תגידו לנשיא בוש את האמת

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Tell President Bush the Truth

ראש-הממשלה אולמרט הודיע שבמהלך פגישותיו עם הנשיא ג'ורג' בוש, לבד מהדיון על אירן, הוא מתכון לחזור ולהבטיח לנשיא שישראל תישאר גמישה ביותר, ותעשה כל מאמץ לחזק את מעמדו של "שותפנו לשלום", מחמוד עבאס.

מסר כזה יהיה בלתי ראוי בהחלט. עכשיו הגיע הזמן שראש-הממשלה שלנו יגיד את האמת לנשיא בוש. הוא צריך להפנות את תשומת-לבו שבנסיבות הקיימות, אין להניח שתושג שום תוצאה משמעותית בעקבות המשא-ומתן שלנו עם הפלשתינאים, ושהעלאת ציפיות כוזבות לא תשרת כלל את המטרה.

הנשיא בוש הוא ידיד אמת של ישראל. בניגוד לקודמיו, מרגע שעמד על טיבו המרושע והדו-פרצופי של ערפאת, הוא ניתק את יחסיו אתו ודחק אותו לשוליים בצורה תכליתית. הוא גם שם קץ לעידן השוויון המוסרי, שבמסגרתו נתפסו הרוצחים הפלשתינאים והקרבנות הישראלים כמרכיבים זהים של מעגל אלימות חסר טעם.

נוסף על כך, בוש תמך בזכותה של ישראל לגבולות בני הגנה, והיה המנהיג המערבי הראשון שהכריז כי כאשר יוסכם לבסוף על הגבולות, צריך יהיה להביא בחשבון את העובדות הדמוגרפיות בשטח – תמיכה ברורה בכך שישראל תשמור בידה את גושי ההתיישבות הגדולים. ובאנאפוליס, על אף כל הסתירות שבה, הנשיא חזר בצורה חד-משמעית שישראל היא "מדינה יהודית", וסתר בגלוי את הפלשתינאים שנשבעו כי הם לעולם לא יסכימו לישות יהודית.

למעשה, אם הבית הלבן לא היה משנה את קווי המדיניות האלה, ההיסטוריה היתה מצביעה על הנשיא בוש כנשיא הפרו-ישראלי ביותר עד היום, מנהיג שעמד בפני לחצים מצד רבים בעלי-בריתו כדי שיפייס את הפלשתינאים, ונקט באומץ גישה הוגנת כלפי המדינה היהודית.

למרבה הצער, במרוצת השנה האחרונה נוצרו סימנים מבשרי רע שמשרד החוץ האמריקני החל להטות את המדיניות שלו כלפי ישראל, וחזר לאסטרטגיית הפיוס הקודמת שלו, שכבר נכשלה.

ההערות הפוגעניות שהשמיעה לאחרונה קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה, שהשוותה את סבלם של הפלשתינאים להפליה שסבלה ממנה כאפרו-אמריקנית מלבנים אמריקנים בעלי שיגעון גדלות, מדגימים עמדה ניגודית חדשה. היא אימצה לעצמה גם שפה המזכירה את השוויון המוסרי, ורמזה ששני הצדדים לסכסוך אשמים במידה שווה.

האווירה נעשתה מתוחה עוד יותר, כאשר ערב ביקורו של הנשיא בישראל, תיארה רייס את הפרברים היהודיים במזרח ירושלים – ובמיוחד את הר חומה – כ"התנחלויות". כאשר אולמרט ויתר מיניה וביה על התפקיד של קביעת הדבקות במפת הדרכים לאמריקנים, אנו צפויים לעימות ממשי עם ארצות-הברית.

ברוח דומה, הלחץ האכזרי שהפעילה רייס בשנה האחרונה עד ישראל, עורר ספק, זו הפעם הראשונה, בתפקידה כמתווכת הוגנת. עובדה זו היתה מלווה בדרישות נוקשות כלפי ישראל "שתקל על סבלם של הפלשתינאים", ושתעשה ויתורים חד-צדדיים נוספים, שישפיעו בצורה הרסנית על ביטחונה של ישראל. הדוגמה הבולטת ביותר היתה הדרישה הבלתי מתפשרת שישראל תוותר על "ציר פילדלפי", המאפשר זרם של חימוש של ממצרים לרצועת עזה. אבל גם כשהנשק ממשיך לזרום פנימה, דרשה רייס שישראל תבטל חלק מנקודות הביקורת, תשחרר טרוריסטים ותספק נשק לכוחות הביטחון של הרשות הפלשתינאית, שלאחר מכן יופעלו נגד ישראלים. מעשים אלה כבר גרמו לרציחתם של אזרחים ישראלים חפים מפשע, ואין ספק שהם יובילו לשפיכות דמים נוספת.

ייתכן שחלק מהשינויים ההרסניים האלה היו נמנעים, אילו הציגה ממשלת ישראל שמץ של התנגדות ללחצים האמריקניים הראשונים. אך למרבה הצער, ישראל צפתה מראש, לעתים קרובות, ואפילו עלתה על הדרישות האמריקניות. ראש-הממשלה אולמרט, למשל, ולא האמריקנים, ויתר על דרישות מפת הדרכים שהמיליציות הטרוריסטיות יפורקו לפני תחילת המשא-ומתן על הסדר הקבע. ישראל היא שביקשה מהקונגרס האמריקני לוותר על התנאים שהוא התכוון בנוגע לסיוע הפיננסי לרשות הפלשתינאית. ייתכן שהתמיכה הציבורית בישראל הגיעה לשיאה בארצות-הברית, אבל אי-אפשר לצפות שהממשל האמריקני יתמוך בדרישות הביטחון של ישראל יותר מאשר ממשלתה.

אילו היה זה מישהו אחר מלבד אהוד אולמרט, אפשר היה לצפות שראש-ממשלת ישראל יפציר בנשיא בוש לתמוך בעקרונות הבסיסיים הנוגעים למלחמה בטרור ולפונדמנטליזם האיסלאמי שהוא תמך בהם במשך השנים. במקום להתרפס בפני שותפים דמיוניים לשלום ולהיכנע אוטומטית לכל דרישה אמריקנית, ראש-הממשלה שלנו צריך לפנות לנשיא כדי שיסכל את היזמות של מזכירות המדינה שנועדו להפוך את ישראל לשה העולה על המוקד כדי לפצות את "התמונה הגדולה יותר".

ראוי להזכיר לנשיא בוש, כי הנוכחות של ישראל ביהודה ובשומרון אינה תוצר לוואי של פלישה ישראלית, אלא תגובה לפלישה ערבית שנועדה למחוק את ישראל מהמפה. אבל גם כך, רוב הישראלים תומכים כיום בהקמת מדינה פלשתינאית, אבל בשום פנים לא "חמאסטן" מורחבת.

ראש-הממשלה שלנו צריך להפציר בנשיא בוש שידרוש מהפלשתינאים יתייצבו עכשיו בפני המציאות. בשבועות האחרונים, שלושה צעירים ישראלים נרצחו באכזריות על-ידי המיליציות של פת"ח, בשליטתו של מוחמד עבאס. אין ספק שהנשיא בוש יעריך שאם בנסיבות כאלה ישראל תמשיך לעשות ויתורים חד-צדדיים, כל המסרים הלא נכונים יגיעו לפלשתינאים. אם צריך להיות כאן תהליך רציני, הנשיא בוש צריך לדרוש שמחמוד עבאס יחליף עכשיו את הדיבורים הדו-פרצופיים שלו בפעולות, ויפרק – אם כי באיחור – את המיליציות הטרוריסטיות הנמצאות בשטח שיפוטו.

צריך להזכיר לנשיא שההסתה הארסית כלפי ישראל נמשכת ללא הפרעות, בכל הרמות של החברה הפלשתינאית. אין זה מתקבל על הדעת לדרוש שישראל תשתף פעולה בהקמת מדינה שבשטח שיפוטה השאהידים (המפגעים המתאבדים) ימשיכו להיות מקודשים, והמשפחות שלהן מקבלות בפנסיה של המדינה. וזה בלי להזכיר שמערכת החינוך מעודדת ילדים פלשתינאים למות מות קדושים, כקרבן נאצל, בעוד הם הורגים יהודים.

ומעל לכל, ראש-הממשלה שלנו צריך להדגיש בפני הנשיא בוש שלפני שישראל תשקול ויתורים נוספים במסגרת ההסכם על הסדר הקבע, הפלשתינאים צריכים להסכים לראות בישראל מדינה יהודית. לאחר שהכריז לאחרונה שהוא לא יתכחש להבטחה זו, זה יהיה בלתי נסבל אם ראש-הממשלה אהוד אולמרט יכריז עכשיו בפומבי שהוא מרוצה, מפני שהוא "חושב" שעבאס "יסכים לישראל בנשמתו". כל עוד הפלשתינאים מתעקשים על מה שהם מכנים "זכות השיבה" של הערבים, הם טוענים למעשה שהם לעולם לא ישלימו עם ריבונות יהודית שתתקיים לצדם. וזה נשאר מקור הסכסוך.

הנשיא בוש צריך לנקוט עכשיו עמדה פומבית. הוא צריך להפגין שהוא אינו "ברווז צולע", מפני שיאמר למחמוד עבאס בגלוי את האמת, ויתעקש שאם הוא ממשיך לא לרצות או לא מסוגל לנקוט צעדים לבלום את הטרור ואת ההסתה, הוא אינו יכול להיות יותר שותף לשלום.

ולבסוף, צריך להזכיר לנשיא בוש את הצהרותיו החוזרות ונשנות שהזהירו כי פיוס הג'יהאדיזם בשלב כלשהו, רק יחזק את הטרוריסטים בכל מקום. לא זו בלבד שהפיוס סותר את סדר היום של הנשיא עצמו ומאיים להרוס את מורשתו, אבל הוא מסמל הפרה של כל מה שהציויליזציה שלנו מייצגת.

הכותב הוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann