ישנו חוק ברזל בהיסטוריה. פיוסם של תנועות קסנופוביות או משטרים טוטליטריים מוביל תמיד לתוצאות הרות אסון ומעודד דרישות הולכות וגוברות המסתכמות לבסוף בכניעה או בקונפליקט חמוש בלתי נמנע. לו היה צ'יימברלין נמנע מהמשך פיוס הנאצים, ייתכן והיינו נמנעים ממלחמת העולם ה-II או מגיעים אליה מוכנים יותר. לכל הפחות, היה הדבר מוביל לקורבנות מעטים יותר. הנשיא רייגן, אשר הושמץ על ידי הליבראליים כמחרחר מלחמה, נקט בקו נוקשה כנגד מדיניות ההתרחבות הסובייטית, אשר הוביל לבסוף לקריסתה של האימפריה המרושעת.

שפיכות הדמים המוסלמית: פיוס ושיעורים מן ההיסטוריה

Print This Post

muslim-appeasement

Muslim Carnage: Appeasement and the Lessons of History

ישנו חוק ברזל בהיסטוריה. פיוסם של תנועות קסנופוביות  או משטרים טוטליטריים מוביל תמיד לתוצאות הרות אסון ומעודד דרישות הולכות וגוברות המסתכמות לבסוף בכניעה או בקונפליקט חמוש בלתי נמנע.

לו היה צ'יימברלין נמנע מהמשך פיוס הנאצים, ייתכן והיינו נמנעים ממלחמת העולם ה-II  או מגיעים אליה מוכנים יותר. לכל הפחות, היה הדבר מוביל לקורבנות מעטים יותר.

הנשיא רייגן, אשר הושמץ על ידי הליבראליים כמחרחר מלחמה, נקט בקו נוקשה כנגד מדיניות ההתרחבות הסובייטית, אשר הוביל לבסוף לקריסתה של האימפריה המרושעת.

הפילוסופיה שלו, אשר משתקפת היטב בציטוטים שלהלן מתוך הנאום בו השיק את הקריירה הפוליטית שלו בשנת 1964, זוכה להד מאיים במצבנו כיום:

"אין כל ויכוח באשר לבחירה בין שלום לבין מלחמה, אך ישנה דרך מובטחת אחת בה תוכלו להשיג שלום- ותוכלו להשיגו בין רגע- היכנעו.

כל שיעור בהיסטוריה מלמדנו כי הסכנה הגדולה ביותר טמונה בפיוס, וזהו השד שחברינו הליבראליים בעלי הכוונות הטובות אינם מוכנים להתמודד עמו- כי מדיניות ההסתגלות משמעותה פיוס, והיא אינה מותירה ברירה בין מלחמה לשלום, אלא רק בין לחימה לבין כניעה. במידה ונמשיך להסתגל, נמשיך לנוע לאחור ולסגת, אזי לבסוף ניאלץ להתמודד עם הדרישה הסופית- האולטימטום. ומה אז?… אתם ואני יודעים ואיננו מאמינים כי החיים הם כה יקרים והשלום הוא כה מתוק עד שיש לקנות אותו במחיר של שלשלות ועבדות. אם אין דבר בחיים אשר שווה למות למענו, מתי זה התחיל- רק בפני האויב? או שהיה על משה לומר לבני ישראל להמשיך ולחיות בעבדות תחת פרעה? …

קדושי ההיסטוריה לא היו שוטים, וקורבנות הכבוד שלנו, אשר הקריבו את חייהם על מנת למנוע את התקדמותם של הנאצים, לא מתו לשווא. היכן, אפוא, נמצאת הדרך לשלום? התשובה היא פשוטה. לכם ולי יש האומץ לומר לאויבינו "יש מחיר שאותו לא נשלם", "יש נקודה שאותה לא נוכל לעבור"… אנו נשמור עבור ילדינו על זה, על תקוותו הטובה הנותרת של האדם בעולם, או שנגזור עליהם לצעוד את הצעד האחרון אל עבר אלף שנות חושך".

לפני שלושים שנה, כאשר האיראנים פלשו לשגרירות ארה"ב וחטפו דיפלומטים, הנשיא ג'ימי קרטר "הושיט יד" למשטר האייתוללות וביקש "לשלב" אותו במקום להתעמת עמו. כל שהוא השיג היה חיזוק של הקיצונים והמשך השפלתה של ארה"ב. אלו עלו לו לבסוף בנשיאותו.

כעת, הנשיא אובמה ושוליותיו חוזרים על אותן הטעויות. יוזמתו הבינלאומית הראשונה הוצגה בנאום קהיר, שם נאם בפני קהל שכלל חברים בארגון האחים המוסלמים, אשר היה בזמנו מחוץ לחוק. הוא התחייב להמיר את הגישה ה"נוקשה" בה נקטו קודמיו בהושטת יד ו"שילוב" של כל שכבות העולם המוסלמי. במטרה להמשיך ולרצות את האסלאמיים, הוא הרחיק את ארה"ב דיפלומטית מישראל.

כאשר משטר האייתוללות האיראני דיכא באכזריות את עמו במהלך 'המהפכה הירוקה', אובמה נותר דומם. הוא עמד לצדו של האספסוף ה"דמוקרטי" ברחוב כנגד מובארק, ידידה הוותיק של ארה"ב, ובהמשך ביקש "לשלב" את האחים המוסלמים, המהווים משטר מדכא לאין שיעור לעומת קודמם האוטוריטארי.

ביום השנה ה-11 למתקפות ה-11/9, תוך תואנה של זעם כלפי סרט אנטי-מוסלמי מעורפל ופרימיטיבי ש-"העליב את הנביא", מוסלמים קיצוניים השיקו קמפיין גלובאלי להסתת המונים ברחבי העולם האסלמי במטרה לשלח התפרעויות אלימות כנגד שגרירויות אמריקניות.

תוצאת המתקפה על שגרירות ארצות הברית בלוב הייתה רציחתם האכזרית של ארבעה דיפלומטים, וביניהם השגריר האמריקני אשר עונה בעת שהוחלף דגל ארה"ב בדגלה השחור של אל-קאעידה.

תגובתה הראשונית של ארה"ב הייתה התרפסות וגינוי חוזר של הסרט האנטי-מוסלמי (שבהפקתו לא הייתה מעורבת), וזאת במקום לגנות את המהומות, את טבח החפים מפשע ואת כישלונן של הממשלות המקומיות להגן כראוי על שגרירויותיה.

להתרפסות זו אל מול האלימות המוסלמית ישנם תקדימים- התסיסה בנוגע לסלמן רושדי ב-1989, המהומות בהמשך לפרסומן של הקריקטורות הדניות של הנביא מוחמד, הרציחות שהגיעו לאחר האשמת כוחות אמריקניים בחילול קוראנים ותקריות דומות אשר שימשו לניצול הרחוב האסלאמי הפרימיטיבי.

על אף שארה"ב מספקת למצרים 2 מיליארד דולרים בכספי סיוע מדי שנה, המשטרה המקומית עמדה מן הצד בזמן שהותקפה השגרירות האמריקנית בקהיר וההמונים קראו "כולנו אוסמה".

הנשיא מוחמד מורסי, אשר טרם בחירתו לנשיאות הכחיש כי אל-קאעידה עומדת מאחורי פיגועי ה-11/9, המתין 24 שעות טרם שהשמיע ביקורת מגמגמת כנגד האלימות (וזאת- בפייסבוק!). כמו כן, הוא הזהיר מפני פעולות תגמול נוספות בעתיד במידה וה-"עלבונות כלפי הנביא" לא ידוכאו. כמו כן, האחים המוסלמים, המושלים במדינה, קראו להפגנות נוספות ודרשו ברוב חוצפתם התנצלויות נוספות מצד ארה"ב.

מורסי יתארח בקרוב בוושינגטון אצל הנשיא אובמה. בכוונתו לבקש מאובמה את שחרורו של שותפו לשעבר של אוסמה בין לאדן, השייח עומר עבד אל-רחמן, המרצה מאסר עולם בגין קשירת קשר לפיצוץ מרכז הסחר העולמי.

בהימנעותו מגינוי ראוי של תגובתו הפושרת של מורסי לזוועה בשגרירות או מדחייה של ביקורו, אובמה מאותת לרדיקאליים האסלאמיים כי באמצעות הפעלת אלימות והרג, הם ינחלו הצלחה בהפחדת הכופרים. כבר כעת, ממשל אובמה אוסר על שימוש במושגים כגון "טרור אסלאמי".

בנוסף, האסלאמיסטים מבקשים לכפות עלינו חוקים אשר יהפכו את הביקורת כלפי האסלאם לפלילית. כיהודי אשר בני עמו סבלו במשך 2000 שנים מהשמצות זדוניות, עלילות דם ושקרים גסים, איני מחסידיו של התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אשר מקדש את חופש הביטוי הבלתי מוגבל כל עוד זה אינו מוביל לאלימות מידית. אני מאמין כי יש לחוקק חקיקה זהירה אשר תספק הגנה לקבוצות ולפרטים כנגד שקרים הניתנים להוכחה אשר מייצרים הסתה לשנאה ולגזענות. זו קיימת במדינות אירופאית רבות, שם היא אינה מערערת את הדמוקרטיה ואינה מגבילה באופן משמעותי את חופש הביטוי.

ואולם, יהיה זה שערורייתי להרחיב חקיקה שכזו עד לכדי חוקי חילול הקודש באישור השריעה, אשר ימנעו את הזכות לחשוף התנהגות פלילית המתבצעת בשם האסלאם. אנו נהיה מנועים מגינוי עונשי מוות בגין המרת דתם של מוסלמים לדתות אחרות, סקילת נואפים למוות, ביצוע ברית מילה לנשים, כריתת איבריהם של גנבים, הלקאות בפומבי וכיו"ב.

כמו כן, ייאסר עלינו לחשוף מימון מדינה למניעת חופש דת, השחתת כנסיות ובתי כנסת ופוגרומים כנגד נוצרים, קופטים או יהודים. כל אלו מהווים התרחשויות יומיומיות במדינות אסלאמיות.

בנוסף, החוקים בתמיכת השריעה לא ימנעו אנטישמיות-במימון-המדינה במדינות האסלאמיות, הכוללת דרמות טלוויזיה המכילות סטריאוטיפים מחרידים של יהודים העושים שימוש בדמם של ילדים מוסלמים לאפיית מצות בפסח. למותר לציין כי בהגדרת החוק לא ייכללו האימאמים במסגדים, המתארים ללא הרף את היהודים כצאצאי קופים וחזירים ודוחקים במאמיניהם לרצוח אותם.

כיום, כוחות הקיצוניות האסלאמית בוחנים את נחישותנו לעמוד ולהתנגד למאמציהם להרחבת האידיאולוגיה הטוטליטרית המרשעת שלהם.

במידה ונמשיך לטמון את ראשנו בחול ולהפחית מעוצמתו של האיום הגלובאלי הנובע מגלגול הנשמות הברבארי של חשכת ימי הביניים, אנו נסלול את הדרך לכך שילדינו יירשו עולם אשר בו הושבו לאחור כל התקדמויותיה של הציוויליזציה המערבית, ובעיקרן המסורת היודו-נוצרית.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann