המשבר הבינלאומי שנוצר בעקבות הפלישה הצבאית של פוטין לחצי האי קרים הציף מחדש את נושא יחסה של רוסיה ליהודים. הנשיא הרוסי מנה את הלאומנות הקיצונית ואת האנטישמיות כהצדקות מרכזיות להתערבותו באוקראינה. במגעים הישירים שקיימתי עם רשויות סוביטיות בכירות במהלך הקמפיין לשחרור יהדות בריה״מ, הנושא המרכזי בו פעלתי במישור הציבורי במשך שנים רבות, חוויתי באופן אישי את האנטישמיות הפרועה ששלטה באזור. אין לי כל ספק כי הן באוקראינה והן ברוסיה, חלק גדול מהאוכלוסיה ממשיך לשנוא ולפחד מהיהודים. ואולם, בעודנו נזכרים בתרומתם החשובה של מתנגדי המשטר היהודים לנפילתה של האימפריה המרושעת, מתגנבת תחושת סוריאליסטית כאשר אנו חוזים בנשיא פוטין, הבכיר האוטוריטני לשעבר בקג״ב, מפגין ידידות כלפי היהודים וכלפי ישראל.

פוטין, אוקראינה והיהודים

Print This Post

putin-and-netanyahu

Putin, Ukraine and the Jews

המשבר הבינלאומי שנוצר בעקבות הפלישה הצבאית של פוטין לחצי האי קרים הציף מחדש את נושא יחסה של רוסיה ליהודים. הנשיא הרוסי מנה את הלאומנות הקיצונית ואת האנטישמיות כהצדקות מרכזיות להתערבותו באוקראינה.

במגעים הישירים שקיימתי עם רשויות סוביטיות בכירות במהלך הקמפיין לשחרור יהדות בריה״מ, הנושא המרכזי בו פעלתי במישור הציבורי במשך שנים רבות, חוויתי באופן אישי את האנטישמיות הפרועה ששלטה באזור. אין לי כל ספק כי הן באוקראינה והן ברוסיה, חלק גדול מהאוכלוסיה ממשיך לשנוא ולפחד מהיהודים.

ואולם, בעודנו נזכרים בתרומתם החשובה של מתנגדי המשטר היהודים לנפילתה של האימפריה המרושעת, מתגנבת תחושת סוריאליסטית כאשר אנו חוזים בנשיא פוטין, הבכיר האוטוריטני לשעבר בקג״ב, מפגין ידידות כלפי היהודים וכלפי ישראל.

אנו לא לוקים באשליות. רוסיה ואוקראינה שתיהן אינן דמוקרטיות. אך בסקאלה יחסית, השחיתות ושנאת הזרים השולטות כיום באוקראינה חמורות יותר מאשר ברוסיה, שם פוטין דיכא את האנטישמים הקסנופוביים ושידר מסרי ידידות חוזרים ונשנים אל הקהילה היהודית. לדוגמה, הוא סיפק 50 מיליון דולר בכספי מדינה לבניית מוזיאון יהודי ומרכז לסובלנות במוסקווה, שלהם הוסיף תרומה אישית וסמלית בגובה משכורת חודשית. בכך, הוא הפגין אדישות מוחלטת לכעסם של האלמנטים האנטישמיים ברי הכוח בחברה הרוסית.

פוטין הוא לאומן, והמוטיבציה העיקרית שלו היא להשיב את מעמדה של רוסיה ככוח גלובאלי. זה מה שהניע אותו להתערב בגאורגיה בעבר וכיום באוקראינה בהתנגדות למה שהוא מחשיב כחדירה מאיימת של נאט״ו למרחב השפעתו ולגבולותיו. הרוסים משווים את תגובת לזו של קנדי ב-1962, לאחר ניסיונו של חרושצ׳וב להציב טילים בקובה.

לאוקראינה, כמו לרוסיה, יש עבר עשיר של אלימות אנטישמית שראשיתו בפוגרום חמלניצקי ב-1648, עבור בעלילות הדם בבייליס – המהוות נושא שבמחלוקת בקרב אוקראינים רבים עד עצם היום הזה – וכלה במלחמת האזרחים הרוסית, אז נטבחו עשרות אלפי יהודים.

לחברי הקהילה היהודית האוקראינית של ימינו המונה כ-200,000 יש יסוד סביר לחשש. מאז קבלת עצמאותה ב-1991, לאוקראינה ישנה מפלגה נאו-נאצית ימנית פורחת – אותה מפלגה שעמדה ע״פ ההערכות מאחורי ההתקוממות נגד הנשיא המושחת ויקטור יאנוקוביץ׳. למרות שזכתה רק ל-10% מקולות המצביעים, אלו נאו-נאצים שלמים העושים שימוש בצלבי קרס ואינם מסתירים את האנטישמיות שלהם. ממשלות אוקראיניות עוקבות התעלמו או מחלו על פעילויותיהם הקיצוניות, ולא נעשה כל מאמץ להביאם לדין.

אולה טיאניבוק, מנהיג הפלג הימני-קיצוני הלאומני הגדול ביותר, ״סבובודה״, שלה 37 מנדטים, קרא לשחרור אוקראינה מן ״המאפיה המוסקבאית-יהודית״, ומתייחס ליריביו כ׳יהודים׳. סגנו, יורי מיכלצ'ישקין, ייסד מכון מחקר שנקרא בתחילה ״מרכז המחקר יוסף גבלס״.

פעילי המפלגה הפיצו תרגומים של מיין קמפף ושל הפרוטוקולים של זקני ציון. הם מעריצים את סטפן בנדרה, בן ברית של גרמניה הנאצית שחייליו רצחו עשרות אלפי יהודים. האנטישמיות שלהם מוחצנת, והיא הובילה למעשי אלימות אכזריים נגד יהודים ולחילול בתי כנסת.

בניסיון לצייר עצמו כמתון, דמיטרי יארוש, מנהיג המפלגה האולטרה-ימנית ״המגזר הימני״, המשמש כסגן דירקטור מועצת הביטחון של אוקראינה ומועמד כעת לנשיאות, ביקש לטשטש את קשריו עם האנטישמיות. הוא אף פתח קו חם עם שגריר ישראל בקייב. אך יארוש, מומחה בעל שם בבקבוקי תבערה, הבהיר כי אין לו כל כוונה לפרק את יחידות הגרילה לבושות השחורים שלו.

הנשיא פוטין מנצל את הקבוצות הפשיסטיות והאנטישמיות הללו במטרה לערער מאמינותה של הממשלה החדשה.

ואולם, מספר אולגרכים יהודים אוקראיניים וארגון הגג היהודי המוכר בשם ״הוועד״ האשימו את פוטין בשקרים, והתעקשו כי האנטישמיות איננה מהווה איום עליהם.

אחד מה״רבנים הראשיים״, הרב יעקב בלייך, חסיד קרלין-סטולין מניו-יורק, אף האשים את הרוסים בכך שהם מתחפשים ללאומנים אוקראינים ולוקחים חלק בפרובוקציות אנטישמיות, תוך שהוא משווה את פעולותיהם לאלו של הנאצים באוסטריה שלפני האנשלוס. באמירה שעלולה לרדוף אותו בעתיד, בליך אף הפחית מחשיבות השפעתן של שתי מפלגות הימין-הקיצוני האנטישמיות בממשלה החדשה, ואמר כי הובטח לו כי ביטחונם של היהודים יישמר.

יהודים הלוקחים חלק בפוליטיקה של מדינה בלתי-יציבה, שם ממשלות עוקבות תמכו או התעלמו מקבוצות לאומניות אנטישמיות – משחקים באש. הרב הראשי מטעם חב״ד, ראובן אסמן, השמיע דברי חוכמה כאשר דחק בקהילתו לעזוב את המדינה, וזאת על אף שלאחר שהופעל עליו לחץ, הוא אמר לתקשורת כי הוא ״אינו מודע למעשים אנטישמיים חדשים שקרו לאחר נפילתו של יאנוקוביץ׳״.

ישראל נהגה כראוי, ולמרות לחצים מצד ממשל אובמה לגנות את רוסיה, החליטה בהקשר זה לפעול ע״פ האינטרסים שלה ולהימנע מנקיטת עמדה.

זמן רב לפני העימותים עם ארה״ב, פוטין עשה מאמצים רבים להפגנת ידידותו כלפי ישראל. הוא ביקר בירושלים בשני ביקורים רשמיים, האחרון שבהם מיד לאחר בחירתו מחדש ביוני 2012. הוא שב והביע את גאוותו בכך שרוסים-לשעבר מהווים את קבוצת המהגרים הגדולה ביותר בישראל. בוא ביקר בכותל ואף חבש כיפה, דבר שהיה מביא את הבולשביקים שקדמו לו בתפקיד להתהפך בקברם. כפי הנראה, הוא היה אדיש לגמרי לעובדה שהדבר גרם לזעם רב בקרב קבוצות אסלאמיות בישראל ובעולם.

אין בדברים הללו משום לרמוז כי פוטין הוא אוהב יהודים. הוא, מעל הכל, רוסי לאומן. זאת ועוד, פוטין אינו בן ברית. הוא סיפק נשק קטלני לאלו המבקשים את חורבננו, ונחשב לידידן ומגנן של איראן ושל סוריה.

אך יהיו סיבותיו אשר יהיו, הוא הפגין בבירור את העובדה שהוא מכבד יהודים. כמו כן, הוא ריאליסט גדול הרבה יותר מאשר אובמה, ויש להניח שהוא אינו מזלזל בעובדה שהפונדמנטליזם המוסלמי מהווה איום אמתי על מדינתו. כמו כן, סביר שהוא מודע להשלכות שתביא איראן גרעינית לרוסיה.

כתוצאה ממדיניות החוץ הכושלת שלו, הנשיא אובמה איפשר כעת לרוסיה להשיב עצמה לעמדה כוח במזרח התיכון, גבוהה אולי אף מן העמדה שמילאה בשיא המלחמה הקרה. תמיכת ארה״ב באחים המוסלמים הרחיקה אפילו את מצרים, שנראה כי הצטרפה גם היא למחנה הרוסי. מעל לכל, שלא כמו אובמה – ששותפיו אינם מרגישים עוד כי הם יכולים לסמוך עליו – פוטין הפגין את יכולתו להתייצב ולספק את הסחורה לבנות בריתו.

ואולם, למרות תמיכתה הנוכחית של רוסיה באיראן ובסוריה, מנהיגינו מתקשרים עמו על בסיס קבוע ומנסים לשכנעו בעובדה שמדינות אסלמיות קיצוניות מהוות איום על רוסיה כפי שהן מהוות כלפינו.

לפני שלושים שנה, לא הייתי מעלה על דעתי כי אתמוך בחימום היחסים בין ישראל לסוריה. אנו ממשיכים להיות תלויים באופן גורף בתמיכת ארצות הברית ומוקירים בעיקר את הברית שלנו ואת הערכים הדמוקרטיים אותם אנו חולקים עם העם האמריקני. ואולם, אנו מחויבים לפתח את יחסינו גם עם מדינות אוטוריטריות ובלתי-דמוקרטיות דוגמת סין. על כן, מבלי ללקות באשליות, האינטרס הלאומי שלנו מחייב כי נעשה מאמץ ליצירת קשרים עם רוסיה, שמנהיגה עושה רושם שהתנתק ממסורת בת מאות שנים של אנטישמיות בולשביקית וצארית ומפגין ידידות כלפי העם היהודי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann