בשבועות האחרונים אמצעי התקשורת בישראל עברו אף את גבול המזוכיזם שכה חביב עליהם והסיקורים העיתונאיים היו צבועים בזלזול עצמי ובשליליות. טורו של ברדלי בורסטון, אשר מופיע כעת בדף הבית של אתר "הארץ" באנגלית, מדגים זאת בבירור. תחת הכותרת "אני מקנא באנשים השונאים את ישראל" הוא מתייחס לטעויות טפשיות, מדומיינות ואמיתיות, של מנהיגינו הפוליטיים וחותם באמירה עוצרת הנשימה "אבי לא ברח מברית המועצות כדי שלבנו תהיה ההזדמנות לחיות במקום מאותו הסוג בדיוק." אני טוען כי פרסום הערות תמהוניות שכאלו בעיתון ישראלי לכאורה רציני מדגיש את הצורך בכך שכמה מעורכינו יפי הנפש יעשו חושבים.

עיתונאים יפי נפש

Print This Post

חומות ירושלים בלילה

Those bleeding-heart journalists

בשבועות האחרונים אמצעי התקשורת בישראל עברו אף את גבול המזוכיזם שכה חביב עליהם והסיקורים העיתונאיים היו צבועים בזלזול עצמי ובשליליות. טורו של ברדלי בורסטון, אשר מופיע כעת בדף הבית של אתר "הארץ" באנגלית, מדגים זאת בבירור. תחת הכותרת "אני מקנא באנשים השונאים את ישראל" הוא מתייחס לטעויות טפשיות, מדומיינות ואמיתיות, של מנהיגינו הפוליטיים וחותם באמירה עוצרת הנשימה "אבי לא ברח מברית המועצות כדי שלבנו תהיה ההזדמנות לחיות במקום מאותו הסוג בדיוק." אני טוען כי פרסום הערות תמהוניות שכאלו בעיתון ישראלי לכאורה רציני מדגיש את הצורך בכך שכמה מעורכינו יפי הנפש יעשו חושבים.

דוגמתו העיקרית של בורסטון לעבירה מסוג זה היא "הפרתנו, כביכול, את המוסכמות של כל המדינות המתורבתות בעניין הרצח בדובאי." סביר להניח כי העובדות האמיתיות הנוגעות להתנקשות ברוצח האכזרי מהחמאס, מחמוד אל-מבחוח, לעולם לא ייחשפו. המידע שמשטרת דובאי מציגה לציבור מבלבל ומלא בדיסאינפורצמיה. יש משהו ביזארי במקצת בכך שהמוסד יסכן 27 סוכנים וישלח אחדים מהם מדובאי לאיראן.

בתחילה, הדיווחים על ההתנקשות באמצעי התקשורת בישראל היו מלאי חיוניות. אולם, כאשר נודע שנעשה שימוש בדרכונים זרים של ישראלים בעלי אזרחות כפולה תחושת האופוריה התפוגגה. אותם הפרשנים שהציגו את ראש המוסד מאיר דגן כ"סופרמן" החלו לדרוש את ראשו.

באופן אידיאלי על סוכנויות ביון להיות סמויות מעין הציבור. אין לקבל שימוש בדרכונים מזוייפים של מדינות ידידותיות, אך זוהי פרקטיקה מצוייה בכל סוכנויות הביון המערביות. ניתן לשאול מדוע הרשויות בדובאי לא התייחסו לדרכונים המזוייפים שאל-מבחוח השתמש בהם. כדאי גם לשאול האם היתה נוצרת כזו מהומה סביב דרכונים מזוייפים, לו היה זה אחד מסגניו של בן-לאדן שנהרג.

אנשי התקשורת שלנו התייחסו בביטול לעובדה כי יתכן מאוד שסוכנויות הביון שלנו הצליחו לחסל רוצח שעיסוקו היחידי היה להביא עלינו מוות וחורבן. יתר על כן, המטרה הושגה ללא פגיעה באזרחים, וכל המעורבים שבו בשלום. אנו צריכים לחדול מההלקאה העצמית ולהודות על כך שנפטרנו מרוצח אכזרי ומרושע.

עניין נוסף שהוצג בצורה מעוותת בתקשורת הוא הטיפול הכביכול כושל בג'יי סטריט ובביקורה של משלחת מטעם הקונגרס האמריקאי. לאחר התקרית עם שגריר טורקיה רבים מאיתנו ראינו בסגן שר החוץ, דני אילון, מעין כוכב שהכזיב. אך בנושא זה התנהלותו היתה ללא דופי ודוקא את אנשי התקשורת שנכנעו למניפולציה של ג'יי סטריט יש לגנות.

חמישה חברי קונגרס ביקרו בישראל במסגרת משלחת שיזם הארגון "כנסיות למען השלום במזרח התיכון", ארגון הידוע לשמצה באג'נדה האנטי-ישראלית שלו. אנשי ג'יי סטריט תיאמו את הביקור ומשרד החוץ לקח על עצמו את האחריות לארגן פגישות. אולם, משרד החוץ סרב לכלול בהזמנה את נציגי ג'יי סטריט, ארגון הידוע בפעילויותיו כשדולה המנסה להטות את ממשל אובאמה נגד הממשלה הישראלית. לא היה חרם על חברי הקונגרס האמריקנים, אלא רק החלטה של משרד החוץ שלא לכלול את ג'יי סטריט ו"כנסיות למען השלום במזרח התיכון" בפגישות הללו. אני זוכר מקרים רבים בהם ליוויתי לישראל בכירים מבתי הנבחרים של אוסטרליה והעולם. אף על פי שחשתי, בשונה מג'יי סטריט, שכמנהיג מהתפוצות הייתי מחוייב לתמוך במדיניות של הממשלה המכהנת, מעולם לא נעלבתי כאשר לא הוזמנתי לקחת חלק בפגישות ישירות בין נציגי הממשלה ומחוקקים שבאו לביקור.

עם-זאת, בצורה אופיינית, אנשי ג'יי סטריט ראו בזאת הזדמנות לתקוף את הממשלה וערכו מסיבת עיתונאים, בה השתתפו חברי הקונגרס, שמטרתה היתה לגנות את משרד החוץ בטענה השקרית כי "סירבו לאפשר פגישות עם חברי קונגרס." ראוי לציין כי מבין חמשת חברי הקונגרס שג'יי סטריט הציגה כ"חברים מסורים של ישראל", מרי ג'וי גילרוי היא היחידה שהצביעה בעד החלטת בית הנבחרים (שעברה ברוב מוחץ) אשר שגינתה את דו"ח גולדסטון והדגישה את זכותה של ישראל להגנה עצמית. יש בכך אמירה מסויימת על הגדרת ארגון ג'יי סטריט למיהו "פרו ישראלי."

למרות האשמות התקשורת שסגן שר החוץ אילון התנהל כמקארתאיסט ופגע בשמה הטוב של ישראל, התנהגות משרד החוץ היתה הולמת לחלוטין וגינוי ג'יי סטריט על כך ש"הקדימו האדרה עצמית על-פני האינטרסים של מדינת ישראל" היה מעשה צודק.

דוגמא נוספת להלקאה העצמית של התקשורת בישראל היא תקיפת החלטת הממשלה לכלול את מערת המכפלה, קבר רחל וחומות העיר העתיקה של ירושלים ברשימת אתרי המורשת הלאומיים המיועדים לשימור ולרסטורציה. הודעת הגינוי הראשונה, שבאופן לא מפתיע הגיעה מהאו"ם, עמדה על כך שהאתרים נמצאים מעבר לקו הירוק ושיש להם "חשיבות היסטורית ודתית, לא רק ליהדות אלא גם לאסלאם ולנצרות." זוהי טענה אבסורדית, אתרים אלו נגישים לבני כל הדתות רק מפני שהם נמצאים תחת שליטה ישראלית. האינטרסים של המוסלמים ושל הנוצרים ודאי לא יישמרו אם אתרים אלו יישחקו וייהרסו.

כמובן שהאו"ם ניסה רק להקדים את התגובה הפלסטינית הצפויה מראש. הפלסטינים, בצורה אופיינית, התקוממו על עצם האפשרות שישראל תראה בחומות העיר ירושלים אתר מורשת לאומי. החמאס קרא לאינתיפאדה שלישית ואבו-מאזן איים במלחמת דת.

למרבה הצער, הממשל האמריקני אשר אמור להעריך את הקשר הסימבולי של העם היהודי לאתרים אלו והיה מודע לכך שאין בהחלטה זו בשום צורה הפרה של הסטטוס קוו הפוליטי באיזורים בהם נמצאים האתרים, בחר לצאת בהצהרות המזכירות את אלו של האו"ם.

יש לראות את התגובה האמריקנית לנושא זה על רקע הכיסוי התקשורתי השלילי שהיה לכך בעיתונות הישראלית. לאופי הדיווחים בישראל היתה השפעה גדולה על עיצוב תפיסתה של הקהילה הבינלאומית בנוגע לעניין הזה.

עם-זאת, במקום לגנות את איומי הפלסטינים ולהתמקד בקשר הנצחי של העם היהודי לאתרים קדושים אלו, אמצעי התקשורת השונים בחרו לבקר את הממשלה. גישות כאלו מנוגדות לאינטרסיים עצמיים וממעיטות בזכותנו החוקית והמוסרית וזאת על-מנת להמנע מיצירת אנטגוניזם ופגיעה בפלסטינים. דבר זה רק מחזק את הקיצוניים בנסיונם להגביר את הטרור והאלימות. לבטח הגיע השעה שנחדול מלהתנצל על מורשתנו הלאומית. אם אנו מנועים מלזהות את ירושלים, מערת המכפלה וקבר רחל, שלושה מהסמלים החשובים ביותר של היהדות, כאתרי מורשת לאומיים לעם היהודי, אנו מערערים על תפיסתנו הלאומית היהודית כולה.

בעוד שאנו מגנים את האירופאים על הויתור לפונדמנטליסטים האסלאמיים הנובע מהפחד מפעולות תגמול, אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות את אותה הטעות בישראל שבה הסיכונים גדולים הרבה יותר.

מצערת העובדה שבזמנים קשים אלו עיתונאים רבים בישראל מתמקדים באובססיביות בהדגשת השלילי ומנצלים כל הזדמנות להשפיל וללעוג לאספקטים החיוביים של העם היהודי. הגיע הזמן שנדרוש מהם כי לכל הפחות יפגינו קומץ של כבוד להישיגנו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann