בתקופות שונות בעבר, מנהיגי יהדות התפוצות לא רק השמיעו את קולם למען ישראל, אלא אף לקחו לידיהם את המושכות- בעיקר בנושאים אשר בהם פעולה על ידי המדינה היהודית הייתה בעייתית בגלל שיקולים גאו-פוליטיים. לדוגמה, מצוקתה של יהדות ברית המועצות, הקמפיין לביטולה של החלטת האו"ם המשווה בין הציונות לגזענות, חשיפתו של קורט וולדהיים כפושע מלחמה על ידי הקונגרס היהודי, וחשוב אף יותר- השבת נכסיהם של יהודים אשר נבזזו על ידי הנאצים מגופים שונים, כולל חברות ביטוח והבנקים השוויצריים. עם שחיקת הסולידריות בקבינט מאז תקופתו של רבין, מערכת היחסים האינטימית אשר התקיימה בין הקהילות היהודיות לבין ממשלת ישראל ושגריריה התדרדרה במהירות. בניגוד בולט למנהיגים כריזמטיים קודמים כגון דוד בן גוריון, מנחם בגין ואפילו יצחק רבין, בנימין נתניהו אינו נוהג להצהיר הצהרות הנוגעות למדיניות לאומה או לתקשורת. במקום להשמיע בבירור את מדיניותו מראש, הוא נוטה להדליף אפשרויות כבלוני ניסוי על מנת לבחון את דעת הקהל לפני ביצוע פעולות. תופעה זו הודגמה על ידי השמועות הסותרות אשר הופצו על ידי מקורות ממשלתיים טרם שהתקבלה ההחלטה שלא להסכים לדרישות הטורקיות המגוחכות.

שתיקתם של מנהיגי יהדות ארה"ב

Print This Post

יהודי ארה"ב בעד ישראל

בתקופות שונות בעבר, מנהיגי יהדות התפוצות לא רק השמיעו את קולם למען ישראל, אלא אף לקחו לידיהם את המושכות- בעיקר בנושאים אשר בהם פעולה על ידי המדינה היהודית הייתה בעייתית בגלל שיקולים גאו-פוליטיים. לדוגמה, מצוקתה של יהדות ברית המועצות, הקמפיין לביטולה של החלטת האו"ם המשווה בין הציונות לגזענות, חשיפתו של קורט וולדהיים כפושע מלחמה על ידי הקונגרס היהודי, וחשוב אף יותר- השבת נכסיהם של יהודים אשר נבזזו על ידי הנאצים מגופים שונים, כולל חברות ביטוח והבנקים השוויצריים.

עם שחיקת הסולידריות בקבינט מאז תקופתו של רבין, מערכת היחסים האינטימית אשר התקיימה בין הקהילות היהודיות לבין ממשלת ישראל ושגריריה התדרדרה במהירות.

בניגוד בולט למנהיגים כריזמטיים קודמים כגון דוד בן גוריון, מנחם בגין ואפילו יצחק רבין, בנימין נתניהו אינו נוהג להצהיר הצהרות הנוגעות למדיניות לאומה או לתקשורת. במקום להשמיע בבירור את מדיניותו מראש, הוא נוטה להדליף אפשרויות כבלוני ניסוי על מנת לבחון את דעת הקהל לפני ביצוע פעולות. תופעה זו הודגמה על ידי השמועות הסותרות אשר הופצו על ידי מקורות ממשלתיים טרם שהתקבלה ההחלטה שלא להסכים לדרישות הטורקיות המגוחכות.

כאשר משלבים בין הערפול שבמדיניות הממשלתית לבין העלייה הדרמטית בעוינות האנטי-ישראלית, אין זה מפתיע כי רוב מנהיגי היהדות בתפוצות מהססים כיום, יותר מאשר בעבר, לבקר את ממשלותיהם המקומיות בנוגע לנושאים הקשורים לישראל.

השינויים מובחנים במיוחד בהתייחס למנהיגי יהדות ארה"ב, אשר נודעו בעבר ביוזמותיהם המקומיות והגלובליות הלוחמניות שנעשו בשמה של ישראל.

הלובי היהודי AIPAC ממשיך בשתדלנותו למען ישראל ברמה הדו-מפלגתית בקונגרס, אך תפקידו של הארגון, על פי הגדרתו, מוגבל לזירה זו.

ואולם, במהלך ששת החודשים האחרונים, הארגונים המרכזיים המעורבים בזירה הציבורית- ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית (ועידת הנשיאים), הוועד היהודי-אמריקאי (AJC) והליגה נגד השמצה (ADL)- בעוד שכולם נותרו מחויבים לישראל, באופן כללי מסתייגים הם מהשמעת ביקורת כלפי ממשל אובמה בנוגע ללחץ המתמשך והדרישות החד צדדיות המופנות כלפי ישראל.

בקרב יהודי ארצות הברית קיימת רגישות-יתר באשר לשחיקה נוספת ביחסים הבין-מפלגתיים, אשר נחוצים לשימור התמיכה הציבורית בישראל. ואולם, חוסר הרצון לבקר באופן ציבורי את נשיאם סותר את הרתיעה הפופולארית המשמעותית בקרב יהודים כלפי אובמה. כך, היה ניתן לחזות במהפך במחוז התשיעי של קונגרס ניו-יורק, אזור בחירה יהודי ברובו- הנחשב למעוז דמוקרטי מזה כמאה שנים- שם המועמד הדמוקרטי, דיוויד ופרין, יהודי אורתודוקסי, הובס על ידי הרפובליקאי בוב טרנר. בנוסף, חברי קונגרס דמוקרטיים רבים תומכים ללא עוררין במדיניות הישראלית בניגוד לנשיאם.

ישנן שמועות לפיהן ממשלת נתניהו ביקשה מהמנהיגים היהודים לשמור על שתיקה, וזאת על מנת להימנע מניכור נוסף של הממשל. על אף התמיכה יוצאת הדופן אשר ניכרה בעת שנתניהו הציג את עמדת ישראל בקונגרס, הממשלה נמנעה מאז במודע מהשמעת חילוקי הדעות שלה עם הממשל האמריקני. יהיו פירותיה של גישה זו אשר יהיו, תהיה זו טעות גסה לנסות ולחסום את פיהם של יהודי ארצות הברית. אנו צודקים בביקורת הנוקבת שאנו מפנים למדיניות הפיוס שאימץ ממשלו של אובמה, ואל לנו לעודד את יהודי התפוצות לנהוג באופן פסיבי בנוגע לנושא זה.

קחו לדוגמה את התסבוכת הטורקית ואת הלחץ האינטנסיבי שהפעילה מזכירת המדינה הילארי קלינטון על ממשלת ישראל להתנצלות וקבלת דרישותיה המגוחכות של טורקיה. נוכל רק לדמיין כיצד בגין או רבין היו מגיבים לו הייתה ארה"ב מפעילה עליהם לחץ להיכנע בנושא שכזה, אך ממשלתנו החליטה שלא להגיב. ואולם, מדוע שיהודי אמריקה לא יביעו את מורת רוחם באשר לחוצפה של ממשלתם, המפעילה לחץ על ישראל להתנצל על כך שחייליה הגנו על עצמם מפני טרוריסטים?

דברים אלו נכונים גם להצהרתו של אובמה בנוגע לגבולות 1967 עם חילופי שטחים. ישראל (באופן מוטעה לטעמי) עלולה לחוש עצמה מוגבלת בתגובתה ללחץ המתמשך בנושא זה, וזאת על מנת להימנע מהרחקת המדינות המתנדנדות בנושא המדינה הפלסטינית באו"ם. אך מדוע שיהודי ארה"ב, הזועמים על דרישותיה החד-צדדיות של ממשלתם אשר מציבות את ישראל בעמדת חולשה, לא ישמיעו את קולם במחאה?

כמו כן, קיים היעדר בתגובה יהודית לתמיכתה של ארה"ב בהחלטתה הבזויה של מועצת זכויות האדם של האו"ם להוצאתה מהחוק של "סטראוטיפיזציה", בעיקר בהתייחס לאסלאם. החלטה זו עוצבה על ידי מדינות אסלאמיות על מנת למנוע כל ביקורת או דיון ציבורי באשר לפגיעה מוסלמית בזכויות האדם או ביקורת כלפי האסלאם- פגיעה בוטה בחופש הביטוי. ניתן היה לצפות כי היהודים הליבראליים ימחו כנגד מדיניות שכזו.

בנקודות דיון לציון מתקפות הטרור של ה-11 לספטמבר, ממשל אובמה מנה מדינות אשר סבלו מן הטרור. כפי שקרה בעבר, ישראל בלטה בהיעדרה מן הרשימה, וזאת על אף שהיא סבלה באופן יחסי מטרוריזם אסלאמי פונדמנטליסטי יותר מכל אחת מן המדינות שנמנו. ואולם, הארגון היחיד שהשמיע את קולו בנושא זה (וכן בנושאים אחרים) היה ארגון ציוני אמריקה (ZOA) אשר גינה השמטה זועקת זו.

דעת הקהל הציבורית בארצות הברית תומכת כעת באופן מוחץ בישראל. אך אין לקחת תמיכה זו כמובן מאליו, ויהיה זה מחפיר להסתמך באופן מלא רק על נוצרים וחברים שמרנים של ישראל אשר יפגינו בפומבי כנגד המוסר הכפול המופעל על ידי ממשל אובמה ביחסו למדינה היהודית.

נוסף על כך, ככל הנראה מתוך קנאותם לשמר את מעמדם ה-'ליבראלי', מנהיגים יהודים מסוימים מתחרים אחד עם השני על מנת להכפיש את האוונגליסטים התומכים בישראל.

תופעה זו הומחשה על ידי המתקפות הארסיות שנוהלו כנגד גלן בק, אשר ביקר בישראל על מנת להביע סולידריות עם העם היהודי ולהשיק תנועה גלובאלית המחויבת לתמיכה במדינה היהודית. "אם העולם ישוב ויצעד בדרך של דה-הומניזציה של יהודים, החשיבו אותי ליהודי ובואו אלי קודם", הוא אמר. מה עוד אפשר לבקש מחבר?

לתמיכתו של בק בישראל הייתה השפעה עצומה, במיוחד בארצות הברית. אין צורך להזדהות עם השקפתו הפוליטית הכוללת, אך בזמן בו אנו זקוקים לחברים באופן כה נואש ורבים מתומכינו הליבראליים בעבר נטשו אותנו, גינוי של אדם המפגין את אומץ הלב לתמוך בנו בסביבה עוינת זו הוא בלתי נתפס. כמו כן, לאדם זה אשר מגן על ישראל במסירות כנגד הברבארים המתדפקים על שערינו, יש הבנה טובה יותר של הפוליטיקה במזרח התיכון מאשר למבקריו, וראוי כי הוא יהולל על ידי כל ידידיה של ישראל.

אנו שבים לשאלה המקורית. מדוע רוב המנהיגים היהודים-אמריקאים הנודעים נעלמו מהרדאר ומסתייגים מעימות ציבורי עם גוזמות הממשל? יהיה זה שערורייתי אם, מסיבות דיפלומטיות כביכול, ממשלת נתניהו ביקשה מהם להישאר דוממים. אך יהודי התפוצות החיים בדמוקרטיה כמו ארה"ב אינם זקוקים לאור ירוק מממשלת ישראל על מנת להשמיע את קולם ולמחות במידה והם מאמינים כי ממשלתם מפעילה מוסר כפול כלפי ישראל- בת-בריתה כביכול.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann