צונאמי גלובלי

Print This Post

Weakness fosters anti-Semitism

קשה להאמין כי רק לפני עשר שנים רווחה הדעה, שהאנטישמים הפכו זן נכחד. בימינו הגיעה האנטישמיות להשפעה בינלאומית נרחבת כל כך, עד שרבה הראשי של יהדות אנגליה, הרב יונתן זקס, כינה אותה לאחרונה "צונאמי גלובלי". אין ספק כי נגזר עלינו להיות "עם לבדד ישכון".

השנאה הקדומה ביותר בעולם, השואבת תגבורת וגיבוי מממשלות אסלאמיות, ממשיכה להתפשט ונטמעת שוב בהלך הרוח של האירופים.

למוסלמים שחוללו מהומה שלמה בכל העולם וקראו לרצח סלמן רושדי – הסופר הבינלאומי המפורסם – משום שבדה את דמותו של הנביא מוחמד, ודרשו את עריפת ראשיהם של מפרסמי הקריקטורות של מוחמד, אין שום נקיפות מצפון כשהם יוצרים ומפיצים שנאת יהודים קנאית, העולה בקנה אחד עם עלילות הדם הנאציות הגרועות ביותר. היהודים מתוארים בהן כצאצאיהם הבוגדניים של קופים וחזירים, יצורים מרושעים שניסו להרעיל את מוחמד, מפיצי נגיפי האיידס בעולם – ולמעשה, מקור כל צרותיה ומכאוביה של האנושות, המנצלים את הציונות הבינלאומית ככוח להשגת שליטה בעולם. מוסלמים רבים משוכנעים עד היום, שהתקפות הטרור ב-11 בספטמבר 2001 הן מעשה ידיהם של יהודים.

וכאילו לא די בכל זה, אחמדינג'אד – נשיא איראן שיש לה היום עוצמה גרעינית פוטנציאלית – מטיף פעם אחר פעם לרצח עם, ללא כל בושה, ומכריז על כוונתו למחוק את ישראל מהמפה. לאחרונה פתח תחרות קריקטורות אנטישמיות המלגלגת על השואה, והוא עומד לארח בטהרן ועידה לאותה המטרה.

לא לזעזע את הסירה

האנטישמיות החדשה, המשמיצה את היהודים ואת ישראל כאחד, מלבה את עצמה באנטישמיות האירופית "הישנה" השואבת חיזוק מכוחם הגובר של המיעוטים המוסלמיים. במובנים מסוימים המצב עכשיו גרוע יותר משהיה בשנות ה-30, אז היו לפחות כמה קולות ליברליים שגינו את הקנאות הנאצית העיוורת. כיום נמצאים אירופים רבים כל כך במצב של התכחשות לאיום המוסלמי הצומח בתוכם, או שיצאו מדעתם מבחינה מוסרית, עד כי הם מתארים את ישראל כאיום גדול יותר על שלום העולם מאשר מדינות מטורפות כגון איראן וצפון קוריאה. חלקם אפילו מפגינים תחת כרזות שלפיהן "כולנו חיזבאללה", ורואים בישראל וביהודים אחראים למעשי הטרור בארצותיהם.

האנטישמיות צמחה אפילו כגורם גלובלי מאחד בקרב קבוצות פוליטיות ודתיות, המתנגדות לשלטון. סונים ושיעים, העסוקים בפיצוץ עצמם לחתיכות בעיראק ובמקומות אחרים, מתאחדים כשהם פולטים השמצות וקוראים לג'יהאד נגד ישראל והיהודים. זו הפעם הראשונה שניאו-נאצים, מוסלמים, שמאלנים ואפילו מי שמתיימרים להיות פעילי זכויות אדם, מפגינים יחד נגד ישראל ותוקפים את מדינת היהודים בעיתוניהם ובאתרי האינטרנט שלהם.

השאלה היא אם האירופים יוכיחו שהם למדו משהו מכישלון קודמיהם בשנות ה-30 – שגם הם השלו את עצמם להאמין שניתן למנוע מלחמה על ידי פיוס משטרים טוטליטריים, השואפים להשתלט על העולם.

למרבה הצער, יש אירופים המתחילים למלמל עכשיו שהקמת מדינת ישראל היתה שגיאה. כמה כותבים "נאורים", אקדמאים ופוליטיקאים, טוענים שניתן לתקן את "השגיאה" אפילו היום, ובאנגליה כבר הופיעו מדבקות הקוראות "לבטל את ישראל". ההקבלות לגורלה של צ'כוסלובקיה מבשרות רע.

גם האו"ם, כמו חבר הלאומים בזמנו, מהווה דוגמה לצביעותם של הפייסנים. העמדות האנטי-ישראליות הקנאיות של האו"ם שׂמות לחוכא ואיטלולא את טענותיו לאי-משוא פנים כלשהו. לקופי אנאן, מזכ"ל האו"ם, ולחאבייר סולאנה מהאיחוד האירופי, לא היו שום נקיפות מצפון כשחלקו כבוד לנשיא איראן מיד לאחר שזה חזר על מחויבותו למחוק את ישראל.

רוחה של יהדות התפוצות, ובייחוד רוחם של יהודי אירופה הסובלים מתגרת ידן של המערכות האכזריות, האנטישמיות והאנטי-ישראליות הללו, הולכת ורפה נוכח האלימות והוונדליזם הגוברים. רבים שואלים עכשיו, אם יש לילדיהם עתיד כלשהו בחברות שבהן הם מתגוררים.

אחד ההיבטים המגונים כמעט של תופעה זו, הוא נטייתם של היהודים להרחיק את עצמם מעל ישראל מתוך אמונה מוטעית שגישה כזאת תסיט מעליהם את העוינות המכוונת כלפיהם. בבריטניה נערכה חקירה פרלמנטרית פורצת דרך, שאישרה כי "תערובת מכשפות מעוררת אימה" הגיעה לרמות שיא; מלאני פיליפס, בעלת הטור התוקפני ומחברת הספר 'לונדוניסטאן' שפרץ את הדרך לדיון בנושא, גינתה את ההנהגה היהודית על חוסר המעש שלה. לטענתה, בזמן "חינגת השנאה" כלפי ישראל במהלך מלחמת לבנון שמרו יהודי אנגליה על "מנהג אנגליה" שלהם, שפירושו שהם מתנהגים כמוגי-לב, והם "פחדנים וכנועים" מחשש שיזעזעו את הסירה.

הנזק החמור ביותר שזרמי הארס האנטי-ישראלי והאנטישמי עלולים לגרום, הוא ערעור ביטחונו העצמי של הדור היהודי הצעיר. אם הוא רואה התנהגות פחדנית מצד הוריו, מה ניתן יהיה לצפות ממנו בעתיד? אם השיג ושיח האנטישמי כיום כולל הוצאות דיבה ושקרים על ישראל ועל היהודים ונותר ללא תגובה, התוצאה עלולה להיות שנאבד את הדור הזה כליל.

האופטימיסטים משוכנעים שההתנהגות המזעזעת של הבריונים המוסלמים תחזור אליהם כבומרנג, בסופו של דבר, ושהאירופים יתעוררו בקרוב מול הפגיעות האלימות הללו ויחדלו מהתרפסותם. אולם, אבוי – קיימים כל הסיכויים שהאנטישמיות תימשך גם לאחר שהאיום הג'יהאדי יחדור לתודעה.

מודל ששת הימים

בינתיים מוטל עלינו לשנס מותניים ולפעול בצורה הדוקה יותר עם יהדות התפוצות. ממשלת ישראל חייבת להבין שהמאבק נגד האנטישמיות משפיע עלינו במישרין, כשם שהוא משפיע על התפוצות. אם המגמה לא תשתנה, היחסים שלנו עם מדינות אחרות ימשיכו להידרדר.

אין פירוש הדבר שישראל צריכה לקבל את העצה המוזרה ששמעתי פעם מאחד מנכבדי אנגליה היהודים, שיעץ לראש הממשלה שרון: "בכל פעם שאתה מרגיש שצריך לנקוט מעשי תגמול כלפי שכניך הערבים, עליך להביא בחשבון את ההשלכות עלינו, ולפני כן להתייעץ איתנו". לעומת זאת, אנחנו חייבים להדק הרבה יותר את הקשרים עם הקהילות היהודיות, והעדיפות שלנו צריכה להיות שצעירי יהדות התפוצות יעמדו איתן במחויבותם לעם היהודי ולישראל.

המציאות היא שכאשר ישראל נתפסת כחזקה וכמסוגלת להתמודד עם אויביה, האנטישמיות נוטה לדעוך. הביטויים הפומביים של שנאת היהודים הגיעו לנקודת השפל שלהם לאחר מלחמת ששת הימים. מנגד ניתן לזקוף "לזכות" הסכמי אוסלו את תחייתה המחודשת והתלולה של האנטישמיות שהגיעה לשיאה במהלך ההתנתקות מרצועת עזה, ובימי מלחמת לבנון שנתפסו על ידי אויבינו כביטויי חולשה.

בניגוד לשנות ה-30, ישראל אינה חסרת אונים נוכח האנטישמיות. אם נשכיל לפעול עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם, ובעיקר עם הקהילה היהודית האמריקנית רבת ההשפעה, נוכל להגן על עצמנו. אבל עלינו להתאחד כדי לעמוד מול הברברים במלחמת הרעיונות, בלא פחות נחישות מאשר נקיטת אמצעים נגד טרוריסטים השואפים להקיז את דמנו. ההחלטה – בידינו.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.ileibler@netivision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann