FlickR photo by ESMiller59

קריסתה של יהדות ארה"ב

Print This Post

במהלך העשור האחרון, הנהגת הממסד היהודי בארצות הברית – להוציא את האורתודוקסים, את ארגון ציוני אמריקה וקבוצות קטנות נוספות – נמנעה מלהשמיע את קולה בכדי להגן ישראל, והיא כפתה מסך של שתיקה. מגמה זו הפכה בולטת באופן בוטה במהלך נשיאותו של ברק אובמה, שהפנה לישראל יחס דיפלומטי של מדינה סוררת, תוך שהוא מפעיל שקילות מוסרית בין קורבנות ישראליים ואלו שעמדו על הגנתה לבין טרוריסטים פלסטיניים.

ניתן לייחס חלק גדול מהעוינות כלפי ישראל בשורות המפלגה הדמוקרטית לפסיביות של יהודים אמריקנים שאינם אורתודוקסים – תוצר לוואי של בורות בכל הנוגע ליהדות בקרב הדורות הצעירים. רבים מהם מייחסים עדיפות גדולה הרבה יותר לרדיקליזציה חברתית מאשר לתמיכה בישראל.

ההנהגה היהודית מן הזרם המרכזי נמנעה בעת האחרונה מלנזוף באותם "יהודים שאינם יהודיים" אשר מייצגים שלא כהלכה את היהדות כאשר הם תופסים תפקידי הנהגה במלחמה המפלגתית ההיסטרית נגד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. חלקם אך קובעים כי קבוצות יהודיות שחבריהן מקדמים חרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות נגד ישראל, אינם צריכים בהכרח להיות מורחקים מן ה"אוהל הגדול".

הסתה אנטי יהודית ואנטי ישראלית הפכה להיות אופיינית ברוב הקמפוסים האוניברסיטאיים, כאשר מוביליה מרפים את ידיהם של יהודים מביטוי זהותם ומונעים ממעט הדוברים הפרו ישראליים להשמיע את טיעוניהם.

עם בחירתו של טראמפ, מגמות אלו הואצו בהיקף כה נרחב עד שלא ניתן עוד לקבל כמובן מאליו את תמיכתם של מרבית היהודים בישראל.

על אף חולשותיו ונטייתו לעימותים, טראמפ הציג תמיכה רבה יותר בישראל מאשר כל נשיא אמריקני שקדם לו. כמו כן, הוא אימץ את נחישותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנוע מאיראן את האפשרות להפוך למעצמה גרעינית.

גם בהתחשב בכך שבאופן מסורתי, מרבית היהודים האמריקנים תמכו בדמוקרטים, אין זה נתפס כי הם מתבלטים כיום בתור המיעוט המתנגד ביותר לטראמפ במדינה. העובדה שלטראמפ בת שהתגיירה וחיה כיהודייה דתית ושהוא מקיף את עצמו ביהודים, לא מנעה מדמוקרטים יהודיים להשמיץ אותו עם טענות כוזבות של אנטישמיות וגזענות.

מעבר לזאת, יהודים שאינם אורתודוקסים נוטים שלא להציג את ההיסטריה המפלגתית שלהם בתור אמריקנים יחידניים, אלא ממסגרים את מחאותיהם בהקשר יהודי, תוך הפעלת נימוקים אידיאולוגיים מעוותים כמו השוואה בין כללי ההגירה הנוקשים של טראמפ לבין מדיניות נאצית ובין מרכזי מעצר למהגרים לבין מחנות השמדה, כמו גם בשימוש בסיסמאות הקשורות לשואה כמו "לעולם לא עוד".

ארגונים יהודיים כמו הליגה נגד השמצה ומנהיגים דתיים שאינם אורתודוקסים, שנמנעו בעבר מאימוץ עמדות פוליטיות מפלגתיות, מפגינים בפתיחות הטיה נגד טראמפ, כאשר הם מתרכזים בהתפרצויות האנטי יהודיות מימין, שבהן הם מאשימים אותו, ומפחיתים מחשיבותה של האנטישמיות הפושה בקרב שמאלנים ומוסלמים.

תוצר לוואי אחד של זה הוא השחיקה הדרמטית בתמיכה העל מפלגתית בישראל בקונגרס. הרדיקלים הדמוקרטיים מריחים חולשה ופילוג בקרב היהודים, המוכנים כיום לסבול בשורותיהם את אלו המגנים את המשך ה"כיבוש" הישראלי ומקדמים BDS.

שלוש רדיקליות אנטי ישראליות – אילהן עומאר, רשידה טליב ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז – זכו במושבים בקונגרס בסבב הבחירות האחרון. בנוסף לרטוריקה אנטי ישראלית עוצמתית, ההתפרצויות האנטישמיות הבוטות שלהן כוללות הצדקה של טרור, תמיכה ב-BDS, האשמות לפיהן יהודים מחזיקים בנאמנות כפולה וגינוי של ישראל על מעשים "מרושעים" ועל כך שהיא "הפנטה את העולם".

אף על פי כן, יושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, מינתה את אוקסיו-קורטז ואת טליב הן לוועדת הפיקוח והרפורמות – גוף החקירה החשוב ביותר – והן לוועדת השירותים הפיננסים. עומאר זכתה למינוי לוועדת החוץ של בית הנבחרים, ועדה משפיעה ביותר. טראמפ הוא שהוביל את המחאה נגד המינויים הללו, כאשר הממסד היהודי נותר בתחילה דומם.

הנושא התפוצץ כאשר, יום לאחר שהן קידמו בלהט את ה-BDS, טליב ועומאר ביקשו ויזות כניסה לישראל. בתחילה, שגריר ישראל רון דרמר שידר שבקשותיהן יאושרו, אך שבועיים לאחר מכן, הממשלה ביצעה פליק-פלאק ודחתה את הבקשות.

המתיחות שנוצרה לאחר מכן עם הדמוקרטים זכתה להקלה חלקית רק לאחר שאושרה בקשה מטעמים המוניטריים שהגישה טליב על מנת לבקר את סבתה בת ה-90, ובתנאי שהיא לא תיקח חלק בפעילות של BDS במהלך ביקורה. אך לאחר שזכתה לאישור, וזאת בהתאם להתחייבותה בכתב שלא לקחת חלק בפעילויות מסוג זה, החליטה טליב שלא להסכים וציינה שהתנאים משפילים.

לא ניתן להתווכח עם העובדה שלישראל עומדת הזכות ליישם את חוקיה שלה ולמנוע כניסה משתי חברות קונגרס שקידמו BDS, נפגשו עם תומכי חמאס וחיזבאללה, השתמשו ברטוריקה אנטישמית והציגו לוח זמנים של הביקור שלהם ב"פלסטין" שמטרתו להכפיש את ישראל. כמו כן, אם רצונן באמת היה לבקר בישראל, יכלו הן להצטרף ל-41 עמיתיהם הדמוקרטים בקונגרס שעשו כן החודש יחד עם 31 חברי קונגרס רפובליקנים.

יש לציין שהארגון שאמור היה לממן את ביקורן המתוכנן, מיפתח, שבראשו עומדת הפלסטינית חנאן עשראווי, הוא ארגון פלסטיני קיצוני שמהלל מחבלים מתאבדים, תומך ב-BDS ומאשים את ישראל בטבח של ילדים. אתר האינטרנט שלו אף פרסם מאמר שנכתב על ידי איש הצוות נואף אל-זרו שטען שיהודים שותים דם של נוצרים בחג הפסח.

למניעת כניסה של אנשי ממשל בלתי רצויים ע"י מדינות דמורקטיות ישנם תקדימים רבים. בריטניה דחתה את כניסתו של מנחם בגין בראשית שנות ה-50, כאשר הוא כיהן כחבר כנסת. נרנדרה מודי לא זכה לויזה לארה"ב ב-2005, כאשר הוא שירת כראש השרים של המדינה ההודית גוג'אראט. ב-2002, טארק ויליאם סאאב, בזמנו חבר האסיפה הכללית של ונצואלה, סורב כניסה לארה"ב. נשיא אוסטריה קורט ולדהיים לא הורשה להיכנס לארה"ב מ-1987 ועד מותו ב-2007. ולעצם ענייננו, ב-2012 סירבה ארה"ב להעניק ויזת כניסה לח"כ הימני קיצוני מיכאל בן ארי.

אין זה סביר שבעלי תפקידים אמריקנים – ודמוקרטים בתוכם – היו מעניקים אשרת כניסה לחבר פרלמנט התומך בפתיחות בטרור נגדם ואשר מעורב בפעילות לדה לגיטימציה של הממשל האמריקני. מבחינתה של ישראל, עמדותיהן של טליב ועומאר התומכות ב-BDS מסתכמות בתמיכה בחורבנה של ישראל, ותמיכתן בטרוריסטים דוגמת רסמאה עודה היא תמיכה בטרור.

לאחר שישראל דחתה את בקשותיהן לוויזות, הן האשימו בכזב את נתניהו וטראמפ בכך שהם משתיקים אותן, והן הפיצו תמונה של המאייר הנודע לשמצה קרלוס לטוף, שהגיע למקום השני ב"תחרות קומיקס השואה" של איראן.

יש הטוענים שהיפוך עמדתה של ישראל הושפע ע"י טראמפ, שצייץ שישראל תפגין חולשה במידה והיא תאשר את כניסתן של חברות הקונגרס.

יהיה הרציונל לדחיית בקשתן אשר יהיה, היפוך האישור הראשוני הוביל בסופו של דבר למצב שלא ניתן לנצח בו. בנוסף להצגתן של הזוג הדחוי כקדושות מעונות, האשמה של ישראל בגזענות ומניעת חופש הביטוי, הדבר סיפק כלי לרדיקלים לאיחוד הדמוקרטים נגד ישראל.

בניגוד לאירועים קודמים, רוב מבין 23 המועמדים הדמוקרטים לנשיאות כבר הציגו עמדות פייסניות כלפי הרדיקלים, ובמקרה הטוב, הם נמנעים מכל אזכור של ישראל.

אפילו סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, המועמד המוביל נכון לרגע זה הנחשב למתון, הצהיר, "אדרוש שישראל, כפי שכבר עשיתי, תפסיק את הכיבוש של אותם שטחים, נקודה".

הסנטור מוורמונט ברני סנדרס, הניצב כעת במקום השני בסקרים, הוא יהודי ומתנדב לשעבר בקיבוץ. ואולם, הוא מחרים את איפא"ק, מגנה את ישראל על "המשבר ההומניטרי המתמשך בעזה", מתקומם כנגד "הכיבוש" ורואה בנתניהו חלק מה-"ציר האוטוריטרי החדש". הוא מתחייב, במידה וייבחר לנשיאות, לקצץ בסיוע הצבאי ובתמיכה בישראל כל עוד ישראל לא תשנה את מדיניותה.

הסנאטורית אליזבת וורן, מקום שלישי בסקרים, הצהירה בבירור כי היא מתנגדת ל"כיבוש". מטרידה עוד יותר היא העובדה שהיא מינתה את מקס ברגר לתפקיד מנהל השותפויות הפרוגרסיביות שלה. ברגר הוא שותף מייסד של הארגון האנטי ישראלי הארסי IfNotNow, ועמד בראש הקמפיין של אוקסיו-קורטז ב-2018, עת הנחילה תבוסה לג'ו קראולי בפריימריז הדמוקרטים למחוז מס' 14 של הקונגרס בניו יורק. אין תקדים לכך שמועמד מרכזי לנשיאות בוחר אנטי ציוני קנאי שכזה כעוזר בכיר.

כמעט כל המנהיגים הדמוקרטים, ואפילו כמה ידידים רפובליקנים, גינו את סירובה של ישראל להעניק את הוויזות. קבוצה של דמוקרטים ביקשה באופן ביזארי ליזום החלטה בקונגרס שתגנה את השגריר הישראלי ואת השגריר האמריקני, תוך הפגנת ההיקף שבו אפילו ידידי ישראל בקונגרס נכנעים ללחצים המופעלים ע"י הרדיקלים.

דברים אלו נכונים גם כלפי יהודים. כמעט כל גופי הממסד, כולל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית, איפא"ק והוועד היהודי אמריקני, הצטרפו ללהקה המבקרת את ישראל. בין אם ישראל צודקת או טועה, מדובר בהתערבות בלתי ראויה מצד הארגונים היהודיים מן הזרם המרכזי, אשר מוטב היה אילו היו שותקים או לכל הפחות מציינים את התקדימים ההיסטוריים.

על אך שהתקשורת הפריזה במצב ואף שלהבה אותו, רוב הדמוקרטים ממשיכים לתמוך בישראל. ואולם, חלק נרחב מיהדות אמריקה נותר דומם בזמן שהרדיקלים בשורות המפלגה הדמוקרטית ממשיכים לצבור השפעה. במידה ומגמה זו תימשך ותוביל להתמוטטות העל מפלגתיות, הדבר יערער ללא ספק את אחד מעמודי התווך של ביטחון ישראל.

זהו אתגר ליהדות ארה"ב.

קיימות עדיין קבוצות גדולות של יהודים אורתודוקסים ולעיתים אף חילונים שנותרו מסורים בלהט למדינה היהודית. מה שחסר להם הוא הנהגה לאומית שתהיה מוכנה לעמוד ולהשמיע את קולה, ולא לבקש לפייס את הרדיקלים באמצעות התעלמות מהסוטים המעוותים את היהדות במטרה לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם.

על המנהיגים היהודיים, ובמיוחד איפא"ק, להעצים את הפעילות שלהם במסגרת המפלגה הדמוקרטית. בחודש שעבר, המפלגה גינתה מפורשות את ה-BDS. אפילו פלוסי, לאחר שגינתה את ממשלת ישראל, הדגישה שמערכת היחסים העל מפלגתית המבוססת על ערכים ואינטרסים משותפים, חייבת לקבל עדיפות גבוהה יותר מאשר חילוקי דעות פוליטיים זמניים.

חשוב מכך, הסקרים מצביעים על כך שמעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקני – ולא רק בקרב נוצרים אוונגליסטים, שהתגלו כשדולה הפוליטית העוצמתית ביותר למען המדינה היהודית – מצוי כעת בשיא של כל הזמנים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann