פירות הפחדנות והפייסנות

Print This Post

The Fruits of Cowardice and Appeasement

הרוחות הרעות שהלכו ונאספו בשמי אירופה נפלו בשבוע שעבר כטורנדו על פריז, עם הטבח הברברי בעיתון שארלי הבדו, ולאחר מכן במתקפת טרור מזוויעה בסופרמרקט כשר – והם הותירו אחריהם 17 הרוגים ב-3 ימים. אך אבוי, הזוועה צפויה כפי הנראה להישכח בקרוב והחיים ימשיכו כסדרם עד למתקפה הבאה.

הרשו לי להקדים ולומר שבעוד שאני מגנה כמובן את הרציחות ומגן חד-משמעית על חופש הדיבור, איני משייך את עצמי עם תנועת -"Je Suis Chalie" ("אני שארלי"). כאשר אנו מגנים את המעשים הברבריים הללו, אין אנו מחויבים להזדהות עם הגזענות והוולגריות של הקורבנות. פרסומיו של הבדו היו פוגעניים באופן בוטה כלפי נוצרים ומוסלמים, וקידמו סאטירה אנטישמית וולגרית. ומאידך, יש להניח שמורמונים מסוימים הורגזו ע"י המחזמר הסאטירי "The Book of Mormon" ("ספר המורמונים"), אך הדבר לא העניק להם רישיון לפתוח במסע הרג כנגד מפיקיו.

ממשלות המערב טרם הפנימו את המציאות לפיה מה שקרה בפריז לא היה רק עוד אירוע "טרור", אלא היווה ביטוי קלאסי של "התנגשות הציביליזציות".

מלבד מתקפות רצחניות שכוונו בעיקרן נגד יהודים באירופה במהלך החודשים האחרונים, ישנם מעשי זוועה וטבח מתמשכים המבוצעים ע"י טרוריסטים אסלאמיים ברחבי העולם כולו. לדוגמה: טבח של 2000 ניגרים שהתרחש השבוע בעקבות מכירת 300 תלמידות בית ספר לעבדות ע"י ארגון בוקו חראם; רציחתם של 130 תלמידי בית ספר בפשוואר שבפקיסטן ע"י הטאליבן; שידורי הווידאו הברבריים של עריפת ראשיהם של בני ערובה; רצח המונים מתמשך בסוריה ובעיראק; דיכוי נשים; רדיפה, גירוש ורצח מבעיתים של נוצרים במזרח התיכון.

כיום, אף שהשפעתו הגלובאלית של הפונדמנטליזם האסלאמי גדלה במהרה עם ביטויים הולכים ומתרבים של טרור ברוטאלי, המנהיגים המערביים חסרים את האומץ אפילו להצביע על האויב. לדבר יש מקבילות מבשרות רעות למאבק בנאציזם. אז, כמו עכשיו, ממשלות המערב ביקשו בתחילה להימנע מעימות ע"י פיוס הברברים, דבר שהוביל רק לעידודם.

מקורות הדבר ב-11 לספטמבר, כאשר הנשיא ג'ורג' וו בוש, בקריאתו לפעולה צבאית מתואמת כנגד הטרוריזם האסלאמי הגלובאלי, ביקש להרגיע את בני בריתו הערביים ע"י תיאור האסלאם כ"דת של שלום". המנטרה הזו שוננה שוב ושוב בכל פעם שהוזכר הטרור האסלאמי, והיא הפכה למונח שנעשה בו שימוש יתר בלקסיקון הפוליטי.

אך הנשיא אובמה וממשלו, למרות הצמיחה הדרמטית בטרור האסלאמי, הם שצריכים לשאת באשם להכחשה השיטתית של קיומו, כאשר הרחיקו לכת והוציאו מחוץ לחוק את השימוש במושג טרוריזם אסלאמי.

אותה סרבנות להכיר במציאות והמאמץ לרצות את קהילותיהן האסלאמיות ההולכות ומקצינות הניעו את ממשלות אירופה – ובמיוחד את הצרפתים – להצהיר שוב ושוב, למרות כל הראיות המצביעות על ההיפך, שמעשי הטרור הללו אינם קשורים לרדיקאליות האסלאמית, ושהם למעשה פעולותיהם של "זאבים בודדים" או מטורפים אינדיבידואליים. גם כעת, כאשר למעשי הטבח התלוו קריאות "אללה אכבר" ו"נקמנו את נקמת הנביא מוחמד", נשיא צרפת הולנד סרב להשתמש במילה אסלאם, והתייחס ל"כוחות המתנגדים לקדמה" ולא יותר. ואולם, בניגוד חריף לנשיא אובמה, הנשיא הולנד גינה לפחות את המתקפה בסופרמרקט הכשר כ"מתקפה אנטישמית איומה".

ברחבי העולם, מוללות ומטיפים ג'יהאדיסטים מקדמים שנאה וקיצוניות. בערים אירופאיות, מוסלמים מקומיים בני הדור השני וכאלו שהמירו את דתם עוברים אינדוקטרינציה לתמיכה, ובמקרים מסוימים להשתתפות, בג'יהאדיזם וברציחתם של הכופרים. אלו שממירים את דתם אינם בהכרח מהשכבות החלשות, אלא אידיאולוגים, ורבים הם בני משפחות מבוססות ממעמד הביניים ובוגרי אוניברסיטה.

אך גרועה עוד יותר הייתה ההסכמה שבשתיקה של מרבית הממשלות וכלי התקשורת, שמנעו כל דיון משמעותי בנוגע לאיום הנובע מהקיצוניות האסלאמית. מלבד ההמעטה בערכו ולעיתים אף ההכחשה של בולטותו של האלמנט האסלאמי במעשי טרור, הממשלות והתקשרות תייגו כל מאמץ רציני לדון ולנתח את הבעיה כ"אסלאמופוביה", ואף קידמו חקיקה בנושא "הסתה" במטרה להשתיק כל דיון ציבורי בנושא. ארגון הוועידה האסלאמית בעל 56 החברים ניסה להגדיר את חילול הקודש (כלומר, ביקורת כלפי האסלאם) כפשע בדין הבינלאומי.

הם הלכו והתחזקו בשל הכישלון להביא לדין באופן מידי אסלאמיים קיצוניים שמאיימים באלימות כנגד אלו המבטאים ביקורת כלפי האסלאם או פוגעים בכבודו. אירונית במיוחד היא העובדה שרבים מאלו בשמאל התומכים בדרך כלל בהתבטאויות הגסות ביותר נגד הנצרות והיהדות, הם הראשונים להאשים כל מבקר של האסלאם באסלאמופוביה, והם מפגינים חשש רב יותר לרגישויותיהם של המוסלמים. במקרים רבים, הנשיא אובמה ומנהיגים אירופאיים התנצלו ואף התרפסו בכל פעם שהתפרצות גסה כנגד האסלאם בוטאה ע"י אינדיבידואלים, רבים מהם בעלי חשיבות שולית.

כמובן שלא כל המוסלמים הם טרוריסטים. אך מספרם של הרדיקאליים הולך ומתעצם, וכמו אל קאעידה בעשור הקודם, ארגון המדינה האסלאמית מספק להם תחושה של העצמה ומשריש בהם מוכנות למות במרדף אחר מטרותיהם. מעשי הטבח בפריז ממחישים למה אנחנו יכולים לצפות מאלפי המתנקשים המקומיים המאומנים היטב ולמודי הקרב החדורים בפנאטיות להקרבת חייהם למען קידום האסלאם והטלת מורא על הכופרים, ובמיוחד היהודים, לאחר שובם מאזורי העימות במזרח התיכון.

בעוד שהמנהיגים המוסלמיים המקומיים וראשי המדינות האסלאמיות גינו את מעשי הטבח, מצמרר לחזות בהיקף שבו דעת הקהל הציבורית, במיוחד בעולם הערבי, תומכת בטרור. עלינו להזכיר לעצמנו שמקור התופעה בפסק ההלכה המוסלמי של האייתוללות האיראניים שקראו לרצוח את הסופר סלמן רושדי, קריאה שזכתה לתמיכה גורפת בעולם האסלאמי.

אפילו אם רק 20 אחוזים מהערבים נחשבים לפרו-ג'יהאדיסטים – וכפי הנראה יש רבים יותר – הדבר מהווה כמאתיים או שלוש מאות מיליון טרוריסטים פוטנציאליים. המשך ההתכחשות לקיומה של נוכחות טרוריסטית אסלאמית עצומה מהווה אשליה מוחלטת.

מעל לכל, הדבר מערער את הכוחות האסלאמיים המתונים המבקשים לעקור או לבודד את הפנאטיות הארסית הזו שצמחה מקרבם. ואולם, ממשל אובמה התייחס בפינוק לאחים המוסלמים (ארגון שונה במידה, אך עדיין שלוחה ישירה של רשת הטרור) וגינה את מנהיגה של המדינה המוסלמית הגדולה במזרח התיכון, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.

למרבה האירוניה, בנאום היסטורי וביקורתי לרגל השנה החדשה שזכה במידה רבה להתעלמות מצד העיתונות של הזרם המרכזי, סיסי ביטא בפומבי את מה שאובמה ומנהיגי המערב מכחישים. הוא הצהיר באופן מפורש שהג'יהאדיזם והטרור קשורים "לגופם של הטקסטים והרעיונות שאותם הפכנו קדושים במהלך מאות שנים". הוא הזהיר שהדבר מייצר "אנטגוניזם מצד העולם כולו"… "זוהי קריעתה של אומה, היא נהרסת במו ידינו" וש-"אנו זקוקים למהפכה דתית".

כעת, כאשר כל הצדדים המעורבים אינם מחויבים עוד לדמוקרטיה, נהיר שעכשיו זה הזמן לבחון מחדש את המדיניות הרב-תרבותית שלנו. ממשלות המערב חייבות לחדול מהתרפסותן, לכפות צעדים חמורים כנגד אסלאמיים קיצוניים ולהגביר את הלחץ על הקהילות המוסלמיות להקיא מתוכן את האלמנטים הללו.

יש להחשיב נושאים של חירויות אזרחיות כמשניים כאשר ביטחונם של אזרחים חפים מפשע מונח על כף המאזניים. אם הדבר מצריך מעקב וחקירה מיוחדים של מוסלמים חשודים, אז שכך יהיה. אפיון גזעי והתרכזות באלו שמקרבם נובעים 99% ממתקפות הטרור מהווים היגיון בריא, לא צרות אופקים.

הדבר יצריך חדירה מוגברת למסגדים ולמרכזים קהילתיים אסלאמיים במטרה לזהות ולטפל באותם מוללות ופנאטים המקדמים את הג'יהאדיזם, ובתוכם גם הסניפים הוהאביים במימון סעודיה בגטאות המהגרים. הדבר יחייב ניטור מחמיר של בתי הספר ומקורות האינטרנט המוסלמיים, וזאת במטרה להעלים ולהביא לדין את הקיצוניים שהופכים את הצעירים לעורפי ראשים.

הימנעות מפעולה תחריף את הסחף המסיבי השלט כיום אל עבר מפלגות המתנגדות להגירה ומפלגות מהימין הקיצוני דוגמת החזית הלאומית בצרפת, שמנהיגתו מרין לה פן היא כעת המועמדת המובילה בסקרים לקראת הבחירות לנשיאות.

היהודים שבו ונכנסו לתפקידם ככנרית במכרה, והם הראשונים שהפכו למטרות. אך העולם היה ניצב מול אותו האיום גם אם היהודים לא היו קיימים. ישראל ניצבת בחזית העימות עם הקיצוניות האסלאמית, אך היא זוכה לתמיכה זעומה. ואכן, עד לאחרונה, ממשלות המערב התעלמו משפיכות הדמים בסוריה, עיראק ובמדינות נוספות, והעדיפו להתרכז בגינוי בנייה ישראלית לדיור בשכונותיה היהודיות של ירושלים ובהתייחסות לישראל כמדרבנת העיקרית של הקיצוניות האסלאמית. התמיכה הצרפתית במועמדותה של הרשות למועצת הביטחון של האו"ם ב-30 לדצמבר, שכוונה בוודאי על מנת לטפח תמיכה בקרב המוסלמים המקומיים, לא הניאה את הטרוריסטים מביצוע מעשי הטבח שלהם בפריז שבוע לאחר מכן.

עבור היהודים, הכתובת נמצאת על הקיר מזה זמן רב. הארסיות של השנאה האנטישמית הסוגרת העל היהודים באירופה (ובמקומות נוספים) היא מזוויעה. רוברט ויסטריך, המומחה הגדול בעולם בנושא אנטישמיות, אומר שהאנטישמיות בצרפת נמצאת כעת ב"שלבים מתקדמים של המחלה" שלא ניתן עוד להפוך. בצרפת ובבלגיה התרחשו סדרה של מקרי רצח אנטישמיים קודם לטבח בפריז, אך אלו לא הובילו לרמות דומות של זעם כמו הרציחות בשארלי הבדו. לא נצפו קמפיינים פופולאריים שהכריזו "Je Suis Juif" ("אני יהודי"). ואכן, נדמה שהיה חשש רב יותר מפני "אסלאמופוביה" מאשר לקורבנות היהודים שהיו למטרה.

אירופה ניצבת כיום בפני משבר חמור כמו העימות עם הנאציזם. במידה והמנהיגים המערביים ימשיכו להתנהג כמו צ'יימברלין ולא יתייצבו אל מול האיום הגלובאלי הזה, הדבר עלול להוביל לפתיחתו של עידן חושך חדש שבמסגרתו התרבות היודו-נוצרית תיבלע ע"י הברבריות הפרימיטיבית. הכתובת נמצאת על הקיר.

בעבור היהודים, החזון הציוני הוכח שוב פעם כצודק באופן טרגי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann