כאשר תפתח הממשלה שלנו בשיחות רשמיות עם וושינגטון, היא תחויב לקבל החלטות משמעותיות שעשויות לקבוע את הטון עבור יחסיה ארוכי הטווח עם הממשל החדש. אובמה בשלב זה עדיין לא חשף את כוונותיו, אך מדיניותו להושטת יד לג'יהאדיסטים ככל הנראה תעודד מאמצים ללחוץ על ישראל לבצע ויתורים חד-צדדיים נוספים כדי לפייס את הערבים, ויתורים שיהיה צורך להתנגד להם בתוקף. הרבה יהיה תלוי ביכולתו של ראש הממשלה שלנו למכסם את המטרות שאנו חולקים עמם ולהניח בצד את הרטוריקה והמחלוקות על נושאים לא מהותיים. הכוונה מעל לכול לתסבוכת האחרונה, והמזיקה ביותר, בנושא 'פתרון שתי המדינות'. לרבים מאיתנו יש רגשות מעורבים לגבי ממשלתנו החדשה. מספרם המנופח של השרים בממשלה הוא מחפיר. הקבינט כולל מספר אישים יוצרי דופן, אולם כמה מהמועמדים הכישרוניים ביותר פינו את מקומם לבינוניות. כמו כן, לאור המינוף המוגזם של המפלגות הקטנות, רפורמות חברתיות ופוליטיות נדחקו לעדיפות משנית. האחריות העיקרית לכך נמצאת אצל מנהיגת מפלגת קדימה, ציפי לבני, שהציבה את האגו האישי ואת השאיפות שלה מעל האומה ולא סיפקה לנתניהו שום אלטרנטיבה זולת הכניעה לדרישות המוגזמות של המפלגות הקטנות.

נתניהו ו'פתרון שתי המדינות'

Print This Post

Netanyahu's New Cabinet

Netanyahu & the two-state solution

כאשר תפתח הממשלה שלנו בשיחות רשמיות עם וושינגטון, היא תחויב לקבל החלטות משמעותיות שעשויות לקבוע את הטון עבור יחסיה ארוכי הטווח עם הממשל החדש.

אובמה בשלב זה עדיין לא חשף את כוונותיו, אך מדיניותו להושטת יד לג'יהאדיסטים ככל הנראה תעודד מאמצים ללחוץ על ישראל לבצע ויתורים חד-צדדיים נוספים כדי לפייס את הערבים, ויתורים שיהיה צורך להתנגד להם בתוקף.

הרבה יהיה תלוי ביכולתו של ראש הממשלה שלנו למכסם את המטרות שאנו חולקים עמם ולהניח בצד את הרטוריקה והמחלוקות על נושאים לא מהותיים. הכוונה מעל לכול לתסבוכת האחרונה, והמזיקה ביותר, בנושא 'פתרון שתי המדינות'.

לרבים מאיתנו יש רגשות מעורבים לגבי ממשלתנו החדשה. מספרם המנופח של השרים בממשלה הוא מחפיר. הקבינט כולל מספר אישים יוצרי דופן, אולם כמה מהמועמדים הכישרוניים ביותר פינו את מקומם לבינוניות. כמו כן, לאור המינוף המוגזם של המפלגות הקטנות, רפורמות חברתיות ופוליטיות נדחקו לעדיפות משנית.

האחריות העיקרית לכך נמצאת אצל מנהיגת מפלגת קדימה, ציפי לבני, שהציבה את האגו האישי ואת השאיפות שלה מעל האומה ולא סיפקה לנתניהו שום אלטרנטיבה זולת הכניעה לדרישות המוגזמות של המפלגות הקטנות.

עם זאת, לזכות נתניהו ייאמר כי עד כה פעל בקור רוח ובהתמדה ליצור ממשלה רחבה, גם במחיר של טינה בתוך מפלגתו שלו. יריבים רבים של הממשלה הקודמת התכווצו כשנודע להם שאהוד ברק ימשיך לכהן בתפקידו, אבל רובם קיבלו בברכה למרות זאת את כניסתה של מפלגת העבודה לקואליציה, אשר תמנע ממפלגות קטנות את כוח הוטו המוגזם. חשוב מכך, עם ברק משמאל וליברמן מאזן אותו מימין, הממשלה תוכל להראות שהיא מייצגת קונצנזוס לאומי כשהיא מקבלת החלטות קשות.

בפני נתניהו עומדים מכשולים אדירים. הקהילה הבינלאומית מתייחסת לממשלתו בצורה קשוחה אף יותר מיחסה למדינות סוררות כמו איראן, צפון קוריאה או סודאן. האירופים נהגו בצורה מזעזעת, כשהפעילו לחץ חסר תקדים להפחיד את הממשלה גם טרם הקמתה, ובאותה העת ניסו להושיט יד לשלוחה האיראנית – חמאס. עם זאת, האתגר הקריטי ביותר של נתניהו יהיה לפתח יחסים הרמוניים עם ממשל אובמה.

אם הייתי נדרש למנות שר חוץ, כנראה שלא הייתי בוחר באביגדור ליברמן. עם זאת, אם הבעיות המשפטיות שלו לא יעמדו בדרך, הוא עשוי להפתיע אותנו. כן, השפה שלו היא פשוטה ולא דיפלומטית – לעתים על סף הגסות – והוא נוטה להפוך מצבים לקוטביים וקיצוניים, אך אין לזלזל באינטיליגנציה והפרגמטיזם שלו.

נאום הכניסה לתפקיד של ליברמן, גם אם לא היה בו העידון הדיפלומטי, כלל כמה היבטים מרעננים. לראשונה מזה שנים רבות, נמנע מנהיג ישראלי לדבר בשפה מתחמקת ואמר את האמת במקום לשלם מס שפתיים לאשליית ה'שלום בדורנו'. הוא אמר שדיבורים אינסופיים על שלום אינם משיגים דבר, וכי הערובה הטובה ביותר לשלום היא שישראל תישאר חזקה. הוא ציין באופן מדויק שהמאמצים לפייס את אויבינו ואת הקהילה הבינלאומית רק האיצו את ההידרדרות במצבנו העולמי ועודדו את הרשות הפלסטינית להגביר את ההסתה האנטי-ישראלית שלה.

ליברמן גם אמר שאנאפוליס הייתה כשלון, שהצית מהומה והביא לגינוי היסטרי מהשמאל הישראלי, שעד כה אמר את אותו הדבר. הוא גם הבהיר שבעוד הממשלה החדשה תכבד את כל ההתחייבויות הבינלאומיות, אין היא מחויבת להסכמות המעורפלות של אולמרט/לבני עם הפלסטינים, הסכמות שמעולם לא הוגשו לאישור הכנסת, ולמגעים החשאיים של לבני עם הפלסטינים – אשר לכאורה כוללים ויתורים חד-צדיים – אשר עד עצם היום הזה לא נחשפו לציבור הישראלי.

לאור זאת, מוזר שגם ראש הממשלה וגם ליברמן עדיין מתעקשים לבטא את הביטוי 'פתרון שתי המדינות', סירוב אשר רק מספק תחמושת לליברלים אמריקאים ואחרים כדי ללחוץ על אובמה לאמץ סגנון אירופאי בגישה כלפי ישראל. אחרי הכל, שניהם מתעקשים בנחישות שבכוונתם להמשיך במשא ומתן, לעשות שלום ושאין להם שום שאיפה לשלוט על הפלסטיניים.

כמובן, הם דורשים הדדיות, ויתעקשו שכל הצדדים יקיימו את התחייבויותיהם ולא ירשו את יצירת חמאסטן או כל מדינה טרוריסטית אחרת שתסכן את הקיום שלנו.

ליברמן אף הרחיק לכת ולקח על עצמו לציית למפת הדרכים של הקוורטט, אותה הוא מגדיר כ'החלטה מחייבת' ש'נציית לה מילה במילה'. זה מניח מראש שאם וכאשר תשתית הטרור תתפרק מנשקה, מפת הדרכים תגיע למימוש עם מדינה פלסטינית.

הגישה הישראלית ל'פתרון שתי המדינות' נראה אף יותר בלתי מוסבר ואבסורדי לאור המציאות – כי בתנאים הנוכחיים מדינה פלסטינית שוחרת שלום היא רעיון בלתי מתקבל על הדעת.

הפלסטינים יכלו להקים מדינה משלהם לפני שנים, אילו המניע העיקרי שלהם לא היה לסיים את הריבונות היהודית באזור. גם היום, מי שמתיימר להיות שותפנו לשלום מסרב בתוקף לקבל אותנו כמדינה יהודית, ממשיך לקדם הסתה אנטי-ישראלית, מוציא להורג ערבים המוכרים שטחים ליהודים ואינו מצליח למנוע מהזרוע הצבאית שלו, 'אלאקצא', להוציא לפועל התקפות טרור נגד אזרחים ישראלים.

במקום להיכנס לויכוחים עקרים סביב 'פתרון שתי המדינות', עלינו לדחוק באלה המבקרים את ממשלת נתניהו לתת את הדעת לקרימינאליות ולפולחן מות הקדושים שעד היום שולט בחברה הפלסטינית, ולדרוש שאבו מאזן ואנשיו יתחילו להפגין את נכונותם לחיות לצד מדינה יהודית.

נתניהו ללא ספק קולט את האותות המגיעים אליו מוושינגטון, והוא צופה את הלחצים העצומים שיופעלו עליו מן הבית הלבן. ישנן אינדיקאציות לרצון לעקוף את מפת הדרכים של הקוורטט, להתעלם מהטרור הנמשך, לסיים את המשחק קודם לכן ואף להסכים למדינה פלסטינית הכוללת את החמאס. ישנה מעורבותו של הנשיא אובמה עם האיראנים שעשויה להתפרץ. ישנו גם האימוץ הפתוח שהעניק הנשיא אובמה לתוכנית השלום הסעודית שקוראת לשיבת הפליטים ומתעלמת מהצורך שלנו בגבולות ברי-הגנה. ישנן גם דאגות שכבר לא ניתן יהיה להסתמך על הוטו האמריקאי במועצת הביטחון של האו"ם כדי להגן על ישראל מהחלטות מוטות.

ללא ספק, ביחס לרוב הנושאים יצטרך נתניהו לעמוד איתן ולהתנגד לויתורים חד-צדדיים נוספים שעשויים לפגוע בביטחוננו.

ההיבט החיובי בתסריט המדאיג הזה הוא שנתניהו מבין את ארה"ב והוא מצויד בכלים טובים כדי לשאת ולתת ולהגיע להסדר ריאלי עם הנשיא אובמה, יותר מכל פולטיקאי ישראלי. ניתן לסמוך עליו להפגין גמישות, אבל בניגוד לקודמיו, הוא יסרב להתפשר על דרישות הביטחון הבסיסיות של האומה ויעמוד על כך שכל מדינה פלסטינית עתידית תהיה מפורזת.

אולם כדי לשמר את אמינותו ולאמץ גישה אפקטיבית ביחס לנושאים העיקריים העומדים בפנינו, ובכלל זאת האיום הקיומי בדמות הגרעין האיראני, עליו להימנע מסטייה לויכוחים מזיקים ותיאורטיים בנוגע ל'פתרון שתי המדינות'.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann