Licensed under CC BY-SA 4.0 via Wikipedia Commons

נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה בכדי להילחם בטרור

Print This Post

British-American Flag English

מתקפות הירי, הדקירה ומעשים נוספים שננקטים ע"י "זאבים בודדים" עצמאיים ואשר נועדו להרוג ישראלים אינם תופעה חדשה. כמו כן, הם לא מהווים תגובה "עממית" להתנחלויות, לתנאי מחייה נחותים או לניכור שנוצר בשל ה"כיבוש". הם מהווים שלוחה של הקונפליקט עם הערבים שהחל קודם להקמתה של המדינה היהודית.

במהלך השנה האחרונה, התעצמה ההסתה מטעם הרשות הפלסטינית והגיעה לרמות דומות לזו של חמאס. היא הוסיפה דלק למדורת הפנאטיות הדתית המבוססת על היסטריה מפוברקת הטוענת שיהודים מתכננים להרוס את מסגד אל אקצא. נשיא הרשות מחמוד עבאס מנחה ללא בושה את קמפיין השנאה הזה, מאשים את היהודים שהם "מחללים את מסגד אל אקצא עם הרגליים המטונפות שלהם, משבח את ה"דם הקדוש" של הרוצחים ה"שאהידים" ומגנה את ישראל על "רצח" הטרוריסטים.

המטרה היא ברורה. הרשות – שעדיין מאמצת מדיניות שתי מדיניות כאשר היא מתקשרת עם מדינות מערביות – מדרבנת כיום באופן חד משמעי את אזרחיה לקדם את מחיקתה של כל ישות יהודית, ודורשת את הקמתה של מדינה מוסלמית אשר תכלול את כל השטח שבין הים התיכון לבין נהר הירדן.

תוצאותיה המוצלחות של ההסתה משתקפת בסקרי דעת הקהל הפלסטיניים, המצביעים על כך ש-67% תומכים בדקירה וברצח של יהודים ומאמינים שהדבר משרת את המטרה הלאומית הפלסטינית, ו-48% מחשיבים את חורבנה של המדינה היהודית כמטרתה של האינתיפאדה.

במהלך שלושת החודשים האחרונים, למעלה מ-25 אזרחים ישראליים ו-130 מחבלים פלסטיניים נהרגו.

מה שמסתכל הוא העובדה שסוג הרוצחים החדש מורכב ברובו מפנאטים דתיים שמובלים לכדי טירוף ע"י המנהיגים והמוללות שלהם עם ההבטחה להיכנס לגן העדן כקדושים מהוללים. רבים הם בני נוער, ובתוכם נשים, וכמעט שלא ניתן לחזות את פעולותיהם באמצעות מקורות מודיעין קונבנציונאליים.

הטרור לעולם לא יוביל לסופה של המדינה, ואנו התגברנו בעבר על אתגרים קשים הרבה יותר.

אך אין כל סימן שהטרור הזה הולך ונחלש, אלא דווקא תחזיות לפיהן הוא עלול להחריף. כבר עתה, הייתה לו השפעה שלילית מסיבית על התיירות.

המספרים עדיין נמוכים בהרבה מקורבנות תאונות הדרכים. אך לכל קורבן טרור יש השלכות טראומתיות על המורל הלאומי וכל האומה מתאבלת עליו. ככל שכוח העמידה של הישראלים הוא חזק, המשך בלתי מוגדר של אווירה שבמסגרתה אדם חש פחד כשהוא הולך ברחוב או חש ייסורים בשל זרם בלתי פוסק של אירועי טרור הוא מדכא.

למרבה הצער, אין כל פתרונות ברורים. התמודדות עם עבאס והרשות הדו פרצופיים איננה פשוטה. למרות ההסתה להרג, בשל החשש מהשתלטות של חמאס, הרשות אכן מונעת התקוממות ציבורית ומשמרת סדר פנימי. צבא ההגנה לישראל מבקש למרבה ההבנה לשמר את הסטטוס קוו הזה, משום שאין לו כל רצון לשוב ולכבוש ערים פלסטיניות במטרה לשמר מראית עין של סמכות.

המצב הנוכחי, שלא ניתן להמשיכו לאורך זמן, דורש גישות ואסטרטגיות חדשות.

בראש ובראשונה, עלינו לנסות ולהתנהג באופן רציונלי. ההחלטה של ההסתדרות הרפואית בישראל להורות לחבריה לתת עדיפות למחבלים פצועים שנדמה שמצבם גרוע מזה של קורבנותיהם היא ביזארית. היא קוראת באופן מפורש לאנשי רפואה ישראליים לטשטש את ההפרדה בין רוצח לבין קורבנו. היא משקפת חוסר מוחלט של מצפן מוסרי. האם ניתן לדמיין רופאים מקבלים הנחייה לתת עדיפות לשומרים נאציים במחנות השמדה שמצבם גרוע יותר משבוייהם לשעבר? מחבל רוצח הוא בוודאי לא טוב יותר.

כמו כן, האזהרות החוזרות ונשנות לכוחות הביטחון לנקוט במקסימום זהירות על מנת להימנע מפציעה קשה של רוצחים בזמן שהם מנסים להרוג ישראלים עלולה להגביל את אנשי הביטחון ולהוביל לתוצאות טרגיות. אנו לא משתתפים בספורט ידידותי או מתנהגים כמו אבירים נאצלים. כאשר מחבל מבקש לרצוח ישראלי, ההוראה צריכה להיות לירות על מנת להרוג.

עוד פעולה מרגיזה במיוחד היא השבת גופות הרוצחים למשפחותיהם. צה"ל שוכנע ע"י כוחות הביטחון הפלסטיניים שהחזקת הגופות מייצרת זעם עצום ומובילה למתיחות רבה יותר. ואולם, למרות הבטחות חוזרות ונשנות מצד המשפחות לפיהן לוויות הטרוריסטים יתקיימו כאירועים בפרופיל נמוך, התכנסויות ההמונים המזעזעות וההסתה האנטי ישראלית הקוראת להגברת הטרור שמתקיימות בהלוויות שכאלו הן בוודאי חמורות יותר מהזעם שנוצר כאשר הגופות אינן מושבות. אנו מתעסקים עם רוצחים אחוזי דיבוק של אזרחים חפים מפשע, לא עם חיילים או לוחמים. העברת הגופות לטובת לוויות שהפכו לחגיגות שנאה נגד ישראל ואשר מהללות את הרוצחים כגיבורים חייבת להיפסק.

ישנו צורך לחפש דרכים נוספות להרתעה מעבר להריסת בתיהן של המשפחות הקרובות של מבצעי הפעולות.

לצה"ל ישנו רקורד טוב של ניהול מרדף וביצוע מעצר של מחבלים שאינם "מנוטרלים" באופן מידי. ואולם, הרצון של צה"ל להימנע מכיבוש ישיר של הגדה המערבית במידה והרשות תקרוס גורמת לכך שקשה להכריח את עבאס להפסיק את ההסתה שלו. בהתחשב בתמיכה הגורפת בפעולות הטרור מצד הפלסטינים, הממשלה יכולה אולי לשקול אמצעי ענישה קולקטיביים כלשהם כאשר עבאס או מנהיגיו משמיעים קריאות קיצוניות להסתה. אך קל יותר לומר זאת מאשר לעשות.

סגירת הגבולות ליום או יותר על מנת למנוע כניסה לפועלים הפלסטינים תהיה כואבת, אך היא תסב קושי בלתי מוצדק לערבים המתונים יותר.

ייתכן וכדאי לשקול כעת סיפוח פורמלי של גושי ההתנחלויות המרכזיים. דבר זה יקל על צה"ל לסגור את הגבולות במידה והוא יחויב לכבוש מחדש את השטחים במקרה שהרשות תקרוס.

עם האיום המתרחב של טרוריזם גלובלי, חלק מהמדינות המערביות עלולות להקל את לחציהם להקים מדינה פלסטינית בעת הנוכחית, וזאת מתוך ההכרה שהרדיקליזציה של הפלסטינית תהפוך מדינה שכזו למועמדת ראשית להצטרפות לדאעש.

במונחים של הרתעת החמאס, לישראל יש הזדמנויות טובות יותר לאמץ גישה נוקשה. התעמולה של חמאס עולה בחומרתה אפילו על הקריאות הנאציות הגסות ביותר להשמדת העם היהודי. היא לוקחת חלק פעיל בארגון פעולות טרור נגד ישראל ומשקמת את מנהרות התקיפה על גבולות ישראל. בשבוע שעבר, העיתון הלבנוני אל אכבר ציטט מקור חמאס שהצהיר שהוא מעורר תאים רדומים ומגייס מתנדבים בכוונה לשגר גל חדש של פיגועי התאבדות נגד ישראל.

למרבה ההבנה, ישראל עשתה מאמץ להימנע מפעולות שיובילו למלחמה מחודשת עם חמאס בעזה. ואולם, ישנם לקחים שצריך ללמוד מכישלוננו להגיב באופן מהיר לפרובוקציות קודמות מצד חמאס. כן, ישנה אפשרות שפעולה חזקה עלולה לחדש את העימות. אך ישנו טיעון משכנע יותר לפיו פעולה החלטית עכשיו תוכל למנוע מאתנו להתדרדר למלחמה נוספת.

עלינו לשקול הריסה של תחנות רדיו וטלוויזיה הקוראות להשמדתנו. עלינו להיות מוכנים לנתק את החשמל ולפרוס מחסומים נוקשים יותר במידה והם ימשיכו ליזום פעולות טרור או לשגר רקטות נגדנו. דברים אלו אכן מהווים ענישה קולקטיבית, אך בהתחשב בתמיכה הציבורית הנלהבת בפעולות טרור נגד ישראל, דבר זה לא צריך להרתיע אותנו.

כמובן שההרתעה הגדולה והאפקטיבית ביותר תהיה הפעלה מחודשת של החיסולים הממוקדים, אשר ייגרמו למנהיגים לחשוב פעמים לפני שהם תומכים בפעולות טרור. פעולה שכזו צפויה גם היא להשפיע על הרשות ולחייב אותה למגר את ההסתה הנוכחית שלה.

כל ההצעות הללו הן מורכבות ועשויות להוביל לבעיות אחרות. אך הישראלים יכולים להתגאות בעובדה שהם יודעים לייצר פתרונות מחוץ לקופסה, ולעיתים קרובות נקטו בפעולות בלתי קונבנציונליות שהוכיחו עצמן כיעילות.

הסטטוס קוו אינו מתקבל על הדעת ובהיעדר פעולה לתיקונו, הוא צפוי להחמיר.

על המדינה להתוות אסטרטגיה ולהעביר את המסר לחמאס באופן שאינו משתמע לשני פנים. הגיע הזמן לבלוע את הגלולה המרה. העובדה שאיראן וחיזבאללה עסוקות כעת בקרב מר בסוריה מורידה את הסבירות שבמקרה של מלחמה עם חמאס, אנו נתמודד עם עימות בשתי חזיתות. הקהילה הבינלאומית, אשר אינה ידידותית במיוחד כלפי ישראל, תקרא כפי הנראה לאיפוק ולפרופורציונאליות, וישראל עדיין תזכה לגינוי ברוב הפורומים הבינלאומיים.

אך כיום, עם הפחד שמייצר הטרור של דאעש בכל רחבי העולם, למדינות רבות – גם אם אלו מצטרפות למקהלה הבלתי נמנעת של הגינויים – צפויה להיות הבנה טובה יותר של הנחישות שלנו להגן על אזרחנו ממתקפות טרור ברוטליות מאשר בעבר.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann