ענני סערה נאספים מעל האזור

Print This Post

הפכפכותה של הפעילות הפוליטית במזרח התיכון היא מסחררת.

מלחמת האזרחים בסוריה קרובה לבוא אל סופה. באשר אל אסד נותר בשלטון, ואיראן ושלוחתה חיזבאללה התגלו כמנצחים הברורים.

באופן מטריד, הן האמריקנים והן הרוסים הגיעו כפי הנראה להסכמה בנוגע לסוריה שבמסגרתה יתאפשר לכוחות קרקע של חיזבאללה ואיראן להישאר בשטח – ולאיים בפועל על גבולותיה הצפוניים של ישראל. תוך שהוא מקנה לאיראנים לגיטימיות להישאר בסוריה, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב העניק הבטחות לפיהן ביטחונה של ישראל לא יאוים. עם זאת, ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר באופן פומבי כי הדבר איננו מקובל, וכי במידת הצורך, ישראל תפעיל צעדים צבאיים על מנת לבלום את האיראנים. הדבר ידרוש איזון עדין, משום שנתניהו אינו רוצה לסכן את יחסיו הטובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אשר התעלם עד כה מהאינטרס הביטחוני הישראלי לבלימת חיזבאללה בדרום סוריה.

המתיחות מחריפה אף יותר בשל האיומים החוזרים של איראן למחוק את ישראל מפני כדור הארץ. המצב החמיר בשל התהפוכות בלבנון שבשליטת החיזבאללה, שם ראש הממשלה סעיד חרירי הודיע על התפטרותו בעודו בסעודיה, תוך שהוא טוען כי הוא חושש מהתנקשות בחייו – ושבוע לאחר מכן משך את התפטרותו עם שובו ללבנון. במקביל, הנשיא מישל עאון התריע לצבא ללבנון על מתקפה ממשמשת ובאה מצד ישראל.

לצד זה, ישראל מפתחת חזית משותפת עם הסעודים, שם מוחמד בן סלמאן, הנסיך יורש העצר שמונה זה מכבר, מתאר את חמינאי האיראני בתור היטלר החדש. הרמטכ"ל גדי אייזנקוט הצהיר בראיון לעיתון סעודי כי ישראל מוכנה לחלוק עם סעודיה מודיעין בנוגע לאיראן. בהמשך, שני שרים בכירים לשעבר מסעודיה ביקרו בבית כנסת בפריז – אירוע חסר תקדים ואיתות חשוב.

ואולם, מבלי לגרוע מהיתרונות שלה, הברית החסויה במהותה בין הסונים המתונים לבין ישראל, מבוססת על תועלתיות ולא ניתן להתייחס אליה בהכרח כאל פתרון ארוך טווח.

באופן רשמי, הסעודים ממשיכים להתעקש שאין להם כל יחסים עם ישראל. ובעוד שהם ממעיטים בערכו של הנושא הישראלי, הם ממשיכים להפעיל לחץ משמעותי על הנשיא טראמפ בנוגע לירושלים ולהתנחלויות, ודוחקים בו לשוב ולשקול את תכניתם המקורית, אשר איננה מספקת את דרישות הביטחון של ישראל. לא ניתן להבחין בין עובדות לבין פנטזיות בדיווחי התקשורת הסותרים.

היחסים עם מצרים, בהתבסס על שיתוף הפעולה כנגד כוחות דאעש בחצי האי סיני והיחסים האישיים עם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, הם מעולים, אך התקשורת והמסגדים במדינה ממשיכים בהסתה האנטישמית המסורתית שלהם.

בכל הקשור לפלסטינים, האיחוד שלהם עם חמאס לא הפחית מהאובססיה של חמאס להשמיד את ישראל ומנחישותם לשמר שליטה צבאית בעזה.

עבאס הדו פרצופי והחולה ממשיך בהסתה, אך הוא משמר את שיתוף הפעולה הצבאי עם ישראל, מה שמגן עליו בפועל מפני השתלטות של חמאס. הוא לא הפגין כל סימן של נכונות לבצע כל ויתור, והוא ממשיך בעזות מצח לשלם קצבאות ענק למחבלים בבתי הכלא – כעת גם אלו של חמאס – ולמשפחותיהם, וזאת למרות שהוזהר ע"י האמריקנים לחדול מהנוהג הברברי הזה של עידוד והילול רוצחים.

בבימה הבינלאומית, האיחוד האירופי נמצא כעת בתהליך של תזמור חרם על סחורות ישראליות המיוצרות מעבר לקו הירוק – צעד חסר תקדים המשקף את ההטיה ואת הסטנדרטים הכפולים המופעלים ללא הרף על ישראל.

ואולם, הגורם המכריע בכל הקשור לדיפלומטיה הבינלאומית מונח ללא ספק בידי האמריקנים. דעת הקהל והקונגרס תומכים בישראל, ולמרבה הפרדוקס, נוצרים אוונגליסטים תומכים בישראל יותר מאשר מרבית היהודים.

עם זאת, ישנם סימנים סותרים רבים כל כך בכל הקשור לכוונותיו של הנשיא טראמפ, ובהינתן הנטייה שלו לפעול באופן בלתי צפוי, ניתן רק לנחש בזהירות מה הם.

הוא נמנע מלמלא את הבטחתו להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, והוא לא נקט כל צעדי ענישה אמתיים בתגובה להפרה של עבאס את דרישותיו לפיהן עליו לחדול מתשלום פנסיות מדינה נדיבות למחבלים ולבני משפחותיהם. במידה מסוימת, טראמפ המשיך את מדיניות אובמה של שיחות עם שני הצדדים תוך התעלמות מחוסר המוכנות לפשרות של הפלסטינים. הקונסוליה האמריקנית בירושלים ממשיכה לפעול כאילו תפקידה הוא לייצג את האינטרסים של הפלסטינים שמעבר לקו הירוק.

מזכיר המדינה רקס טילרסון הודיע כי הוא יסגור את משרדיו של אש"ף בוושינגטון במידה ועבאס לא יפסיק את הקמפיין שלו להאשים את ישראל בפשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי או שהפלסטינים יסרבו להיכנס למשא ומתן רציני עם הישראלים. הפלסטינים דחו את ההצעות הללו ואיימו לנתק את הקשרים עם האמריקנים במידה והאיום ייושם. בתגובה, ארה"ב נסוגה באופן כמעט מידי.

ישנם דיווחים סותרים ובלתי מאומתים לפיהם בתחילת השנה הבאה, הממשל יודיע על תכנית שלום שגובשה ע"י ג'ארד קושנר, ג'ייסון גרינבלט, דינה פאוול, המשנה ליועץ לביטחון לאומי, והשגריר דיוויד פרידמן. בהתאם לחלק מהדיווחים, התכנית עלולה לכלול את האפשרות של מדיניות שתי מדינות, אך לא כזו המבוססת על קווי שביתת הנשק מ-1949. כמו כן, נאמר כי התכנית תבטיח שאף ישראלי או ערבי לא יפונה, וכי היא עשויה לכלול את הגבלת התרחבות ההתנחלויות לגבולות הגושים הקיימים. התכנית איננה מטפלת בעתידה של ירושלים.

למרות מס שפתיים המיועד לתקשורת המערבית וטוען את ההיפך, אש"ף מתנגד מאז ומעולם לפתרון שתי מדינות, כי שהומחש בסירובו הפנאטי להגיע לפשרה בנוגע ל"זכות השיבה" של פליטים ערביים וצאצאיהם – מתכון למחיקתה של המדינה היהודית.

הצעות אלו ילוו ע"י צעדים בוני אמון, והפלסטינים יזכו לסכומים גדולים של סיוע כלכלי מצד מדינות ערב סוניות. הם יידרשו לחדול מקמפיינים בינלאומיים נוספים להכרה, ויפסיקו את תשלומי הגמול הכלכליים למחבלים. מרבית דרישות הביטחון של ישראל, כגון הנוכחות הצבאית המתמשכת של כוחות ישראליים בבקעת הירדן, תובטחנה.

נתניהו ודוברים אמריקנים הכחישו את אמיתות הדיווחים הללו וסרבו להגיב להם, מלבד הצהרתה של ישראל לפיה הקריטריון לאימוץ התכנית תהיה מותנית בסיפוק דרישות הביטחון שלה.

בסביבה עמומה והפכפכה שכזו, כאשר גורמים מנוגדים נמצאים בפעולה ושמועות סותרות מופצות סביבנו, שני היבטים נותרו ברורים.

ישראל חייבת לשמר את ההרתעה הצבאית שלה ולהיות מונחית אך ורק ע"י דרישות הביטחון קצרות וארוכות הטווח שלה.

למדיניות שאותה יציג ממשל טראמפ יהיו השלכות פוליטיות משמעותיות. נתניהו נחוש לשמור על טראמפ בצד שלו, ובהינתן הערביות הביטחוניות הנדרשות, הוא מוכן לעשות את המקסימום על מנת להגיע לשלום. אך הוא מאמין בצדק שאין כל סיכוי להשיג שלום עם הנהגת אש"ף אשר הייתה תמיד, וממשיכה להיות כיום, מסורה באופן פנאטי לחורבנה של ישראל. הוא מבקש לשכנע את טראמפ לדרוש דין וחשבון מהפלסטינים, בעודו מפגין מוכנות להעצים את יוזמות בניית האמון בנושאים כלכליים וחברתיים שתכליתם לשפר את איכות חייו של הפלסטיני הממוצע.

ישנו צורך בקמפיין עוצמתי שיעביר את המסר הזה לממשל ויגבר על הגורמים במחלקת המדינה המבקשים לשמר את הדיאלוג חסר המשמעות של אובמה. בכדי להשיג זאת, על ישראל להציג חזית מאוחדת.

יריביו ומלעיזיו האישיים והפוליטיים של נתניהו מוכרחים להבין שאף ישראלי אחר מלבד ראש הממשלה אינו מסוגל לנהל זאת באופן כה אפקטיבי, ועליהם להשעות את מסעות הנקם שלהם עד חלוף המשבר הזה.

הקמפיין התקשורתי ההיסטרי האחרון נגד נתניהו הגיע לשפל של כל הזמנים, כפי שהומחש ע"י הכותרות הזועקות המבקשות את ראשו של נתניהו על כך שקיבל מתנות בצורת סיגרים ושמפניה מידיד, ועל כך שגמל ל"שוחד" ע"י המלצה לזרז את בקשת הוויזה של התורם לארה"ב. האם זהו שוחד?

הפלגים החרדים בכנסת מאיימים להפיל את הממשלה עם דרישותיהם לאכיפה נוקשה יותר של השבת – קטסטרופה בתקופה שכזו.

בני בריתנו בתפוצות ממשיכים להיות יראים, ואילו התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות בארה"ב ניצלו את נושא התפילה המגדרית השוויונית בכותל המערבי כעילה למלחמה נגד ישראל. מנהיגיהם כועסים בצדק על ההתנהגות החרדית המגונה בנושא זה, והם מעוררים את בני קהילותיהם נגד ישראל, גם אם 99% מהם לא היו מקדישים לנושא כל תשומת לב.

המצב הוחרף עוד יותר ע"י סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, שלאחר שנמנע ממנה לנאום בפני קבוצת הילל באוניברסיטת פרינסטון, נזפה ביהודים האמריקנים על כך שפנו נגד ישראל. בהקשר לדבריה שטענו שליהודים אמריקנים אין יכולת להכיר במשמעות של דור אחר דור של צעירים ישראלים הנתונים במצבים של חיים או מוות כאשר הם משרתים בצבא או חיים תחת אש רקטות, היא העירה שיהודים אמריקנים אינם משרתים בצבא המתנדבים של ארה"ב. הייתה זו פליטת פה אומללה, שבגינה ננזפה ע"י נתניהו. כמו כן, היא פרסמה הבהרה אך שבה והדגישה בצדק כי יהודים אמריקנים לעולם לא יוכלו להבין באמת את המצב של בני עמם הישראלים, המוקפים ברברים המבקשים את השמדתם. אך ההיסטריה חסרת הפרופורציה שהוצתה ע"י יהודים ליברלים והתקשורת שלהם פגעה עוד יותר במערכת היחסים.

אין ספק שהגיע הזמן שיהודים ישראלים ויהודי התפוצות יניחו בצד את חילוקי הדעות שלהם. אלו המכירים בחשיבותה של ישראל לעתידם חייבים להפגין חזית מאוחדת לנוכח ענני הסערה הקודרים המתאספים סביבנו ומאיימים על קיומנו.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann