אומרים לנו, יום אחרי יום, כי יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הינו מתון אמתי, המחויב להשגת הסדר שלום עם ישראל. מלבד הקהילה הבינלאומית, ישנם אפילו כמה ישראלים- אמנם מיעוט הולך ופוחת- אשר שותפים לאותה הקריאה. עבאס ודוברו, סאיב עריקאת, מחזקים את התפיסה הזו על ידי מתן הצהרות מרגיעות בשפה האנגלית, בהן הם תומכים בשלום בפניותיהם לקהילה הבינלאומית התמימה. ואולם, הם מדברים בלשון מפוצלת, כיוון שבעת שהם משוחחים עם אנשיהם שלהם בשפה הערבית- הם מתכחשים לזכות קיומה של ישראל ומקדמים שנאה אכזרית ליהודים. כמו כן, הם טוענים כי הם זנחו את האלימות, אך הרשות מעולם לא הסכימה להנחה שהטרוריזם אינו מוסרי. היא פשוט הסיקה כי מכיוון שלא השיגה את יעדיה באמצעים אלימים, קידום מטרותיה יקודם בצורה הטובה ביותר על ידי השהייה זמנית של הטרוריזם במטרה לזכות בתמיכת המערב. עבאס הבהיר כי "הייתה לי הזכות לירות את הירייה הראשונה בשנת 1965", וכי הוא מתנגד למתקפות הטרור "רק בזמן הנוכחי", מסיבות טקטיות, וכי "בעתיד, הדברים עלולים להשתנות". ואולם, אפילו בתוך מסגרת זו, הפת"ח עדיין הצליח להרוג יותר ישראלים מאשר החמאס.

תיעוד העבריינות הפלסטינית

Print This Post

מכון מבט לתקשורת הפלסטינית

Documenting Palestinian Criminality

אומרים לנו, יום אחרי יום, כי יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הינו מתון אמתי, המחויב להשגת הסדר שלום עם ישראל. מלבד הקהילה הבינלאומית, ישנם אפילו כמה ישראלים- אמנם מיעוט הולך ופוחת- אשר שותפים לאותה הקריאה.

עבאס ודוברו, סאיב עריקאת, מחזקים את התפיסה הזו על ידי מתן הצהרות מרגיעות בשפה האנגלית, בהן הם תומכים בשלום בפניותיהם לקהילה הבינלאומית התמימה. ואולם, הם מדברים בלשון מפוצלת, כיוון שבעת שהם משוחחים עם אנשיהם שלהם בשפה הערבית- הם מתכחשים לזכות קיומה של ישראל ומקדמים שנאה אכזרית ליהודים.

כמו כן, הם טוענים כי הם זנחו את האלימות, אך הרשות מעולם לא הסכימה להנחה שהטרוריזם אינו מוסרי. היא פשוט הסיקה כי מכיוון שלא השיגה את יעדיה באמצעים אלימים, קידום מטרותיה יקודם בצורה הטובה ביותר על ידי השהייה זמנית של הטרוריזם במטרה לזכות בתמיכת המערב. עבאס הבהיר כי "הייתה לי הזכות לירות את הירייה הראשונה בשנת 1965", וכי הוא מתנגד למתקפות הטרור "רק בזמן הנוכחי", מסיבות טקטיות, וכי "בעתיד, הדברים עלולים להשתנות". ואולם, אפילו בתוך מסגרת זו, הפת"ח עדיין הצליח להרוג יותר ישראלים מאשר החמאס.

יעדיה האמתיים של הרשות משתקפים בשנאה הרעילה ליהודים ולישראל אשר מוחדרת לאנשיה באמצעות המגוון הרחב של המוסדות שבשליטתה. שנאה זו מחלחלת לכל שכבות האוכלוסייה- החל מילדי הגן והלאה.

מקור התופעה עוד בראשית ימי הסכמי אוסלו. לפניהם, היחסים בין פלסטינים לבין ישראלים, על אף שהיו רחוקים מלהיות אידאליים, היו לבטח טובים יותר מהיום, כאשר הסקרים מצביעים על כך ש-84% מן הפלסטינים תומכים ברציחתם של ישראלים.

בנוסף לדחיית הריבונות היהודית, הרשות- מרגע הקמתה- עסקה בדה- הומניזציה המזעזעת ביותר. היא תיארה את היהודים כצאצאי קופים וחזירים, השוותה בינם לבין הנאצים בזמן שבמקביל היללה את היטלר, האשימה אותם בגניבת חלקי גופות פלסטינים, בשימוש בדם אנושי במהלך חג הפסח, קידום האיידס ואינספור עלילות דם מתועבות נוספות.

מבול ההשמצות הללו משפיע ישירות על מעמדה המעורער של ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית.

בתגובה לכך, פורסם לאחרונה ספר חשוב אשר ערך איתמר מרכוס בשיתוף עם נאן ז'אק זילברדיק שכותרתו "רמייה: הבגידה בתהליך השלום". הספר מתעד בקפדנות את התנהגותה הרעילה של הרשות הפלסטינית במהלך 2010 ו-2011 וסוקר את כל המסגרת הרחבה של המוסדות שבשליטתם. הוא יהפוך למקור חשוב לפעילים פרו- ישראלים, ויספק עדויות בלתי ניתנות להפרכה לאלו אשר מפקפקים בעבריינות השלטת בחברה הפלסטינית.

איתמר מרכוס ייסד את מכון 'מבט לתקשורת הפלסטינית' בשנת 1996, כעמותה ללא מטרות רווח שמטרתה פיקוח על התקשורת הפלסטינית. התיעוד שביצע המכון להתנהגות הפלסטינית, כולל הקלטה שיטתית של הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית, הפך למקור חשוב לפרלמנטרים ועיתונאים רציניים מרחבי העולם. הדיווחים של מרכוס למחוקקים אמריקנים היווה גורם חשוב אשר תרם לאוריינטציה הפרו- ישראלית השלטת בקונגרס ובקרב האומה האמריקנית.

הן הספר והן אתר האינטרנט של המכון (www.palwatch.org) מתעדים דוגמאות מגונות של הסתה, וזאת במיוחד בעקבות שחרורם של הטרוריסטים במסגרת עסקת שליט. היו"ר עבאס, אשר אימץ באופן פומבי את הרוצחים הסדרתיים הללו, סיכם במשפט את הגישה הפלסטינית באומרו "כל אסיר הוא קדוש עבורנו, ועלינו לחגוג אותו". בהמשך, הוא מינה את מחמוד דמרה, טרוריסט ידוע לשמצה, ליועצו האישי.

התקשורת הפלסטינית שבשליטת המדינה קידשה את הרציחות שבוצעו בידי הטרוריסטים המשוחררים. כך, אהלם תמימי, האישה אשר עמדה מאחורי פיגוע ההתאבדות במסעדת סבארו בירושלים- פיגוע שבו נהרגו 22 אזרחים כולל שבעה ילדים- צוטטה בהכרזה גאה שהיא הייתה חוזרת על המעשה שוב; עבאס אל- סייד, אשר ביצע את פיגוע ההתאבדות בליל הסדר במלון פארק בנתניה אשר בו נהרגו 30 ישראלים- תואר על ידי עבאס כ-"גיבור" וכן כ-"סמל של הרשות הפלסטינית".

רק לאחרונה, בעת שציינו את יום השנה ה-47 להקמתו של הפת"ח, המופתי מוחמד חוסיין, הסמכות הדתית הגבוהה של הרשות אשר מונה לתפקיד על ידי עבאס, הכריז כי רציחת יהודים הינה מטרה אסלאמית מרכזית אשר חייבת להתקיים טרם התחייה האסלאמית. הקריין אשר הציג אותו, שב ואמר כי "מלחמתנו כנגד צאצאי הקופים והחזירים היא מלחמת דת ואמונה".

ואילו רק בשבוע האחרון, דיווח האתר כיצד שידר ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של הרשות "ברכות" לחכים עוואד, הרוצח הברברי שלא הביע חרטה של משפחת פוגל, אשר הרג בין היתר תינוקת בת ארבעה חודשים וילדים בני 3 ו-11. אמו זכתה לכבוד במסגרת התוכנית, והעבירה "ברכות לחכים היקר, בבת עיני, אשר ביצע את הפעולה באיתמר ונגזרו עליו חמישה עונשי מאסר". גם דודתו התייחסה ל-"חכים עוואד, הגיבור, האגדה". כיצד יכולים בני אדם המתיימרים לקדם זכויות אדם לקשר עצמם באופן מתקבל על הדעת עם משטר אשר מעלה על נס מפלצות שכאלו בערוצי הטלוויזיה שבשליטתו?

הספר עצמו מעניק תיעוד מצמרר הממחיש כיצד דור שלם עובר שטיפת מוח לספיגת תרבות המוות והטבח. תכניות הילדים הפלסטיניות המקדמות שנאה ורוע משולבות בספרי הלימוד, בווידאו קליפים מוזיקליים ובקייטנות הקיץ, וכל אלו מטיפים לקדושת השהאדה (מות הקדושים) ולרצח יהודים.

ראש הממשלה סלאם פיאד, לכאורה המתון מבין המנהיגים הפלסטינים, מוזכר בשל נאומו המשבח ארבעה טרוריסטים ומכיוון שהוא מממן קייטנת קיץ לילדים פלסטינים בה המשתתפים מחולקים לקבוצות הנקראות על שמם של טרוריסטים, ביניהם חוטף אוטובוס ידוע לשמצה.

מרכוס וזילברדיק מדגימים כיצד בכל יום נתון, ילד פלסטיני יכול ללכת ברחוב הנקרא על שמו של רוצח ההמונים אבו ג'יהאד ולהגיע לבית ספר על שם מייסד החמאס, שם הוא ילמד מתוך ספרי לימוד מלאים בשנאה, יעבוד בחדר מחשבים המוקדש לזכרו של מחבל מתאבד, יבלה את הצהריים בטורניר כדורגל הכולל קבוצות בעלות שמות של מחבלים מתאבדים, יגיע בערב למתנ"ס ע"ש אבו איאד- מתכן הטבח בספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972, ולבסוף יחזור לביתו ויצפה בתוכניות מצוירות אנטישמיות לילדים בטלוויזיה טרם יפרוש למיטתו.

לאחר קריאת הספר, מתעוררות בראשי מספר שאלות.

הקונגרס האמריקני שקל בזמנו את הפסקת מימונו של תקציב הרשות הכללי, וזאת במידה ולא תחדל מהסתה, מהילול מחבלים מתאבדים כמודלים לחיקוי ולגבורה, מתשלום למעלה מ-5$ מיליון דולרים בחודש כ-"משכורות" ל-5500 טרוריסטים בבתי הכלא הישראלים ופנסיות למשפחות המחבלים. מדוע ראש הממשלה נתניהו ביקש מהקונגרס להימנע מכך?

מדוע ראש הממשלה נתניהו ממשיך לשלם מס שפתיים לעבאס כפרטנר לשלום, ונמנע, מלבד בזמן האחרון, מלהדגיש באופן שיטתי את העבריינות של המנהיגים הפלסטינים? במידה והסכים ראש הממשלה שלא להדגיש באופן פומבי את הרשעות הזו במטרה לרצות את הנשיא אובמה, אנו צפויים לשלם על כך מחיר כבד. אם יכיר העולם המתורבת את תרבות המוות של החברה הפלסטינית, אנו נהיה בעמדה חזקה הרבה יותר במלחמת הרעיונות המתמשכת.

ולבסוף, כיצד יכולים הנשיא אובמה ומדינות המערב להצדיק את הגינויים הארסיים החוזרים והנשנים לבנייה הישראלית בפרבריה היהודיים של ירושלים, בעת שהם אומרים דברים מועטים כל כך בנוגע לתרבות המנחילה השקפת עולם כה ברברית לילדיה? כיצד יכולה מזכירת המדינה הילארי קלינטון לתת תוקף לשתיקתה בנושאים אלה, וזאת לאחר שגינתה בחריפות את ההסתה הפלסטינית כנגד ישראל בעת שהייתה סנאטורית?

לאחר קריאת הטקסטים המזעזעים הללו, אשר מתעדים את התרבות הג'יהאדית הנכפית בידי הרשות, אין ספק כי תפיסת ההנהגה הפלסטינית הנוכחית כפרטנר לשלום היא הזיה מוחלטת. מדיניות רמייה מחושבת כל כך, המשתקפת בחוסר ההתאמה בין המציאות לבין הצהרות צבועות המתוכננות לצריכה מערבית, לא מהווה ביטוי לרשעות גרידא. היא מהווה את התגלמותה של מדיניות נחושה להרעלת העם כנגד כל פיוס אפשרי עם ישראל. היא מהווה תשובה מוחצת לשאלה המוצגת במבוא לספר: האם תהליך שלום אמתי היה מעולם על הפרק?

ניתן לפנות אליו במייל  ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann