השבוע ייערך בירושלים הכנס השנתי של הפורום העולמי למאבק באנטישמיות. עצם הכינוס של קבוצה מכובדת זו של מחוקקים ומכובדים יהודים ולא-יהודים לצורך המטרה המפורשת של גינוי האנטישמיות הוא הישג ראוי לציון, והוא לא היה מתאפשר ללא מעורבותה של ממשלת ישראל. למעשה, ללא המחויבות, ההתלהבות והכישרון של המתאמת מטעם משרד החוץ ויו"ר הפורום, אביבה רז-שכטר, הפורום לא היה מתקיים כלל. עם זאת, היוזמה סובלת מפגם רציני. למרות בקשות חוזרות ונשנות של משתתפים בכל פגישה, לא הוקם משרד כלל עולמי שיפעל בין הכנסים הללו וישמש במה להחלפת דעות וכלי לתיאום מאמצים בין מנהיגים וקהילות שונות לצורך המאבק באנטישמיות. עובדה זו היא תוצאה בלתי נמנעת של סירובה של הממשלה להקצות תקציבים לפרויקט כזה. כתוצאה מכך, הכנס השנה נראה כמו שידור חוזר של קודמיו, עם אותם המרצים שנותנים לאנשים העוסקים בקרב נגד האנטישמיות מידע שרובם כבר מכירים ועם אותן קריאות כלליות לנקיטת פעולה.

שימוש לרעה בשואה ליצירת דמוניזציה של ישראל

Print This Post

שימוש לרעה בשואה לדמוניזציה של ישראל

Far more negative, far more dangerous

השבוע ייערך בירושלים הכנס השנתי של הפורום העולמי למאבק באנטישמיות. עצם הכינוס של קבוצה מכובדת זו של מחוקקים ומכובדים יהודים ולא-יהודים לצורך המטרה המפורשת של גינוי האנטישמיות הוא הישג ראוי לציון, והוא לא היה מתאפשר ללא מעורבותה של ממשלת ישראל. למעשה, ללא המחויבות, ההתלהבות והכישרון של המתאמת מטעם משרד החוץ ויו"ר הפורום, אביבה רז-שכטר, הפורום לא היה מתקיים כלל.

עם זאת, היוזמה סובלת מפגם רציני. למרות בקשות חוזרות ונשנות של משתתפים בכל פגישה, לא הוקם משרד כלל עולמי שיפעל בין הכנסים הללו וישמש במה להחלפת דעות וכלי לתיאום מאמצים בין מנהיגים וקהילות שונות לצורך המאבק באנטישמיות. עובדה זו היא תוצאה בלתי נמנעת של סירובה של הממשלה להקצות תקציבים לפרויקט כזה.

כתוצאה מכך, הכנס השנה נראה כמו שידור חוזר של קודמיו, עם אותם המרצים שנותנים לאנשים העוסקים בקרב נגד האנטישמיות מידע שרובם כבר מכירים ועם אותן קריאות כלליות לנקיטת פעולה.

לדוגמא, למרות שישנו בתוכנית מושב בנושא הכחשת השואה, לא נראה שיש דגש כלשהו על הפעולות בעלות הנזק ארוך הטווח של אנטישמים ואויבי ישראל, אשר כיום מתמרנים ומעוותים את השואה כאמצעי ליצירת דמוניזציה של המדינה היהודית.

מכיוון שהשואה הפכה לתעשיה בינלאומית משמעותית, ומדינות אירופאיות רבות כל כך מכניסות ימי ציון בנושא זה ללוחות השנה שלהן, אנו נוטים להפגין תחושה מסוימת של הישג. אך עם זאת, לדאגה זו ליהודים המתים לא מתלווה דאגה דומה לאלו החיים – ובמיוחד אלו החיים בישראל.

אם לא די בכך, ישנה פעילות מתמשכת וכמעט אובססיבית מצידם של חלק ממנהיגי היהודים בגולה לדיכוי של הכחשת השואה ושל הרוויזיוניזם לגביה, אשר לרוב מסיט את הדיונים לכיוונים בלתי מועילים כגון השאלה האם חקיקה ההופכת פעולות כאלו לפליליות תהווה הפרה של חופש הביטוי.

הדבר מטריד במיוחד בהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות הכחשת השואה עברה להשתמש בכלים המציבים אתגר גדול הרבה יותר: הפיכה מתוחכמת של השואה לנדושה, עיוות שלה או היפוך שלה. ל"היפוך השואה" יש השפעה שלילית הרבה יותר מאשר הכחשה פשוטה של השואה, אשר (מלבד אחמדינג'אד וג'יהאדיסטים) מיוחסת בעיקר למשוגעים. תופעה זו הגיעה לשיא במאמצים המוצלחים ליצור דמוניזציה של ישראל בטענה שהיא ביצעה פשעי מלחמה נגד הפלסטינים – במילים אחרות, שהיא פעלה בצורה דומה לאופן בו פעל הנאציזם.

המחקר הרציני הראשון של תופעה זו מופיע בספרו החשוב של ד"ר מנפרד גרסטנפלד, "השימוש לרעה בזכרון השואה: עיוותים ותגובות", שיצא לאור במשותף על ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה והליגה נגד השמצה בארה"ב.

גרסטנפלד, שהיה בעבר אסטרטג כלכלי בינלאומי ועומד כיום בראש מועצת ידידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ידוע כמי שאחראי למחקרים רבים ובעלי ברמה גבוהה ביותר בנושא האנטישמיות לאחר השואה. ספר זה, ה-11 במספר שהוא מפרסם, יכול בהחלט להיחשב לעבודה החשובה ביותר שלו. בספר זה הוא מגדיר בצורה שיטתית את האנטישמיות החדשה; מציג את התפתחותה לאורך השנים; מנתח את מרכיביה השונים (כולל דה-יודיזציה, מחיקת זכר השואה, הפיכתה לדבר נדוש, יצירת השוואות והיפוך); ומציג תוכנית כיצד ניתן יהיה לנטרל אותה.

הפרק החשוב ביותר בספר עוסק בהיפוך השואה, ובדגש מיוחד בהצגה השגויה של ישראלים ויהודים כמי שמתנהגים כמו נאצים. מקורה של השוואה זו הוא בהחלטת האו"ם הסובייטית שהשוותה את הציונות לגזענות, אך היא שוכללה והורחבה בהשפעתם של מסיתים ממדינות ערב ומהשמאל הקיצוני. המנטרה המרושעת שעליה חוזרים שוב ושוב היא ש"הקורבנות הפכו לפושעים". דוגמא קיצונית לכך היא ספרד, שם בחלק מהמקומות הורחב יום הזיכרון לשואה כך שיכלול גם הנצחה של "רצח העם הפלסטיני".

הטכניקה של הארכי-תועמלן הנאצי, יוזף גבלס, של חזרה על שקר עד לזרא ועד שהוא נתפס כאמת על ידי ההמונים מתבררת כיעילה גם בהקשר זה של עלילת הדם והשמצת העם היהודי הגדולות ביותר של זמננו.

בפרק שנקרא "הסטה והלבנה של השואה", גרסטנפלד דן במאמצים של מדינות אירופאיות רבות להציג את עצמן כקורבנות של רדיפות הנאצים ולהניח בצד את תפקידם של אזרחים בולטים שלהן אשר סייעו לנאצים בגירוש יהודים ואפילו השתתפו ישירות ברצח ההמוני. אוסטריה ידועה לשמצה במיוחד בהתעקשות ארוכת השנים שלה כי היא היתה קורבן ולא משתפת פעולה של מעשי הזוועה של הנאצים. ב-1985 עם תחילתה של מה שנודע לימים כ"פרשת וולדהיים", נחשפו עדויות שהראו כי רוב האוסטרים קיבלו בברכה את היטלר ושיתפו איתו פעולה.

מקרה נוסף הוא המדינות הבלטיות, שממשלותיהן ניהלו קמפיין במטרה ליצור השוואה מוסרית בין מדיניות רצח העם הנאצית והרודנות הקומוניסטית. במסגרת זאת הן קוראות לשנות את ספרי הלימוד ודורשות כי ימי הזיכרון לשואה יכללו גם את קורבנות הפשעים הקומוניסטיים. ניסיון רוויזיוניסטי בוטה זה לעוות את ההיסטוריה על מנת להדחיק את הידע על הפשע שבוצע נגד יהודים בזמן השואה על ידי אזרחים מקומיים במדינות הבלטיות בא לידי ביטוי ב"הצהרת פראג" שפורסמה ביוני 2008. חבר הפרלמנט ג'ון מאן, שיזם את הועדה הפרלמנטרית הבריטית בנושא האנטישמיות, תיאר הצהרה זו כ"מסמך מרושע".

אם זה לא מזעזע מספיק, תובעים בליטא קוראים בזמן האחרון ל"חקירת פשעי המלחמה" של ניצולי שואה מבוגרים ופרטיזנים, ביניהם יו"ר יד ושם לשעבר, יצחק ארד, אשר בצדק נחשבים לגיבורים כמעט בכל רחבי העולם המערבי על כך שנלחמו בתנועות ההתנגדות מול הנאצים.

לכן, לא ניתן כלל להבין מדוע שר החוץ של ליטא, ויגודאס אוסאקאס, הוזמן להשתתף במושב הפתיחה של כינוס הפורום השבוע. למרבה הצער, אינטרסים מסויימים מצריכים את ישראל מדי פעם לשתף פעולה עם ממשלות מגעילות שלא נקטו צעדים נגד אזרחיהן ששיתפו פעולה עם ההשמדה הנאצית של הקהילות היהודיות שלהן. אבל להזמין לכנס במימון ממשלת ישראל העוסק במאבק באנטישמיות את נציגיה של ממשלה שלא העמידה לדין את פושעי המלחמה שבקרבה ושבולטת במיוחד בניסיון לקשר בין מדיניות רצח העם של הנאצים לפשעים הסטאליניסטיים הוא דבר שלא ניתן להסכים לו.

זה מחזיר אותנו שוב לספרו החשוב של גרסטנפלד – שהוא קריאת חובה עבור כל מי שמתעניין באנטישמיות או מעורב במאבק נגדה. מסקנתו של הספר היא כי מאבק בהיפוך השואה "מצריך קודם כל להבין את טבעו של השימוש לרעה, לאחר מכן יש לחשוף את הפושעים ולהפוך אותם לנאשמים".

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann