גם ארגוני ימין וגם ארגוני שמאל לא יכולים להיות חסינים מחדירה של פנאטים וקיצוניים. המבחן האמיתי ליושרה המוסרית שלהם הוא יכולתם לבודד, לגנות ולטהר אלמנטים כאלו משורותיהם. אי אפשר להאשים את מפלגת העבודה בכך שהצמיחה את הישראלים מהשמאל הקיצוני המשמיצים את המדינה היהודית. קיצונים אלו סטו מהתנועה הסוציאל-דמוקרטית שתרמה באופן מכריע להקמתה של המדינה, למרות שהיום היא הדרדרה, למרבה הצער, לקריקטורה של תהילת העבר שלה. מי שמשמיצים את הציונים של מפלגת העבודה כנראה לא יודעים שראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן גוריון, סילק בחרצות וללא רחמים גורמים קיצוניים ממפלגתו, מפא"י, ששלטה בישראל בשנותיה הראשונות. בן גוריון ומנהיגים אחרים של מפלגת העבודה לעולם לא היו מוכנים לסבול את אלו שמשמיצים כיום את צה"ל וסוללים את הדרך להפיכתה של ישראל לפושעת ולדוח גולדסטון המגונה. הם גם לא היו טומנים את ראשיהם בחול ומתעלמים מאנשי אקדמיה בקרבנו, אשר מעזים לנצל אוניברסיטאות כפלטפורמות להכפשת ישראל ויצירת דה-לגיטימציה של המדינה, כולל קריאות להטלת חרם בינלאומי על האוניברסיטאות שלהם עצמם. באופן אירוני, מפלגת העבודה היתה הרבה יותר יעילה בהתמודדות עם עריקים ועם השמאל הסהרורי מאשר הליכוד, אשר תחת שלטונו יצאו הפוסט-ציונים מהארון ופרחו. מאז הרצח הטראגי של רבין, פיתחו חלק מאנשי השמאל הקיצוני נטיה להאשים קהילות מהימין באחריות קולקטיבית לפשעים של קיצונים בודדים. הם נהגו להשתלח ביריביהם העיקריים, הדתיים הלאומיים, שהפטריוטיות והמחוייבות הברורות שלהם למדינה באות לידי ביטוי באחוז הגבוה באופן לא פרופורציונלי של הצעירים שלהם המשרתים ביחידות קרביות בצה"ל.

סטריאוטיפים של דתיים לאומיים ואחרים

Print This Post

מסיבת בני עקיבה בירושלים

Vigilance wanted, apply within

גם ארגוני ימין וגם ארגוני שמאל לא יכולים להיות חסינים מחדירה של פנאטים וקיצוניים. המבחן האמיתי ליושרה המוסרית שלהם הוא יכולתם לבודד, לגנות ולטהר אלמנטים כאלו משורותיהם.

אי אפשר להאשים את מפלגת העבודה בכך שהצמיחה את הישראלים מהשמאל הקיצוני המשמיצים את המדינה היהודית. קיצונים אלו סטו מהתנועה הסוציאל-דמוקרטית שתרמה באופן מכריע להקמתה של המדינה, למרות שהיום היא הדרדרה, למרבה הצער, לקריקטורה של תהילת העבר שלה.

מי שמשמיצים את הציונים של מפלגת העבודה כנראה לא יודעים שראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן גוריון, סילק בחרצות וללא רחמים גורמים קיצוניים ממפלגתו, מפא"י, ששלטה בישראל בשנותיה הראשונות. בן גוריון ומנהיגים אחרים של מפלגת העבודה לעולם לא היו מוכנים לסבול את אלו שמשמיצים כיום את צה"ל וסוללים את הדרך להפיכתה של ישראל לפושעת ולדוח גולדסטון המגונה. הם גם לא היו טומנים את ראשיהם בחול ומתעלמים מאנשי אקדמיה בקרבנו, אשר מעזים לנצל אוניברסיטאות כפלטפורמות להכפשת ישראל ויצירת דה-לגיטימציה של המדינה, כולל קריאות להטלת חרם בינלאומי על האוניברסיטאות שלהם עצמם. באופן אירוני, מפלגת העבודה היתה הרבה יותר יעילה בהתמודדות עם עריקים ועם השמאל הסהרורי מאשר הליכוד, אשר תחת שלטונו יצאו הפוסט-ציונים מהארון ופרחו.

מאז הרצח הטראגי של רבין, פיתחו חלק מאנשי השמאל הקיצוני נטיה להאשים קהילות מהימין באחריות קולקטיבית לפשעים של קיצונים בודדים. הם נהגו להשתלח ביריביהם העיקריים, הדתיים הלאומיים, שהפטריוטיות והמחוייבות הברורות שלהם למדינה באות לידי ביטוי באחוז הגבוה באופן לא פרופורציונלי של הצעירים שלהם המשרתים ביחידות קרביות בצה"ל.

באווירה הייצרית במיוחד של הפוליטיקה הישראלית והקנאות הדתית, אין זה מפתיע שמספר פושעים, המונעים מתפיסות קיצוניות, אכן צמחו מהמגזר הזה. כתבתי בעבר על הסכנה שמהווים קומץ רבנים קיצונים שעודדו אנשי ימין להתנגד באלימות להחלטות ממשלה שלפי תפיסתם מתנגשות עם רצונו של האל. קנאים קיצונים אלו זכו לגינוי מצדם של הרבנים האחראיים והמנהיגים הפוליטיים של הציונות הדתית. בדיעבד, היה צריך לטפל בהם בחומרה רבה יותר.

עם זאת, אסור להדביק סטיגמה לכל הציבור הדתי-לאומי בגלל פשעים שביצעו כמה אנשים בודדים, שלרבים מהם לא היה שום קשר לציונות הדתית. לדוגמה, רוצח ההמונים, ברוך גולדשטיין, היה אולי שומר מצוות, אבל לא היו לו שום קשר לציונות הדתית. הוא היה לא יותר מרוצח מטורף שפעל לבד, וככל הנראה הונע מכך שספג את השנאה היוקדת של הערבים שסביבו.

מצד שני, לפני שיגאל עמיר, רוצחו המתועב של יצחק רבין, ביצע את הפשע המחריד שלו הוא הראה על פני השטח את כל הסימנים החיוביים של איש הציונות הדתית לדוגמא. אם הוא לא היה מושפע ומפרש לא נכון את הקריאות ההיסטריות של מספר רבנים קנאים וקיצונים, ייתכן שלעולם לא היה הופך לרוצח.

לאחר רצח רבין פעלה הציונות הדתית ללא רחמים על מנת לסלק גורמים קיצוניים משורותיה. עם זאת, לאחר הטראומה של ההתנתקות מרצועת עזה, קמו תנועות שוליים חדשות וקיצוניות ביותר. חלק מהמשתייכים אליהן רצו להיפרד מהמדינה בטענה שהיא בגדה בהם, הזדהו עם החרדים האנטי-ציונים וסירבו לשרת בצה"ל. עד היום אנחנו שומעים על רבנים מטורפים המקשקשים על הצורך להרוג לא-יהודים. למרבה הצער, יש לפעמים נטייה להתעלם מהם בטענה שהם משוגעים במקום להעמיד אותם לדין.

אך לא רבנים סוטים הם אלו שהולידו את הרוצח הסדרתי המטורף, לכאורה, יעקב טייטל, שבטיפוחו מואשמים היום הדתיים הלאומיים והמתנחלים. האמת היא שלטייטל היה עבר מפוקפק עוד לפני שהגיע לכאן מאמריקה והוא אינו אלא רוצח בודד ולא-שפוי שאפילו הצהיר שאלוהים יהיה שמח מהמעשים המתועבים שלו.

לאחרונה, קבוצות מהשמאל הקיצוני החריפו את הקמפיינים הפוגעים ומכפישים את המתנחלים ואת הציונות הדתית, במסווה של הנצחת זכרו של יצחק רבין.

כמי שזכה להכיר את יצחק רבין, מגעיל אותי לראות פוסט-ציונים וקיצונים, שתיעבו את רבין, עושים עכשיו שימוש פסול בזכרו על מנת לקדם את המדיניות שלהם ואת הניסיון שלהם להשתיק את יריביהם.

ה"הימור" של רבין בהסכמי אוסלו התברר ככישלון גמור, אבל הוא היה ציוני מוחלט, ואין רבים שיכחישו שהמוטיבציה היחידה שלו לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו היתה לקדם את השלום ואת רווחתה של האומה. הוא היה מתייחס בתיעוב ובזלזול לרבים מאנשי השמאל הקיצוני שטוענים כיום כי הם מקדמים את מורשתו.

במהלך הויכוח הפוליטי המר לפני הרצח, רבין פיתח יחסי אהבה-שנאה עם המתנחלים, וכאשר הם גינו אותו מעת לעת הוא הגיב תוך שימוש בשפה קשה ביותר. אני זוכר בבירור שיחה אחת שבה הוא למעשה חזה את התרחיש של ברוך גולדשטיין, כאשר הזהיר מפני פנאטים קיצונים שאינם ניתנים לשליטה, אך ליווה את ההערות הללו במילות חיבה והערכה לדתיים הלאומיים, שאותם ראה כחלק מהפטריוטים המסורים ביותר במדינה.

ברור שיש לגנות שימוש בסטריאוטיפים או הטלת אשמה קולקטיבית על קהילה שלמה בשל פשעיהם של אנשים בודדים, ללא קשר לשאלה אם מדובר בדתיים לאומיים, מתנחלים, חרדים, רוסים, אתיופים או כל מיעוט אחר.

רק לפני מספר חודשים, לאחר חשיפת מקרה התעללות מזעזע בילדים בקהילה החרדית, היו ניסיונות ליצור באופן שגוי סטיגמה של כל החרדים כמתעללים בילדים. היו גם התפרצויות בלתי אחראיות של התקשורת, שניסו לייחס בצוררה קולקטיבית לעולים מרוסיה את הרצח הברוטאלי, לכאורה, של דימיטרי קיריליק.

כיהודים, עלינו להיות רגישים במיוחד למעשים זדוניים כאלה. לאורך הדורות היתה הדגשת פשעיו של יהודי אחד על מנת להשמיץ קהילות יהודיות שלמות מאפיין מרכזי של תקריות אנטישמיות. זה מחליא לראות בימינו יהודים המשתמשים באותן טכניקות נגד יהודים אחרים.

בזמנים קשים אלו, עלינו לגנות את השימוש בסטיגמות לגבי כל קבוצה אך במקביל עלינו להמשיך לעמוד על המשמר מפני כל ביטוי של קיצוניות או הסתה – הן מהימין והן מהשמאל. הדבר נכון גם בתוך הזירה הדתית, בה לשילוב הנפיץ בין קיצוניות לאומנית וקנאות דתית יש פוטנציאל להפוך לצורות הגרועות ביותר של אלימות והרס.

בהקשר זה, מדאיגה מאוד שתיקתם של רבני הזרם המרכזי והעובדה כי אינם מגנים את חוסר המשמעת וסירוב הפקודה על ידי מספר חיילים דתיים שהושפעו מקומץ מנהיגים רוחניים קיצוניים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann