סובלנות דתית עם כבוד דתי במקום קיטוב

Print This Post

Religious Tolerance and Mutual Respect rather than Polarization

פריצת הדרך המכריעה שנדמה כי תחייב את החרדים להשתתף בנשיאת הנטל בכל הקשור לגיוס ולעבודה ולמחייתם מבשרת על בחינה מחדש- מאוחרת ודרמטית- של היחסים בין הדת למדינה. השאלה היא, האם השינויים הללו יגבירו את מגמות הקיטוב והמחלוקת, או לחילופין יובילו להבנה הדדית ולאחדות לאומית.

עד כה, ההיסטריה והסנסציות בכל הקשור לנושאים משניים כמו 'נשות הכותל' ממשיכות להיות מופרכות מעבר לכל פרופורציה. אין ספק כי ישנו ריח של טירוף באוויר. התאספות של נשים, ובתוכן פעילות חילוניות בולטות המקושרות למפלגת השמאל מרצ, לתפילה בכותל, כאשר הן עטופות בטליתות ובמקרים מסוימים אף מניחות תפילין, מספקת את כל המרכיבים לקומדיית סלפסטיק מוצלחת.

מעבר לאלו, ישנם כמובן חברים אמתיים בתנועה היהודית הקונסרבטיבית והרפורמית, אשר דוחים את ההפרדה המגדרית המסורתית ומורגלים לתפילה שוויונית.

מספר מועט של נשים דתיות ומסורתיות משתתפות גם הן בתפילות נשים המבוססות על ההלכה. אלו אינן שוויוניות לחלוטין, אך עדיין אינן מקובלות על מרבית הרבנים האורתודוקסים. קודם ל-1948, לא הייתה כל הפרדה בין גברים לנשים בכותל.

הטענה כנגד הסערה הנוכחית הינה כי למעלה מ-95% מ-10 מיליון היהודים שמתפללים בכל שנה בכותל מרגישים אי נוחות, במקרה הטוב, או מועקה קשה, בחלק מהמקרים, כאשר תפילתם מופרעת ע"י נשים שע"פ אמות מידתם- נוהגות בהפרה מוחלטת של המסורת שעל פיה חונכו.

נכון הדבר כי ישנה חשיבות בהתעקשות על זכויות המיעוט, אשר אמורות להיות רלוונטיות למקרה זה בתנאים אידיאליים. אך יש להתחשב גם בהתנהגות האנושית ובעיקר ברגישויות הדתיות של הרוב. אין זה סביר כי 'נשות הכותל' היו מציגות לראווה את גישתן השונה לפולחן אילו ידעו הן שפעולותיהן יגרמו למועקה או לפגיעה במתפללים נוצרים או מוסלמים.

ואכן, הרשויות הישראליות הביאו את הרגישות לרמות אבסורדיות וקיצוניות בכך שמנעו מיהודים את הזכות לפולחן על הר הבית, וזאת בכל שעה ובכל מקום.

מספרם של היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים הפעילים החיים בישראל הוא מינימלי, ועל כן, עד לאחרונה, הישראלי הממוצע חש חוסר עניין או מבוכה בכל הקשור לפעילויות אלו.

ואולם, הנושא התפוצץ לאחר שהישראלים נדהמו מתגובתה המוגזמת של משטרת ישראל, אשר, תחת לחץ של החרדים, עצרה וכלאה נשים בעוון התעטפות בטליתות בכותל. ההפגנות המכוערות והפוגעניות של החרדים בכותל יצרו גם הן תרעומת, וזכו לכיסוי תקשורתי בינלאומי כה נרחב עד שהנושא הפך לעימות כולל בין ישראל לבין התפוצה בארה"ב. דעת הקהל חייבה את ראש הממשלה להתערב, דבר שהוביל לאימוץ הצעת שרנסקי להרחבת רחבת הכותל, כך שתכלול את קשת רובינסון. כך, ניתנה ל'נשות הכותל' גישה לכותל, והיכולת להתאסף ולהתפלל ע"פ ראות עיניהן.

אילו שני הצדדים לעימות היו נמנעים מקיטוב מכוון של הנושא, היו נמנעים מאתנו כל הכאב והלעג הזה. אילו הנשים היו מתפללות בשקט, עטופות בטלית או בלעדיה, אין ספק כי הרשויות היו מבטיחות כי יניחו להן לשלום. לו החרדים היו מתעלמים מהנשים ונמנעים מהעימותים האלה, אין כל ספק כי בחלוף הזמן, לפחות הפעילות הפוליטיות החילוניות והשמאלניות שבהן היו מפסיקות "להתפלל" בכותל.

הפרשה של 'נשות הכותל' זכתה לתמיכה ציבורית גם משום שהיא נתפסה כדוגמה נוספת בשורת הניסיונות המשותפים של החרדים והגורמים הימניים יותר בציונות הדתית לכפיית פרשנויות הלכתיות נוקשות יותר על העם כולו.

כמו כן, שלא בצדק, ישראלים רבים קטלגו את הפרשה הזו באותה מסגרת עם הניסיונות שנעשו לאחרונה לכפיית הפרדה מגדרית בתחבורה, באירועי ציבור ובמקרים מסוימים אף ברחובות. המאמצים הנוכחיים לכפיית איסור כנגד שירת נשים והפרדה מגדרית- אפילו בחלקים מבני עקיבא, תנועת הנוער הציונית דתית- משקפים גישה שמעולם לא הייתה קיימת ביהדות המיינסטרימית, אפילו אצל המנהיגים הרבניים האורתודוקסים הנערצים ביותר בעבר, כמו הרב הראשי הרצוג, הרב הראשי גורן או הרב סולובייצ'ק.

למותר לציין, הקיצוניים משני הצדדים חשים סיפוק כי מלחמת התרבות הזו מקטבת את המדינה, וזאת למרות העובדה שהיא מעודדת תיעוב הדדי וחוסר סבלנות ומעמיקה את הקרע בין הדתיים לחילונים.

נהיר כי נוקשותם הגוברת של החרדים ומאמציהם לכפות את אמות המידה שלהם על האומה כולה, בשילוב הימנעות הרבנים מעידוד תלמידיהם לנשיאה בנטל הגיוס ועבודה למחייתם במקום להסתמך על רווחת המדינה, הרחיקו את האומה מהם. כעת, הם נתפסים לעיתים קרובות כאנוכיים, חשוכים וכמגזר שאינו מוכן להשתתף בנטל האחריות החברתית.

מאידך, אין להכחיש שרבים מבוגרי זרם החינוך החילוני, שלהם בורות מוחלטת בכל הקשור ליהדות ומנהגיה, ניתן לתאר ככנענים עבריים.

חלק גדול מהבורות בכל הקשור למסורת היהודית בקרב הישראלים החילוניים נובעת מכישלון הקהילה הדתית בשכנוע משרד החינוך להכליל את המורשת היהודית בתכנית הלימוד הרחבה. אבוי, רבנים רבים העדיפו כי תלמידים חילוניים יחונכו בסביבה אתאיסטית לחלוטין במקום שהמסורת היהודית תלומד בסביבה שאינה אורתודוקסית. ובניגוד לגישה המקבלת והמאמצת של יהודי התפוצות, ילדים ישראליים מבתים שאינם שומרי מסורת מורחקים מרישום בזרם הממלכתי דתי.

בשנותיה המוקדמות של המדינה, בוגרי מערכת החינוך החילונית היו בעלי ידע בתנ"ך לכל הפחות. אך לאחר שמספר שרי מר"צ עמדו בראש משרד החינוך, אפילו נושא זה הושמט לטובת ריכוז הולך וגובר בלימודי העולם השלישי ונושאים עכשוויים יותר.

מינוי הרב פירון לתפקיד שר החינוך צפוי לשקם ולהחדיר את הערכים והמסורת היהודית במערכת החינוך החילונית. הרקורד שלו מעיד כי הוא יימנע מכפייה או מניסיון להחיל אמונה דתית או קיום מצוות. מערכת החינוך הקונסרבטיבית תל"י יכולה לשמש כאורים ותומים בהקשר זה.

כעת, אנו עומדים בפני שינויים משמעותיים ביחסים שבין הדת והמדינה. לאלו ישנו הפוטנציאל להגברת הקיטוב המפלג את המדינה, מחד, או מאידך ליצירת סביבה בה הערכים היהודיים יורחבו ויגיעו לחתך רחב יותר של האוכלוסייה הישראלית. המרכיב המכריע בשאלה זו יהיה ההיקף שבו שני הצדדים יפגינו סובלנות והבנה כלפי רגישויותיו של האחר, ויבקשו להקל ולא להחריף את המחלוקות הקיימות.

בעיניי, ישנם סימנים מעוררי תקווה כי אנו נעים בכיוון הנכון. במהלך השנים האחרונות, ישנה ללא ספק נטייה רבה יותר מצד הישראלים החילוניים לחיבור קרוב יותר לערכים ולמסורות של היהדות.

הדבר ינחל הצלחה רק בהיעדר כפייה ומתוך הכרה שבזמן שלחרדים שמורה הזכות המוחלטת לכפות על עצמם את הפרשנויות הנוקשות ביותר של ההלכה, הם יביאו רק לפילוג רחב יותר ולגישות אנטי-דתיות במידה ויבקשו לכפות את אורח חייהם על הקהילה כולה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann