קשרים אמיצים כן, החלטות לא

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Israeli and Diaspora Jews are not equal partners

למרות הצהרות מרגיעות של תמיכה מפיהם של מנהיגים יהודיים, מאפילות בעיות חמורות על יחסי ישראל והתפוצות.

תופעות של אנטישמיות והכפשת ישראל עוררו תמיכה מוגברת במדינה מצד יהודים מזדהים. אך ההפך הוא הנכון לגבי מרבית היהודים שמעורבותם פחותה, וחלקם, למרבה הצער, משמיעים ביקורת פומבית נגד ישראל על מנת לזכות באהדת החברה בה הם חיים.

תופעה זו ניזונה מנטייתם של פוליטיקאים ישראלים לייצא לתפוצות ביקורת על מדיניות הממשלה. כתוצאה מכך, אם לפני עשור היה נדיר ביותר לשמוע מפי מנהיג יהודי מהזרם המרכזי ביקורת פומבית על המדיניות הביטחונית הישראלית, היום אפילו מנהיגים פרובינציאליים ביותר רואים את עצמם מספיק מומחים כדי להוקיע ברבים התנהגות ישראלית שאינה לרוחם.

באווירה כזו, מכון המחקר היוקרתי של הסוכנות היהודית, המכון לתכנון מדיניות העם היהודי, ראוי לשבחים על שהעלה לראש סדר היום את יחסי ישראל והתפוצות בסקירתו המקיפה והמושקעת על תמונת מצב העם היהודי ב 2004. אולם יושב ראש המכון, דניס רוס, סטה מהמסלול כאשר נתן את ברכתו להצעה יוצאת דופן: יצירת גוף מייעץ של היהדות העולמית שיאפשר את שיתופם של יהודי התפוצות בתהליך קבלת ההחלטות של ישראל. המלצה זו אינה מתחשבת במורכבויות ובפערים התהומיים המבדילים בין ישראל לתפוצות, ואעז לומר שהרעיון הביזארי של גוף מייעץ משותף ישמש בעמנו גורם לפילוג, לעימות וליצירת אנדרלמוסיה כללית.

כבר הצעד של בחירת נציגים לוועדה טומן בחובו סכנה להצתת מלחמת יהודים. במרבית הקהילות, ראשי הקהילה עוסקים בכך על בסיס חלקי וולונטרי, ומרבית אחיהם היהודים אינם נוטלים כלל חלק בחיים יהודיים פעילים. ארגוני גג רבים של קהילות יהודיות הם חסרי מעמד, ופעמים רבות זוכים ליחס מזלזל מצד נדבנים, אנשי עסקים ומקצוענים, הנוטים לאליטיסטיות.

מלבד זאת, מי יהיה מוסמך לבחור את הצירים לגוף שכזה, ועל פי אלו קריטריונים? הוא בוודאי לא יוכל להיות פתוח באופן בלעדי לאלה הקרויים "מנהיגים קהילתיים". מה לגבי ייצוגם של עצמאים, אקדמאים, אומנויות יצירתיות, פוליטיקאים, פילנתרופים, ועושי-טוב אחרים והרי לנו שדה מוקשים הזרוע בגופים ובאישים שנטושה ביניהם יריבות קשה!

יהודי התפוצות ואזרחי ישראל אינם ישות אחת

אך הבה נניח שלמרות מכשולים בלתי עבירים אלה לכאורה, ייווצר סוג מסוים של גוף מייצג ליהדות התפוצות. מה אז?

דניס רוס מציע להקים ועדה קבועה שהממשלה הישראלית תיוועץ עימה לפני שתנקוט ביוזמה כלשהי שיכולה להשפיע על מעמדם של קהילות יהודיות בתפוצות. העומד בראש צוות המחקר לדו"ח זה, דלה פרגולה, מומחה דגול לדמוגרפיה באוניברסיטה העברית, מציע שהממשלה הישראלית תראה את קהילות התפוצות ואת ישראל כישות אחת, ובעתיד יש להיוועץ בתפוצות לפני שישראל תיזום פעולות העלולות להשפיע עליהן. למרות שהודה שזכות ההחלטה הסופית צריכה להיות שמורה לישראל, הוא הרחיק לכת בכך שהגדיר את חיסולו של מנהיג החמאס השייח' יאסין, כדוגמה לנושא שחייב ייעוץ מוקדם.

כאשר אמירות כה מגוחכות מושמעות בחסות "מכון מחקר" רציני, הגיעה העת לדבר ברורות. העיסוק ברטוריקה מרגיעה אודות "שותפות" ו"אנחנו גוף אחד" מתקבל על הדעת כאשר מטרתה ליצור תחושה של יעד משותף. ההנחה היסודית היא שהיהודים חולקים היסטוריה, מורשת וגורל משותפים, וההיסטוריה היהודית היא גם סיפורן של אחריות ותמיכה הדדיות.

אולם, כמי שחי בשני העולמות, אני יכול להעיד שמי שחיים במדינה היהודית ומי שחיים כמיעוט בתפוצות אינם יכולים, גם לא כתרגיל שכלי, להיחשב כמי שמייצגים עם אחד ונושאים באותו עול למען עתיד העם היהודי.

אין סימטריה בין ממשלה נבחרת של מדינת ישראל לבין ארגונים קהילתיים יהודיים בתפוצות. בישראל, נציגים נבחרים מקבלים החלטות המשפיעות בצורה ישירה על חייהם ועל ביטחונם הפיזי של האזרחים, פעמים רבות בנושאי חיים ומוות, כמו למשל, כחיילים בצה"ל.

בניגוד לכך, מנהיגים של יהודי התפוצות אינם בהכרח מייצגים את קהילותיהם ואינם נבחרים תמיד באופן דמוקרטי. במרבית המקרים הם עוסקים בכך על בסיס חלקי וולונטרי. החלטותיהם משפיעים רק לעיתים רחוקות, אם בכלל, על חייהם של בני הקהילה, מעבר לעניינים שוליים. הם אינם מקבלים החלטות גורליות המכריעות בעניין חיים או מוות לאנשי הקהילה. אפילו ההתקפות האנטישמיות החמורות ביותר אינן יכולות להשתוות להתקפות האכזריות הניחתים על הישראלים מידי יום.

לא קיימת כל סימטריה באחריות המנהיגותית בין שני חלקים אלה של עמנו. זו הסיבה שמתקופתו של בן גוריון והלאה, מנהיגים ישראלים נזהרו למתוח קו בין חלומותינו המשותפים והמציאות הקיומית הקשה של המדינה היהודית. חציית קו זה תיצור ציפיות כוזבות ועימותים שיביאו להרס עצמי.

ממשלות ישראל חייבים להיות רגישות כלפי הצרכים האמיתיים של קהילות התפוצות. לרוב כך נהגו. מניסיוני אני יודע שבמשך השנים ראשי הממשלה בישראל תמיד פתחו את דלתם בפני מנהיגים מהתפוצות, לפגישות ולכל דבר ועניין בגדר התייעצויות פרטיות. דלת זו פתוחה היום.

יתירה מזו, הנשיא משה קצב משקיע מאמצים ניכרים להעמיק את דו-השיח בין ישראל לתפוצות, ובכך הוא זוכה להערכתם של מנהיגים רבים בחו"ל. אכן הנשיא והשר לענייני התפוצות, נתן שרנסקי, נועצים כעת על הקמתו של גוף שירחיב עוד יותר את שטחי שיתוף הפעולה בין ישראל ליהודי העולם. ניתן להניח שפורום כזה ידון במגוון רחב של נושאים, מלבד אחד: התייעצויות הנוגעות לביטחונם של אזרחי ישראל.

גופים יהודיים בינלאומיים כמו הקונגרס היהודי העולמי והתארגנויות אחרות המאגדות את הקהילות היהודיות בעולם חייבים, למען הרלוונטיות הבריאה שלהם, להפנות יותר מפעילותם לכיוון ישראל. העלייה צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות, לא רק משום שישראל תרוויח מהאיכות הגבוהה של עולים ממדינות המערב, אלא משום שהעלייה מבטיחה את הזיקה האמיצה בין ישראל והתפוצות. איזו דרך טובה יותר יש להבטיח את מרכזיותה של ישראל בחיים היהודיים מאשר ליצור עוד קשרים חיים בין עולים בישראל לבין משפחותיהם וחבריהם בחו"ל? העלייה בשנים הקרובות תמשיך לשמש נייר הלקמוס לשותפות האמת בין המדינה היהודית ליהודי התפוצות.

הכותב הוא סגן נשיא בכיר של הקונגרס היהודי העולמי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann