נחשפו סקנדלים חדשים ונפיצים בוועידת התביעות

Print This Post

British-American Flag English

קרוב לעשור עבר מאז שהתחלתי לדחוף לרפורמה דרסטית ושינוי בהנהגה לאחר סדרת סקנדלים שנגעו לניהול רשלני של ועידת התביעות, הארגון המופקד על רדיפת צדק בשמו של העם היהודי בעבור קורבנות השואה והניצולים.

היעדר הפיקוח שאפשר לעובדים בכירים בוועידת התביעות לגנוב 57 מיליון דולר בכספי פיצויים, מקרי הטיוח, והסירוב להכיר באחריותיות או לאפשר חקירה עצמאית לסקירת התנהלותה של ההנהלה היו גרועים מספיק. כעת, נשמעים רחשים מלומדים לפיהם גניבת כספי הפיצויים הגיעה לסכום העולה בהרבה על 57 מיליון דולר. הטענה כעת היא שהסכום הגיע למאה מיליון דולרים, אך ההנהלה מסרבת לחשוף את הנתונים בפני הציבור או הדירקטורים.

זאת ועוד, מקרה הונאה חדש העוסק במעילת כספים באוקראינה, שנגרם גם הוא בשל היעדר בפיקוח כנדרש, נמצא תחת חקירה. לעת עתה, גם המקרה הזה לא נחשף בפני הציבור או הדירקטורים.

אם לא די בכך, השבוע, ערב פגישתו השנתית של הוועד המנהל, הודעה דרמטית – ובפועל, אקדח מעשן – הופצה לדירקטורים של ועידת התביעות ע"י האומבודסמן שלה, שמואל הולנדר. המסמך יוצא הדופן הזה לא רק שמאשר את מה שהמבקרים, ובהם אני, אמרו, אלא אף מעצים את היקפם של הפרצות במנהל, היעדר השקיפות, מקרי הטיוח, וההתכחשות לאחריותיות מטעם ההנהגה. ההודעה מאשרת כי מרבית הדירקטורים או שאינם מודעים לאחריות האמונה שלהם או שמתעלמים ממנה, והם אפשרו לנשיא הועידה יוליוס ברמן ולסגן הנשיא הבכיר שלו, גרג שניידר, להמשיך ולנהל את הארגון כאילו היה ממלכתם האישית, תוך שהם כושלים במתן עדיפות לצרכיהם של ניצולי השואה הדואבים.

הולנדר, עובד ציבור למופת הזוכה לכבוד רב, אשר שירת כנציב שירות הממשלה וכמזכיר הממשלה תחת שישה ראשי ממשלה, לא רק שמאשר את הטענות הללו אלא מוסיף וחושף דפוסי התנהגות מחרידים נוספים.

הוא הודיע לדירקטוריון שברמן אמר לו במפורש שהחוזה שלו כאומבודסמן לא יחודש בשל הביקורת כלפי ועידת התביעות שפרסם בדו"ח מיולי 2013 שהוכן לוועדה מיוחדת, בו פורטו הכשלים בהנהלה והיעדר הפיקוח הכלכלי הראוי שהובילו למעילה בסך 57 מיליון דולר.

הדו"ח של הולנדר הוזמן לאחר שהתגלה שברמן ושניידר הוזהרו מראש במכתב אנונימי לגבי ההונאה יותר מ-10 שנים קודם לגילוייה ושברמן, ביושבו כיועץ המשפטי של הארגון, מונה לחקור את העניין, אשר ניתן היה למנוע אותו אלמלא היה נמנע מלחקור את המכתב.

 בדו"ח נקבע שוועידת התביעות:

* כשלה ב"התאמת המבנה הארגוני שלה כך שיספק מענה למספר ההולך וגדל של פעילויות וצרכים".

* "נמשלה באופן שאינו הולם גופים ציבוריים ותאגידיים כאחד".

* הפגינה "כשלים שיטתיים והתנהגות ארגונית בעייתית", וכן

* הופעלה תוך כדי "היעדר מערכות בקרה מקצועיות… (אשר) היוו מרכיב מרכזי באפשור, ולבטח בהקלה על, ביצוע ההונאה [בהיקף של 57 מיליון דולר]", אשר בתנאים אחרים "ניתן היה למנוע את היקפה העצום של ההונאה".

הדו"ח שלו הסיק שהנהלת ועידת התביעות כשלה בטיפול בהונאה גם לאחר שזו הובאה לידיעתה. "פרצה ענקית באמצעי הבקרה היוותה הזמנה פתוחה לגנב". כמו כן, "אפילו כאשר הכתובת הייתה על הקיר והארגון נחשף לסימני האזהרה, העניין לא טופל כראוי".

ואולם, מדאיג במיוחד היה הממצא של הולנדר לפיו כשלי ההנהלה לא הסתיימו בהונאת המיליונים, אלא שיש "לבחון ולטפל בה בהקשר הרחב של כשלים שיטתיים והתנהגות ארגונית בעייתית". הוא הוסיף באופן מבשר רעות, כי "נחשף בפנינו רק קצה הקרחון"!

אך בתגלית חדשה ומרעישה, הולנדר מצהיר שבאוגוסט 2013, ברמן ושניידר, יחד עם שני חברים בכירים בוועד המנהל, שלחו הצהרה רשמית מטעם ועידת התביעות למשרד האוצר הגרמני. הם דחו את ממצאי הדו"ח של הולנד "מבלי להתייחס לעובדות עצמן".

הולנדר מציין שהדו"ח שלו התייחס למעורבותם של הולנדר ושניידר בפשרת המכתב האנונימי, וכי "בכך שחתמו על ההצהרה כנציגים רשמיים של הארגון, במקום בתוקף אישי, נדמה שהם הציבו את עצמם בעמדה של ניגוד עניינים אישי".

הולנדר חושף ש"הופעל לחץ כבד" על לפחות אחד מהחתומים הנוספים על המכתב, שלו נאמר כי מדובר בדרישה של משרד האוצר הגרמני. מאוחר יותר התברר שבכיר גרמני הממונה על נושאים אלו לא היה מודע לכל דרישה שכזו, מה שמעלה, לפי הולנדר, "את החשד להפרת אופן הפעולה המנהלי הראוי".

במכתבו של הולנדר לוועד, הוא מפרט כיצד לאחר הכנת הדו"ח שלו, שניידר התייחס אליו "כאלמנט עוין שאת פעולותיו יש לחסום". בעקבות זאת, הוחלו "צעדי ענישה", "אינפורמציה רלוונטית לא שותפה", "מחויבויות פורמליות הופרו, וחברי צוות בארגון אף קיבלו בשלב מסוים הוראה שלא להשיב לשאילתות מצדנו [האומבודסמן] ללא אישור מניו יורק". הולנדר הודיע לוועד שפעולותיו של שניידר "מהוות הפרה בוטה של המנדט שמקנה לאומבודסמן את כוחו".

עתירותיו של הולנדר בפני ברמן לתווך זכו להתעלמות. הוא מציין ש"ברמן סרב לדבר איתי או להיפגש עמי, וזאת למרות בקשות חזרות ונשנות. קשה לקבל או להבין נטישת אחריות שכזו מצד נשיא הארגון".

הוא סוגר בקביעה לפיה "בצער רב, עליי לקבוע שוועידת התביעות היא ארגון שאינו מסוגל לשמוע ביקורת העוסקת בהנהלה הבכירה. … הארגון רצה רק "יס מן" – עלה תאנה או מצג של אומבודסמן". הוא מדגיש ש"הבעיה האמתית איננה פיטוריו של האומבודסמן, אלא האופן שבו הארגון מנוהל – תחום שדורש שינוי יסודי ודרמטי".

מקורן של ההבחנות המרשיעות הללו הוא לא בעובד ממורמר. הולנדר הוא אחד מעובדי הציבור הישראליים המכובדים ביותר, והוא נכנס לתפקידו כאומבודסמן של ועידת התביעות מתוך רצונו לסיים את הקריירה הציבורית שלו בעבודה למען ניצולי השואה. כפי שהוא כתב באופן נרגש לדירקטורים, "אני בעצמי בן לניצולי שאוה והנושא קרוב לליבי".

במאמרים מוקדמים יותר, לאחר גילוי היקף הניהול הכושל, ההונאה והיעדר השקיפות, כתבתי שבכל ארגון או מוסד ציבורי מתפקד, התפטרות ההנהגה הייתה מחויבת המציאות. לא כך המקרה בוועידת התביעות. למרות כל הסקנדלים והחשיפות המרשיעות, ברמן מוביל את הארגון מזה 13 שנים ללא כל תיגר, ושניידר ממשיך לשמש כסגן הנשיא הבכיר שלו.

ברמן ושניידר דחו את כל הקריאות לסקירה משפטית עצמאית ואוטנטית, ומחלחל לדמיין מה חקירה שכזו עשויה לגלות. כפי שהולנדר כתב בסקירה הראשונית שלו, עד כה "נחשף בפנינו רק קצה הקרחון"!

התגליות החדשות כבר אינן יכולות להותיר כל מקום לספק. הן מתעדות כיצד ברמן ושניידר ביקשו באופן אקטיבי לערער ולפגוע אפילו בביקורות פנימיות של הארגון, ונקטו צעדי ענישה נקמניים כנגד הולנדר על כך שהגיע למסקנות אישיות מזיקות נגדם.

הזמן להביא לסיומו של הסקנדל המגונה הזה הוא עכשיו, או במהלך המפגש השנתי הקרב של הדירקטוריון שיתקיים בחודש יולי הקרוב. כל עוד ברמן ושניידר – ששניהם לקחו חלק בניסיונות טיוח ופגעו במנהל באופן עקבי – נותרים בתפקידם, הארגון יחסר כל אמינות או לגיטימיות. האחריות הסופית מונחת על כתפיו של הוועד, אשר התעלם מחובותיו הנאמנות ואפשר למצב העניינים השערורייתי הזה להמשיך ולהתקיים.

במידה והדירקטורים יימנעו מלפעול, הם יחשפו לא רק את עצמם אלא גם את הארגון אותו הם מייצגים לחקירה וביקורת חיצוניים. עצוב ככל שיהיה, בתנאים שכאלו, ייתכן שרק התערבות חיצונית ע"י גוף אכיפת חוק כמו התובע הכללי של מדינת ניו יורק, היא שתציל את ועידת התביעות.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann