תגלית – זכות מלידה בישראל… במחשבה שנייה

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Birthright Israel… on second thought

שלדון אדלסון, הפילנתרופ היהודי שדורג על-ידי כתב-העת פורבס כאדם החמישי העשיר ביותר בעולם, העניק בשנה האחרונה סדרה של תרומות גדולות לעניינים ראויים בישראל.

בחודש שעבר הוא הודיע על תרומה של 30 מיליון דולר לתכנית "תגלית – זכות מלידה בישראל" לשנה הנוכחית; התכנית מציעה חבילות תיור חינם לישראל, ומאפשרת לצעירים יהודים בני 18 עד 25 מהתפוצות ליהנות מחוויה ישראלית בת עשרה ימים, שפירושה חשיפה נמרצת, ועם זאת מבדרת, למדינה היהודית.

תרומתו של אדלסון, שיש להניח כי תמשיך להתקיים כתרומה שנתית, תגדיל את התקציב הנוכחי של "זכות מלידה בישראל" ליותר מ-76 מיליון דולר בשנה. תרומה זו תניע גם פילנתרופים אחרים להעלות תרומות, מה שיאפשר, למעשה, את נסיעתו של כמעט כל צעיר יהודי בתפוצות המשתוקק ליטול חלק במיזם.

תכנית "תגלית – זכות מלידה בישראל" הונהגה לפני שבע שנים. ראשיתו של הרעיון היתה אצל יוסי ביילין, שעסק אז ביחסים בין ישראל לתפוצות. הוא הגיש סדרה של המלצות, כולל הצעות מוזרות על הנהגת המרות דת חילוניות כדי לאזן את ההשלכות הדמוגרפיות של רמות נישואי התערובת ההולכות וגואות. אולם המרכיב הקונסטרוקטיבי והחדשני של תכניתו היה המלצה לגייס כספים מספיקים כדי לאפשר לכל צעיר יהודי נסיעות חינם לישראל.

כמה פילנתרופים יהודים אמריקנים מכובדים, בראשותם של מייקל שטיינהארדט וצ'רלס ברונפמן, שנעשו מודאגים מאוד מנישואי התערובת ההולכים ומתרבים ומהתבוללות בקהילות שלהם, אימצו את הרעיון. המיזם זכה לאחר מכן לתמיכה מצד קהילות יהודיות שונות.

כשמבצע "זכות מלידה בישראל" הונהג תחילה, בשנת 1999, כתבתי מאמר בעיתון זה ("Only in America!", 8 בנובמבר 1999), וטענתי כי "לא יעלה על הדעת שמסע בן 10 ימים יכול להיות נקודת זינוק ליצירתם של יהודים שחידשו את מחויבותם". טענתי כי הקצאת סכומים עצומים כאלה על פיקניקים בזבזניים משפילה את ישראל, ותשדר גם מסר שגוי בשאלה מה זה אומר להיות יהודי. הבעתי דאגה, מפני שהמימון העומד לרשות מיזמי קידום לחיזוק הזהות היהודית הוא סכום מוגבל, וריכוז חלק נכבד כל-כך מגיוס הכספים שלנו לטובת חבילות חופש ונופש בישראל לא רק שאינו מוצדק, אלא משקף גם העדר תכנון אסטרטגי וקביעת סדרי עדיפויות בחלוקת תקציבים.

הצעתי שלפחות מחצית מה=2,000 דולר המוקצים לגולגולת למתנת חינם של 10 ימים יופנו לסובסידיות נוספות לעולים, מתוך כוונה לקדם עלייה נוספת ממדינות המערב.

כיום, כעבור שש שנים, אני מכה על חטא, לפחות במידה שהסקרים ההתחלתיים מצביעים על כך שיש תשואת ערך מוסף לעם היהודי. במילים אחרות, הכסף מושקע היטב. וכשאני אומר זאת, אני מסתייג מהאנשים הנלהבים יתר על המידה שמכריזים מתוך אופוריה כי זכות הלידה הביאה עמה תחייה של היהדות.

זה אבסורד לדמות שחופשה בת 10 ימים תוכל להתגבר על הבעיות הבסיסיות של נישואי תערובת והתבוללות הניצבות בפני יהודי ארצות-הברית ומדינות מערביות אחרות. אולם עתה, בזכות המבט לאחור, אני חש הכרח להודות כי הביקורות הראשוניות שלי היו מוטעות, מפני שזלזלתי בצורה בולטת בתגובות העקיפות החיוביות של "הזכות מלידה".

מאז תחילתה, בשנת 2000, סיפקה "הזכות מלידה" ליותר מ-120 אלף צעירים יהודים בגילאי 18 עד 25 הזדמנות לבקר בישראל. לולא כן, רבים מהם מעולם לא היו מבקרים כאן.

"הזכות מלידה" המחישה שעל אף השערוריות וההיבטים שאינם ערבים לחיך של החברה הישראלית השולטים כרגע בתקשורת העולמית, גם ביקור קצר במדינה היהודית מהווה חוויה מסחררת לצעירים יהודים מהתפוצות.

אמנם אין צורך להגזים, אבל נראה שבשביל רוב הצעירים המשתתפים במבצע הזה, דומה שביקור בישראל כחלק מקבוצה קיבל מעמד של שלב בחיים. ייתכן שהניצוצות הרגשיים המעוררים מוּדעוּת יהודית הם בני חלוף. אבל בעיני רבים מהמשתתפים, חיזק הביקור – זמנית לפחות – את מערכות-היחסים שלהם עם העם היהודי וחיזק את זהותם היהודית.

אין גם ספק שהדבר מחזק את נטייתם של אלה שלומדים לאחר מכן באוניברסיטאות ובקמפוסים הנשלטים בידי כוחות פרו-ערבים, להתנגד ביתר תקיפות להתקפות על ישראל ועל העם היהודי.

ההעדפה שלי היא לעודד את הרחבתם של מיזמים הנמשכים זמן רב יותר, כמו למשל תכניות "מסע" הנמשכות השנה בחסותה של הסוכנות היהודית, המכוונות יותר לפעילויות תרבותיות וחינוכיות רציניות. מכל מקום, אין ספק ש"הזכות מלידה" הוכיחה את עצמה כמוצלחת כמיזם העומד בפני עצמו.

אשר למימון, אני טוען שאנו עומדים עדיין בפני דילמה. אם נניח לרגע בצד את 30 מיליון הדולרים שתרם אדלסון, הרי 20 מיליון דולר באים מתורמים פרטיים, 7 מיליון דולר מהקהילות היהודיות המאוחדות (UJC), ו-20 מיליון דולר מממשלת ישראל.

התועלת הצומחת למדינת ישראל מצרכני תיירות המוציאים כספים, מעצם נוכחותם של אלפי צעירים בתקופות שאינן עונות תיירות, עשויה בהחלט להצדיק את ההשקעה. אבל יש משהו שגוי מיסודו בממשלה ישראלית שאין לה די כספים כדי להתמודד עם בעיית העוני בקרב אזרחיה, המוציאה 20 מיליון דולר מאוצרה כדי לשלם עבור נסיעות חינם של צעירים, שרובם באים מקהילות אמידות, ובמקרים מסוימים אפילו ממשפחות עשירות.

אני יודע שהפילנתרופים מתבוננים במחויבות הפיננסית של ישראל כעניין של עיקרון. אינני מסכים. זהו ההיבט היחיד של "הזכות מלידה" המעורר טינה או התנגדות, ועדיין יכול להיתפס כמפוקפק מבחינה מוסרית. לדעתי, הוא משפיע לרעה על יהודי התפוצות, שלמענם נוצר המיזם הזה, ולא על התורמים או על התכנית עצמה, ששניהם ראויים לשבח חד-משמעי.

"הזכות מלידה" איננה תרופת פלאים נגד ההתבוללות. אולם אין ספק שאפילו חשיפה חטופה להישגי המדינה היהודית יוצרת חלון הזדמנויות לחיזוק הזהות היהודית. חוויית "הזכות מלידה" ממחישה גם שבתקופה של התבוללות מהירה ושבר של הערכים היהודיים, בהעדר חינוך יהודי אמיתי, ישראל נשארת עדיין המרכיב החשוב ביותר, מעל ומעבר, המקיים את הזהות היהודית.

ההשלכות האמיתיות של "הזכות מלידה" צריכות להתייחס אפוא במידה רבה לתכליתיות של פעולות ההמשך אחרי הביקורים בישראל. זה מה שיכריע אם החוויה הישראלית תצליח לחזק את הזהות היהודית בטווח הארוך ואת המעורבות בחיים היהודיים בעתיד.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann