התמוטטות היוזמה הפלסטינית להשגתה של עצמאות חד צדדית והקונצנזוס הרחב בקרב הישראלים הנוגע לאיומים המרכזיים העומדים בפנינו, הביאו לתסכול עמוק בקרב קבוצות השמאל הקיצוני אשר הפכו שוליות. תגובתן הייתה השקה של קמפיין גלובאלי המתאר אותנו כמדינה אשר עומדת בפני אובדן האתוס הדמוקרטי שלה ואימוץ של פשיזם- תמה אשר אומצה בלהיטות על ידי חלק ניכר מן התקשורת המערבית. הפנאטים הדתיים, אשר התנהגותם הדוחה כלפי נשים שלטה בכלי התקשורת הישראלים במהלך החודש האחרון, מתוארים כמבשריה של מדינה תאוקרטית מימי הביניים. התקשורת התעלמה ברובה מן העובדה שהנשיא, ראש הממשלה ומרבית הציבור, כולל רבים מן הציבור החרדי ורבניו, גינו בתוקף את התנהגות זו ודרשו פעולה מידית להענשת החוליגנים במלוא חומרתו של החוק. ספין ציני נוסף שנועד להטיל ספק בדמוקרטיה הישראלית הינו ההאשמה לפיה אי- רצונה של הממשלה לסבסד ערוץ טלוויזיה פושט רגל מסמל ניסיון של נתניהו להגבלת חופש הביטוי ולהשתלטות על התקשורת השמאלנית.

על דמוקרטיה, מקרתיזם ופשיזם

Print This Post

בית המשפט העליון

On Democracy, McCarthyism and Fascism

התמוטטות היוזמה הפלסטינית להשגתה של עצמאות חד צדדית והקונצנזוס הרחב בקרב הישראלים הנוגע לאיומים המרכזיים העומדים בפנינו, הביאו לתסכול עמוק בקרב קבוצות השמאל הקיצוני אשר הפכו שוליות. תגובתן הייתה השקה של קמפיין גלובאלי המתאר אותנו כמדינה אשר עומדת בפני אובדן האתוס הדמוקרטי שלה ואימוץ של פשיזם- תמה אשר אומצה בלהיטות על ידי חלק ניכר מן התקשורת המערבית.

הפנאטים הדתיים, אשר התנהגותם הדוחה כלפי נשים שלטה בכלי התקשורת הישראלים במהלך החודש האחרון, מתוארים כמבשריה של מדינה תאוקרטית מימי הביניים. התקשורת התעלמה ברובה מן העובדה שהנשיא, ראש הממשלה ומרבית הציבור, כולל רבים מן הציבור החרדי ורבניו, גינו בתוקף את התנהגות זו ודרשו פעולה מידית להענשת החוליגנים במלוא חומרתו של החוק.

ספין ציני נוסף שנועד להטיל ספק בדמוקרטיה הישראלית הינו ההאשמה לפיה אי- רצונה של הממשלה לסבסד ערוץ טלוויזיה פושט רגל מסמל ניסיון של נתניהו להגבלת חופש הביטוי ולהשתלטות על התקשורת השמאלנית.

החקיקה המתייחסת לארגונים הלא- ממשלתיים אשר נמצאת כעת תחת בדיקה בכנסת עוותה גם היא, והוצגה כקונספירציה לביטול חופש הביטוי.

ואולם, ישנם סיבות מוצדקות ואמתיות לנקיטת פעולה מתקנת על מנת למזער את הנזק שהסבו הארגונים הלא ממשלתיים למדינה. רק לאחר פרסום דו"ח גולדסטון, החלו הישראלים להבין את ההיקף שבו הארגונים הללו, אשר מתיימרים לקדם זכויות אדם, עסקו למעשה בהמרצת קמפיינים גלובאליים להחרמה, שלילה ודה- לגיטימציה של מדינתם.

הדבר שהכעיס את הישראלים במיוחד היה העובדה שחלק מן הארגונים ממומן (בדרך כלל בסתר) על ידי ממשלות זרות ולעיתים קרובות אף עוינות, וזאת בסכום של כ-30 מיליון שקלים בשנה. ארגונים כמו 'בצלם' ו-'שוברים שתיקה', אשר 62% ו-73% (בהתאמה) מתקציביהם מקורם בממשלות זרות, מאשימות את ישראל באופן אחוז טירוף ב-"נאמנות לערכים נאציים" ואף ב-"ביצוע הזוועות החמורות ביותר של האנושות".

בוודאי שאין זה נתפס כי מדינה דמוקרטית הנמצאת תחת מצור תסבול ארגונים, הממומנים בידי ממשלות זרות, ועוסקים בקמפיינים שלוחי רסן להכפשת המדינה ואשר פוגעים באופן חמור באינטרסים הלאומיים שלה.

האמור אינו סותר את העובדה כי ישנם יסודות לגיטימיים למחלוקת בנוגע להיבטים מסוימים בטיוטת הצעת החוק, אשר ניתן לפרשם כמפלים.

עם זאת, החקיקה אשר תועבר לבסוף צפויה להיות בלתי- מפלה, והיא תעוצב בהתאם לקווי החוק לשקיפות במימון ארגונים לא- ממשלתיים אשר אומץ על ידי הכנסת בפברואר 2011. חוק זה מתחקה אחר התקדים האמריקני, ומחייב את כל הארגונים הלא- ממשלתיים הזוכים למימון מחוץ לארץ להירשם כסוכנויות זרות. חיוב זה יכפה שקיפות ויאפשר לממשלה להשגיח על פעילותם ולנקוט צעדים במידה והארגונים יפרו את החוק. במידה והדבר ייעשה במקביל להפעלת לחץ דיפלומטי על ממשלות להפסקת התערבותן בעניינינו הפנימיים, הוא ינטרל ככל הנראה את התערבויותיהן הזדוניות ביותר.

הנושא המרגיז ביותר הוא בית המשפט העליון של ישראל, אותו מחשיבים כיום רוב הישראלים למוסד אליטיסטי הנשלט על ידי עמדותיו של השמאל.

כיום מקובלת במידה רבה ההבנה לפיה בית המשפט העליון החל לנקוט במדיניות התערבות מוגזמת מן העת בה שימש אהרון ברק כנשיאו. מדיניות זו חיסלה את עליונותה של הכנסת במדינה שאין בה חוקה, וזאת בהתבסס על מספר מילים מעורפלות כמו "כבוד האדם", כפי שנכתבו בחוק היסוד שהתקבל בכנסת ואשר לא חזה את ההיקף בו הוא ישובש. יתר על כן, בשונה מבית המשפט העליון של ארה"ב, בית המשפט הישראלי דוחה בדרך כלל את טענות הממשלה לפיהן יש להניח לסוגיות מסוימות להיות מיושבות בזירת הכנסת.

בית המשפט העליון בישראל שונה מבתי משפט אחרים בעולם גם בכך שהוא מקבל אלפי עתירות בשנה כנגד הממשלה או עובדי מדינה- בכל נושא ומכל אדם- ללא דרישות כלשהן להוכחת עניין ישיר לנושא מצדו של העותר. הדבר מפחית את כמות הזמן המוקדשת לטיפול בערעורים פליליים או אזרחיים מתמשכים, אשר נותרים פתוחים במשך שנים.

מובן שהמתיחות תגבר בתקופה בה עמדות הציבור עוברות שינויים ומתנגשות עם הגישה השמאלנית השלטת בקרב אלו המאיישים כיום תפקידים בבית המשפט העליון. מנקודת מבטם של המחוקקים המתוסכלים, בית המשפט העליון, בשונה מבתי המשפט בארה"ב ובמדינות דמוקרטיות אחרות, מטיל וטו כלאחר יד על רצונו של הרוב בכנסת בנושאים שאינם שיפוטיים. כך מתעלם בית המשפט מן העיקרון הבסיסי של הפרדת הרשויות בין שלושת זרועות הממשלה. הדבר מתבטא בהתערבותו התדירה של בית המשפט בנושאים אשר אינם מהווים שאלה משפטית אלא ביטוי של נטייה פוליטית.

למרבה הצער, השמאל הקיצוני הצליח ביצירת התפיסה בקרב ישראלים רבים, ובמיוחד בקרב יהודי התפוצות, לפיה כל רפורמה בתחום זה תביא להפרה בזכויות היסוד של מיעוטים ותהווה איום אמתי על האתוס הדמוקרטי של חברתנו.

זה מגוחך. ישנו, לכל הפחות, צורך דחוף ברפורמה בהליך הבלתי דמוקרטי הנוכחי לבחירת שופטים חדשים, אשר מאפשר לשופטים הקיימים להטיל למעשה וטו על מועמד מכל סיבה שהיא. בשנת 2005 לדוגמה, רות גביזון, מועמדת יוצאת מן הכלל, נושלה על ידי נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, אשר טען כי היא בעלת "אג'נדה"- כלומר, היא חסרה את הגישה ה-"פרוגרסיבית" של שאר חברי בית המשפט. לאחרונה, השתקפה התופעה ביחס השלילי שהופגן כלפי מועמדותו של השופט נועם סולברג (אשר נבחר בסופו של דבר, אך רק בעקבות סחר- מכר בלתי הולם). היחס השלילי נבע מן העובדה שסולברג הוא "מתנחל" המתגורר באלון שבות, ועל כן הוא תואר בתקשורת כ-"ימני".

השיטה הנוכחית מבטיחה את המשך קיומו של ההרכב האידיאולוגי השלט בבית המשפט, ומונעת כניסת מועמדים בעלי השקפות חברתיות ופוליטיות שונות. על אף חולשותיה, המערכת האמריקנית דמוקרטית הרבה יותר, ומונעת פרוטקציה שיפוטית. מועמדותם של שופטים לבית המשפט העליון של ארה"ב מוגשת על ידי הנשיא ונבחנת במקביל על ידי הקונגרס. מועמדים בעלי עבר מפוקפק או שנוי במחלוקת נשללים, וכך מובטח כי הרכב בית המשפט ישקף את השינויים בעמדות הציבור.

על ראש הממשלה להתעלם מן המתקפות הפוליטיות החריפות מצדה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, אשר תיארה את השינויים המוצעים כ-"הסתה כנגד השופטים" ומאמץ להרוס את "הדמוקרטיה שעליה מיוסדת חברתנו". בעולם המערבי לא קיים עוד בית משפט גבוה אשר בו יכולים השופטים המכהנים להטיל הלכה למעשה וטו על מועמדים אשר אינם חולקים את השקפותיהם. אף על פי שהלחץ הציבורי הביא הפעם לבחירה מאוזנת יותר של שופטים, על נתניהו להמשיך עם הרפורמה לדמוקרטיזציה של הליך הבחירה של השופטים. לאחר שזו תיושם, יחל בית המשפט העליון לשקף את השינויים בחברה, וזאת מבלי להעמיד בסכנה את תפקידו השיפוטי.

כמובן שעל הכנסת לנקוט משנה זהירות על מנת שלא לשפוך את התינוק עם המים. על כן, עליה להימנע מסיכון מאזן הכוחות בין המחוקק לבין בתי המשפט ולשמר מערכת שיפוטית אחראית ועצמאית.

בהקשר הרחב יותר, אל לראש הממשלה להיות מופחד על ידי אלו המתארים עצמם באופן כוזב כשומריהן של זכויות האדם. אלו בסך הכול מנסים לעכב הרחבה אמתית של הדמוקרטיה, ויש לחשוף אותם כצבועים הנוקטים בדיבור כפול אורווליאני.

עלינו לחוש גאווה רבה על כך שעל אף היותנו המדינה היחידה בעולם העומדת בפני איומים קיומיים מצד שכנותיה, ישראל הייתה ותמשיך להיות אי של דמוקרטיה פורחת באזור אכזרי- אשר בו אוטוקרטיה, מניעת זכויות אדם ופנאטיות אסלאמית הן פקודת היום.

ניתן לצפות באתר האינטרנט של הכותב בכתובת  www.wordfromjerusalem.com

ניתן לפנות אליו במייל  ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann