סביר להניח שהנשיא אובמה יפרוס לכבוד ראש הממשלה נתניהו את השטיח האדום בקבלת הפנים בבית הלבן יחד עם חזרתו על המסר שישנה "ברית בלתי ניתנת לערעור בין ישראל לארה"ב". אולם, ברור שקמפיין החנופה והידידות שהפגין אובמה בא בעיקרו כתגובה ללחץ שהופעל עליו מצד הציבור האמריקני ובפרט מצד תומכים יהודים דמוקרטים המזועזעים מהגישה השלילית המתגברת של הממשל כלפי ישראל וכן מקבלת הפנים הגסה שקיבל נתניהו בביקורו האחרון. בעוד שאנו מעריכים את האווירה האדיבה והמנומסת יותר, אסור לנו להשלות את עצמנו. הלבביות היתה בעיקרה נסיון להרגיע כעס מבית בארה"ב בכדי למנוע איבוד קולות ולשמור על המימון לקראת הבחירות הממשמשות ובאות לקונגרס. למרות שבכירי ממשל, ובכללם רם עמנואל, הודו כי "פישלו בהעברת המסר" וכי בלתי סביר שיחזרו על ההשפלה הגסה של ישראל, אין סימנים המעידים על-כך שהממשל האמריקאי עתיד לשנות את מדיניותו.

נתניהו: אל תבטח בנדיבים

Print This Post

נתניהו ואובמה

Netanyahu: Place not your trust in princes

סביר להניח שהנשיא אובמה יפרוס לכבוד ראש הממשלה נתניהו את השטיח האדום בקבלת הפנים בבית הלבן יחד עם חזרתו על המסר שישנה "ברית בלתי ניתנת לערעור בין ישראל לארה"ב".

אולם, ברור שקמפיין החנופה והידידות שהפגין אובמה בא בעיקרו כתגובה ללחץ שהופעל עליו מצד הציבור האמריקני ובפרט מצד תומכים יהודים דמוקרטים המזועזעים מהגישה השלילית המתגברת של הממשל כלפי ישראל וכן מקבלת הפנים הגסה שקיבל נתניהו בביקורו האחרון.

בעוד שאנו מעריכים את האווירה האדיבה והמנומסת יותר, אסור לנו להשלות את עצמנו. הלבביות היתה בעיקרה נסיון להרגיע כעס מבית בארה"ב בכדי למנוע איבוד קולות ולשמור על המימון לקראת הבחירות הממשמשות ובאות לקונגרס. למרות שבכירי ממשל, ובכללם רם עמנואל, הודו כי "פישלו בהעברת המסר" וכי בלתי סביר שיחזרו על ההשפלה הגסה של ישראל, אין סימנים המעידים על-כך שהממשל האמריקאי עתיד לשנות את מדיניותו.

שני מקרים מהתקופה האחרונה מדגימים זאת. האכזבה הגדולה ביותר היתה בגידת ארה"ב בישראל בועידת הסקר של האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. במקרה זה אובמה חזר בו מהבטחתו לשמור על מדיניות הממשלים הקודמים של ארה"ב, ולהמשיך בהטלת וטו על הנסיונות הערביים לבודד את ישראל בועידות מסוג זה. הוא תמך בהצעת החלטה שהשמיטה כל אזכור של איראן אך התמקדה במיוחד בישראל ודרשה שזו תחתום על האמנה ותסכים לפיקוח על מתקניה. בעוד שאובמה הזיל לאחר מכן דמעות תנין וכן ביטא אכזבה מהעובדה שישראל שוב קיבלה יחס מפלה, נכונותו להקריב את המדינה היהודית בעניין ביטחוני כה חיוני הגבירו בישראל את הדאגה שארה"ב כבר אינה בעלת-ברית אמינה.

בהשתלשלות האירועים לאחר הגינויים הבינלאומיים התקיפים שספגה ישראל בעקבות עצירת המשט לעזה, אובמה בקושי פעל בכדי לרסן את ההיסטריה האנטי-ישראלית. במקום זאת, אובמה לחץ על ישראל לבחור יחדיו משקיפים זרים לועדת הבדיקה שלה. הוא אף לא גינה את הצעתה של מועצת האו"ם לזכויות האדם לדרוש ועדת בדיקה בינלאומית, ועדה שללא ספק היתה מהווה "הילוך חוזר" של הדו"ח השערורייתי של גולדסטון על עזה. סגן הנשיא ביידן הצהיר כי לישראל יש הזכות לחסום את גישתן של אניות על-מנת למנוע הברחת כלי נשק לעזה. בהקשר זה, הצהרתו התומכת של ביידן מזכירה מעין רוטינה של "השוטר הטוב והשוטר הרע".

הדוגמא שהבליטה את התפיסה שארה"ב איננה מספקת תמיכה לבעלות-בריתה הוותיקות היתה תגובתו הפושרת של הממשל להטבעה של ספינת הקרב הדרום קוריאנית בידי צוללת צפון קוריאנית, ללא כל התגרות קודמת. מקרה זה הדגים לישראלים את פרשנותו המצמררת של אובמה למונח "ברית". חוסר יכולתו לשמור על תמיכתם של בעלות-בריתה המסורתיים של ארה"ב בא לידי ביטוי גם במעמד אחר. זאת כשטורקיה וברזיל הפגינו בוז וערערו על מעמדן של הסנקציות המינימליות שארה"ב הצליחה לבסוף לכפות עם הסכמתן הבלתי נלהבת של סין ורוסיה.

הפייסנות של ארה"ב וחידוש קשריה הדיפלומטיים עם סוריה, בעלת הדמיון והקרבה לאיראן, רק עודדו את דמשק לחזק את קשריה עם טהראן, לספק לחיזבאללה טילי סקאד ולהגביר את הפגנת התוקפנות שלה.

במישור הרחב יותר, אובמה חזר ואמר שארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה ואינה מעוניינת עוד בתפקיד השוטר העולמי וכי היא מעדיפה להסמיך אחרים וללוות את ענייני העולם בשיתוף עם מדינות אחרות וארגונים בינלאומיים. ויתור על הנהגת העולם החופשי מבשר רעות בימים מסוכנים אלו, במיוחד אם אכן ישנה באמירה זו רמיזה לכוונה להעביר יותר סמכויות לאירופה, לרוסיה או אף גרוע יותר, לאו"ם הבלתי מתפקד והנשלט על-ידי מדינות איסלאמיות.

הצהרת המדיניות הביזארית ביותר הגיעה מפיו של יועץ הבית הלבן לענייני לוחמה בטרור, ג'ון ברנן. לנוכח הכרזת המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב כי אין להשתמש עוד במינוח כגון "איסלאם קיצוני ומיליטנטי", ברנן יצא בטענה המשונה כי חיזבאללה איננו "ארגון טרור במובן הטהור של המושג" וכי בכוונתו לסייע ל"גורמים המתונים". לאחר מכן, בדברים שנשא בפני המכון למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, ברנן צימצם את תחום הפונדמנטליזם האיסלאמי לאל-קאעדה והביע את דעתו כי יש להסיר את המונח "מלחמה בטרור" מהלקסיקון הפוליטי של ארה"ב. "האויב שלנו", אמר ברנן, "אינו הטרור, מפני שהטרור הוא טקטיקה או הלך-רוח וכאמריקנים אנחנו מסרבים לחיות בפחד." הוא הוסיף ואמר כי "אנחנו גם לא מתארים את האויבים שלנו כג'יהאדיסטים או איסלאמיסטים כיוון שג'יהאד הוא מאבק קדוש, מרכיב אמונה לגיטימי באיסלאם המשמש לטיהור עצמי או קהילתי." הצהרות מסוג זה מפי בכיר בממשל האמריקני מרתיעות ומעוררות תמיהה.

בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ארה"ב הזהירה כי תתעמת עם כל צד שיצא בהצהרות או יבצע פעולות מתגרות. אולם, בעוד שהממשל הביע דאגה בעניין חגיגות יום ירושלים, הוא שמר על שתיקה בזמן שהרשות הפלסטינית דחקה ב-OECD למנוע את כניסתה של ישראל לארגון. הממשל אף לא הגיב כאשר ראש הממשלה של הרשות סלאם פיאד, המנהיג הפלסטיני "המתון" ביותר, השתתף בעצמו בטקס שריפה שקידם החרמה של מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק – הפרה ישירה של הסכמי אוסלו. הממשל אף שתק ולא פעל כשמנהיגי הפת"ח הדגישו את זכותם לפתוח במאבק מזויין אם לא ייענו דרישותיהם.

על ידידיה האמריקנים של ישראל להיות מודעים לכך שלמרות קמפיין החנופה של אובמה, מדיניות ארה"ב כלפי ישראל איננה פחות מאיימת ומבשרת רעות מכפי שהיתה בעת ביקורו האחרון של נתניהו בוושינגטון. עם-זאת, דעת הקהל הינה פקטור שממשל דמוקרטי אכן מתחשב בו ואנחנו יכולים להתנחם בעובדה שהתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקני ובשני בתי הקונגרס התגברה משמעותית מאז תסבוכת המשט לעזה.

בהקשר זה, על ראש הממשלה נתניהו לערוב לכך שישראל לא תואשם בשנית בהטעיית הממשל ולכן עליו להציג את תוכנית הפעולה שלו בפירוט ובבירור.

כאשר ייפגש עם אובמה, יהיה על נתניהו להבטיח כי ישראל תעשה הכל, מלבד לסכן את ביטחונה, בכדי להימנע מלהביך את ארה"ב. עם-זאת, עליו להציג באופן מוחלט בפני הממשל את הנושאים עליהם ניתן לשאת ולתת אך בו בזמן להציג את הקווים האדומים שממשלתו לא תשקול לעבור. עליו לדחות בנחרצות חזרה לקווי שביתת הנשק של 1949 ולהבהיר כי בטווח הארוך דבר זה יהווה איום קיומי על עתידה של המדינה היהודית.

עליו לחזור ולהדגיש כי ישראל תהיה מוכנה לויתורים רק במידה שאלו יהיו הדדיים ושעל הפלסטינים לחדול ממעשי הפרובוקציה וההסתה שלהם.

כמו-כן, על נתניהו להציג בבהירות את מדיניות הבנייה בירושלים ולהודיע לנשיא אובמה שללא קשר לתוצאה, לא תחודש הקפאת הבניה בגושי ההתנחלויות המרכזיים – שלגביהם הוסכם עם ממשל בוש שישארו בתחומי ישראל.

במידה ונתניהו לא יצליח להשיג הבנה מלאה בנוגע לאיראן, עליו לבקש שקיפות רבה יותר במערכת היחסים ולקבל ערבות לכך שישראל תהיה מיודעת בנושא ושתוכל גם לתרום מידיעותיה. בנוסף, עליו לדרוש תמיכה אמריקנית חד-משמעית נגד נסיונות חרם גלובאליים ולחץ באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים, ובכלל זאת התחייבות שארה"ב תסיט לחצים עתידיים שיופעלו נגד כח ההרתעה הגרעיני המעורפל של ישראל.

במקום ללחוש ולהמעיט בחומרתם של חילוקי דעות, על נתניהו לומר דברים מפורשים וברורים בכדי להבטיח שהישראלים וידידי ישראל בחו"ל יבינו את עמדתנו. במידה והוא ימשיך להתחמק מטיפול בנושאים אלו, על ידי כך שימשיך להתנחם בנעימויות למיניהן, הוא רק יכין את הקרקע לעימות נוסף, ואולי אף חמור בהרבה, עם בעלת הברית היחידה שלנו בעולם.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann