על דו-שיח בין יהודים למוסלמים

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: On dialogue between Jews and Muslims

הדו-שיח עם המוסלמים נעשה פופולרי ואופנתי מאוד, וארגונים יהודיים רבים מתחרים עכשיו זה בזה כדי ליצור מפגשי שיחות מוסלמיים-יהודיים. אולם בעוד שיזמות כאלה מועילות, ואין ספק שהן עדיפות על חילופי השמצות, אם המטרה היא בראש ובראשונה להתחנחן בפני המוסלמים ולצבור פרסום, כי אז התרגיל הזה משיג את מטרתו ההפוכה.

העבר של הדו-שיח עם הכנסייה הנוצרית ממחיש, כי עד לגינוי הדרמטי של האנטישמיות בידי האפיפיור יוחנן ה-23, בוועידה השנייה של הוותיקן, למאמצים שלנו לא היתה השפעה ניכרת מעבר לחיזוק מערכות-היחסים עם פילושמים נוצרים שוליים.

דו-שיח משמעותי מחייב ששני הצדדים יסכימו מראש לרחוש זה לזה יראת כבוד הדדית, ויתחייבו באמת ובתמים לבחון אמצעים לגיבוש הבנות עמוקות יותר. גישה כזאת גם מניחה מראש נכונות לעסוק בדיון הוגן ופתוח, ולאו דווקא להשמיע אמרות נדושות, או לנקוט רטוריקה חלקלקה כדי לחפות על חילוקי-דעות. ומעל לכל, היא מחייבת את מעורבותם של נציגים יהודים אחראים ורגישים, בקיאות ביהדות, ואת מקומה של היהדות בעולם הכללי.

ישנן נסיבות שבהן יש להימנע מדו-שיח. אם, למשל, קבוצה מוסלמית מסרבת לגנות את הגינויים האנטישמיים הנשמעים מחוגים מוסלמיים, או אפילו מגנים את הטרור הגלובלי ואת המפגעים המתאבדים בחצי פה, או מטפחים מזימות, כמו טענות ש-9 בנובמבר היה קשר ישראלי. להופיע בבימות משותפות, או לשתף פעולה עם קבוצות המחזיקות בדעות כאלה, אינה אלא רק פלטפורמה לקיצונים, כדי שינצלו את הדו-שיח ככלי לרכישת כבוד ולחיפוי על הקיצוניות האמיתית שלהם.

הבעיה שאנו נתקלים בה עם המנהיגים האיסלאמיים הדתיים, שהיא שבעוד שהדוברים שלהם מגנים בחגיגיות, תחת לחץ, את הקיצוניות האיסלאמית, רבים מהם מביעים אהדה לקיצונים, או בולמים את פיהם, במקרה הטוב. הקולות האיסלאמיים הבולטים שאנו שומעים הם סניגורי האלימות, הטרור וחוסר הסובלנות. אם יש מוסלמים מתונים, הם נשארים בדרך כלל בארון, או שמאיימים עליהם במידה מספקת מכדי שיגנו את מעשי הזוועה של קרוביהם הג'יהאדיסטים.

בסביבה כזאת, יהיה זה מנוגד לאינטרסים שלנו לחזור פעם אחר פעם על המנטרה התקינה מבחינה פוליטית, אך כוזבת לחלוטין, כי האיסלאם הוא דת של שלום. אמנם כל שלוש הדתות המאמינות באל אחד כוללות יסודות של צדקנות תוקפנית ואלימות, האיסלאם – עם הג'יהאדיזם הייחודי שלו, מייצג כיום את הדוקטרינה האלימה ביותר. אין בזה כדי להכחיש שאם יהיו לו מנהיגים דתיים נאורים יותר, הוא עשוי להיות מתון יותר. אבל היצוא של הווהאביזם מערב הסעודית הוביל להקמת בתי-ספר איסלאמיים חדשים ולשליטה של המוסדות הקיימים בעזרת אידיאולוגיה דתית המקדשת את האלימות. מקורות אלה הם שגרמו לפריחת "הקדושים המעונים" (השאהידים) והמפגעים המתאבדים, שנעשו מרכיב בולט כל-כך באיסלאם בן זמננו.

בדומה לכך, אנו עושים לעצמנו שירות דוב אם נתמוך בטענה הכוזבת שהאיסלאמופוביה מתפשטת ללא גבולות. בעוד שאנו, כיהודים, מתעבים ומתנגדים לכל צורה של גזענות, אנו חייבים להכיר בכך שבנסיבות הקיימות זוהי מחמאה לסובלנות בארצות המערב, שעל אף האלימות והאיומים המתקבלים מהמוסלמים, התוקפנות הגלויה או ההפליה נגדם הוגבלה בצורה קיצונית. למעשה, על אף התיעוב שלנו משפיכות דמים, אנו, כיהודים, נתקלים בהרבה יותר אלימות מצד מוסלמים. זה משתקף בעובדה הפשוטה שבניגוד לבתי-כנסת, המסגדים נזקקים למאבטחים מזוינים רק לעתים נדירות, ושבאירופה, חלק ניכר מהאלימות המכוונת כלפי יהודים, באה מצד המוסלמים.

אנו צריכים אפוא לתמוך בחזקה בגישה של אלה המסרבים להיות מאוימים מהרדיפות האיסלאמיות, כפי שראינו במערכה המרושעת נגד הקריקטורות הדניות של הנביא מוחמד, או האיומים המגונים וההתקפות האלימות על כל מי שמפקפק באמונה או בהתנהגות האיסלאמית.

כמה נציגים יהודים גילו נטייה עזה, לרוע מזלם, להפגין את כרטיס הביקור הליברלי שלהם, כאשר תמכו הדרישות שלהם להוציא אל מחוץ לחוק את הפרופיל הגזעני בקשר לסידורי ביטחון. מוטב שנזכור היטב כי היהודים מהווים את המטרה העיקרית של הטרוריסטים. זה יהיה אפוא מוזר מאוד שהיהודים יפחיתו את סידורי הביטחון, שבעיקר הם מכוונים ישירות כלפיהם. זו פשוט התעלמות מהמציאות להתעלם מהפרופילים הגזעניים של הערבים המוסלמים, כאשר 95 אחוזים מהטרור הגלובלי נובעת מתוך הקבוצה הזאת.

הרב אריק יופה, ראש התנועה הרפורמית היהודית באמריקה, הוא דוגמה ליהודים בעלי כוונות טובות שנפלו לתוך המלכודת הזאת. הוא גינה לאחרונה בפומבי את הפרופיל הגזעני בפני ארגון איסלאמי, "העמותה האיסלאמית של צפון אמריקה" (ISNA), שעמה ניהל לאחרונה דו-שיח בין-דתי חשוב. לדברי כמה מבקרים יהודים אמריקנים, ISNA גיבתה כביכול קודם לכן ארגוני טרור, והיא הוזכרה כשותפה לקשר שלא הועמדה לדין במשפט גדול נגד קבוצה הנוטה לווהאביזם ("קרן הארץ הקדושה"), שגייסה כספים בצורה בלתי חוקית בשביל החמאס. נוסף על כך, משרד המשפטים בארצות-הברית התייחס ל-ISNA כאל צאצא של תנועת "האחים המוסלמים" הטרוריסטית.

בצורה דומה, הרב מארק שנייר, נותן החסות של "הקרן להבנה אתנית", אירח פגישה של 12 אימאמים ו-12 רבנים, במרכז האיסלאמי בניו-יורק, בשיתוף עם האימאם עומאר אבו נאמוס. בישיבה קודמת עם הקבוצה של שנייר, קרא נאמוס להחלפת של ישראל במדינה דו-לאומית, ודרש שהישראלים יתנצלו על פשעיהם כלפי הפלשתינאים. כדי למנוע חזרה על הדברים, הסכימו שנייר ונאמוס בינם לבין עצמם שישראל תוצא מסדר היום שלהם. זוהי דוגמה ממדרגה ראשונה לנזק שנגרם באמצעות דן-שיח בין-דתי עם מוסלמים. אם אנחנו מתענגים מביטויים של אהבה הדדית, אבל לא משכילים להכריז באוזני שותפינו לדו-שיח כי ישראל תופסת מרכזי בזהות היהודית שלנו, אנחנו הופכים את הדו-שיח לחוכא ואיטלולא, ולמעשה נכנעים לקיצונים.

כמובן שהמוסלמים זכאים לבקר את מדיניותה של ישראל, אבל צריכה להיות הבנה, ומראש, שלהבדיל מביקורת אמיתית, המאמצים לשלול את הלגיטימיות של ישראל או להשמיץ אותה, לא יאפשרו לנו לשתף אותם בבימות שלנו. אנו גם צריכים לעמוד על כך שהגינוי של האנטישמיות המוסלמית היא סעיף על סדר היום בכל המפגשים האלה.

אף דבר מכל מה שאמרנו משחרר אותנו מהמחויבות שלנו להרים את קולנו נגד אלה שהיו מוכנים לגנות דת שלמה בגלל התנהגות פושעת של כמה מאנשיה. אך אבוי, זה מרגיז שבזירה המוסלמית אין למעשה שום גינויים כאלה כאשר מדובר בהסתה כלפי ישראל, נגד היהודים או אפילו נגד אמריקה.

אף-על-פי-כן, יש הזדמנויות אמיתיות לקיים דו-שיח קונסטרוקטיבי עם קבוצות מוסלמיות שייבחרו בחכמה. הביקורים שנעשו לאחרונה בישראל, למשל, על-ידי מוסלמים הודים ואימאמים אינדונזיים, בחסותו של "הוועד היהודי האמריקני", מייצגים דו-שיח חיובי, שאנו צריכים לשבח ולעודד אותו.

השורה התחתונה היא שהדו-שיח עם המוסלמים משיג את המטרה ההפוכה כשאנו מתרפסים ומשפילים את עצמנו כדי להתחנף. כל זה מושג מאחורי מעטה חיצוני של רצון טוב, שבסופו של דבר משרת רק את חיזוקם של הקיצונים על חשבון של כמה מתונים אמיתיים מעטים בקהילה האיסלאמית, שנאלצו להמשיך ולחפש את התועלת שלהם ושלנו.

הכותב היה בעבר יו"ר הוועד המנהל של הקונגרס היהודי העולמי, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann