תקרית שהתרחשה במהלך טקס הפרישה שנערך לאחרונה עבור נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, הדגישה את המורכבות הניצבת בפני ערביי ישראל בכל הקשור לזהותם. השופט סלים ג'ובראן, שופט עליון ערבי ישראלי מכובד וחבר בחבר השופטים אשר גזר את דינו של הנשיא לשעבר משה קצב, הוצג בטלוויזיה כאשר הוא עומד בדממה במהלך שירת ההמנון הלאומי, 'התקווה'. חבר הכנסת דוד רותם (ישראל ביתנו) האשים אותו מיד בכך ש"ירק בפניה של מדינת ישראל", והציע כי במידה וג'ובראן מתנגד לשירת ההמנון- "שימצא מדינה עם המנון מתאים ויעבור לשם".

ערבים ישראליים- זכויות, חובות ונאמנויות

Print This Post

jaffa-minaret

Israeli Arabs – rights, obligations and loyalties

תקרית שהתרחשה במהלך טקס הפרישה שנערך לאחרונה עבור נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, הדגישה את המורכבות הניצבת בפני ערביי ישראל בכל הקשור לזהותם.

השופט סלים ג'ובראן, שופט עליון ערבי ישראלי מכובד וחבר בחבר השופטים אשר גזר את דינו של הנשיא לשעבר משה קצב, הוצג בטלוויזיה כאשר הוא עומד בדממה במהלך שירת ההמנון הלאומי, 'התקווה'.

חבר הכנסת דוד רותם (ישראל ביתנו) האשים אותו מיד בכך ש"ירק בפניה של מדינת ישראל", והציע כי במידה וג'ובראן מתנגד לשירת ההמנון- "שימצא מדינה עם המנון מתאים ויעבור לשם".

התפרצותו הפרובוקטיבית סיפקה תמריץ עבור פוסט- ציוניים ולמען אלו המבקשים לבטל את יהדותה של המדינה היהודית לחידוש מאמציהם להחלפת 'התקווה' בהמנון לאומי אחר- מעשה אשר רוב הישראלים יתנגדו לו נמרצות.

עם זאת, אין ספק כי זה מגוחך לצפות מלא- יהודים להזדהות עם מילותיו של נפתלי הרץ אימבר, אשר מתייחסות ל"נפש יהודי הומייה" אשר מבקשת לחיות כ"עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

למרבה המזל, הדיון הזה נקטע באיבו בעזרת תגובתו של עמיתו של ג'ובראן, השופט אליקים רובינשטיין- דתי ציוני ומזכיר הממשלה לשעבר אשר איש אינו יכול להאשימו בוויתור על המסורות הציוניות.

רובינשטיין, אשר הדגיש כי הוא מתנגד בתוקף להחלפת מילות 'התקווה', גינה את הביקורת כנגד ג'ובראן כ"טעות בכתובת" וקבע כי השופט הוא אזרח נאמן של מדינת ישראל, המייצג את המדינה בכבוד". הוא ציין כי " אין לדרוש מן האזרחים הערבים לשיר מלים שאינן מדברות אל לבם ואינן משקפות את שורשיהם. גם לשכל הישר מקום במחוזותינו". רובינשטיין אמר ש"האזרחים הלא יהודים צריכים לכבד את ההמנון, לעמוד בעת היותו מושר, וכך נוהגים קצינים לא יהודים בצה"ל, במשטרה ובשירות בתי הסוהר, המצדיעים כמקובל בעת שירת ההמנון".

השקפתו אומצה במלואה על ידי פוליטיקאים בולטים נוספים וביניהם ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר משה יעלון. עיתון 'הארץ', אשר חש תסכול כי הדיון נסגר, פרסם מאמר מערכת הקורא לאימוצו של המנון חדש.

כיום חיים במדינה 1,500,000 אזרחים ערבים- ישראליים, וזאת בהשוואה ל-150,000 בעת הקמת המדינה. על אף שבשנים האחרונות חל צמצום משמעותי בפער החברתי, מגזר זה הוא באופן יחסי פחות עשיר ובעל השפעה פחותה מן הרוב היהודי. ניתן להשוות אותו להיספאנים והאפרו- אמריקנים במבנה החברתי בארצות הברית.

כמו כן, ישנן סלידה ודעות מוקדמת הולכות וגוברות המופנות כלפי אזרחים ערביים בקרב אותם ישראלים הרואים בהם יותר ויותר כגיס חמישי המזדהה עם הטרוריסטים ומקיים בריתות עם אלו המבקשים להחריב את המדינה היהודית.

נטייה זו מיוחסת במיוחד לח"כים ערביים, אשר במקום שאיפה להשתלבות בחברה הישראלית, מתחרים ביניהם בניסיון להפגין בוז למדינתם ולהזדהות עם יריביה בפעילויות אשר מרבית הישראלים רואים בהן מעשי בגידה.

למגמה זו ישנם אינספור דוגמאות: השתתפותם לאחרונה של ח"כים ערבים- ישראליים מובילים בחתימת הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח; ד"ר עזמי בשארה, ח"כ לשעבר במפלגת בל"ד אשר ברח מן הארץ, שיתף על פי החשד פעולה עם החיזבאללה ועם סוריה במהלך מלחמת לבנון השנייה; חברת כנסת נוספת מבל"ד, חנין זועבי, הידועה לשמצה בהתבטאויותיה השערורייתיות המגוננות על טרוריסטים ומאשימות את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה, הצטרפה לטרוריסטים טורקים במשט המאווי מרמרה;  ח"כ אחמד טיבי, בעבר יועצו של יאסר ערפאת, הכעיס לאחרונה את הישראלים כאשר חלק כבוד וקידש את הפלסטינים "השהידים… אשר נהרגו למען המולדת" ו"מתנגדים לישראלים שכובשים ורוצחים". במהלך מתקפת הטילים האחרונה על ישראל, טיבי עודד "היי חזקה, הו עזה. היי איתנה, הו עזה".

הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הישראלית שבראשה עומד השיח ראאד סלאח, עוסק במלחמת תרבות מתמשכת כנגד היהודים. שוב ושוב מתסיס הארגון להיסטריה על ידי קידום הג'יהאד והאשמה חוזרת ונשנית לפיה ישראל מבקשת להרוס את מסגד אל אקצה. סלאח שיחק גם הוא תפקיד חשוב במשט הטורקי.

המנהיגים הערבים- ישראליים הקדישו תאריך שנתי בו יתאבלו על הקמת מדינת ישראל כ"נכבה"- אסון, והם מציינים אותו בעזרת שלושה ימים של צעדות, כנסים ועצרות אשר במהלכם הם נרגנים ומוחים כנגד המדינה היהודית.

כיום ישנם אזורים המאוכלסים בצפיפות על ידי ערבים כמו אום אל פאחם בגליל וחלקים ממזרח ירושלים אשר בהם גורמי אכיפת החוק אינם מעוניינים לשרת.

בסביבה שכזו, ישראל כמדינה הנתונה תחת מצור ראויה לציון בעבור רמת הסובלנות אותה היא מפגינה כלפי מיעוט הנתפס באופן כה גורף כתומך באויביה המרים.

בנאומו לקונגרס בשנה שעברה, ראש הממשלה נתניהו ציין כי "מתוך 300 מיליון הערבים החיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, רק אזרחיה הערבים של ישראל נהנים מזכויות דמוקרטיות אמתיות. כעת, אני רוצה לעצור לרגע ולחשוב על זה. מתוך 300 מיליון ערבים, פחות מחצי אחוז הינו חופשי באמת- וכולם אזרחיה של ישראל".

ערבים ישראליים זוכים לחופש ביטוי מוחלט, נהנים מחופש התארגנות ומן הזכות לחנך את ילדיהם על פי מסורתם. הם זוכים להטבות רווחה חברתיות שוות לכל שאר הישראלים. צריך רק לבקר בבית חולים ישראלי- במיוחד בירושלים- על מנת לחזות כיצד הם נהנים ממערכת הבריאות המצוינת של המדינה.

שלא במפתיע, הם אינם מביעים רצון כלשהו לעזוב את מדינת ישראל ולהצטרף לעמיתיהם במדינות ערב. ואכן, סקרי דעת קהל מפגינים כי במידה ותתקיים חלוקה של ירושלים, ערבים רבים בעיר יעבירו ללא היסוס את מקום מגוריהם על מנת להבטיח כי הם יוותרו תחת שטח שיפוטה של ישראל.

על פי סקר שקיים המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2011, 52.8% מאזרחי ישראל הערבים השיבו בחיוב לשאלה האם הם גאים להיות ישראלים. באופן מדהים, 45% אפילו הסכימו כי "חשוב או חשוב מאוד" לחזק את עוצמתה הצבאית של ישראל. בעוד שניתן למצוא גם נתונים סותרים ועוינים בתשובותיהם, הדבר מרמז כי פסק הדין הסופי עדיין לא ניתן וכי הפוליטיקאים האנטי- ישראליים הערבים אינם מייצגים בהכרח את כל הערבים הישראלים, כאשר רבים מהם עדיין מעדיפים להמשיך ולהיות אזרחים נאמנים ושומרי חוק.

למרבה הצער, הממשלה כשלה בתכנון אסטרטגיה ארוכת טווח כוללת בנוגע לטיפול במיעוט הערבי שלה.

תכנית שכזו הייתה צריכה לצאת אל הפועל כבר מזמן. עליה להיות מבוססת על מאמצים לשיפור מעמדם הסוציו- אקונומי של הערבים הישראלים, כך שמעמדם יושווה לזה של האוכלוסייה הכללית. ערבים המבקשים לתרום באופן חיובי למדינה חייבים לזכות בעידוד ובתגמול. יש להקצות התניות מיוחדות עבור ערבים הלוקחים חלק בשירות לאומי כלשהו. מאידך, יש צורך בביצור החוקים העוסקים בבגידה ובהסתה, וכך לאפשר לרשויות האכיפה להתעמת באופן נוקשה יותר עם אלו העוסקים בפעילויות שכאלו או תומכים באלו המבקשים להשמיד אותנו.

במקביל, כאשר התפיסות השליליות של ערביי ישראל מתחילות להכעיס אפילו את חלקיו הסובלניים ביותר של העם, יש צורך גם בהשקת קמפיין אינטנסיבי כנגד הדעות הקדומות בקרבם.

ומי יודע- במידה והדבר יצליח ובעתיד יופיעו מנהיגים ערביים אזוריים פרוגרסיביים יותר, הערבים הישראליים עלולים לתרום תרומה משמעותית למען השגת השלום.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann