רוסיה של פוטין מהווה כוח עולה במזרח התיכון

Print This Post

Putin's Russia Now a Force in the Middle East

הכישלון העגום שנחל הנשיא אובמה בהצגת מנהיגות במהלך המשבר בסוריה מהווה נקודת מפנה במזרח התיכון, וסללה את הדרך לעלייתה של רוסיה של הנשיא פוטין ככוח אזורי חזק, תקפיד שאותו נטשה לאחר התפרקות ברית המועצות.

בכדי להימנע מהשפלה, אובמה עשה ספין אבסורדי ותיאר את המצב כניצחון שהושג ע"י האיום בכוח צבאי אמריקני. למעשה, פוטין הוא ששיחק את תפקיד המדינאי הבינלאומי והיה המוח שהגה את קו פרשת המים במזרח התיכון, שבמסגרתו דחקה רוסיה את רגליה של ארה"ב מתפקיד המנהיג עולמי.

במידה ואסד אכן יפרק את מצבור הנשק הכימי שלו, אזי שפוטין תרם תרומה מכרעת ליציבות ולשלום באזור. ואולם, הסבירות להתרחשות שכזו נמוכה ביותר.

בהינתן המלחמה הברבארית המשתוללת ברחבי סוריה, וההיסטוריה הארוכה של שקרים והונאות מטעם הסורים, כמעט שלא ניתן למסד כל צורה משמעותית של שליטה או בקרה עליהם.

אף על פי כן, פוטין כונן לעצמו תפקיד משמעותי באזור המזרח התיכון.

במהלך הדברים, הוא סיפק לאסד אפשרות לתאר עצמו כמנצח, למרות שעד כה היה קרוב לחורבן ולתבוסה. המועד האחרון שניתן לו באופן רשמי הוא רק באמצע 2014. כבר כעת, ישנם דיווחים כי אסד הפיץ והסתיר את הנשק הכימי שלו. בחלוף הימים, השבועות והחודשים, העניין בשליטה על מצבוריו ילך וידעך, והאפשרות לנקיטת פעולה בפועל תימנע. לא תהיינה כל השלכות לפעולותיו של אסד, מכיוון שרוסיה תמכה וארה"ב נכנעה בפני דרישתו כי ההסכם לא יאזכר כל חזרה לפעולה צבאית במידה ויחרוג מצדו בעסקה.

בתכנון מהלכיו בסוריה, פוטין הפגין לא רק את תמיכתו בסוריה ובאיראן, אלא גם את יכולתו לפעול ולספק את הסחורה למען בנות בריתו. פוטין השיג הגמוניה אזורית באמצעות בריתה של סוריה עם הקשת השיעית הרחבה, הכוללת את איראן, סוריה ולבנון וצפויה לכלול גם את עיראק. מצרים נמצאת כעת מחוץ למשוואה, אך בעבר הייתה בת בריתה האזורית האיתנה ביותר של ארצות הברית. כיום, היא מפקפקת בממשל אובמה בשל נטישתו את מובארק ותמיכתו במשטר האחים המוסלמים, וכך גם מצרים הפכה נתונה להשפעות רוסיות.

מטרתו של פוטין היא לשוב וליצור דינמיקה גלובאלית דו-קוטבית אשר בה רוסיה מהווה את הכוח השלט, והוא מפגין נחישות להתעמת ולערער את ארה"ב בכל נושא כמעט. בעוד שהוא זוכה לגינויים מצד העולם המערבי בשל שלטונו האוטוריטרי, הדיכוי הברוטלי של מתנגדיו והימנעותו מעקירת השחיתות הגואה בארצו, ולמרות המגבלות הצבאיות והכלכליות שלה, הוא רתם את משאבי האנרגיה של רוסיה והגיע להתקדמות מרשימה.

כעת, פוטין קידם את עצמו באופן מרשים לתפקיד מדינאי בינלאומי, ואין ספק כי ימשיך לנצל את הלאומנות ואת הרגשות האנטי-אמריקאים בכדי להמשיך ולרומם את מעמדו בקרב ציבור הבוחרים המקומי שלו. הרטוריקה שלו משקפת את הגישה החדשה הזו. הוא לא עשה כל מאמץ להגן מוסרית על פעולותיו של אסד. אכן, הנשיא רייגן היה מתהפך בקברו אילו היה מודע לניסוח מחדש המתחסד והציני שעשה פוטין לדבריו בכתבה שהתפרסמה לאחרונה בניו יורק טיימס, בה הצהיר, "כולנו שונים, אך כשאנו מבקשים את ברכותיו של האל, אל לנו לשכוח כי אלוהים יצר אותנו שווים.. עלינו לחדול משימוש בשפת הכוח ולשוב לדרך ההסדר הדיפלומטי והפוליטי המתורבת".

באופן בלתי נמנע, התפתחויות אלו מעוררות לתחיה זיכרונות של תפקידה המרושע של ברית המועצות במזרח התיכון במהלך המלחמה הקרה, ואת מזימותיה המשותפות עם מדינות ערב שנועדו להחריב את המדינה היהודית. כמו כן, הן מזכירות את הקמפיינים האנטישמיים הגלובאליים שהגיעו לשיאם בהחלטת האו"ם הנודעת לשמצה שהשוותה בין הציונות לבין גזענות.

אך יהיה זה שגוי ומטעה להציב את פוטין באותה קטגוריה כמו מנהיגי האימפריה המרושעת. בשונה מהסובייטים האנטישמיים הפתולוגיים, פוטין לא הפגין כל שנאה לעם היהודי. להיפך, ישראל הייתה המדינה הראשונה שבה ביקר לאחר בחירתו, ובמהלך ביקורו, הוא שב והצהיר כמה שמח לבקר במדינה הכוללת בתוכה למעלה ממיליון אזרחים דוברי רוסית. כמו כן, הוא הזהיר, אף אם בחוסר כנות, כי המורדים הסורים מכינים מתקפת גז נגד ישראל.

אך אסור לעובדות הללו להטעות אותנו ולגרום לנו להחשיב את פוטין לאוהב יהודים. יש להבין כי הוא ישתף פעולה עם ישראל כל עוד הדבר משרת את מטרותיה של רוסיה. ואולם, הוא שב והפעיל את הוטו הרוסי במועצת הביטחון של האו"ם בכל הקשור לאיראן ולסוריה, והוא תמך באיראנים למרות שאיפותיהם הגרעיניות המהוות איום קיומי בפני ישראל.

ואכן, כעת ישנם דיווחים לפיהם הרוסים יספקו לטהרן מערכות הגנה מתקדמות, ובתוכן חמש סוללות עדכניות של טילים נגד מטוסים מסוג S-300, אשר יהפכו כל פעולה צבאית עתידית למסוכנת הרבה יותר. בנוסף, התקשורת הרוסית מדווחת כי במהלך פגישתו הקרובה עם הנשיא האיראני חסן רוחאני, פוטין צפוי להציע לו כור גרעיני חדש.

הנשורת החמורה ביותר של המפלה בסוריה הינה התפיסה האיראנית את אובמה. איומו להתערב צבאית במידה והאיראנים ישאפו להשיג את מטרותיהם הגרעיניות הייתה תמיד אפופה בספקות, אך כעת היא הפכה ללא יותר מאשר בדיחה. שלא במפתיע, טהרן שיבחה את ארה"ב על כך שנהגה ב"רציונאליות". דברים אלו יחייבו את ישראל להחליט החלטות קשות ביותר בעתיד הקרוב.

כעת, על ישראל לשכנע את רוסיה, שעמה פיתחה יחסים טובים בשנים האחרונות, להימנע מאספקת נשק לבנות בריתה אשר יערערו את ביטחונה ואת כושר הרתעתה של ישראל. משימה זו תבחן את השפעתם של רוסים-לשעבר כמו אביגדור ליברמן, אשר לטענתו נהנה ממערכת יחסים מיוחדת עם ההנהגה הרוסית הנוכחית. ואולם, לאור ההתפתחויות האחרונות, עלינו להיות מודעים לכך שהתמקדותו המוחלטת של פוטין בקידום השפעתה של רוסיה באזור עלולה להוביל לנטישתו את ישראל במהלך הדברים.

אסור לישראל להרשות לעצמה להימשך אל תוך המתיחות האזורית. עלינו להתנגד לדרישתו של אסד כי ישראל תאמץ את הסכם הנשק הכימי קודם לכך שסוריה תעשה כן. עלינו לדחות את הרמיזה של פוטין לפיה הנשק הכימי של אסד מהווה הרתעה דלה אל מול כוחה הגרעיני של ישראל. כמו כן, עלינו להיות ערוכים לאפשרות שממשל אובמה יחריף את הלחץ עלינו "לשלם מחיר גבוה יותר" על מנת להגיע להסכם עם הפלסטינים, וזאת בכדי להסית את תשומת הלב מכישלונו המחפיר בסוריה.

האירועים המתפתחים מדגישים את המסר העיקרי: בעוד שישראל חייבת לשמר את תמיכתם של העם האמריקני והקונגרס על מנת להילחם בלחצים הפוליטיים הגלובאליים ולעמוד בפני תפקידה המתחזק של רוסיה באזור, עלינו לסמוך רק על עצמנו ולהימנע מאשליות של הסתמכות על תמיכה צבאית אמריקנית. כפי שציטט ראש הממשלה בנימין נתניהו מפרקי אבות בדבריו לאחר תפילת כל נדרי בבית הכנסת שלי ביום כיפור, "אם אין אני לי, מי לי?"

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann