קרב רגע האמת של המפד"ל

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Religious Zionism at the crossroads

כמי שגדל בבית ציוני-דתי, כואב במיוחד לראות את תהליך ההשמדה העצמית של תנועה שבכוחה לתרום כה רבות לרווחתה של החברה הישראלית.

גם היום, הציונים הדתיים בישראל מיוצגים בחברה בשיעור גדול בהרבה ביחס למספרם באוכלוסיה, כאזרחים מצטיינים ממדרגה ראשונה. דוגמה לכך הוא מספרם הדיספרופורציוני של צעירים מהזרם הדתי-ציוני ביחידות הקרביות, שלא אחת מושווים לחלוצים. עולים מהזרם הציוני-דתי המונעים על ידי אידיאליזם ולא מטריאליזם, מהווים היום חלק נכבד מהעלייה ממדינות המערב. לפני שנתיים, כאשר אפי איתם קיבל לידיו את הנהגת המפד"ל, חזיתי שהמנהיג השנוי במחלוקת או יחלץ את המפד"ל משממונה הפוליטי או יסתום את הגולל על קברה. חוששני שהמציאות מאששת את התרחיש האחרון.

כאשר, בעקבות הישארותן מחוץ לממשלה של המפלגות החרדיות האנטי-ציוניות, נקרתה ההזדמנות לנטילת מנהיגות, איתם החמיץ את השעה. במקום להתמקד בסדר היום האותנטי של המפד"ל, הוא השקיע את כל כוחותיו בסוגיית ההתיישבות, ועורר לתחייה את הרדיקליזם הכושל של גוש אמונים.

המשבר הממשלתי האחרון הבליט את תכונותיו הגרועות ביותר של איתם. לאחר שדחה את החלטת הרוב של עמיתיו, ולאחר שנכשל, במיטב הסגנון החרדי, לשכנע רבנים קיצוניים לצוות על המפד"ל לפרוש מהממשלה, הוא ויצחק לוי התפטרו בהחלטה חד-צדדית. למרות פשרה דחוקה ונלעגת שאפשרה לאגף אחד במפלגה לשבת באופוזיציה בעוד האגף האחר מותיר בידיו תיקים בממשלה, בפועל המפד"ל התפצלה. קרוב לוודאי שהרוב המתון, בראשותו של זבולון אורלב, ייאלץ בעתיד הקרוב לפרוש גם הוא מהממשלה, מהלך שכמעט יבטיח את חזרתם לשלטון של הארכיטקטים הבלתי נלאים של אוסלו.

בתרחיש הזה כבר היינו

זו לא תהיה הפעם הראשונה שהמחנה הלאומי ימיט אסון על עצמו ועל המדינה כולה. הם פירקו את ממשלת שמיר, פירוק שהוביל לאסון אוסלו, וגם סללו את הדרך לשלטון ברק הכושל על ידי הפלת ממשלת נתניהו. המשבר המפלגתי הנוכחי הוא חמור עד כדי כך שיש מי שצופים שהוא מבשר את סיום תפקידה של הציונית הדתית בזירה הפוליטית.

אולם יש גם דרך אחרת. ועדת פריש, שמונתה כדי לנתח את כישלון המפד"ל בבחירות 1996, רשמה במסקנותיה כי נטישת הבוחרים קרתה בראש ובראשונה עקב תדמית המפלגה כמי שמתרכזת אך ורק בהתנחלויות ומזניחה סוגיות כלליות יותר על סדר היום היהודי. אך בנוסף, הדו"ח מציין כי המפד"ל יכולה להחזיר אליה תומכים מאוכזבים אם היא תחזור לעמדה המתונה שייצגה פעם, תתמקד בסוגיות יהודיות כלליות יותר, ותשקם גשרים עם ישראלים לא-דתיים. בעבר, המפד"ל התגאתה בהתבססותה על השקפת עולם של אמצע הדרך, על "שביל הזהב", וראתה כאחריותה הראשונית את רווחתה של "הנשמה הישראלית", קרי: העמקת התודעה היהודית בחברה הישראלית, תוך שמירה על ערכיה הדמוקרטיים.

זהו האתגר ההיסטורי העיקרי הניצב בפני התנועה הציונית הדתית. במרכזו מונחת הטמעתן של המורשת והתרבות היהודיים בתוך תוכנית הלימודים הכללית שבה תלויה עתידה של ישראל כמדינה יהודית. אם לא יתורגם אתגר זה למעשים, הזהות היהודית בזרם החינוך התיכוני הקרוי "חילוני" תלך ותידרדר, ומספרם של החניכים העברים-כנענים בוגרי החינוך הישראלי, ילך ויגדל.

למרות הקשיחות המופגנת של חילונים בישראל בעלי זהות ישראלית-מקורית רובם, גם מי שאינם שומרי מסורת, הם בעד שמירת אופייה היהודי של ישראל כל עוד הוא אינו מגביל את חירותם האישית. הם מסתייגים מהיהירות האליטיסטית של המיעוט החילוני הרדיקלי.

הרוב ודאי מתנגד לפסיקה האחרונה של בית המשפט לבטל את האיסור למכור בשר חזיר, מכיוון שהוא מכיר בצורך בריסון לאומי עצמי מסוים שתפקידו לשמר סמלים יהודיים לאומיים בסיסיים.

הנושא הכאוב של הגיור הוא סוגיה מורכבת נוספת בעלת רגישות עליונה הנמצאת בבדיקה והדורשת את נוכחותה של המפד"ל. כך גם הצביון הציבורי של השבת, וכמובן נושא הנישואין והגירושין. נוסיף לכך את עניין החינוך, ונוכחותה של המפד"ל בממשלה היא ללא ספק הכרח אסטרטגי עבור הציונות הדתית.

הפרישה מהממשלה מעניקה לכוחות האנטי-דתיים הקיצוניים ביותר חופש כמעט מוחלט להפוך את ישראל ממדינה יהודית ל"מדינת כל אזרחיה". אפשרות זו תקדם מאמצים מחודשים של הפוסט-ציוניים למחוק מדגל הלאום את המגן-דוד, להכניס תיקונים להמנון "התקווה" במטרה להשמיט כל אזכור של מאוויים יהודיים לארץ ישראל, ולנסות לעוות את היסודות הנכספים ביותר של המפעל הציוני בתוכנית הלימודים הממלכתית. אם כך יקרה, ישראל פשוט תהפוך להונג קונג שנייה.

רק ליד שולחן הממשלה תוכל המפד"ל להילחם בעד הישארותם לפחות של גושי התיישבות מרכזיים ביהודה ושומרון ולהתנגד ליעד המפורש של אנשי אוסלו לסגת לגבולות 1967.

המפד"ל קרבה לרגע האמת שלה. אם היא תפנה את גבה ליעודה האידיאולוגי האמיתי היא תצטרך לתת דין וחשבון בפני בית המשפט של ההיסטוריה היהודית. אך אם תענה לאתגר, ותשוב להתמקד בגורלה היהודי של המדינה, תוך איחוי קרעים וקידום הסובלנות, היא תוכל לתרום תרומה היסטורית נכבדה לרווחתה הרוחנית והתרבותית של האומה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann