רוחות רעות מנשבות. המתיחות עם ממשל אובמה מחריפה. דוח גולדסטון הדוחה העניק דחיפה משמעותית לקמפיין העולמי היוצר דה-לגיטימציה שלנו ומתייג את כולנו כפושעי מלחמה, ועדיין לא ראינו את מלוא השפעתו. רבים חושבים שהגיע הזמן להשהות את ההתכתשויות הפוליטיות המסורתיות שלנו ולהקים ממשלת אחדות. עד כה, הצליח ראש הממשלה, נתניהו, אפילו מעבר לציפיותיהם המרחיקות ביותר של תומכיו. למרות ההסתמכות שלו על מפלגות קטנות וחד-מימדיות, הוא יצר קונצנזוס רחב ונהנה מתמיכה חסרת תקדים מהעם. נתניהו הצליח, נגד כל הסיכויים, ללכת על חבל דיפלומטי דק ולהתחמק בעקביות מעימות כולל, תוך שהוא עומד מול הדרישות האמריקניות הלא-הגיוניות לכפות הקפאת בניה מוחלטת בהתנחלויות ובירושלים. הטקטיקות הקשות שמפעיל ממשל אובמה וההתנערות שלו מההבנות שהושגו עם ממשל בוש לגבי השמירה על גושי ההתיישבות העיקריים, גרמו לציבור הישראלי להתאחד ולתמוך בראש הממשלה.

קדימה: הצטרפו לממשלה עכשיו

Print This Post

Kadima must form a unity government, now

רוחות רעות מנשבות. המתיחות עם ממשל אובמה מחריפה. דוח גולדסטון הדוחה העניק דחיפה משמעותית לקמפיין העולמי היוצר דה-לגיטימציה שלנו ומתייג את כולנו כפושעי מלחמה, ועדיין לא ראינו את מלוא השפעתו. רבים חושבים שהגיע הזמן להשהות את ההתכתשויות הפוליטיות המסורתיות שלנו ולהקים ממשלת אחדות.

עד כה, הצליח ראש הממשלה, נתניהו, אפילו מעבר לציפיותיהם המרחיקות ביותר של תומכיו. למרות ההסתמכות שלו על מפלגות קטנות וחד-מימדיות, הוא יצר קונצנזוס רחב ונהנה מתמיכה חסרת תקדים מהעם.

נתניהו הצליח, נגד כל הסיכויים, ללכת על חבל דיפלומטי דק ולהתחמק בעקביות מעימות כולל, תוך שהוא עומד מול הדרישות האמריקניות הלא-הגיוניות לכפות הקפאת בניה מוחלטת בהתנחלויות ובירושלים. הטקטיקות הקשות שמפעיל ממשל אובמה וההתנערות שלו מההבנות שהושגו עם ממשל בוש לגבי השמירה על גושי ההתיישבות העיקריים, גרמו לציבור הישראלי להתאחד ולתמוך בראש הממשלה.

אך אין מקום לשאננות וענני הסערה מתקרבים. ממשל אובמה נכשל כישלון חרוץ בניסיונו לנהל דיאלוג עם המדינות הסוררות ולפייס אותן. אך מי שיזמו את המדיניות הזו עדיין מחזיקים ברסן השלטון וללא ספק יתארגנו מחדש וינסו זאת שוב. פרס נובל שהוענק לאובמה רק יגביר את הלחץ עליו להגיע להישגים במזרח התיכון. עד עכשיו, מאמצים אלו הסתכמו בהגשתה של ישראל כקורבן על מנת לפייס את הקיצונים המוסלמים.

במסגרת מאמציו של הממשל לא לעורר אנטגוניזם בקרב המוסלמים, ארצות הברית סירבה לגנות בצורה ברורה את דוח גולדסטון ולא השמיעה קול בזמן הדיון בעצרת הכללית של האו"ם. אין אפילו רמז לכך שהיא שוקלת מחדש את חברותה בגוף המסוכן מוסרית שקרא ועדת זכויות האדם של האו"ם. היא גם לא מפעילה את השפעתה על מנת להבהיר לאו"ם שיש גבול לסבלנותה של ארצות הברית כלפי אירגון שמתעלם באופן שיטתי מהפרות של זכויות אדם וממקד את כל מאמציו ביצירת דמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל.

גם הרוחות מכיוון הממשל בעקבות התקף הזעם המתוכנן של אבו-מאזן אינן מבשרות טוב. דברי השבח של הילארי קלינטון ל"ויתורי חסרי התקדים" של ישראל בנושא ההתנחלויות התהפכו לחלוטין למחרת, בעקבות האשמות פלסטיניות שהיא מכרה את עצמה לציונים. ההתמהמהות של אובמה בקביעת פגישה עם נתניהו בוושינגטון עד לרגע האחרון היתה עלבון חסר תקדים וממחישה את ההידרדרות ביחסים, למרות ניסיונות ההרגעה הטוענים את ההיפך.

עם זאת, המצב אינו בלתי הפיך, ושני גורמים עשויים להשפיע על הנשיא אובמה. הראשון הוא עד כמה הוא יוכל להגביר את הלחץ החד-צדדי על ישראל מבלי לפגוע בתמיכתם של 80% מיהודי ארצות הברית שהצביעו עבורו. השני הוא האם הוא ימשיך להקשיב לעצות המעודדות אותו להאמין כי ביכולתו לשכנע את הישראלים להביא להחלפת הממשלה.

נתניהו נהנה כיום מקונצנזוס לאומי ייחודי המבוסס על ההסכמה למדיניות של שתי מדינות, הכוללת מדינה פלסטינית מפורזת ומתנה את הויתורים העתידיים בעיקרון ההדדיות.

אך הלחץ בוודאי יחמיר ונתניהו יהיה חייב לקבל בקרוב החלטות קשות לגבי האיום האיראני שלא מראה סימנים של הצטמצמות. לשילוב כל הגורמים הללו יש השלכות קיומיות והוא הוביל לקריאות גוברות להקמת ממשלת אחדות לאומית.

המכשול לכך הוא עדיין מפלגת קדימה. ליושבת ראש המפלגה, ציפי ליבני, היתה אובססיה להיות ראש ממשלה והיא שכנעה את עצמה בטעות שממשלת נתניהו תתפורר בתוך מספר חודשים.

כעת, עם תמיכתו של נתניהו במדיניות של שתי מדינות, ואם מתעלמים מקריאתו המוזרה של "איש הימין הקיצוני", שאול מופז, לניהול שיחות עם חמאס, אין מחסומים אידיאולוגיים בפני ההתקרבות בין הליכוד לקדימה. רוב מייסדיה של קדימה לא היו אידיאולוגים, אלא בעיקר חברי ליכוד לשעבר או כאלו שהצטרפו לשרון כי ראו במפלגה החדשה קרש קפיצה לקידום פוליטי אישי.

ליבני היתה חברה בכירה בממשלת אולמרט שהחלה במבצע עופרת יצוקה, אך בשעה זו של משבר לאומי, במקום לנהוג כמנהיגת אופוזיציה אחראית, היא מוחה נגד הממשלה ומפיצה ארס אישי ותסכול.

באופן אירוני, הרבה ישראלים עשויים לטעון שתיאורה של ליבני את נתניהו כ"פוליטיקאי של זמנים קטנים" העוסק רק ב"נאומים והזדמנויות צילום", מתאר ביתר דיוק את האופן בו היא עצמה נתפסת מאז הבחירות. היא מתייחסת למחוייבות של נתניהו למדיניות של שתי מדינות כ"שיא הצביעות". היא ביקרה אותו על נאומו באו"ם, שבו תמכו רוב הישראלים והיהודים. בשלב מסויים היא אפילו מתחה עליו ביקורת על כך שהוא נכנע יותר מדי לדרישותיו של אובמה להקפאת ההתנחלויות. במקום להציע לתמוך בממשלה בעמידתה מול הדמוניזציה של המדינה היהודית בעולם לאחר דוח גולדסטון, היא האשימה את נתניהו כי הוא האחראי לכך שאבו-מאזן חזר בו מתמיכתו בגינוי של ישראל באו"ם על ביצוע פשעי מלחמה.

מידת המרירות של ליבני וחוסר שיקול הדעת שלה באו לידי ביטוי בנאומה לאחרונה בכנסת, שבו אמרה לנתניהו: "הצלחת לנצח את נשיא ארצות הברית, ידידה הגדול ביותר של ישראל… הצלחת להשפיל את הפרטנר היחיד שיש לישראל להסכם שלום… ניצחנו את אמריקה, השפלנו את הפלסטינים ובידדנו את עצמנו. תרים את הראש מהפוליטיקה הקטנה ותראה מה קרה. תראה שישראל מנודה. היום טורקיה, אתמול בריטניה, לפני זה אירופה". ליבני כנראה לא מודעת לכך שרוב הדברים שהיא מאשימה את נתניהו בקילקולם, התחילו בזמן ממשלתה האחרונה של קדימה.

בימים קריטיים אלו, יותר מבכל זמן אחר מאז 1967, ישראלים רבים יותר ויותר מאמינים שהגיע הזמן שהפוליטיקאים יניחו בצד את המחלוקות ביניהם ויתאחדו אל מול הסכנות האמיתיות המאימות על המדינה היהודית. ממשלת אחדות לאומית לא רק תעלה רבות את המורל הלאומי, אלא גם תביא לחיזוק משמעותי של יחסינו עם ארצות הברית ושל מעמדנו בזירה הבינלאומית. השאלה שעדיין עומדת בעינה היא: האם קדימה בהנהגת ליבני יכולה להתעלות על שיקולים פוליטיים ומפלגתיים קטנים ולפעול לטובת האינטרסים של המדינה?



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann