו לתפקיד שופט בית משפט עליון וככלל, ובמיוחד כאשר למפלגתו יש רוב, אישור הסנאט כמעט ומובטח. על כן, לדמוקרטים לא הייתה כל אפשרות לחסום את המינוי, אלא אם כן הם היו מצליחים לשכנע כמה רפובליקנים להסכים שקוואנו שמרן מדי.

בין אם מסכימים או חולקים על השקפתו של קוואנו, אין עוררין על כך שמדובר באישיות יוצאת דופן. הוא שימש כמשפטן יוצא מן הכלל וחייו הציבוריים, כשופט וכמזכיר של הנשיא ג'ורג' וו. בוש בבית הלבן, היו מופתיים. הוא עבר את הסיווגים הביטחוניים הגבוהים ביותר, שכללו שש חקירות אפ. בי. איי. שבדקו את כל תחומי חייו. במישור האישי, קוואנו הוא נוצרי אדוק, נשוי ואב לשתי בנות; אמו שימשה כשופטת; הוא הרצה באוניברסיטאות ואימן ילדי בית ספר. הוא זכה למאות עדויות אופי חיוביות מצד חבריו, כולל אלו שלמדו לצדו באוניברסיטת ייל.

כמה ימים קודם לאישור מינויו של קוואנו, פרופסור כריסטין פורד, פסיכולוגית מחקר, האשימה אותו בכך שהטריד אותה מינית 35 שנים קודם לכן, במהלך לימודיהם בתיכון. הדמוקרטית דיאן פיינסטיין החזיקה ברשותה מכתב שהכיל את ההאשמה הזו שבועיים קודם לכן, אך על מנת להוביל להשפעה המקסימלית, הוא הודלף בכוונה מיד לפני המינוי.

הדמוקרטים דרשו חקירה, ולפורד אושר לתת עדות בסנאט. עדותה הייתה מרשימה ונרגשת, והיא תיארה בה את אשר היא חוותה לפני 35 שנים. אך היא הייתה מעורפלת בכל הקשור לפרטים, מיקום ותאריך מדויק. עם זאת, היא ציינה את שמותם של ארבעה עדים שלדבריה חזו בתקרית, אך כל אלו הכחישו את דבריה ולא ניתן היה לאמת אפילו טענה אחת.

ספקנים הסיקו מכך שאם ההטרדה המינית אכן התרחשה, פורד טעתה ובלבלה בין קוואנו לבין אדם אחר, או לחילופין שהיא הייתה חלק ממסע הכפשות.

הדמוקרטים דרשו שמיניו של קוואנו יידחה. בהמשך, מספר נשים נוספות קמו והשמיעו טענות נוספות בנוגע להתנהגות מינית בלתי הולמת. אישה אחת – בעלת רקורד מוכח של שקרים – אף האשימה אותו בכך שלקח חלק במקרים חוזרים ונשנים של אונס קבוצתי בהשפעת סמים. קריאות לחקירה נוספת של ה-אפ. בי. איי. נענו, וקוואנו טוהר ולבסוף נבחר ברוב דחוק של 50-48 בסנאט.

אך הדמוקרטים עדיין לא היו מרוצים והם השמיעו שוב את עלילות הדם הבלתי מבוססות, דרשו חקירות נוספות, כולל את האפשרות לפתוח בהליכים פליליים, ואיימו כי במידה וישיגו רוב בבחירות הקרובות לקונגרס, הם יידרשו את הדחתו של קוואנו (איום חלול למדי, שכן נדרש רוב של שני שליש להדחה שכזו).

Me-Too היא תנועה עממית אשר ייצרה תרומות חיוביות משמעותיות בחשיפת התנהגותם השערורייתית של כמה גברים בעלי כוח שהטרידו מינית ותקפו מינית. אך ההפגנות המאורגנות ההיסטריות שהאשימו את קוואנו בהיותו אנס, וזאת ללא בדל של ראיות מלבד זיכרונותיה העמומים של אישה אחת לאחר 35 שנים, היו מבחילות וחסרות מצפון.

הריסת המוניטין של אדם הגון בהתבסס על שמועות וחזקת אשמה ללא כל אימות, הן בלתי נסלחות. הנשים הצרחניות שזעקו וביקשו את סילוקו של קוואנו בתוך הסנאט ומחוצה לו, הזכירו את התמונות מצייד המכשפות בסיילם.

במידה וגישה זו תנצח, כל מי שיואשם – ללא אימות – בהטרדה מינית של אישה יהיה בחזקת אשם. גם אם יתברר שמדובר בדיבה שגוייה או זדונית, הנאשם ומשפחתו יהיו מוכפשים באופן בלתי הפיך. הדבר יעודד נשים נקמניות לסחוט או להשמיץ גברים שאותם הן לא חיבבו. התנהגות שכזו איננה מסייעת ל-Me-Too והיא חותרת תחת מטרותיהן החשובות והלגיטימיות ותחת ההתקדמות החיוביות שהשיגה התנועה בעידוד נשים שאכן נפגעו להשמיע את קולן.

אלן דרשוביץ, ליברל ומצביע מסורתי למפלגה הדמוקרטית, תיאר את ההכפשה שעבר קוואנו ככזאת המזכירה את ימי המקרתיזם, אז כל אדם שהואשם בהיותו תומך של הקומוניזם הושמץ אוטומטית וזכה ליחס של מצורע.

רוב היהודים הליברלים, התנגדו כצפוי ובאופן לגיטימי לעמדותיו השמרניות של קוואנו. אך חלק משמעותי מהם אף ניצבו בחזית מסע ההכפשות המשמיץ.

הקהילה היהודית – ליברלים ואורתודוקסים – שבעבר נמנעה בחריצות ממעורבות בנושאים מפלגתיים לא יהודיים, מעולם לא הייתה צריכה להתערב במהומה הזו. אך מנהיגים רבים גררו את הקהילה אל תוך העימות המכוער הזה.

חמור מכך, רבנים פרוגרסיביים, שצריכים היו לדעת טוב יותר, הפכו מעורבים בשתי הרמות. לדוגמה, הרבה מירה וסרמן, מנהלת המרכז לאתיקה יהודית, עיוותה דיון תלמודי בכדי להגיע למסקנה ש"האשמות רציניות – גם בהיעדר ראיות – מספקות על מנת לשלול מהנאשם תפקיד מנהיגותי מכובד".

אין מחלוקת על כך שיהודים ליברלים חששו שמינויו של קוואנו לבית המשפט העליון מהווה איום על האינטרסים שאותם הם מוקירים. הם דאגו שהוא יתנגד להפלות, נישואים חד מיניים, הגירה ונושאים אחראים שאליהם הם מסורים בלהט.

אך מדוע להפוך את הנושא לנושא יהודי פורמלי? קהילות אורתודוקסיות הולכות ורבות מקבלות, בצדק לדעתי, הומואים ולסביות לשורותיהן ומבקשות לשלבם בקהילה. אך אין ספק שהמסורת היהודית מתנגדת באופן עיקש לנישואים חד מיניים.

בנוסף, למרות שלפי ההערכות 80% מהיהודים האמריקנים תומכים בחופש לבצע הפלות, המסורת היהודית אינה רואה התנהגות שכזו בעין יפה ומתנגדת להפלות כל עוד העובר אינו מסכן את האם.

לבסוף, יהודים הדוגלים בגבולות פתוחים ואשר מקבילים בין הענקת סטטוס של פליט למוסלמים לבין יהודים בזמן השואה – מבצעים הקבלה נוראית. עליהם לקחת בחשבון את ההשפעה שהייתה להגירה המוסלמית על איכות החיים באירופה ובמיוחד על יהודים. בניגוד לניצולי השואה, חלק גדול מהמוסלמים הללו, מלבד היותם אנטי דמוקרטים ואנטישמים, מתנגדים גם לאינטגרציה בחברה ומוחם של כמה מילדיהם אף נשטף לכדי הפיכתם לטרוריסטים.

למרות זאת, לגיטימי לחלוטין שיהודים ליברלים יחלקו על עמדותיה של היהדות המסורתית ויתנגדו להגבלות על הגירה. אך מוטב שהם יקדמו את עמדותיהם כאזרחים אמריקנים ולא בשמה של הקהילה היהודית. למרבה הצער, מעטים מהם משמיעים כך את קולם על מנת לתמוך בישראל, נושא שאין עוררין על כך שהוא בעל רלוונטיות רבה ביותר בעבור יהודים.

אך ההיבט החמור ביותר בהתנהגות היהודית הוא המעורבות המתמשכת של ליברלים רבים בהכפשה הבלתי מוצדקת של קוואנו במטרה לפסול אותו. הם צריכים לדעת טוב יותר.

עלי להודות שחשתי גועל כאשר מנהיג המיעוט בסנאט צ'אק שומר והסנאטורית דיאן פיינסטיין, שניהם יהודים, המשיכו להכפיש את השופט קוואנו, וזאת גם לאחר שחקירת ה-אפ. בי. איי. השביעית לא גילתה שום ראייה מפלילה. פיינסטיין אף הוסיפה ואמרה שמיניו של קוואנו "מערער את הלגיטימיות של בית המשפט העליון".

הם ואחרים שהיו מעורבים בהיסטריה הזאת צריכים לזכור שכיהודים, עלינו להפגין עניין מיוחד בשלטון החוק ובחזקת החפות. במשך למעלה מאלף שנים, היהודים נשרפו על המוקד וסבלו מפוגרומים רצחניים בשל עלילות דם כוזבות שעברו מפה לאוזן. התקשורת היהודית, שקולה נשמע בדרך כלל, צריכה הייתה להדגיש זאת אך היא הייתה דוממת, ניטרלית או נגד קוואנו משום שהיא חוששת מזעמם של הליברלים בעלי הכוח.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann