Photo by Avi Ohayon / GPO

פוליטיקאים: תתאפסו על עצמכם

Print This Post

British-American Flag English

בכל פעם שאנו חושבים שהמערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלנו ומנהיגיה הפוליטיים הגיעו לשפל של כל הזמנים, אנו קמים בבוקר למחרת ולמדים על תעלולים חדשים והתנהגות בלתי אחראית נוספת מצד אלו שנבחרו לייצג אותנו.

העובדה שהתנהגות שכזו נסבלת על ידינו היא שערורייתית, ובמיוחד בתקופה שבה אנו מוקפים בברברים המסורים להשמדתנו, ניצבים מול צונאמי של אנטישמיות גלובלית ומתעמתים עם עוינות רבה יותר מצד העולם מאשר בכל זמן מאז הקמת המדינה.

בזמן שכזה, בוודאי שהמחוקקים שלנו מחויבים להניח בצד את הפוליטיקה המפלגתית, לפעול בהתאם לאינטרס הלאומי ולעשות כל מאמץ כדי להפגין חזית מאוחדת.

בנימין נתניהו נותר משכמו ומעלה בהשוואה לכל פוליטיקאי אחר בכל הקשור להכרה באתגרים הגלובליים הניצבים בפנינו. ניצחונו יוצא הדופן בבחירות צריך היה לאפשר לו להקים ממשלה רחבה ואיתנה. במקום זאת, הוא הצליח בקושי לקושש קואליציה בת רוב של קול אחד – מצב שהוא לחלוטין לא בר קיימא.

כיצד זה קרה?

הגורם היסודי הוא מערכת הבחירה הבלתי מתפקדת שלנו, אשר מביאה לקיומן של מפלגות קטנות שרובן מתפקדות כממלכות אישיות או מקדמות קווי מדיניות חד ממדיים.

אך עם נצחונו יוצא הדופן של נתניהו, ניתן היה להימנע מהמצב הזה לולא הטיפול הקלוקל שלו במשא ומתן הקואליציוני, הימנעותו מעמידה בהתחייבויותיו ומה שנראה כוויכוחים בלתי נמנעים ומתמשכים עם תומכיו המסורים ביותר.

הוא צריך היה להתוות בתחילה את הפרמטרים של ממשלתו, ולהתייחס לכל המפלגות באופן הוגן ושווה בהתאם פרופורציונאלי למספריהם. כמו כן, היה עליו להצהיר כי מלבד תיקונים מינוריים, אם בתום תקופת 28 הימים לא יושג הסכם, הוא יפנה למפלגות האופוזיציה ובהיעדר הצלחה, יערוך בחירות נוספות. קרוב לוודאי שהדבר היה עובד, משום שכל מפלגה שהייתה כופה בחירות נוספות על העם הייתה נענשת ע"י המצביעים בהכחדה.

ואולם, נתניהו עורר את זעמה של מרבית המדינה כולל עמיתיו שלו כאשר בודד בתחילה את החרדים ונכנע לכל דרישותיהם, כולל המינוי לשר של אריה דרעי, עבריין מורשע.

למעשה, הוא השיב לאחור את כל הרפורמות שננקטו ע"י ממשלתו הקודמת במטרה לשלב את החרדים בכוח העבודה ולעודד אותם להשתתף בנטל האזרחות. הוא ניער את חוצנה של הנוסחה הציונית דתית לביזור הניהול הנוקשה והבלעדי של החרדים בתחומי הנישואים, הגירושים והגיור, אשר מיושם בגישה בירוקרטית קהה החסרה כל חמלה. בנוסף, נתניהו גם ויתר על הדרישה ממוסדות חינוך חרדיים במימון המדינה לשלב לימודי ליבה במטרה לאפשר לבוגריהם לעבוד למחייתם.

מנקודה זו והלאה, בניית הקואליציה הפכה לשוק גס שבמסגרתו כל מפלגה ביקשה לסחוט כמה שניתן מבלי להתחשב כלל באינטרס הלאומי.

נתניהו נמנע מלהתייעץ עם בת בריתו המסורה ביותר, הבית היהודי, עד שהגיע להסכמים עם כל שאר המפלגות, ומבלי שצפה מראש את העריקה של ליברמן. אי אפשר להאשים את בנט על כך שניצל את המצב כדי למקסם את תפקידה של מפלגתו בקואליציה.

רק דקות ספורות קודם לפקיעת הזמן שהוקצה לו, גובשה לבסוף קואליציה בת רוב של קול אחד. מהומות נוספות נרשמו לאחר מכן, בעת שתיקי השרים הנותרים חולקו בקרב חברי הליכוד הזועמים. באופן שלא ניתן להסבירו, דווקא תומכיו הנאמנים ביותר של נתניהו ננטשו, מה שהוביל בכירים בליכוד להתלונן שניתן להשוות את נאמנותם ומסירותם כלפי נתניהו לעש שנמשך לאש שבסופו של דבר כילתה אותו.

גלעד ארדן, הכוכב העולה של הליכוד שהגיע לראש הפריימריז במפלגה והפגין נאמנות ומסירות מוחלטות כלפי נתניהו, התחנן להתמנות לשר החוץ ואפילו התחייב לוותר על תפקידו במקרה שתוקם ממשלה רחבה יותר. אך בקשתו נדחתה. במקום זאת, נתניהו שמר את התפקיד לעצמו ומינה את ציפי חוטובלי, אשר מתנגדת באופן מוחלט לוויתור על שטחים בכל תנאי, לסגנית השר. יובל שטייניץ, עוד נאמן של נתניהו בעל כישורים גבוהים לניהול משרד החוץ, התאכזב גם הוא מרות.

ארדן חש כה מתוסכל לאחר נטישתו עד שהוא סרב בתחילה לקבל כל תפקיד של שר. רק כעבור שבועיים, הוא הסכים באי רצון להפוך לשר "לביטחון הפנים, עניינים אסטרטגיים וההסברה" – שילוב ביזארי למדי. המהלך ייצר אנטגוניזם אצל זאב אלקין, נאמן נוסף של נתניהו, שנלקח ממנו תיק העניינים האסטרטגיים שהוענק לו רק שבוע קודם לכן.

נהיר שנתניהו כמה לממשלה רחבה יותר, ויצחק הרצוג עצמו כנראה היה מעדיף להצטרף לממשלת אחדות. ואולם, תחת הלחץ והחשש לפיהם הוא עלול להיות מוחלף כמנהיג המפלגה ע"י האגף הקיצוני של מפלגתו ומתוך נואשות להפגין את גבריותו, הרצוג הפגין חוסר מוחלט בשיקול דעת, שגבל לעיתים קרובות בהיסטריה.

בבריטניה, מנהיג הלייבור אד מיליבנד התפטר ביום למחרת תבוסתו בקלפי. הרצוג לא חויב לפעול על פי הנוהל הזה, אך הוא הלך לקיצון השני והתנהג כאילו זכה בבחירות. הרטוריקה הקיצונית והוולגרית שלו בגינוי נתניהו – תוך שהוא מרחיק לכת ומשווה אותו לרג'פ טאיפ ארדואן הטורקי – הייתה משפילה. התנהגותו בוודאי מרחיקה כל אפשרות להקמת ממשלת אחדות לאומית.

מה ניתן לעשות עכשיו? בטווח הקצר, עלינו לאפשר לממשלה הצרה הזו לייצב את עצמה ולהתחיל למשול.

מעבר לכך, עלינו לקוות שהנהגת הממשלה, כמו גם זו של האופוזיציה, יתעשתו ויבינו שבמהלך התקופה הקריטית הזו, אנו ניצבים מול אתגרים כבירים בזירה הבינלאומית והמקומית, אתגרים שכבר לא ניתן להתעלם מהם.

למרות הטיפול המגושם שלו במשא ומתן הקואליציוני, נתניהו ממשיך להוות את המנהיג בעל הניסיון והכישורים הרבים ביותר לעמוד בראש המדינה במהלך הזמנים הקשים והמאתגרים הללו.

כאשר מסתכלים על שורש העניין, גם העבודה וגם יש עתיד יושבות באופן כללי על אותו הגל עם הליכוד בכל הנושאים המרכזיים הניצבים בפני האומה.

הם חולקים חששות זהים בנוגע לעובדה שאיראן גרעינית מציבה איום קיומי; מסכימים שלא ניתן להעלות על הדעת מדינה פלסטינית ללא הסדרי ביטחון ראויים לישראל ושהדבר כלל אינו נמצא באופק לעת עתה; רואים עין בעין את הצורך בשימור גבולות ברי הגנה שיכללו את גושי ההתנחלויות המרכזיים; מסכימים שאסור לעולם לחלק מחדש את ירושלים; שיש להשקיע מאמצים מקסימליים בבניית היחסים עם העם האמריקני ועם הקונגרס, ללא קשר למדיניות ממשל אובמה הנוכחי; שיש צורך לחזק את צה"ל; שיש לשפר את מצבם של החלשים; ושיש צורך ברפורמות שיוזילו את המחירים בשוק הדיור.

התחום היחיד שבו יש מחלוקת הוא בנוגע לבנייה בגושי ההתנחלויות. פשרה מתקבלת על הדעת תהיה להגביל את הבנייה בהתנחלויות באותם אזורים שישראל לא תשמר במידה ותגיע להסכם עם הפלסטינים – גם אם הדבר כרגע אפילו איננו נראה באופק. גם במצב הנוכחי, מרבית פעילות הבנייה בהתנחלויות מתקיימת בתוך גושי ההתנחלויות שיישארו תמיד כחלק מישראל. צעד שכזה יזכה בוודאי לתמיכה של רוב הישראלים, וינטרל באופן משמעותי את התעמולה הגלובלית לפיה ישראל מרחיבה את ההתנחלויות מעבר לאזורים שממשל בוש הסכים שעל ישראל לשמר בכדי לשקף את השינויים הדמוגרפיים.

הנושאים האמתיים שמפרידים בין המפלגות קשורים לוויכוחים פוליטיים פנימיים. בזמן שכזה, תקופת חירום לאומית, הדבר הוא שערורייתי.

למותר לציין, שילוב של הליכוד והעבודה יכול גם להוביל להצגה של שיטת בחירות חדשה שתבטיח ממשלה יציבה ובעתיד, תפחיד את יכולתן של מפלגות קטנות לסחטנות.

בהיקף המוגבל שבו כוח העם שולט בין מערכות בחירות, עלינו לעשות את המקסימום כדי להראות למנהיגים שלנו שעליהם להכיר בכך שהמדינה מקבלת עדיפות על המפלגה או האמביציות האישיות. בזמן שהעולם נערך להשתלח בנו, יש להם מחויבות להתאפס על עצמם, לקדם את האינטרס הלאומי ולהתאחד.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann