מרחמים על אכזרים

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: A government's flawed morality

האבות המייסדים היו גאים להכריז שהמדינה היהודית תהווה מקלט בטוח ליהודים, והיא תבטיח כי אלה שישפכו את דמם של יהודים חפים מפשע, ישלמו מחיר מר וכבד. אילו ידעו שיורשיהם ישלימו עם המצב שהיהודים חוזרים לחוסר האונים הגלותי שלהם, הם היו מתהפכים בקברותיהם.

בעקבות הפרובוקציות האחרונות נאלץ צה"ל לחזור זמנית לרצועת עזה. זה טרגי ובלתי נסבל שנאלצנו להגיע לנקודה זו. אילו נקטנו פעולה נמרצת והחלטית קודם לכן, כשטילי הקסאם נורו לראשונה לעבר ישראל – לטרוריסטים לא היתה ההעזה לנקוט בצעדים בהם נקטו לאחרונה. אבל תחת זאת, ערערנו את האמינות שלנו עד היסוד, על ידי איומים נבובים בלתי פוסקים, והתוצאה בהתאם.

ערכים כוזבים, מוסר קלוקל

השחיקה הגדולה במצב הביטחוני מאז ההתנתקות החד-צדדית של שרון, והאירועים המלווים את השבועות האחרונים – לא הביאו לשינוי כלשהו בתפיסה הביטחונית של המנהיגים שלנו, ואלה ממשיכים בהשלמה הפאסיבית עם המצב הבלתי נסבל בו אנו נתונים.

אין ספק שהיה ניתן לחזות מראש את התרחיש שהוא מציאות ימינו, ואפשרויות חלופיות היו צריכות להיות מונחות על השולחן כבר לפני זמן רב. אבל מנהיגינו ממשיכים להסס, משמיעים הצהרות סותרות, מתקוטטים בינם לבין עצמם, וברור שאין להם תוכנית אסטרטגית. במקום ליטול את המושכות לידיהם, הם יוצרים רושם מתנצל, ומשדרים תחושה של "בני ערובה" לתגובות של האמריקנים, שבנסיבות כאלה רואים לעצמם חובה לרסן אותנו.

על צה"ל נכפתה ההוראה לפעול לפי כללי העיסקה, ואלה מגבילים מאוד את יכולתו להנחית מהלומת מחץ על הטרוריסטים, כפי שהומחש על ידי האלוף אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר. הוא אמר ל"ג'רוזלם פוסט", כי "אילו ידענו שטרוריסט, שנמצא בעיצומו של שיגור קסאם לישראל שנועד להרוג, מחזיק בידו של בנו – לא היינו יורים".

אם זו הגישה של צה"ל, סימן שאיבדנו כנראה את הקשר עם המציאות. להימנע מחיסול טרוריסט העוסק במישרין בפעולה קטלנית פוטנציאלית, המכוונת נגד אזרחים – אינה ביטוי של מוסריות או אנושיות. היא משקפת בלבול מוחלט, ויישום ערכים כוזבים הפוגעים בחובה הראשונה במעלה המוטלת על כל ממשלה: להגן על חיי אזרחיה. המשמעות היא שאנחנו מאמצים לעצמנו מוסריות קלוקלת של לבבות שותתי-דם, הסבורים שרווחתם של מגנים אנושיים, שהוצבו במתכוון כדי להגן על אלה השואפים לרצוח אותנו – נמצאת עדיפות גבוהה יותר, מאשר חייהם ושלומם של האזרחים שלנו.

במציאות הנוכחית אנחנו מפעילים גישה הומאנית במלחמה, תוך הגנה על חפים מפשע שאינם לוחמים, יותר מכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם. בתי הקברות הצבאיים שלנו הם עדים אילמים לישראלים הצעירים שמתו בגלל הרתיעה שלנו ממירוב עוצמת האש של צה"ל, בגלל הדאגה לרווחתם של אזרחים.

איומים ריקים מתוכן

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ניצב על פרשת דרכים. זה רגע האמת שלו, וזה יהיה מבחן הלקמוס של תכונות המנהיגות שלו. איש אינו מקנא בהחלטות הקשות שעליו לקבל, כשעול המנהיגות רובץ על כתפיו.

אולמרט כבר הפגין לא פעם את היכולת לשנות כיוון, ולאמץ מדיניות פוליטית חדשה. עכשיו הוא חייב לעשות זאת שוב. עליו להניח בצד את חילוקי הדעות סביב ההתכנסות ועקירת יישובים, ולקרוא לתושבי ישראל להתאחד ולהתייצב מול הברברים שבשער. נוכל לחזור למחלוקות הפנימיות שלנו אחרי שנבטיח את ביטחון האומה ושלום אזרחיה.

הפלשתינים צריכים להבין שלאחר שנחצו כל הקווים האדומים, הסבלנות והאיפוק שלנו הגיעו לקיצם. עתה יהיה עליהם לשלם עבור התוצאות של מעשיהם הרצחניים. אהוד אולמרט חייב להגיד לכל העולם, שעל אף דאגתה של ישראל לנפגעים פוטנציאליים בקרב אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע – מעתה תרחף סכנה על ראשיהם של כל המגנים האנושיים, וכל מי שנמצאים בקרבת טרוריסטים היוזמים התקפות עלינו. האחריות לנפגעים, ואפילו הם משקיפים חפים מפשע – תרבץ אך ורק על הטרוריסטים ועל המנהיגים הפלשתינים, שמאפשרים להם לבצע את מעשיהם הברבריים. ואם על ידי כך ניצור גל חדש של גינויים בינלאומיים אנטי-ישראליים, שיהיה.

הגיע הזמן להבין בצורה מפוכחת, כי מה שמוטל עכשיו על הכף הוא עצם עתידה של המדינה. אם אהוד אולמרט לא יפגין נחישות לנצל כוח הרתעה מרבי, סיכויינו לעתיד ייראו קודרים. אנחנו נראה רקטות נוספות שיהפכו את שדרות לעיר רפאים, ועד מהרה יהיו גם ערים ישראליות אחרות – ירושלים ותל אביב ביניהן – למטרות. חטיפות ומעשי רצח המותרים בגלוי על ידי ממשלת החמאס יהפכו לשיגרה יומיומית. נוסף על כך, הטרוריסטים מתגאים כבר עכשיו שבקרוב ישגרו נשק כימי וביולוגי כלפינו. הרתיעה מפני תגובות קשות רק תחזק את החמאס וקיצונים אחרים באמונתם שאם ימשיכו בדרך הטרור – כוונה שהם מצהירים עליה השכם והערב, להתיש אותנו בשלבים – הרי שהם יצליחו לבסוף.

ראש הממשלה ושריו צריכים להפסיק להשמיע איומים נשגבים, ריקים מתוכן. אהוד אולמרט צריך להתייחס עכשיו לווינסטון צ'רצ'יל כאל אות ומופת, ולא להתנהג כמו נוויל צ'מברליין. אם מתקפת הטרור על אזרחינו תימשך, יש להחליף את מדיניות האיפוק והפיוס בהוראה ברורה לצה"ל: למקסם את הסיכולים הממוקדים, ולהבטיח שראש הנחש – ראשי החמאס המנצחים על תזמורת הרשע – יהיו מטרות עיקריות. כאשר משה (בוגי) יעלון כיהן כרמטכ"ל, הוא החל בתהליך זה, ומיד אחר כך החלו ראשי החמאס המבוהלים לבקש שביתת נשק.

המסר לפלשתינים פשוט: כל מי שמתכנן הרג ישראלים או נוטל בכך חלק, ייהרג בעצמו, בסופו של דבר. על אף כל הרטוריקה של קידוש השאהידים, והסיכויים לפגוש את הבתולות בגן העדן – רובם המכריע של ראשי החמאס ושאר אירגוני הטרור, מעדיפים לשלוח אחרים ל"גן העדן", ולא להיות קדושים מעונים בזכות עצמם.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann