השמצה של אדם היא עבירה פלילית. השמצה של אומה שלמה באמצעות הצגה מעוותת של חייליה כרוצחים חסרי מוסר תיחשב כמעשה בגידה ברוב המדינות. עם זאת, כאשר ישראלים משמיצים את בני עמם הצעירים בשעה שהמדינה שלהם נמצאת במלחמה ונאבקת בהאשמות בינלאומיות שקריות בדבר פשעי מלחמה – זה כבר חוסר מצפון לשמו. הם מקדמים באופן גלוי עלילות דם נגד אחיהם. מספר חיילים אלמונים בדיון ב'מכינה' (מדרשה קדם צבאית) השמיעו האשמות לא מאומתות בנוגע לשני מעשים בודדים של הרג ללא הבחנה וונדליזם שבוצעו נגד אזרחים פלסטיניים. לאחר בדיקה, התברר שאחד ממספרי הסיפורים הסתמך על שמועות ואף לא שירת בעזה. אף אחד לא אימת את ההאשמות או ניסה להתייחס למעשים הללו בתוך הקונטקסט של איום המחבלים המתאבדים. צה"ל לא קיבל את שמות האנשים שהשמיעו את הטענות ואף לא זכה להודעה מוקדמת כדי לחקור ולהגיב להאשמות. מה שמעלה את השאלה – מדוע אותם 'מודיעים' לא דיווחו על אותן עוולות בראש ובראשונה. אותם מאשימים לא רק טענו שחבריהם לנשק לקחו חלק בהשתוללויות ברבריות בנוסח קוזאקי. הם רמזו שהתנהגות כזו הייתה תוצר לוואי של דברי הסתה מצד רבנים פנאטיים, אשר דרבנו אותם לצאת למסעות הרג. המסר היה שה'גויים' פלשו לארצנו הקדושה ויש לגרשם משום שהם מפריעים לכיבוש ארץ ישראל. ה'מודיעים' האנונימיים תיארו אווירה של היסטריה דתית שבה רבני צה"ל "משחו אותנו בשמן ותחבו ספרי קודש לידינו". הם שלחו לנו "ספרונים מלאים במזמורי תהילים... יכולנו למלא את החדר בספרי התהילים ששלחו". הם טענו שהמלחמה תוארה בצורה יעילה מתוך להט דתי. הדיווחים הללו מטיחים האשמות בכל החיילים והקצינים הציונים-דתיים אשר מיוצגים ביחידות צה"ל הלוחמות במספרים גבוהים בהרבה ביחס לשיעורם באוכלוסיה. הם מפגינים פטריוטיזם, אהבת הארץ, ונתפסים לעתים קרובות כמודל לחיקוי של מסירות והקרבה עצמית.

עלילות דם תוצרת ישראל

Print This Post

חיילים מתכוננים להיכנס לעזה.

Jewish blood libels

השמצה של אדם היא עבירה פלילית. השמצה של אומה שלמה באמצעות הצגה מעוותת של חייליה כרוצחים חסרי מוסר תיחשב כמעשה בגידה ברוב המדינות.

עם זאת, כאשר ישראלים משמיצים את בני עמם הצעירים בשעה שהמדינה שלהם נמצאת במלחמה ונאבקת בהאשמות בינלאומיות שקריות בדבר פשעי מלחמה – זה כבר חוסר מצפון לשמו. הם מקדמים באופן גלוי עלילות דם נגד אחיהם.

מספר חיילים אלמונים בדיון ב'מכינה' (מדרשה קדם צבאית) השמיעו האשמות לא מאומתות בנוגע לשני מעשים בודדים של הרג ללא הבחנה וונדליזם שבוצעו נגד אזרחים פלסטיניים. לאחר בדיקה, התברר שאחד ממספרי הסיפורים הסתמך על שמועות ואף לא שירת בעזה. אף אחד לא אימת את ההאשמות או ניסה להתייחס למעשים הללו בתוך הקונטקסט של איום המחבלים המתאבדים. צה"ל לא קיבל את שמות האנשים שהשמיעו את הטענות ואף לא זכה להודעה מוקדמת כדי לחקור ולהגיב להאשמות. מה שמעלה את השאלה – מדוע אותם 'מודיעים' לא דיווחו על אותן עוולות בראש ובראשונה.

אותם מאשימים לא רק טענו שחבריהם לנשק לקחו חלק בהשתוללויות ברבריות בנוסח קוזאקי. הם רמזו שהתנהגות כזו הייתה תוצר לוואי של דברי הסתה מצד רבנים פנאטיים, אשר דרבנו אותם לצאת למסעות הרג. המסר היה שה'גויים' פלשו לארצנו הקדושה ויש לגרשם משום שהם מפריעים לכיבוש ארץ ישראל. ה'מודיעים' האנונימיים תיארו אווירה של היסטריה דתית שבה רבני צה"ל "משחו אותנו בשמן ותחבו ספרי קודש לידינו". הם שלחו לנו "ספרונים מלאים במזמורי תהילים… יכולנו למלא את החדר בספרי התהילים ששלחו". הם טענו שהמלחמה תוארה בצורה יעילה מתוך להט דתי.

הדיווחים הללו מטיחים האשמות בכל החיילים והקצינים הציונים-דתיים אשר מיוצגים ביחידות צה"ל הלוחמות במספרים גבוהים בהרבה ביחס לשיעורם באוכלוסיה. הם מפגינים פטריוטיזם, אהבת הארץ, ונתפסים לעתים קרובות כמודל לחיקוי של מסירות והקרבה עצמית.

במשך שלושה ימים רצופים, האשמות בלתי מבוססות אלה נגד חיילים דתיים ורבנים צבאיים תפסו כותרות והובלטו בעמודים הראשונים של עיתון הארץ, עיתון יומי ישראלי אשר מדיניות העורכים וכותבי הטורים שלו כמו גדעון לוי ועמירה הס הייתה לאורך זמן להכפיש את מדינתם שלהם. מעטים יכולים להתכחש לכך שבמהלך השנים האחרונות, עיתון הארץ – ובמיוחד גרסתו האנגלית באינטרנט – פגע יותר בתדמיתה של ישראל בעולם המערבי מאשר כל התעמולה הערבית האנטי-ישראלית גם יחד. התיאורים של חיילינו כקיצוניים דתיים שעברו שטיפת מוח בידי רבנים דומים בצורה מבהילה להסתה האנטישמית של ימי הביניים בידי יהודים מומרים שעברו לתקוף את בני עמם.

אותן הלעזות מתוך ישראל במהלך הצונאמי האנטישמי השוטף כעת את העולם, נופלות על אוזניים קשובות. התקשורת העולמית כולה – כולל כאלה שלעתים מנסים להיות יותר מאוזנים – הזניקה את ההאשמות הלא-מבוססות הללו לראש הכותרות בתור הוכחה לפשעי מלחמה שבוצעו במהלך הקונפליקט בעזה.

גם אם סיפורים אלה מכילים שמץ של אמת (ואין בסיס להניח זאת), לתאר אותם בתור הנורמה זה כמו להשתמש בג'ק המרטש כדי להכתים את האומה הבריטית כברברית וחסרת רחמים.

עבור ישראל זהו מצב בו לא ניתן לנצח. בכל המלחמות נפגעים אזרחים, אולם כל הראיות האובייקטיביות מאשרות כי, בניגוד לכל צבא אחר, צה"ל הלך הרבה מעבר לנורמות במאמציו למזער את הפגיעה באזרחים, למרות שעמד מול אויב שבמכוון שם לו למטרה לפגוע באזרחם ישראלים. היה זה גם קונפליקט שבו יריבינו השתמשו ללא רחמים באזרחיהם שלהם בתור מגינים אנושיים, עודדו את המיליציות שלהם להתחפש בתור אזרחים תמימים והפכו בתי חולים, בתי ספר ומסגדים לבונקרים ומחסני תחמושת מבוצרים. אם נניח זאת בצד, האם ישנה עוד מדינה שלא רק הייתה מטילה כרוזים אלא גם מטלפנת למאות אלפי אזרחים באזורי מלחמה ומתריעה בפניהם להתפנות ממקומם?

כאשר מאזן הנפגעים התברר, למדנו שבניגוד למספרים שהציג החמאס, למעשה 800 טרוריסטים ו-300 אזרחים נהרגו. העובדה שכה מעט אזרחים נהרגו בסביבת לחימה עירונית ואכזרית כל כך היא בהחלט ציון לשבח לצה"ל, ולהאשים אותנו כעת בפשעי מלחמה זה להפוך את העולם על פיו.

יתרה מכך, במבצע הכולל עשרות אלפי חיילים בוודאי ישנן סטיות מהנורמה. אבל כל חייל ישראלי שיימצא כי הפר את הקוד האתי הצבאי ייתן את הדין, כפי שאירע בעבר.

ישנו אלמנט חשוב נוסף בכך זאת. האדם שהוביל את אותם דיונים לא היה ממש 'מתבונן מהצד' תמים. המדרשה הקדם-צבאית שבה 'חשיפות' אלה אירעו היא בניהולו של דני זמיר, אשר סירב לחשוף את המודיעים בשמם כאשר סיפק לצה"ל את העדויות. הוא גם לא המתין שהרשויות יאמתו את מהימנותן של ההאשמות, אלא מיהר לשחרר את ה'סקופ' שלו לחבריו בעיתון הארץ.

מר זמיר הוא בעל רקורד. ב-1990, אז מפקד פלוגה בצנחנים, הוא נשפט ונדון ל-28 ימי מחבוש משום שסירב לשמור על אנשים אותם הגדיר כ'ימניים' בטקס בו הביאו ספרי תורה לקבר יוסף בחברון, אז תחת פיקוח צה"ל.

ב-2004 פרסם זמיר גילוי דעת בדבר סירובו לציית לפקודות הצבא, ובדרך גם תקף את צה"ל ושלל את היותה של ישראל מדינה דמוקרטית. הוא הופיע בספר ששמו "סירובניק: חיילי המצפון של ישראל", עם דברי פתיחה מאת אשת השמאל סוזן זונטג ודבר חסותו של סמל האקדמאים האנטי-ישראליים, נועם חומסקי.

זה מעלה את השאלה: כיצד יכול צה"ל לאמץ מדרשה טרום צבאית גדולה בהובלתו של פוסט-ציוני קיצוני, שנגזר עליו עונש מאסר כשסירב לציית לפקודות? הרי יהא זה בלתי נתפס שציוני רדיקאלי דתי שסירב פקודה ימונה לראש מדרשה דתית טרום צבאית.

אם נניח בצד את הנזק שנגרם למוניטין של המדינה בשעה שכל אנטישמי מזנק בתאווה על כל הזדמנות להכפיש את המדינה היהודית, העובדה שמתאפשר לדני זמיר לכהן בתפקידו הנוכחי היא על גבול הבלתי שפוי. באופן דומה, העובדה שעיתון לכאורה רציני כמו הארץ יכול מפרסם האשמות חסרות ביסוס שכאלה כדי לקדם אג'נדה פוליטית היא מזעזעת.

מי צריך אויבים כאשר יש לנו יהודים בישראל המנצלים את חופש הביטוי כדי להפיץ האשמות שקריות ובלתי מבוססות של חוסר מוסריות כאמצעי להכפיש את המדינה ולספק תחמושת לאנטישמיים, מכפישי ישראל וכל אלה שמבקשים לפגוע אם לא להרוס אותנו?

גרוע מכך, קידום שקרים כאלה עשוי ליצור מצב בו חיילינו יספגו פגיעות קשות משום שיהססו להגן על עצמם נגד אויביהם, המסתתרים מאחורי ילדים ושולחים לחזית את נשיהם כמחבלות מתאבדות.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann