מפגנים אנטי-ציוניים מטעם השמאל הקיצוני של הקהילה האמריקנית היהודית מהווים כיום עניין שבשגרה. אנו עדים לתמרוניה של תנועת החרם המגונה, למאמציו של J Street לעידוד הממשל האמריקני להפעלת לחץ על ישראל, ולאירוח דוברים אנטי-ישראליים רדיקאליים באוניברסיטאות השונות חדשות לבקרים. מטרידות ככל שיהיו ההתפחויות הללו, אנו נטינו להפחית מחשיבותן כפעולות של השמאל הרדיקאלי. אך עתה, אנטי-ציונים יהודים-אמריקניים מפעילים קמפיין אגרסיבי לזכייה בהכרתה של הקהילה היהודית מן הזרם המרכזי. בשם חופש הביטוי והשיח הפתוח, ליבראלים יהודים קיצוניים ופרוגרסיביים-למראית-עין אמידים מפעילים לחץ על ארגוני הזרם המרכזי היהודיים למתן פלטפורמות לאלו המעורבים במאמצים מרושעים לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של המדינה היהודית. מאמציהם מקודמים בלהט ע״י התקשורת הליבראלית האנטי-ישראלית יותר ויותר, ובמיוחד ע״י ה׳ניו-יורק טיימס׳.

נתינת במה לאויבינו- טירוף

Print This Post

The Insanity of Providing Platforms for our Enemies

מפגנים אנטי-ציוניים מטעם השמאל הקיצוני של הקהילה האמריקנית היהודית מהווים כיום עניין שבשגרה. אנו עדים לתמרוניה של תנועת החרם המגונה, למאמציו של J Street לעידוד הממשל האמריקני להפעלת לחץ על ישראל, ולאירוח דוברים אנטי-ישראליים רדיקאליים באוניברסיטאות השונות חדשות לבקרים. מטרידות ככל שיהיו ההתפחויות הללו, אנו נטינו להפחית מחשיבותן כפעולות של השמאל הרדיקאלי.

אך עתה, אנטי-ציונים יהודים-אמריקניים מפעילים קמפיין אגרסיבי לזכייה בהכרתה של הקהילה היהודית מן הזרם המרכזי. בשם חופש הביטוי והשיח הפתוח, ליבראלים יהודים קיצוניים ופרוגרסיביים-למראית-עין אמידים מפעילים לחץ על ארגוני הזרם המרכזי היהודיים למתן פלטפורמות לאלו המעורבים במאמצים מרושעים לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של המדינה היהודית.

מאמציהם מקודמים בלהט ע״י התקשורת הליבראלית האנטי-ישראלית יותר ויותר, ובמיוחד ע״י ה׳ניו-יורק טיימס׳.

בסיטואציה הזו ישנו אלמנט הזוי במקצת. השחקנים מתעלמים מן העובדה שהעם היהודי וישראל ניצבים מול יריבים רצחניים, שהתנהגותם הברבארית כלפי בני עמם אינה מותירה כל אשליה בנוגע למעשים שהיו מבצעים בנו בהיעדרו של צה״ל. הם מתעלמים מן המציאות לפיה האנטישמיות (המקודמת כיום בעיקר תחת המעטה של אנטי-ישראליות) מהווה את תעשיית הגידול הפוליטית החזקה ביותר, וכיום אף מזכירה את האנטישמיות של ימי הביניים, שהאשימה את היהודים בכל אסונות הטבע שפקדו את האנושות.

ארצות הברית הייתה מבין המדינות היחידות בעולם שבה, להוציא את השמאל הקיצוני ואת הקמפוסים, דברים אלו לא היו תקפים.

ואולם, כיום מתקיים מאמץ להענקת לגיטמציה לגישות שבעבר, לעולם לא היו זוכות לאימוץ בחלקיה המכובדים של הקהילה היהודית. אין מדובר בביקורת לגיטימית של המדיניות הישראלית- שבה כולנו לוקחים חלק. הדבר מתייחס לאינטלקטואלים יהודים ליבראליים, מלומדים ואפילו רבנים המספקים לגיטמציה לאלו המבצעים דמוניזציה למדינה, ואפילו מצדיקים חרמות כלפי ישראל.

המגמה קיבלה ביטוי בשנה שעברה כאשר ה-׳Y׳ המוכר מרחוב 92- מרכז הקהילה והתרבות היהודי שמופעל ללא כוונות רווח- הזמין למקום את הסופרת אליס ווקר ואת המוסיקאי רוג׳ר ווטרס, שניהם דוברים בוטים של תנועת החרם. וולקר סירבה לאשר את תרגום פרסומיה לעברית, וווטרס הופיע עם תכנים אנטישמיים בוטים- כולל שחרור בלון בצורת חזיר שמצויר עליו מגן דוד בהופעה ב-2013. לאחר הפגנות המוניות, ה-Y ביטל את שתי ההזמנות, אך הצעתו הראשונית היוותה אות ליוזמות חדשות לפתיחת הדלתות במוסדות יהודיים מסורתיים לאנטי-ציונים ואף לאנטישמים.

בחודש שעבר, המוזיאון היהודי בניו-יורק הזמין את התומכת האנטי-ציונית הבולטת בתנועת החרם, ג׳ודית באטלר, לנאום במוסד. בעוד שנושא הנאום היה פרנק קפקא- נושא שאינו קשור לישראל- ההזמנה סיפקה במה יהודית משמעותית לפנאטית אנטי-ישראלית. עולה השאלה האם לאון ויזלטיר, העורך הספרותי של ׳ניו ריבפליק׳, אשר הצהיר בצדקנות כי ״דעותיה השגויות של ג׳ודית באטלר אינן צריכות לפסול אותה מלנאום בקשר לקפקא״, היה מאמץ גם ארגון יהודי שהיה מזמין את האדריכל הראשי של היטלר, אלברט שפאר, לנאום בפני חבריו אם נושא הנאום היה מוגבל לאדריכלות?

באותו הזמן לערך, מוזיאון המורשת היהודית, מוזיאון ניו-יורקי העוסק בשואה, הזמין, ביטל את ההזמנה והזמין-מחדש את הסופר והעורך ג׳ון ג׳ודיס להרצאה בנושא ספרו האחרון, בראשית: טרומן, יהדות אמריקה, ומקורות הסכסוך הערבי ישראלי. הספר האנטי-ציוני הביקורתי מקדם את הנטריב הפלסטיני ומגנה את טרומן על כך שאימץ את המפעל הציוני וייסד את מדינת ״הקלוניאליזם המתנחל״ היהודית.

כעת, ׳הילל׳, ארגון הקמפוסים היהודי, חווה סערה בנוגע לשאלה את מי ניתן להזמין לנאום בפני חבריו. חלק מן הסניפים הכריזו על עצמם ״היללים פתוחים״ כמחאה על ההנחיות שגובשו ע״י נשיא הארגון, אריק פינגרהוט, שהוציא איסור כנגד שיתוף פעולה עם דוברים או קבוצות המבצעים דמוניזציה, תומכים בדה-לגיטמציה או מחרימים את המדינה היהודית.

אך הדוגמה הביזארית ביותר לניהליזם הקהילתי התבטאה במשבר שהתרחש לאחרונה ב׳רמז׳, בית הספר התיכון היהודי-אורתודוקסי היוקרתי שבצפון-מזרח מנהטן, בית ספר שבו שכר הלימוד יכול להגיע ל-$40,000 בשנה.

לפעיל ה״פרו-ישראלי ופרו-שלום״, פיטר ביינרט, הייתה החוצפה להתרברב כי הוא שכנע באופן אישי את מועצת התלמידים של רמז להזמין את הפרופסור ראשיד חלידי מאוניברסיטת קולומביה לנאום בפניהם. חלידי הוא הדובר לשעבר של אש״ף ומהווה כפי הנראה את הקול הבולט ביותר באקדמיה האמריקנית המקדם את אש״ף. מטרותיה לכאורה של ההזמנה היו ״לקדם את השיח הפתוח״ ו״לספק לתלמידים הזדמנות להכיר זווית ראייה חיצונית״. שלא במפתיע, מנהל בית הספר פול שביב התערב וביטל את ההזמנה, אך 250 תלמידים חתמו בהמשך על עצומה שדרשה כי ההזמנה תחודש.

נשאלת השאלה, האם בייאושם להפגין את ״רוחב אופקיהם״ ו״הגינותם״ כלפי הממסד הליבראלי הלא-יהודי, התלמידים והוריהם שתמכו בעצומה איבדו את עשתנותיהם. אם לא כן, כיצד ניתן להסביר מדוע הורים בבית ספר יהודי-דתי שוקעים למעמקים בהם הם דורשים כי בית הספר יספק בימה לדובר אש״ף המקדם חרם ודה-לגיטימציה כלפי ישראל, ומאשים אותה בביצוע פשעי מלחמה ובמדיניות אפרטהייד?

האם ההורים והתלמידים ברמז היו תומכים בהזמנת נציג דיפלומטי של ברית המועצות בשנות ה-70 לקידום העמדה לפיה ציונות שקולה לגזענות? האם הם היו סובלים את נוכחותם של אנטישמים כמו דיויד דיוק ואחרים התומכים בעליונות הגזע הלבן, בגזענות או בפשיזם? אם לא, מדוע להתנגד להדרתו של אקדמאי הידוע לשמצה בשל גינוי ודה-לגיטמציה של המדינה היהודית? האם הם מחשיבים את עוכרי ישראל ואת תומכי החרם לכשרים יותר מאשר גזענים אחרים?

התקשורת עשתה יום חג מן האירועים הללו. הניו-יורק טיימס סיפק חשיפה נרחבת ל״קרעים״ בתוך הקהילה היהודית, ולמאמציו של הממסד היהודי למנוע את חופש הביטוי מבדלנים ונון-קונפורמיסטים.

עיתון ׳הארץ׳ פרסם מאמר מאת פיטר ביינרט, שהרחיק והתדרדר לרמת חילול שמו של הרב יוסף סוליבייצ׳ק ולהאשמת רמז בכישלון בשימור הפילוסופיה של הרב בכל הקשור ל׳תורה ומדע׳. הוא רמז באופן אבסורדי כי בבקשתם לדיאלוג עם אדם המקדם את הדמוניזציה של ישראל, תלמידי רמז מקיימים את תורתו של הרב.

היוזמות המוטעות מצד מוזיאונים, אוניברסיטאות ובתי ספר דתיים זכו למקהלת תומכים בקרב היהודים הליבראליים. הסוציולוג היהודי סטיבן מ. כהן אמר ״אני חושב שמבורך שהציונות תזכה למלוא הספקטרום של הדעת היהודית, וכי עמדות יריבינו יזכו לייצוג״. הרב סיד שוורץ, לשעבר ראש המועצה הקהילתית היהודית של וושינגטון, נזף בהילל באשר לעמדתו הפרו-ישראלית, והצהיר ״אנו הפכנו לקהילה המפחדת מן האמת, ואנו נתנו להפחדה ולצנזורה לקחת את מקומם של הנימוס והכבוד לדעות מנוגדות״.

המציאות היא שלדבר אין כל קשר לחופש הביטוי. הוא קשור לשטף הבלתי-פוסק של אנטישמיות שתופס כל צורה של אנטי-ציונות. תלמידי רמז, כמו כל היהודים בתפוצות, מופגזים במתפקות אנטי-ישראליות עוינות. פרסומיו של חלידי הם איבר בגוף ספרותי אנטי-ישראלי עצום אשר ניתן לגשת אליו באופן חופשי גם מבלי לספק בימה יהודית לאויב ישראל כה מובהק.

סקר שערך לאחרונה מכון ׳גאלופ׳ גילה כי, למרות העובדה שהממשל האמריקני מתנגש עם ישראל לעיתים וקרובות ועל אף המתיחויות העולות בקצוותיה השמאליות של המפלגה הדמוקרטית, התמיכה בישראל נמצאת בשיא של כל הזמנים: 72% מן האמריקנים הביעו עמדות חיוביות כלפי המדינה היהודית. הדבר משתקף גם בתמיכה העל-מפלגתית בקונגרס, המרסן את הממשל.

אך אם הקהילה היהודית תבקש להביא בוגדים יהודים אל תוך האוהל היהודי ותזמין את אלו המסורים לקידום החרם והדה-לגיטמציה של ישראל לחלוק את בימותיה, היא תאותת רעות ותסלול את הדרך לשחיקת העמדות החיוביות הנוכחיות של הציבור האמריקני כלפי ישראל.

הקמפיין להכנסת האלמנטים הבוגדניים הללו אל תוך הזרם המרכזי היהודי מתוזמר ע״י מיעוט קטן, נחוש, רעשני ומאורגן-היטב.

אסור להנהגת הארגונים היהודיים המרכזיים להישאר דוממת. עליה לעמוד ולהשמיע את קולה בנושא זה. אם לא כן, היא תיכשל במחויבויות ההנהגה שלה ותחייה את בבואת המנהיגים ה״יהודיים המפוחדים״ מתקופת רוזוולט. רוב רובם של היהודים המסורים ממשיך לתמוך בעוצמה בישראל, והוא יעמוד מאחורי מנהיגיו במידה ויעמדו ויידחו את הלגיטמציה של הבוגדים היהודים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann