אפילו מעט הסנגורים ההוזים שממשיכים לטעון שנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הוא פרטנר אמתי לשלום, נדהמו לשמע הנאום הדמגוגי המגונה שנשא בראש השנה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. עבאס, שתזת הדוקטורט שלו מ-1982 קידמה את הכחשת השואה, האשים את ישראל בכך שהיא עוסקת ברצח עם, טרוריזם ואפרטהייד. הוא גינה את "מדינת הכיבוש הגזענית" על כך שהיא "החליטה להפוך את השנה לשנת רצח עם נגד העם הפלסטיני". הוא הצהיר, "ההרס שגרמה המתקפה האחרונה היא חסרת תקדים בזמן המודרני", וכן "בשם פלסטין ובני עמה, אני מאשר כאן היום: אנו לא נשכח ואנו לא נסלח, ואנו לא ניתן לפושעי מלחמה להימלט מעונשם". חשוב לציין שעבאס אף חזר להשתמש בעגה של המתנגדים הרדיקאליים טרום הסכמי אוסלו, כשהתייחס לישראל בתור ה"הכח הקולוניאלי הכובש" ובמונחים פוגעניים נוספים. הוא הבטיח "לשמר את המסורת של מאבקנו הלאומי שייסדו הפדאיון הפלסטינים... בתחילת 1965" - אימוץ חד-משמעי של הטרור.

עבאס הצבוע יוצא מהארון

Print This Post

abbas-at-un

Duplicitous Abbas comes out of the closet

אפילו מעט הסנגורים ההוזים שממשיכים לטעון שנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הוא פרטנר אמתי לשלום, נדהמו לשמע הנאום הדמגוגי המגונה שנשא בראש השנה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות.

עבאס, שתזת הדוקטורט שלו מ-1982 קידמה את הכחשת השואה, האשים את ישראל בכך שהיא עוסקת ברצח עם, טרוריזם ואפרטהייד. הוא גינה את "מדינת הכיבוש הגזענית" על כך שהיא "החליטה להפוך את השנה לשנת רצח עם נגד העם הפלסטיני". הוא הצהיר, "ההרס שגרמה המתקפה האחרונה היא חסרת תקדים בזמן המודרני", וכן "בשם פלסטין ובני עמה, אני מאשר כאן היום: אנו לא נשכח ואנו לא נסלח, ואנו לא ניתן לפושעי מלחמה להימלט מעונשם".

חשוב לציין שעבאס אף חזר להשתמש בעגה של המתנגדים הרדיקאליים טרום הסכמי אוסלו, כשהתייחס לישראל בתור ה"הכח הקולוניאלי הכובש" ובמונחים פוגעניים נוספים. הוא הבטיח "לשמר את המסורת של מאבקנו הלאומי שייסדו הפדאיון הפלסטינים… בתחילת 1965" – אימוץ חד-משמעי של הטרור.

הנאום היווה פנייה מחושבת וברורה לרחוב הפלסטיני על מנת להפגין ששנאתו כלפי ישראל שווה לזו של חמאס. כפי הנראה, הוא גם היה נואש להחזיר את תשומת הלב לנושא הפלסטיני, שנדחק הצידה מכיוון שהעולם, כולל מדינות ערב, הפך אובססיבי בנוגע לאיום של דאעש. נאומו של הנשיא אובמה בפני העצרת הכללית אף הפך את עמדתו הנוקשה בעבר, כשהודה "שהמצב בעיראק, סוריה ולוב חייב לרפא… את האשליה לפיה העימות הישראלי-פלסטיני הוא המקור העיקרי לבעיות באזור".

אין להתפלא מהדברים הללו. כבר מן התחילה, עבאס דבק בעקביות אחר מדיניות קודמו. כמו יאסר ערפאת עם אהוד ברק בקמפ דייוויד, עבאס דחה את הצעותיו של אולמרט ב-2008, הצעות שהיו מאפשרות הקמה של מדינה פלסטינית על 94 אחוז מהשטחים שנשלטו בעבר ע"י ירדן.

עבאס החריף את שנאת ישראל השטנית המקודמת בבתי הספר, במסגדים ובתקשורת הפלסטיניים. שטיפת המוח שלו הולידה חברה פושעת כה שטופה בשנאה, עד שאימהות גאות מודות בנמרצות לאללה על גלי הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית על כך שאפשר לילדיהן להפוך לקדושים באמצעות רצח יהודים, תוך שהן מתפללות שצאצאיהן הנותרים ילכו בדרך דומה. רק בשבוע שעבר, הרשות התייחסה לרוצחי שלושת הנערים הישראליים כ"שאהידים" – קדושים.

עבאס הסית תקציבים ענקיים למטרת תשלום משכורות עתק למחבלים הכלואים בבתי הכלא הישראליים, וסיפק פנסיות ממשלתיות למשפחות מחבלים מתאבדים ותרומות נדיבות לרוצחי המונים משוחררים המהוללים כגיבורים. הוא חלק כבוד לאלו שעמדו מאחורי חלק מפיגועי ההתאבדות ומעשי הטרור השפלים ביותר באמצעות הקמת כיכרות ערים, קבוצות כדורגל ומוסדות על שמם.

עבאס הדו-פרצופי חולק עם חמאס את אותה מטרה בדיוק – השמדתה של ישראל. כמו ערפאת, שהכחיש את קיומו של בית המקדש היהודי, גם הוא מפריך את קשריה של היהדות לישראל. אך עבאס היה פיקח מספיק בכדי להבין שהוא יוכל להשיג יותר באמצעות התכחשות תיאורטית לאלימות והפעלת לחץ דיפלומטי על מנת לנסות ולהתיר את הריבונות היהודית בשלבים.

העולם בוחר להיות עיוור לשחיתות שלו ואינו מודאג מהעובדה שהרשות מעלימה מיליארדי דולרים מכספים בינלאומיים שנועדו לשפר את תנאי מחייתם של הפלסטינים. עבאס אף השהה את הבחירות במשך ארבע שנים, ביודעו שמרבית הבוחרים צפויים לתמוך בחמאס בשל השחיתות הפרועה.

עד כה, עבאס דיבר בלשון מפוצלת. הוא דיבר ברכות וצייר את עצמו כאיש של שלום כלפי המערב, ובמיוחד כלפי אמריקה, בעוד שבינתיים, הוא הסית את עמו לשנאה קשה.

אבוי, בשל שילוב של תמימות ולחץ אמריקאי, ישראל השתתפה בהצגה הזויה של תשלום מס שפתיים לעבאס, ותיארה אותו כ"מתון" וכ-"פרטנר לשלום" במקום לחשוף אותו כמנהיג אוטוקרט של חברה פושעת.

אחד מהסנגורים הישראליים הבולטים ביותר של עבאס הוא הנשיא לשעבר שמעון פרס. כשהוא נואש לשמר את הסכמי אוסלו המופרכים, הוא ממשיך להגן עליו כפרטנר מתון לשלום, גם כאשר הוא ניצב ישירות מול ראיות המצביעות על ההיפך הגמור.

עכשיו שעבאס איחד את הרשות עם חמאס, וזאת למרות העובדה שעד לאחרונה הארגון עוד רצח את תומכיו, הוא החליט לוותר על גישתו המרוככת. בהינתן הסיוט של הרחבת חמאסטן לקווי שביתת הנשק של 1949, עבאס מבין כעת שאין כל סיכוי שישראל תסכים לוותר על שטחים נוספים כל עוד לא יובטח לה ביטחון מלא – דבר שאינו אפשרי כרגע. על כן, הוא הפסיק בפועל את "תהליך השלום", ומרכז את מאמציו בדה-לגיטימציה של ישראל ובגיוס פופולאריות בקרב הפלסטינים באמצעות ביטוי דעות קיצוניות.

עבאס ויתר למעשה על ממשל אובמה, אך הוא מודע לכך שמרבית המדינות החברות באומות המאוחדות יאמצו אפילו החלטה שהעולם הוא שטוח במידה וזו תקודם ע"י 57 המדינות בגוש האסלאמי ובנות בריתן. מכל מקום, בתנאים הנלעגים הנוכחיים, מדינות אירופאיות רבות ימשיכו להשפיל את עצמן בהצבעת הימנעות גם על ההחלטות האנטי-ישראליות השערורייתיות ביותר.

ואולם, הנאום הלוחמני של עבאס אפשר בפעם הראשונה לראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום באו"ם באופן חסר עכבות, מבלי לפנות למנטרות ריקות מתוכן המבטאות תקווה לשיתוף פעולה עם "הפרטנר לשלום" שלנו.

אפילו מחלקת המדינה האמריקנית, בביקורת נדירה, גינתה את נאום עבאס, ואמרה, "נאומו של הנשיא עבאס הכיל מאפיינים פוגעניים, שהיו מאכזבים מאוד ואנו דוחים אותם". לפי ההודעה, "הצהרות פרובוקטיביות כאלה אינן מועילות ומערערות את המאמצים ליצור אווירה חיובית ולהשיב את האמון בין הצדדים". עם זאת, מחלקת המדינה הרחיקה את ארה"ב מההשוואה של נתניהו בין חמאס לדאעש כ"ענפים של אותו עץ רעיל".

אל לנו ללקות באשליות. עבאס הביא לסופו של תהליך השלום המזויף בהובלת ארה"ב. הוא דחה למעשה כל משא ומתן מדיני המבוסס על מתן ביטחון לישראל. מלבד הדיבה המשלהבת שלו, במסגרתה טען שישראל חייבת להכיר ב"זכות השיבה" לפליטים הערביים, הוא מקדם באופן בוטה את מחיקתה של ישראל.

כעת, עבאס יבקש לגבש רוב של מדינות – מדינות אסלאמיות, מדינות עולם שלישי ומדינות עוינות – כדי להחריף את המאמצים לדה-לגיטימציה ודמוניזציה של ישראל. הוא יוביל קמפיין אקטיבי להפללת צה"ל בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ויבקש לכפות סנקציות גלובליות על ישראל.

אך הדברים הללו יהוו איום אמתי רק במידה ועבאס יזכה בתמיכה – או אפילו בהימנעות – של ארה"ב ומדינות אירופה המרכזיות.

בכדי לשמר את יחסינו עם מדינות המערב, על נתניהו להרחיק מעבר לחשיפת הטבע הפלילי של החברה הפלסטינית, דבר שהוא עשה באיחור אך ברהיטות בנאומו האחרון בעצרת הכללית של האו"ם.

יישום של פתרון שתי מדינות אינו מתקבל על הדעת כרגע. אפילו אם נניח בצד את השנאה הפנאטית של הרשות, מדינה פלסטינית תהפוך כיום הלכה למעשה את הגדה המערבית לחמאסטן. כמו כן, לאור הגמלוניות המתמשכת של כוחות שמירת השלום האו"ם, לא ניתן לצפות מישראל להעביר את ביטחונה לגופים בינלאומיים.

אך רובם המוחלט של הישראלים אינו מבקש לספח שטחים, דבר שיוביל לבסוף למיליוני ערבים נוספים בעלי זכויות הצבעה וברי יכולת להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית. על כן, הממשלה חייבת להודיע שאין לה כל כוונה לספח את השטחים הפלסטיניים מלבד גושי ההתנחלויות המרכזיים – פחות מ-5 אחוזים מהגדה המערבית שבשליטת ירדן לשעבר – על בסיס שינויים דמוגרפיים. הכרה אמריקנית בגושי ההתנחלויות כחלק מישראל תהה עקבית עם ההתחייבות שמסר הנשיא ג'ורג' וו בוש לראש הממשלה אריאל שרון ב-2004 במטרה לעודד את ההתנתקות מעזה.

על ממשלת ישראל להקפיא את הבנייה, מלבד באזורי גידול טבעי הממוקמים מחוץ לגושי ההתנחלויות.

כיום, אנו נזקקים לתמיכה מערבית במספר נושאים קריטיים: מניעת התחמשות מחודשת מהחמאס; הימנעות מסנקציות; התנגדות למאמצים המוגברים לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל; ומעל לכל, בניית קואליציה למניעת הפיכתה של איראן למעצמת גרעין.

על אף שהדבר עלול לעורר בעיות פנימיות בקרב גורמי ימין קיצוני, על הממשלה לדבר בקול אחיד ולהתחייב להפרדה מהפלסטינים, אם וכאשר יהיה פרטנר אמתי לשלום. ובינתיים, עליה לבקש לשפר את תנאי מחייתם של הפלסטינים בגדה המערבית.

נתניהו מוכרח להעביר את המסר החד-משמעי לפיו מטרתה של ישראל היא לחיות בשלום עם שכניה, ושכל שמונע מאתנו להתקדם באופן מידי להפרדה אלו ענייני ביטחון והיעדר פרטנר לשלום.

אם ניתן יהיה להעביר את המסר הזה לארה"ב ולמדינות המערב, ייתכן וההתפרצות המשמיצה של עבאס בעצרת הכללית תוכיח עצמה כמועילה למטרותינו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann