תפקידו המגונה של ריצ'ארד גולדסטון, כראש הסמלי של ועדת האו"ם אשר האשימה את צה"ל בפשעי מלחמה היא רק דוגמא אחת לתופעה של אישים יהודים בולטים אשר מנצלים את הרקע היהודי שלהם ומשתמשים בו ככלי להשמצת והכפשת בני עמם. עד לא מזמן, למעשה, גולדסטון נחשב ליהודי מכובד, אפילו ציוני. הוא התעוור מיהירות וגאוותנות ופותה על ידי אויביו החריפים ביותר של בני עמו להעניק לגיטימיות לעלילת הדם נגד המדינה היהודית. שלא כמו גולדסטון, מרבית היהודים הבוגדים פעלו בדרך כלל מתוך רצון נואש להסיר את עולה המדכא, לתפיסתם, של מורשתם האתנית והתרבותית. ההיסטוריון יעקב טלמון הגדיר התנהגות סוטה שכזו "נברוזה יהודית" אשר באה כתגובה למאות שנים של דיכוי ותחושת נידוי. מחוייבותם המזוייפת של יהודים אלו לערכים אוניברסאליים והומניטריים התערערה, במקרים רבים, על ידי התקפותיהם הקיצוניות על בני עמם וקשריהם התדירים עם נותני חסות אנטישמים ואנשי שוליים אחרים. זרמים של יהודים מסוג זה הופיעו במאה ה-19 ברקע האמנציפציה. דוגמא קלאסית לכך נמצאת בדמותו של קרל מרקס אשר התקפותיו החריפות והאנטישמיות באו לידי ביטוי בציטוטים כ"כסף הוא האל הקנאי של ישראל, ואשר בפניו לא יכול להתקיים כל אל אחר... האמנציפציה החברתית של היהודי היא האמנציפציה של החברה מהיהדות." ברוסיה הצארית מהפכניים חברתיים יהודים מסויימים אף תמכו בפוגרומים ביהודים אחרים. הם עשו זאת משום שחשבו כי על-ידי פריקת תסכולם על היהודים, ההמון לבסוף יפנה את זעמו כלפי הצאר. יורשיהם, היבסקציה, המחלקה היהודית הידועה לשמצה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, הפכו לרודפים האכזריים ביותר של בני עמם. הם דיכאו באופן משולל כל רסן כל ביטוי של חיי התרבות והדת היהודיים. בסופו של דבר גם הם חוסלו בפעולות ובמעשים האנטישמיים של סטאלין. יהודים רבים מחוץ לברית המועצות הצטרפו למפלגה הקומוניסטית מתוך אמונה מוטעית כי היה זה האמצעי האפקטיבי ביותר למאבק בנאציזם. ברגע שהפכו אלו לחברי מפלגה הם עברו שטיפת מוח ואף עמדו והריעו בעת שהמשטר הסובייטי המרושע הוציא להורג את בני עמם ומיסד, תחת חסות המדינה, את האנטישמיות. לנוכח השואה והמאבק על הקמת מדינת ישראל, מרבית האנטישמים היהודים נדמו. כאשר מצוקתם של יהודי ברית המועצות הפכה לקריאה המאחדת של היהודים ברחבי העולם, היהודים הקומוניסטים המעטים שנותרו קיבלו יחס של קבוצת שוליים מצד הקהילות בהם חיו. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה המייסד של מדינת ישראל וסוציאל דמוקרטי אמיתי, העריך נכונה את הסכנה שהשתקפה מצד אנשי השמאל הניהיליסטים. הוא פעל באופן נמרץ לנטרל את הקיצוניים והפוסט-ציוניים, אשר השפעתם החלה לגבור רק לאחר פרישתו ובתום תקופת ההגמוניה של מפא"י ומפלגת העבודה. כיום, למרות שהם מייצגים כמות קטנה ובלתי מאפיינת של קהילותיהם, השפעתם הלא פורפורציונלית של היהודים האנטי-ציוניים והקיצוניים הגיעה לשיא של כל הזמנים בקמפיינים העולמיים המבצעים דמוניזציה לישראל. באופן אירוני, הקולות הגרועים ביותר עולים דוקא מישראל. ישנה הסתה פרועה מצד אקדמאים ישראלים אשר מנצלים לרעה את החופש האקדמי ומשתמשים באוניברסיטאות שלהם כבסיס לעריכת דה-הלגיטימציה למדינתם שלהם. נוה גורדון, מרצה למדע-המדינה באוניברסיטת בן-גוריון, משמיץ יהודי טיפוסי של ישראל, פרסם לאחרונה מאמר בלוס אנג'לס טיימס בו קרא לקהילה הבן לאומית להטיל חרם על ישראל. הוא ואחרים כמותו, הממומנים על-ידי ממשלת ישראל ונדבנותם של יהודי התפוצות הציוניים, מנצלים את תפקידיהם באקדמיה על-מנת לתמוך באלו הרוצים להשמידנו. רק לאחרונה משלם המסים הישראלי העניק ליהונתן סגל 1.3 מיליון שקלים תמורת הפקת סרט על שני נערות פלסטיניות ברמאללה תחת כיבוש ישראלי, דבר אשר אנשי ההפקה שלו השוו לסבל היהודי בשואה. מחקר חדש של תנועת "אם תרצו" טוען כי למעלה מ-90% מההאשמות הכוזבות כלפי ישראל על פשעי מלחמה הגיעו מכ-16 עמותות שונות אשר קיבלו כ-8 מיליון דולרים מ"הקרן החדשה לישראל", ארגון המתיימר לעודד אינטגרציה חברתית ורווחה בישראל ואשר בראשו עומדת חברת הכנסת לשעבר ממרצ, נעמי חזן. הקרן החדשה לישראל אף תומכת בארגונים ישראלים-ערביים המקדמים יוזמות של מדינה דו-לאומית. בנוסף, הקרן מארגנת בארה"ב סבבי הרצאות על יום העצמאות הישראלי מפיהם של ערבים ישראלים, הרצאות אלו מעודדות את רעיון הנכבה וקוראות ליהודי ארה"ב להפעיל את השפעתם ולהביא להחלפת דגל ישראל ו"התקווה". בשנה שעברה עיתון הארץ קידם קמפיין שהאשים את צה"ל בפשעי מלחמה. הדיווחים, שלאחר מכן הוכחו כשקריים, קיבלו חשיפה תקשורתית ענפה במיוחד ותרמו ליצירת האקלים העוין והאנטי ישראלי שקדם לפרסום דו"ח גולדסטון. הרקבון התפשט לתפוצה היהודית, שם הפך העניין לדבר שבשגרה שארגונים אנטי ישראלים מעסיקים דוברים יהודים על-מנת להסתיר את המוסר הכפול והדעות הקדומות בהם הם נגועים. בארה"ב משמיצי ישראל מנצלים את היחסים המתפוררים בין ממשל אובמה לישראל. הנרי סיגמן, יו''ר הקונגרס היהודי-אמריקאי לשעבר, תיאר את ישראל כ"משטר האפרטהייד היחידי בעולם המערבי". ברחבי הקמפוסים, סטודנטים יהודים נאלצים להחשף להתקפות חריפות אנטי ישראליות רבות מפי אקדמאים יהודים, דוגמת נורמן פינקלשטיין, התומך באיראנים ובטררוריסטים ואף מנצל את הסבל שעברו הוריו בשואה על מנת לערוך דה-לגיטיצמיה לישראל. באנגליה ג'רלד קאופמן, יהודי חבר הפרלמנט הבריטי, משווה בין החמאס לבין הלוחמים היהודים בגטו ורשה תוך התעלמות מאמנת החמאס המצהירה כי יום הדין לא יגיע עד שלא ייהרגו כל היהודים. בבלגיה, מחזאי יהודי העלה מחזה ובו הפלישתים מחליפים את הישראלים ואשר בסופו מגיח שמשון כדמות פלסטינית הירואית המציגה חגורת נפץ ומפוצצת את מדכאיה הישראלים. שלמה זנד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, הגיע לסטטוס של סלבריטאי באירופה לאחר שפרסם ספר שכותרתו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" - בליל של שטות גמורה המקדמת תזה לפיה היהודים הינם צאצאיהם של הכוזרים מאיזור הים השחור שהתגיירו במאה השמינית ולכן אין שום זיקה בינם לבין ארץ ישראל. תזה זו נתמכה במאמר שפורסם בפיננסיאל טיימס הבריטי על-ידי טוני יודט, היסטוריון אמריקני שרואה בהקמת מדינת ישראל טעות ותומך בהקמת מדינה דו-לאומית. במאמרו הביע יודט את התקווה כי היהודים בארה"ב ינתקו את עצמם מישראל כפי שהתנתקו אמריקאים בעלי מוצא אירי מאירלנד. הגיע העת לפעול. לא לדכא את חופש הביטוי, אך לשרטט קווים אדומים שיבדילו בין ביקורת לגיטימית של מדיניות ממשלתית לבין נסיונות ויוזמות לערוך דה-לגיטיציה ודמוניזציה למדינה היהודית. כצעד ראשון יש למנוע קביעות במוסדות חינוך הממומנים על-ידי המדינה מאקדמאים המשתפים פעולה במצח נחושה עם אויבינו. ישנו סיפוק כלשהו בכך שחברי כנסת של מפלגת קדימה מהאופוזיציה קוראים לחקור, דרך ועדה שבתקווה תהפוך לרב-מפלגתית, את פעילויותיהם ומקורות המימון של "הקרן החדשה לישראל" ושל עמותות אחרות המכפישות את ישראל. בכל פעם שהם סופגים ביקורת, לאלו המכתימים את מדינתם וקוראים לחרם כלפיה וכן מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה ישנה החוצפה לנסות ולהכפיש את מבקריהם כמקארתאיסטים ופשיסטים ולאיים בהליכי דיבה. זוהי התנהגות מגונה ובלתי מוסרית ועלינו לא לחוש מאויימים מטקטיקות השמצה צבועות שכאלו. על ישראל והקהילה היהודית ברחבי העולם לא להמנע מאשליות. הנזק שנעשה על-ידי יהודים המשתפים פעולה עם אויבי ישראל על-מנת לעשות דמוניזציה ולערוך דה-לגיטימציה למדינתם הוא עצום. הדרך היחידה בה ניתן לנטרל את השפעתם של קבוצות בוגדים אלו היא על-ידי חשיפתם ועימות עמם.

עימות עם יהודים המשמיצים יהודים

Print This Post

Richard Goldstone

Confronting Jews who defame Jews

תפקידו המגונה של ריצ'ארד גולדסטון, כראש הסמלי של ועדת האו"ם אשר האשימה את צה"ל בפשעי מלחמה היא רק דוגמא אחת לתופעה של אישים יהודים בולטים אשר מנצלים את הרקע היהודי שלהם ומשתמשים בו ככלי להשמצת והכפשת בני עמם. עד לא מזמן, למעשה, גולדסטון נחשב ליהודי מכובד, אפילו ציוני. הוא התעוור מיהירות וגאוותנות ופותה על ידי אויביו החריפים ביותר של בני עמו להעניק לגיטימיות לעלילת הדם נגד המדינה היהודית.

שלא כמו גולדסטון, מרבית היהודים הבוגדים פעלו בדרך כלל מתוך רצון נואש להסיר את עולה המדכא, לתפיסתם, של מורשתם האתנית והתרבותית. ההיסטוריון יעקב טלמון הגדיר התנהגות סוטה שכזו "נברוזה יהודית" אשר באה כתגובה למאות שנים של דיכוי ותחושת נידוי.

מחוייבותם המזוייפת של יהודים אלו לערכים אוניברסאליים והומניטריים התערערה, במקרים רבים, על ידי התקפותיהם הקיצוניות על בני עמם וקשריהם התדירים עם נותני חסות אנטישמים ואנשי שוליים אחרים.

זרמים של יהודים מסוג זה הופיעו במאה ה-19 ברקע האמנציפציה. דוגמא קלאסית לכך נמצאת בדמותו של קרל מרקס אשר התקפותיו החריפות והאנטישמיות באו לידי ביטוי בציטוטים כ"כסף הוא האל הקנאי של ישראל, ואשר בפניו לא יכול להתקיים כל אל אחר… האמנציפציה החברתית של היהודי היא האמנציפציה של החברה מהיהדות."

ברוסיה הצארית מהפכניים חברתיים יהודים מסויימים אף תמכו בפוגרומים ביהודים אחרים. הם עשו זאת משום שחשבו כי על-ידי פריקת תסכולם על היהודים, ההמון לבסוף יפנה את זעמו כלפי הצאר.

יורשיהם, היבסקציה, המחלקה היהודית הידועה לשמצה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, הפכו לרודפים האכזריים ביותר של בני עמם. הם דיכאו באופן משולל כל רסן כל ביטוי של חיי התרבות והדת היהודיים. בסופו של דבר גם הם חוסלו בפעולות ובמעשים האנטישמיים של סטאלין.

יהודים רבים מחוץ לברית המועצות הצטרפו למפלגה הקומוניסטית מתוך אמונה מוטעית כי היה זה האמצעי האפקטיבי ביותר למאבק בנאציזם. ברגע שהפכו אלו לחברי מפלגה הם עברו שטיפת מוח ואף עמדו והריעו בעת שהמשטר הסובייטי המרושע הוציא להורג את בני עמם ומיסד, תחת חסות המדינה, את האנטישמיות.

לנוכח השואה והמאבק על הקמת מדינת ישראל, מרבית האנטישמים היהודים נדמו. כאשר מצוקתם של יהודי ברית המועצות הפכה לקריאה המאחדת של היהודים ברחבי העולם, היהודים הקומוניסטים המעטים שנותרו קיבלו יחס של קבוצת שוליים מצד הקהילות בהם חיו.

דוד בן-גוריון, ראש הממשלה המייסד של מדינת ישראל וסוציאל דמוקרטי אמיתי, העריך נכונה את הסכנה שהשתקפה מצד אנשי השמאל הניהיליסטים. הוא פעל באופן נמרץ לנטרל את הקיצוניים והפוסט-ציוניים, אשר השפעתם החלה לגבור רק לאחר פרישתו ובתום תקופת ההגמוניה של מפא"י ומפלגת העבודה.

כיום, למרות שהם מייצגים כמות קטנה ובלתי מאפיינת של קהילותיהם, השפעתם הלא פורפורציונלית של היהודים האנטי-ציוניים והקיצוניים הגיעה לשיא של כל הזמנים בקמפיינים העולמיים המבצעים דמוניזציה לישראל.

באופן אירוני, הקולות הגרועים ביותר עולים דוקא מישראל.

ישנה הסתה פרועה מצד אקדמאים ישראלים אשר מנצלים לרעה את החופש האקדמי ומשתמשים באוניברסיטאות שלהם כבסיס לעריכת דה-הלגיטימציה למדינתם שלהם. נוה גורדון, מרצה למדע-המדינה באוניברסיטת בן-גוריון, משמיץ יהודי טיפוסי של ישראל, פרסם לאחרונה מאמר בלוס אנג'לס טיימס בו קרא לקהילה הבן לאומית להטיל חרם על ישראל. הוא ואחרים כמותו, הממומנים על-ידי ממשלת ישראל ונדבנותם של יהודי התפוצות הציוניים, מנצלים את תפקידיהם באקדמיה על-מנת לתמוך באלו הרוצים להשמידנו.

רק לאחרונה משלם המסים הישראלי העניק ליהונתן סגל 1.3 מיליון שקלים תמורת הפקת סרט על שני נערות פלסטיניות ברמאללה תחת כיבוש ישראלי, דבר אשר אנשי ההפקה שלו השוו לסבל היהודי בשואה.

מחקר חדש של תנועת "אם תרצו" טוען כי למעלה מ-90% מההאשמות הכוזבות כלפי ישראל על פשעי מלחמה הגיעו מכ-16 עמותות שונות אשר קיבלו כ-8 מיליון דולרים מ"הקרן החדשה לישראל", ארגון המתיימר לעודד אינטגרציה חברתית ורווחה בישראל ואשר בראשו עומדת חברת הכנסת לשעבר ממרצ, נעמי חזן. הקרן החדשה לישראל אף תומכת בארגונים ישראלים-ערביים המקדמים יוזמות של מדינה דו-לאומית. בנוסף, הקרן מארגנת בארה"ב סבבי הרצאות על יום העצמאות הישראלי מפיהם של ערבים ישראלים, הרצאות אלו מעודדות את רעיון הנכבה וקוראות ליהודי ארה"ב להפעיל את השפעתם ולהביא להחלפת דגל ישראל ו"התקווה".

בשנה שעברה עיתון הארץ קידם קמפיין שהאשים את צה"ל בפשעי מלחמה. הדיווחים, שלאחר מכן הוכחו כשקריים, קיבלו חשיפה תקשורתית ענפה במיוחד ותרמו ליצירת האקלים העוין והאנטי ישראלי שקדם לפרסום דו"ח גולדסטון.

הרקבון התפשט לתפוצה היהודית, שם הפך העניין לדבר שבשגרה שארגונים אנטי ישראלים מעסיקים דוברים יהודים על-מנת להסתיר את המוסר הכפול והדעות הקדומות בהם הם נגועים. בארה"ב משמיצי ישראל מנצלים את היחסים המתפוררים בין ממשל אובמה לישראל. הנרי סיגמן, יו"ר הקונגרס היהודי-אמריקאי לשעבר, תיאר את ישראל כ"משטר האפרטהייד היחידי בעולם המערבי". ברחבי הקמפוסים, סטודנטים יהודים נאלצים להחשף להתקפות חריפות אנטי ישראליות רבות מפי אקדמאים יהודים, דוגמת נורמן פינקלשטיין, התומך באיראנים ובטררוריסטים ואף מנצל את הסבל שעברו הוריו בשואה על מנת לערוך דה-לגיטיצמיה לישראל.

באנגליה ג'רלד קאופמן, יהודי חבר הפרלמנט הבריטי, משווה בין החמאס לבין הלוחמים היהודים בגטו ורשה תוך התעלמות מאמנת החמאס המצהירה כי יום הדין לא יגיע עד שלא ייהרגו כל היהודים.

בבלגיה, מחזאי יהודי העלה מחזה ובו הפלישתים מחליפים את הישראלים ואשר בסופו מגיח שמשון כדמות פלסטינית הירואית המציגה חגורת נפץ ומפוצצת את מדכאיה הישראלים.

שלמה זנד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, הגיע לסטטוס של סלבריטאי באירופה לאחר שפרסם ספר שכותרתו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" – בליל של שטות גמורה המקדמת תזה לפיה היהודים הינם צאצאיהם של הכוזרים מאיזור הים השחור שהתגיירו במאה השמינית ולכן אין שום זיקה בינם לבין ארץ ישראל.

תזה זו נתמכה במאמר שפורסם בפיננסיאל טיימס הבריטי על-ידי טוני יודט, היסטוריון אמריקני שרואה בהקמת מדינת ישראל טעות ותומך בהקמת מדינה דו-לאומית. במאמרו הביע יודט את התקווה כי היהודים בארה"ב ינתקו את עצמם מישראל כפי שהתנתקו אמריקאים בעלי מוצא אירי מאירלנד.

הגיע העת לפעול. לא לדכא את חופש הביטוי, אך לשרטט קווים אדומים שיבדילו בין ביקורת לגיטימית של מדיניות ממשלתית לבין נסיונות ויוזמות לערוך דה-לגיטיציה ודמוניזציה למדינה היהודית. כצעד ראשון יש למנוע קביעות במוסדות חינוך הממומנים על-ידי המדינה מאקדמאים המשתפים פעולה במצח נחושה עם אויבינו.

ישנו סיפוק כלשהו בכך שחברי כנסת של מפלגת קדימה מהאופוזיציה קוראים לחקור, דרך ועדה שבתקווה תהפוך לרב-מפלגתית, את פעילויותיהם ומקורות המימון של "הקרן החדשה לישראל" ושל עמותות אחרות המכפישות את ישראל.

בכל פעם שהם סופגים ביקורת, לאלו המכתימים את מדינתם וקוראים לחרם כלפיה וכן מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה ישנה החוצפה לנסות ולהכפיש את מבקריהם כמקארתאיסטים ופשיסטים ולאיים בהליכי דיבה. זוהי התנהגות מגונה ובלתי מוסרית ועלינו לא לחוש מאויימים מטקטיקות השמצה צבועות שכאלו.

על ישראל והקהילה היהודית ברחבי העולם לא להמנע מאשליות. הנזק שנעשה על-ידי יהודים המשתפים פעולה עם אויבי ישראל על-מנת לעשות דמוניזציה ולערוך דה-לגיטימציה למדינתם הוא עצום. הדרך היחידה בה ניתן לנטרל את השפעתם של קבוצות בוגדים אלו היא על-ידי חשיפתם ועימות עמם.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann