איזי ליבלר

רבנים: השמיעו קולכם נגד קיצוניות

שמואל אליאהו

Rabbis: Raise your voices against extremism [1]

ב-1991 פרסמתי ספרון שכותרתו היתה "קיצוניות דתית יהודית – איום על עתידה של היהדות [2]" הוא תורגם לעברית, רוסית, צרפתית וספרדית בתפוצה רחבה .

בזמנו, מבקרי האשימו אותי ברדיפה אחר סנסציות והגזמה כשחזיתי שכישלון הניסיון לעצור  את התחזקותם של רבנים המקדמים קיצוניות דתית בשמירת ההלכה ולאומנות רדיקלית תהפוך לאחד האיומים הגדולים הניצבים בפני העם היהודי.

אך אבוי, למרבה הצער, במבט לאחור נראה שהמעטתי בחומרתה של הבעיה עימה אנו מתמודדים כיום.

בזמן האחרון כמעט ובכל יום אנו נתקלים בכותרות המדווחות על הצהרות או יוזמות קיצוניות. על הרבנות הראשית השתלטו חרדים (הבזים למוסד הרבנות הראשית עצמו). למרות המשבר הלאומי הממשמש ובא בעניין המספר הרב של עולים מרוסיה שאינם יהודים על פי ההלכה, החרדים ניצלו את מוסד הרבנות הראשית כדי להערים כמה שיותר קשיים ומכשולים בפני אלו המבקשים להתגייר במאמץ להניאם מלעשות כן. בעקבות דרישה חסרת תקדים מצד האסכולה הפנאטית של הליטאים הקנאים בהנהגתו של הרב אברהם שרמן, הם אפילו מבקשים לבטל גיורים רטרואקטיבית. הם גם מפקפקים בתקפותם של גיורים אותם עברו אלפים במסגרת  צה"ל, גיורים לגיטמיים  על ידי רבנים מוכרים ובעלי שם.

בתחומים אחרים רבנים ומנהיגים דתיים שונים מבטאים בעת האחרונה השקפות מבישות שמוציאות שם רע לכל הקהילה הדתית. זאת בטענה שהם יכולים לקרוא את מחשבות האל. מעבר לפרמיטיביות שלהן, ההתבטאויות של רבנים אלו לחלוטין אינן תואמות את היהדות שמרביתנו מזדהים עמה.

הרב עובדיה יוסף הוא תלמיד חכם יוצא דופן בעולם ההלכה שלמרבה הצער פיתח מוניטין של אדם האומר דברים משונים וחריגים. בעת שהעם התאבל על הטרגדיות והמוות שהתרחשו בשריפות בכרמל, הוא טען שהאסון הינו עונש מידי האל על כך שהתושבים המקומיים לא שמרו שבת.

כאילו לא די בכך וכמעט במקביל, המדינה גילתה כי שר הפנים מש"ס, אלי ישי, דחה הצעה לקבל ציוד לכיבוי שרפות משום שהגורמים שרצו לתרומו היו נוצריים אוונגליסטים.

השיא היה כאשר קבוצה לא מבוטלת של רבנים לאומניים קיצוניים חתמו על העצומה המזעזעת הקוראת ליהודים לא להשכיר או להחכיר נכסים לערבים ואף הרחיקו לכת לכדי כך שפירטו אילו צעדים יינקטו על מנת להבטיח ציות. מספר שבועות קודם לכן, בעקבות קריאה דומה מפי הרב שמואל אליהו, ניצול שואה זקן בצפת אויים כי ישרפו את ביתו כיוון שהשכיר דירה לערבים.

אם נניח לרגע לשפלות שבהתנהלות זו, ובהתייחס להיסטוריה של אפליה מסוג זה כלפי יהודים בתפוצות, היכן שהם קובצו לגטאות, היינו לבטח מצפים שרבנים במדינה היהודית יימנעו מביטויי שנאת זרים כאלו.

ליהדות, ככל הדתות, ישנם טקסטים וכתבי קודש רבים הפתוחים לפרשנות. ללא ספק ישנם קטעים מהתלמוד אשר רבנים רבים ויהודים דתיים יראו כבעייתיים אם היו קוראים אותם ומבינים אותם כפשוטם. במשך אלפי שנים הדגש העיקרי של חכמינו היה לפרש את הטקסטים והחוקים ברוח החמלה והסובלנות.

מה שמסבך את המצב הוא העדרה של תרבות דיון מכבדת של רבנים רבים כיום, ובמיוחד הקנאים שביניהם, וסירובם לנהל דו-שיח עם עמיתיהם שאינם בעלי אותה ההשקפה. אלו המעזים להפגין דעות מנוגדות או מנסים לקדם פרשנויות הלכתיות פחות נוקשות, מכונים לעתים קרובות על ידי הגורמים הרדיקלים השלטים כופרים או אף כינויים גרועים מכך.

דבר זה בא לידי ביטוי כאשר חה"כ המלומד מש"ס, הרב חיים אמסלם, הוכיח את מפלגתו על כך שהפכה עצמה ל"מפלגה ספרדו-ליטאית", גינה את ההתקפות על הגיור, מתח ביקורת על השתמטות משירות צבאי לתלמידי ישיבות ואף קרא תיגר על מניעת החינוך הכללי מילדים דתיים. הוא אמר גם כי חיים שלמים המוקדשים ללימוד תורה, ללא כל עבודה והשתכרות, מנוגדים ליסודות האמונה היהודית. בשל כך הוקיעו אותו ככופר, קראו להדיחו ממפלגתו וחמור מכל, אמצעי התקשורת של ש"ס השוו אותו לסמל הרוע החזק ביותר ביהדות – עמלק.

ניתן להעריך את שפל המדרגה אליה הגענו כאשר משווים וולגאריות זו לצורה המכובדת בה נכתב על חילוקי דעות במשנה, למשל בין בית הלל לבית שמאי.

במהלך ההיסטוריה שלנו הרבנים לא היו רק פרשנים של ההלכה, אלא גם מנהיגי הקהילה במלוא המובן. אולם הרבנים היו אז חלק מהשכבה הגבוהה ביותר של האליטה האינטלקטואלית בעולם היהודי ולעתים קרובות אף הלא-יהודי. עד לפני זמן לא רב, בארה"ב ובמערב אירופה, רבנים רבים היו בעלי תארים אקדמיים.

אולם בישראל, למרות שבאוניברסיטת בר-אילן ישנו מוסד מצויין להשכלה גבוהה המשרת סטודנטים דתיים, ישנם רבנים רבים שאינם אפילו בעלי תעודת בגרות. הם חונכו אך ורק בישיבות שהתגאו בכך שמנעו מתלמידיהן כל חינוך כללי וחילוני. בהתחשב במסגרת החינוכית הכה מוגבלת, ללא כל חשיפה לעולם החילוני או הלא-יהודי, אין זה מפתיע שנשמעים יותר ויותר ביטויים צרי אופקים וחסרי סובלנות.

הנזק של רבנים אלו והשפעתם השלילית על המדינה והתדמית היהודית בעולם הוא עצום. עבור אלו מאיתנו שחונכו במסורת היהודית הנאורה, של תורה ודרך ארץ, העובדה שרבנים במדינה היהודית מסוגלים לומר דברים כה פרימיטיביים כואבת במיוחד.

ההיבט החיובי היחיד בכל העניין הוא שהתפרצויות פוגעניות אלו יצרו גלי מחאה, גינויים וכעס רב באופן כמעט אוניברסלי בכל מגזרי החברה הישראלית. זאת בניגוד גמור להסתה הרשעה של אימאמים בעולם הערבי, שהשקפותיהם נתמכות על ידי מנגנוני המדינה והתקשורת.

אולם בתוך העולם הדתי היתה שתיקה רועמת. באופן אירוני היה זה הרב אלישיב, ראש הממסד החרדי, שגינה את ההתפרצויות של הלאומנים הקיצוניים, כפי שעשו גם מספר דוברים של ארגון צהר – הקבוצה הרבנית המתונה שמנסה לבנות גשרים עם הישראלים החילוניים במקום להרחיקם.

רבנים ראשיים בולטים לשעבר, שבאופן מסורתי לא היו רוצים ששמם ייקשר בהתבטאויות כה פרימיטיביות, נמנעו מלהשמיע קולם. כך גם סיעת הבית היהודי, ממשיכת דרכה של המפד"ל – שהיתה בעבר קול מתון שניסה אף הוא לבנות גשרים, לא השמיעה קולה.

בשורה התחתונה: הכל מסתכם בכשלונן של ממשלות ישראל, אחת אחרי השניה, לשבור ולהרפות את אחיזתן של מפלגות דתיות קיצוניות שממשיכות להפעיל כח והשפעה מופרזת עליהן.

לו הליכוד ומפלגת האופוזיציה קדימה היו מניחים לחילוקי הדעות הפוליטיים ומסכימים לשתף פעולה ברפורמות, על מנת להתמודד עם כוחם ההולך והגדל של החרדים ושל קבוצות דתיות קיצוניות אחרות,  יהיה זה יום חג לישראלים. אך למרבה הצער אין סבירות גבוהה שזה יקרה.

אם לא ייעשו מאמצים לעקור מן השורש את המגמות הקיצוניות ולקדם זרמים ציוניים-דתיים מתונים, יגיע הזמן בו לבסוף המדינה תהיה נתונה לשליטתם של הגורמים הקיצוניים.

עלינו לוודא כי הרבנים המקבלים משכורת מהמדינה הם מתונים, אחראים ומכירים במוסד המדינה. בנוסף, יש לפרק את הרבנות הראשית או לוודא כי בראשה עומדים רבנים המחוייבים למדינה יהודית דמוקרטית.

ileibler@netvision.net.il [3]