ראש הממשלה בנימין נתניהו נהנה מתמיכה ציבורית עצומה. מרבית הישראלים, ובתוכם רבים המתנגדים באופן כללי למדיניותו, תמכו בקמפיין הגלובאלי היחידני שהוביל כנגד איראן גרעינית ובדיפלומטיה הרגישה שהפעיל בכדי להימנע מן הדרישות הבלתי-סבירות של הנשיא אובמה, וזאת תוך שימור התמיכה מצד הציבור האמריקני והקונגרס. בהינתן רמת תמיכה שכזו, לנתניהו עומדת הזדמנות נדירה לפיתוח מדיניות אסטרטגית ברורה, כזו שאיננה קיימת כיום, ובמיוחד בכל הקשור להתנחלויות.

נתניהו מוכרח לעצב מדיניות קוהרנטית בנוגע להתנחלויות

Print This Post

westbank

It is crucial Netanyahu creates a coherent settlement policy

ראש הממשלה בנימין נתניהו נהנה מתמיכה ציבורית עצומה. מרבית הישראלים, ובתוכם רבים המתנגדים באופן כללי למדיניותו, תמכו בקמפיין הגלובאלי היחידני שהוביל כנגד איראן גרעינית ובדיפלומטיה הרגישה שהפעיל בכדי להימנע מן הדרישות הבלתי-סבירות של הנשיא אובמה, וזאת תוך שימור התמיכה מצד הציבור האמריקני והקונגרס.

בהינתן רמת תמיכה שכזו, לנתניהו עומדת הזדמנות נדירה לפיתוח מדיניות אסטרטגית ברורה, כזו שאיננה קיימת כיום, ובמיוחד בכל הקשור להתנחלויות.

לנתניהו ישנה הבנה טובה יותר של הדיפלומטיה העולמית מזו של כל פוליטיקאי ישראלי אחר. אך בעומדו בראשות קואליציה ממשלתית המורכבת מקבוצות הנעות בין ה'תנועה' היונית של ציפי לבני לבין 'הבית היהודי' הניצי של נפתלי בנט – ועל אחת כמה וכמה הפלגים השונים השלטים בליכוד – פיתוח אסטרטגיה קוהרנטית הפך למשימה קשה מאין כמותה.

זאת ועוד, נתניהו ניצב בפני לחצים בלתי-פוסקים מצד האמריקנים והאירופאים. הוא מאוים לא פעם ע"י התקשורת העוינת, ומושפע באופן מופרז ע"י סקרי דעת קהל הפכפכים. שילוב הגורמים הללו הסית אותו לעיתים קרובות ממסלולו, והוביל לשיתוק, לזיגזוג וליישום מדיניות סותרת תוך שחרור הצהרות התורמות למאמצי יריבינו והמבלבלות את ידידינו.

לדוגמה: נתניהו מגנה את מחמוד עבאס ואת הרשות הפלסטינית על עקשנותם, ההסתה לשנאה, הקריאות לקיצה של המדינה היהודית והתנהגותם הנפשעת. ואולם, בכדי לרצות את האמריקנים ואת האלמנטים היוניים בקואליציה שלו, הוא משבח את עבאס לעיתים קרובות כ"פרטנר אמתי לשלום".

אך היעדר המדיניות ההחלטית בנוגע לבנייה בהתנחלויות הוא שמערער יותר מכל את מעמדנו הגלובאלי. בנושא נפיץ זה, שלגביו ישנן מחלוקות עמוקות ולגיטימיות בתוך ישראל, חוסר העקביות של ראש הממשלה מהווה גורם מרכזי המוביל להרחקת ידידינו.

נתניהו מרגיע את הגורמים מימין כי הוא ימשיך לאשר בנייה בהתנחלויות. אך בתגובה ללחץ האמריקני, הבנייה בהתנחלויות מוקפאת הלכה למעשה בתקופה האחרונה. הגישה הבלתי-צפויה הזו, בשילוב הצהרות סותרות חוזרות ונשנות בתזמון אומלל, העמיקה את הקיטוב בתוך המדינה ואפשרה לאויבינו לתאר אותנו כדו-פרצופיים.

כמו כן, היא הובילה לערפול ביזארי בין הנושאים שעל הפרק. לדוגמה, נתניהו ביקש לפצות על ההחלטה המבחילה לשחרר מחבלים פלסטיניים עם דם על הידיים באמצעות אישור בנייה נוספת, ובכך שידר ללא כוונה את התפיסה לפיה הבנייה בהתנחלויות מהווה סוג של תגמול כנגד החטאים והטרור הפלסטיניים.

העולם כולו מובל ללקות באשליה לפיה ההתנחלויות מהוות את המכשול העיקרי בפני השלום. מעבר לכך שהיא מציגה את ישראל כבלתי-מתפקדת וערמומית, המדיניות הסותרת שלנו מאפשרת לאויבינו לערפל את ההבחנה בין בנייה בגושי ההתנחלויות המרכזיים ובמזרח ירושלים, אשר יהוו תמיד חלק מישראל, לבין המאחזים המבודדים וההתנחלויות המצויות באזורים המאוכלסים ברובם בערבים בתוך השטחים שבמחלוקת.

אויבינו מנצלים את הבלבול בכדי לשכנע חלק גדול מן העולם לגנות כל בנייה מעבר לקו הירוק ככזאת שאינה חוקית, ובתוך כך גם בפרבריה היהודיים של מזרח ירושלים. הם ממנפים זאת הלאה ומשתמשים בכך כאמת מידה להגדרת גבולותינו העתידיים ככאלו המוגבלים לקו הירוק בתוספת שינויים מזעריים – וזאת ללא כל התייחסויות לגבולות הניתנים להגנה.

בהינתן העימות המתמשך עם האמריקנים, אסור כי הפוליטיקה המפלגתית הפנימית תמשיך להצדיק את העובדה כי הממשלה טומנת את ראשה בחול ומתחמקת מן הנושא הזה. בכדי להימנע מאסון, על נתניהו לנצל את ההזדמנות ולפתח מדיניות ממשלתית קוהרנטית ועקבית.

עליו לשאוף, בתחילה מאחורי דלתיים סגורות, לנסח אסטרטגיה ארוכת-טווח שתזכה לתמיכת מנהיגי הקואליציה. יהיה עליהם להחליט, כעניין של מדיניות, להתחייב להגברת הבנייה באותם אזורים שמעבר לקו הירוק אשר יישמרו ללא ספק בידיה של ישראל. עם זאת, בהתנחלויות מבודדות המצויות בעיקר בשטחים שתחת מחלוקת ובאזורים המיושבים ברוב ערבי, יש לשמר את הסטטוס קוו בכל הקשור להרחבה.

אימוץ מדיניות שכזו תגרום לכעס עמוק בקרב הגורמים הציוניים והאידיאליסטיים ביותר במדינה. אף על פי כן, גם אלו התומכים באופן גלוי בכל ההיבטים של מפעל ההתנחלויות ובזכותם הלגיטימית של היהודים לחיות בכל חלקי ארץ ישראל, מוכרחים להתמודד עם המציאות הכואבת העומדת בפנינו ולהכיר בכך שהגיע הזמן לבהירות ולהחלטות קשות. על הממשלה לנהוג באופן רציונאלי ולאמץ מדיניות המקדמת את האינטרס הלאומי ומגנה על האינטרסים הביטחוניים של האומה, הניצבת כעת בפני עולם עוין במיוחד.

התעקשות על גישות מקסימליסטיות במצב שכזה עלולה לאיים על ביטחון הליבה ועל נושאים חיוניים אחרים שבמסגרתם מופעל עלינו לחץ לבצע ויתורים נוספים. לדוגמה, אין זה מספק לדרוש כי על ישראל לשמר נוכחות בבקעת הירדן. עלינו גם להימנע מן המאמצים לכפות עלינו את קווי שביתת הנשק מ-1949 בתוספת שינויים מינוריים. עלינו להתעקש על היצמדות להחלטת האו"ם 242, אשר מתייחסת לגבולות הניתנים להגנה. אל לנו לעולם להסכים לחלוקתה של ירושלים. הממשלה חייבת להכיר באחריות הכבדה שלה, להניח בצד את רגשותיה ולפעול באופן רציונאלי ופרגמטי. מנהיגינו חייבים להבין כי במידה ולא ינחלו הצלחה בהשגת ביטחון ארוך טווח מינימלי והכרה בצורך בגבולות ניתנים להגנה, כישלונם יהדהד וירדוף את דורות העתיד של ישראל.

אנו איננו לוקים באשליות. ההנהגה הפלסטינית הנוכחית הפגינה אפס נכונות להגיע להסכם. הם מתארים את עצמם כאנדרדוג המצוי תחת כיבוש במטרה להשיג מאתנו שטחים נוספים. לכל ויתור שנציע, הם יסכימו ברצון, אך מטרתם נותרת בעינה – פירוק המדינה היהודית בשלבים.

למרבה הצער, האמריקנים מקדמים תרחיש של עליזה בארץ הפלאות המבוסס על ההנחה השגויה לפיה ישנו פרטנר פלסטיני לשלום. הם מפעילים עלינו לחץ לביצוע וויתורים בלתי-מציאותיים נוספים אשר יאיימו על ביטחוננו. על כך מוסיף ומחמיר מזכיר המדינה ג'ון קרי, שעד לאחרונה תיאר את בשאר אסד מסוריה כ-"רפורמטור", וכעת מבקש באופן אחוז טירוף לפצות על כשליו הפוליטיים המחפירים באמצעות תכנון הסדר שלום קוסמטי על חשבונה של ישראל.

אם, כאשר השיחות תיכשלנה, אנו נהפוך למפסידים במשחק ההאשמות, אנו עלולים לעמוד מול השלכות הרסניות.

אין לזלזל בעוצמתם של יריבינו. אין זה סביר כי אנו נוכל לקבל את ההצעות של ממשל אובמה. תנועת החרם והסנקציות הגיעה להתקדמות מסיבית באירופה, והיא עושה כברת דרך בקרב הליבראליים ובתוך האקדמיה בארצות הברית. אויבינו נחושים לשעתק את החרם שהופעל כנגד האפרטהייד בדרום אפריקה, ולהוריד את ישראל על ברכיה. אנו מבודדים באופן מסוכן ביותר.

תכונות המנהיגות של נתניהו תעמודנה בקרוב במבחן. עומדת לו תמיכת הציבור, ואין לו כל מתחרה פוליטי אמתי. על כן, הוא נמצא בעמדה להפעלת לחץ על מנהיגי הקואליציה ליברמן, לפיד, בנט ולבני – וכן על הניצים השולטים במפלגת הליכוד שלו – לפעול יחד למען האינטרס הלאומי בכדי לעצב מכנים משותפים להשגת מדיניות אסטרטגית כוללת. זו, חייבת להיות מתוכננת באופן שיאפשר לנו לעמוד איתנים ומאוחדים ולהתעמת עם הלחצים הבינלאומיים הגוברים אשר יעמדו בפנינו בחודשים הקרובים.

במידה והאידיאולוגים הקיצוניים מימין או משמאל לא יהיו מוכנים להגיע לקונצנזוס בנושאים אלו, על נתניהו לשקול ברצינות את פירוק הממשלה, והקמת קואליציה חדשה תחתה אשר תהה מסורה לקווי מדיניות רחבים שיזכו לתמיכתם הנלהבת של 75% מן הישראלים.

במידה ויצליח להשיג מטרה זו, נתניהו יירשם ללא ספק בהיסטוריה כמנהיג דגול שהתגבר על הפוליטיקה והאינטריגות המפלגתיות והצליח לאמץ מדיניות קוהרנטית המשקפת את האינטרס הלאומי.

iliebler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann