צונאמי גלובאלי של אנטישמיות

Print This Post

A Global Tsunami of Anti-Semitism

משתתפי הכנס הרביעי של 'הפורום הגלובאלי למאבק באנטישמיות', שייערך השבוע בחסות משרד החוץ בירושלים, ייחשפו למידע ששופך אור על השחיקה הגלובאלית המואצת במעמדם של היהודים ושל ישראל.

בעידן שלאחר השואה, רבים חזו באופן שגוי כי השנאה העתיקה בעולם עומדת בפני נסיגה, ואפילו צפו כי האנטישמים יהפכו במהרה לזן נכחד. תחת זאת, הכפשת יהודים התגלתה כתעשיית הצמיחה הפוליטית הגדולה בעולם- והפכה לצונאמי של ממש. למעשה, אנו עדים לתחייה של הפרנויה מימי הביניים, אשר בפועל הפילה על היהודים את האשמה לכל צרותיה של האנושות.

הארס המרוכז ביותר מכוון ללא הרף כלפי 'מדינת היהודים' (אנטי-ישראליות), מה שהפך כיום לכלי המרכזי להפעלת דמוניזציה כלפי יהודים. הוא שלט בדיונים באו"ם ובארגונים בינלאומיים נוספים, שם מדינות עוינות ומשטרים ברבאריים מבקשים לבצע דה-לגיטימציה של המדינה היהודית.

הדעות הקדומות והסטנדרטים הכפולים המופנים כלפי ישראל הפכו כה עזים, עד שהארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) החליט להגדיר התנהגות שכזו בתור אנטישמיות חד-משמעית.

ההסלמה בשנאת יהודים במהלך השנים האחרונות הואצה רבות בעקבות המשבר הכלכלי והעלייה באבטלה ברחבי אירופה. סביבה שכזו מייצרת שנאת זרים אשר, מאז ימי קדם, כוונה תמיד כלפי יהודים, תוך ניצולם כשעירים לעזאזל.

עידן האינטרנט והתקשורת הגלובאלית שיחק לטובתם של רודפי היהודים, ואפשר להם להפיץ את שנאתם ברחבי הגלובוס באופן מידי ואפקטיבי.

זנים חדשים של יודופוביה עלו והתגלו, והשתלבו בתוך האנטישמיות המסורתית שהושתקה באופן זמני בעקבות שאט הנפש מזוועות השואה. הבליל החדש משלב בין שנאת יהודים ימנית, דתית, גזענית ותלוית-כלכלה מסורתית, לבין זנים שמאלניים אשר שלטים עכשיו בקרב אנטישמיים מערביים מולדים. למרבה האירוניה, השמאל מבסס את הדמוניזציה של המדינה היהודית שאותה הוא מבצע בהפרות מדומות של זכויות אדם מצד ישראל. במקביל, הוא נמנע מגינויים של האנטישמיות הערבית ומוותר על תפקידו המסורתי ארוך הימים של קידום זכויות הנדכאים וגינוי הפרות זכויות אדם- תחום בו העולם הערבי דווקא מצטיין.

זרם השנאה האנטי-יהודית החזק ביותר נובע מן המדינות המוסלמיות שזכו בכוחן לאחרונה- מדינות שאוכלוסייתן המשולבת מגיעה ל-1.6 מיליארד תושבים. בשיתוף עם תפוצותיהן במדינות המערב, הם מקדמים באופן אחוז טרוף ערבוביות של אנטישמיות אסלאמית ייחודית, בשילוב זני המערב המסורתיים. הם מתארים את היהודים כערפדים; כצאצאי קופים וחזירים; יצורים רשעים המפיצים איידס; מתכנני פיגועי ה-9/11; וכיו"ב. ההסתה שלהם עוצמתית לפחות כמו שנאת היהודים הקשה ביותר שהופצה בעידן הנאצים. בנוסף, המרכיב הג'יהאדיסטי הפך לגורם המרכזי המדרבן את ההסלמה באלימות, בטרור ובמעשי הרצח המכוונים כנגד יהודים.

בנוסף, אנו עדים לעלייתם של אנטישמיים יהודים, אשר מוצגים באופן הולך וגובר ע"י אויבנו בתור חזות היהודים ה"טובים". הם מעניקים לגיטימציה להיפוך השואה ככלי להכפשת בני עמם- משווים את הישראלים לנאצים ואת הפלסטינים ליהודים במהלך השואה.

השנאה הגיעה לרמות כבירות באירופה, היבשת שאדמתה נספגה בדם יהודי רק לפני 70 שנה, יבשת שלמרבה האירוניה מציינת כיום יום זיכרון שנתי לשואה.

למרבה הפלא, הקהילות היהודיות באירופה עומדות היום מול מה שנדמה כאנטישמיות חמורה יותר מזו שקדמה לשואה. אז, לפחות הליבראליים וחלק גדול מהשמאל היו נכונים לגנות את הנאצים ולהשמיע את קולם לטובת היהודים. כיום, תחת המסווה של קידום זכויות אדם, השמאל עומד בדרך כלל בראש הלהקה האנטי-יהודית.

הדבר מסוכם בצורה מיטבית בהקדמה לספרו החדש של ד"ר מנפרד גרסטנפלד, "Demonizing Israel and the Jews", שם הוא כותב: 'כיום, למעלה מ-100 מיליון אירופאים מאמצים נקודת מבט שטנית כלפי מדינת ישראל. הם מאמינים כי ישראל משמידה את הפלסטינים… העמדה הדמונית הרווחת כעת מהווה חיקוי של האמונות השטניות שהופנו ע"י רבים כלפי היהודים בימי הביניים, ושל אלו שקודמו בעבר הקרוב יותר ע"י הנאצים ועוזריהם'.

סקרי דעת קהל מאשרים כי קרוב ל-50% מהאירופאים מחשיבים את ישראל לאיום גדול יותר לשלום וליציבות האנושות מאשר צפון קוריאה, איראן או סוריה.

כמו כן, ישנה אלימות רחוב אנטי-יהודית הולכת וגוברת בערי אירופה, אשר לחלק גדול ממנה מתייחסים בביטול כחוליגניות. בערים רבות, היהודים מוזהרים שלא לחבוש כיפות או סמלים חיצוניים אחרים לזהותם היהודית.

בצרפת, הגישה התוקפנית של מגזרים בקהילות המהגרים האסלאמיות הביאה למעשי רצח.

העמדות בבריטניה עברו גם הן שינויים דרמטיים, כפי שמשתקף בעוינות המוטרפת והמבישה המופנית כלפי ישראל וכלפי היהודים בחלק הארי של כלי התקשורת.

הגישות הללו חלחלו גם למערכת המשפט בבריטניה, שם שופט אחד זיכה קבוצה שביצעה מעשי ונדליזם למוצרים שיועדו לישראל מן הטעם כי מדובר היה בהתנגדות מוצדקת ל"כיבוש". ולאחרונה, שופט שדגל בזכותו של איגוד המורים הבריטי להחרים את ישראל האשים את התובע בהתנהגות בלתי הולמת, מפני שטען שישראל רלוונטית לדת היהודית. הכנסיות הפרוטסטנטיות חזרו לעוינותן הקודמת כלפי היהודים, כאשר חלקן אף קוראות תיגר על הלגיטימיות של ישראל.

אפילו בגרמניה, למרות יחסיה המיוחדים עם היהודים, נראים לאחרונה סימנים של גאות באנטישמיות ושחיקה במעמד השואה.

במדינות אירופאיות אחרות נצפית התעוררות בקסנופוביה ובניאו-נאציזם. המצב בהונגריה קודר במיוחד, שם המפלגה הנאצית 'יוביק', שתומכיה קוראים בגאווה "הייל היטלר" וסיסמאות נאציות אחרות, השיגה 17% מהקולות. ביוון, עמיתתה הנאו-נאצית "שחר זהוב" השיג לאחרונה 12% מהקולות בקלפי.

בבלגיה, הולנד ומדינות סקנדינביה, בעיקר אלו שבהן קהילות מהגרים אסלאמיות גדולות בעלות השפעה אלקטורלית, נרשמו גם כן עליות משמעותיות באנטישמיות.

בקהילות אלו, יהודים רבים נמצאים במצב של הכחשה. הם חיים באופן מבודד יחסית, אינם נתקלים באופן אישי באנטישמיות, ומסרבים להכיר בעוינות העזה שבה רוויות מדינותיהם.

הפגיעה החמורה ביותר היא בדור היהודי הצעיר, שהוריהם גדלו בסביבה בה הם התגאו ביהדותם ובקשריהם עם ישראל. אך באווירה בה התקשורת והחברה מפגיזים אותם כל העת בדיווחים המכפישים את ישראל, הגאווה והכבוד היהודיים מתערערים, ויהודים צעירים רבים יותר ויותר מבקשים להתעטף באלמוניות. חלקם אף מאמצים את הרטוריקה האנטי-ישראלית על מנת לזכות בהכרה חברתית.

אורח חיים מנודה שכזה אינו תורם להשרשת זהות יהודית חיובית, וכעת ישנן חששות כבדים באשר להישרדותן בטווח-הארוך של קהילות יהודיות מבוססות רבות.

חלק קוראים את הכתובת שעל הקיר ומכירים בכך שאין כל עתיד לילדיהם באירופה. הם שוקלים הגירה או מעודדים את ילדיהם לעזוב.

אין להכחיש את העובדה שממשלת ישראל טיפלה במצב באופן שגוי. היא לא עשתה יותר מאשר לשלם מס שפתיים לבעיה, בעת ששגריריה בחו"ל מגנים בטקסיות את האנטישמיות. אך לא נעשה כל מאמץ אמתי לתאם קמפיין גלובאלי לעימות עם העוינות ולקידום שיטתי של עמדתנו במלחמת הרעיונות, שבה המאבק כנגד האנטישמיות צריך היה לקבל עדיפות.

הכנס הגלובאלי המאורגן ע"י ממשלת ישראל בכל שלוש שנים, שם נשמעים נאומים אינסופיים על אנטישמיות, הוא לבטח לא הפתרון. מה שנדרש הוא יצירה של מרכז תפעול גלובאלי לתיאום של קמפיין מתמשך למלחמה במגפה. ואולם, אין כל אינדיקציה כי קיימת כוונה כלשהי להקמת גוף קבוע שכזה שיטפל בבעיה.

ישנם יהודים מוכשרים רבים בתפוצות וכן ידידים לא-יהודיים הערוכים לשתף עמנו פעולה בפרויקט שכזה. זהו תחום שבו המשאבים של ארגונים יהודיים מובילים כמו הליגה נגד השמצה והוועד היהודי האמריקני, עם שנים של ניסיון בעיסוק בזירה זו, יכולים לספק סיוע משמעותי.

ואולם, עד כה לא נקטנו בכל פעולה אפקטיבית להתעמתות עם הפגע הזה, אשר בטווח הארוך מהווה יותר מאשר שנאת יהודים ויפגע בישראל לא פחות מאשר ביהודי התפוצות. מנהיגים ישראליים רבים אינם מעריכים נכונה כי הקרב על התודעה, שבו אנו מפסידים, הוא המשך ישיר לעימות הצבאי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann