עם חברים יהודים כאלו…

Print This Post

With Jewish friends like these

בעידן זה של פוסט-מודרניזם וזניחת הערכים המוסריים המסורתיים, נדמה כי יכולתנו להסב לעצמנו נזק נמצאת בשיא של כל הזמנים. יהיה זה בתעשיית הבידור, בתקשורת או בזירה הפוליטית, מספר הולך וגדל של יהודים ״משוחררים״ סוגדים לניהליזם ולווגריות, וממיטים חרפה על העם היהודי ועל ישראל.

אפתח במאמר שפורסם בשבוע שעבר בישראל בעיתון היומי המהולל וה-״מלומד״ שלנו, ׳הארץ׳. כותב המאמר, ג׳וש למברט, הוא מחבר הספר ׳שפתיים טמאות, גסות ותרבות יהודית׳. למברט מהלל ומשבח במפורש את היהודים על כך שהם ״עומדים על יהדותם ע״י קידוש הגסות״, ״וזאת במטרה להילחם באנטישמיות״ או ״לכתוב מחדש את הסיפורים היהודיים המסורתיים בניב עכשווי״.

אנא קראו מחדש את הפסקה הקודמת. אלו ציטוטים מדויקים. למברט מוסיף על כך, ומתייחס בביטל ליהודים המתנגדים לפורנוגרפיה כ״כאלו הכוללים רבנים שוליים ביותר ומשוגעים יהודיים אחרים״.

המודל לחיקוי שלו היא הקומיקאית האמריקנית שרה סילברמן, שזכתה לזוהרה ע״י זעזוע קהלי הצופים באמצעות שימוש בגסות וולגרית ובשפה פסולה, לעיתים קרובות בהקשרים יהודיים. היא גאה לתאר עצמה כ״יהודייה מלוכלכת״. במופע וידאו שפרסמה לאחרונה, בו היא מתארת בלעג קיום מעשי רבייה עם ׳ישו׳, סילברמן מורה לדמות לתאר עצמו כ״ישו המז****״, וכוללת בטקסט גסויות נוספות.

וולגריות מהווה עלבון מוחלט ליהדות. זאת ועוד, אילו סאטירה מגונה שכזו הייתה מכוונת כלפי יהודים – תגובתנו צפויה הייתה להיות זועמת- ובצדק.

כעם שנרדף במהלך הדורות, בוודאי שעלינו להיות רגישים אף יותר ולהימנע מפגיעה בדתות אחרות. במקרה זה, סילברמן שמה לה למטרה את האווגליסטים, אשר רובם מהווים ידידי אמת של העם היהודי ומסורים מעומק ליבם לרווחתה ולביטחונה של ישראל. למברט קם ומשבח את סילברמן על כך שהיא מתנגדת ל״תנועה הראקציונרית החזקה ביותר באומה מבחינה חברתית, דתית ופוליטית״. האם אנו מוכרחים ללעוג ולהשפיל את מעט הידידים שיש לנו? בושה ליהודים המברכים על עלבונות מגונים שכאלו ומפגינים זילות כלפי רגישויותיהם הדתיות של אחרים.

נאמר לנו שסילברמן היא אומנית במה מוכשרת המענגת את קהל צופיה. אז מה! מבלי להשוות ולתחום אותה באותה הקטגוריה של הקומיקאי הצרפתי הידוע לשמצה דיודון מבלה מבלה, שנחשב לאחד הקומיקאים הפופולאריים ביותר במדינתו, הפופלאריות שלו אינה מפחיתה דבר מן התוכן האנטישמי הנלוז והעלבונות הטמונים בהופעותיו.

למותר לציין, במקרה והייתה מתפרסמת הופעת סאטירית מבזה באותה מידה בהקשרו של הנביא מוחמד, מהומות גלובאליות ושפיכות דמים היו מנת היום לאחר מכן. למרבה האירוניה, יש להניח כי הגינויים הנוקשים ביותר כנגד האיסלאמופוביה היו נשמעים מאותם האנשים המריעים כעת לשמע השמצת הנוצרים.

ניתן להקיש מדברים אלו גם ליהודים בעולם הפוליטי, הלוקחים חלק בהתנהגות דוחה ומסבים אף הם נזק חמור.

ב-23 לינואר, הוועד הישראלי-אמריקני לענייני ציבור (איפא״ק) הזמין את ראש העיר הנבחר של ניו-יורק, ביל דה בלסיו, לנאום בנשף קבלת פנים ללא השתתפות התקשורת. ואולם, הקלטה של דבריו של בלסיו הודלפה ופורסמה.

דה בלסיו, דמוקרט אדוק הנחשב כנוטה לשמאל המפה הפוליטית, הוא ידיד מסור ווותיק של ישראל. הוא נשא נאום שניתן לתארו כנאום ׳אמהות ופיא תפוחים׳- ערב לכל אוזן- בפני המליאה.

הוא דיבר בתשוקה על אהבתו לישראל ועל הערכים המשותפים אותם חולקת ישראל עם אמריקה- ערכים כמו ״אמונה בדמוקרטיה ושיח פתוח״. כמו קודמיו ברשות העיר, הוא מחשיב ״חלק ממחויבותי כראש העיר להוות מגן של ישראל… לא לשמר, אלא לחזק את הברית״. הוא אמר כי ״אין בת-ברית גדולה יותר לאמריקה מאשר ישראל״.

דה בלסיו דיבר גם על הסכנות הניצבות בפני ישראל מצד המשטר האיראני המדכא. הוא הציע כי תאסר נחיתתה של חברת התעופה הסעודית בכל נמלי התעופה בארה״ב, וזאת בגלל האפליה שהיא מציגה כלפי אזרחים ישראליים.

דה בלסיו שיבח את איפא״ק והצהיר, ״כשאתם זקוקים כי אעמוד לצידכם, בוושינגטון או בכל מקום אחר, אני אענה לקריאה, אני אעתר לה בשמחה, משום שזהו תפקידי״.

ואולם, נאומו הכעיס חלק מן החוג הנוצץ של השמאל הקיצוני היהודי בניו-יורק. הם השיגו את חתימתם של 58 אומנים, פרופסורים, רבנים ומנהיגי קהילות ״התומכים בישראל ותומכים בשלום״, וחיברו מכתב פתוח וארסי ששוחרר לתקשורת בו גינו את ראש העיר. בין החתומים על המכתב היו הסופר ה״פרו-ישראלי״ פיטר בינארט, קארן אדלר, נשיאת ה׳קרן היהודית הקהילתית׳, הפמיניסטיות לטי פוגרבין וגלוריה שטיינמן, הרב רונאלדו מטלון מבני ישורון וברטון ויסוצקי מבית המדרש לרבנים.

המכתב המרושע נזף בראש העיר דה בלסיו על כך שהביע תמיכה באיפא״ק. הוא טען כי ״איפא״ק מדבר בשמה של הממשלה הישראלית הקיצונית ותומכיה מימין, ובשמם בלבד; הוא אינו מדבר בשמנו… תפקידך איננו לדבר בשמו של איפא״ק כאשר הם קוראים לך לעשות כן״.

ואלם, דה בלסיו דיבר במושגים רחבים יותר של תמיכה בישראל, ובשום אופן לא התייחס לפוליטיקה הישראלית משמאל או מימין.

איפא״ק הוא הארגון המרכזי בארה״ב המקדם את ההסברה הישראלית- וזאת ללא קשר להרכבה של הממשלה- ועל אף אתגרים ומכשולים עצומים, הוא הצליח לעשות כן מעבר לכל הציפיות. זאת ועוד, איפא״ק שאף מאז ומעולם להיות על-מפלגתי והוא מורכב ברובו, למעשה, מדמוקרטים. על תום ליבו של הארגון מעולם לא נקרא תיגר עד ש- J Street השיק קמפיין להשמצתו ולתיאורו הכוזב כגוף ימין קיצוני. ואולם, הדבר לא פגע במעמדו של איפא״ק ככלי התמיכה היעיל ביותר של יהדות ארה״ב בישראל.

המתקפה שלוחת הרסן כנגד ראש העיר הנבחר – למעשה מתקפה כנגד איפא״ק – וזאת בשעה שיראל נתונה תחת לחצים עצומים מצד אלו המבקשים את חורבנה, יכולה להיות מתוארת רק כבוגדנית.

היא זכתה לכיסוי בולט ונלהב בתקשורת ה״ליבראלית״, כאשר הניו-יורק טיימס פרסם מאמר אנטי-איפא״ק מרכזי שכותרתו המטעה הייתה ״המומנטום של הקבוצה הפרו-ישראלית נפגע״.

את החוצפה של שומריה ה״פרו שלום ופרו ישראליים״ הממונים ע״י עצמים של ישראל ניתן לייחס למוכנותם בעבר של מנהיגים יהודיים רבים לקבל ל״אוהל הגדול״ גם קבוצות העוינות את ישראל. הדבר ייצר לגיטימציה ועודד אותם לתאר את האנטגוניזם שלהם כלפי המדיניות הישראלית כמייצג את עמדת הזרם המרכזי.

גופים אנטי-ישראליים ביקשו לחדור גם לזירות אחרות של המיינסטרים. התקיימו עימותים בנוגע לשאלה האם תומכים בתנועת החרם מעוררת הסלידה כנגד ישראל יהיו זכאים להישאר במסגרת הארגונית היהודית, והאם תסופק להם פלטפורמה ממנה יוכלו לקדם את את עמדותיהם. נושאים דומים מועלים על הפרק ע״י קבוצות שוליים בפדרציות, בבתי הילל, בבתי כנסת ובמרכזי הקהילה.

רוב המנהיגים היהודיים, גם אם באיחור מה, הכירו כעת בצורך למתוח קווים אדומים, והם מבינים כי במסגרת הקבוצות מן הזרם המרכזי, לא תהיינה ״פשרה״ או סובלנות כלפי אלו המעורבים בתנועת החרם או מנהלים קמפיינים אקטיביים לערעור מעמדה של ישראל.

כוחות יהודיים שונאי-עצמם הפועלים כנגד העם היהודי וכנגד ישראל מהווים ברובם קבוצות שוליים. אך הם זוכים לתמיכה נלהבת מצד התקשורת האנטי-ישראלית, המספקת להם חשיפה בלתי-פרופורציונאלית. על כן, חשוב ביותר כי הציבור יהיה מודע לכך שהעמדות הללו זוכות לבוז מצד רובם המוחלט של היהודים המסורים, התומכים בישראל באופן נחוש בזמנים קשים אלו.

מפתה לשאול- כאשר יהודים נוהגים בצורה כה דוחה, מי צריך אויבים?

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann