מניעי הקידום העצמי הגסים שמאחורי קמפיין "רק לא ביבי"

Print This Post

The crass self-promoting motivations behind the "Anyone but Bibi"

טרפת ה-"רק לא ביבי", שנכנסה לאחרונה להילוך גבוה, מדגישה את היעדרם של שיח ודיון אמתיים בנוגע לנושאים הניצבים בפני האומה, וממחישה את העובדה שהבחירות הללו נשלטות ע"י המזימות של אינדיבידואלים העסוקים בהשגת כוח אישי ותו לא.

המיזוג הביזארי בין הרצוג ללבני מהווה דוגמה טובה לכך. במאמציה לרומם את מעמדה הפוליטי האישי, לבני זגזגה מהליכוד לקדימה, לתנועה וכעת לעבודה. הסקרים מצביעים על כך שבבחירות, מפלגת התנועה שלה איננה צפויה אפילו לעבור את אחוז החסימה המינימלי הדרוש לייצוג בכנסת. ועכשיו, מנהיג העבודה יצחק "בוגי" הרצוג הדהים אפילו את אנשיו שלו כאשר חתם על הסכם רוטציה בהנהגה עם לבני. קשה לדמיין שהישראלים יקבלו את לבני, הפוליטיקאית הכושלת, כאלטרנטיבה לראש הממשלה. אפילו עיתון הארץ כתב, "הסיכום הזה הוא כל כך בלתי נתפס עד שמתעורר החשד שהיא הזליפה סם כלשהו למשקה של הרצוג".

השורה השנייה מורכבת משלוש מפלגות המתיימרות כולן לייצג את ה"מרכז" ומונעות בעיקר ע"י האינטרסים של מנהיגיהן האינדיבידואליים, ששואפים כולם להפוך לראש הממשלה. הם כוללים את ליברמן, ראש ישראל ביתנו שקידם את עצמו בעבר בתור קולה של הפוליטיקה הישראלית הימנית בעלת הקו הנוקשה ואשר נזף תכופות בנתניהו על היותו 'רך' מדי; מגיש הטלוויזיה בעבר והפוליטיקאי בהווה יאיר לפיד המזגזג מיש עתיד, שדחה מיזוג עם ציפי לבני משום שסרב לרוטציה בהנהגה; והשר לשעבר מהליכוד, משה כחלון, שעומד כעת בראשה של מפלגת כולנו העוברית.

מנהיגי שלוש מפלגות ה"מרכז" הללו פועלים כולם ללא כל סוג של מיון מוקדם דמוקרטי של מועמדיהם, שאותם הם יבחרו באופן שרירותי לרשימותיהם לכנסת. כמו כן, הם לקחו לעצמם את הזכות הבלעדית לקביעת המדיניות והטקטיקות של כל אחת ממפלגותיהם. בפועל, משמעות הדבר היא ששלושה בני אדם, הנתמכים ללא תנאי ע"י המכניזם הפוליטי שלהם, יקבעו האם הם מאמצים ממשלה לאומית או שמאלנית – וזאת בהתבסס על יכולתם לסחוט את הדיל שייטיב עמם ביותר באופן אישי.

התמיכה שלה זכה ליברמן מצד הציבור התבססה על כך שהוא הציג את עצמו כמי שנוקט קו נוקשה בהקשר הפלסטיני, כשהוא תוקף את כל הפוליטיקאים שהחשיבו את עבאס כפרטנר לשלום או כגורם מתון. ואולם, כעת הוא הודיע שבמידה והדבר יהלום, הוא יתייצב לצד ממשלת שמאל בראשות הרצוג ולבני, שממשיכים שניהם לאמץ לחיקם את עבאס.

כפי הנראה, לפיד שרף את כל הגשרים שלו עם נתניהו (למרות שבסביבה הפוליטית הצינית הזאת, אין דבר שאינו אפשרי). האופציה שנותרה לו היא להצטרף לממשלה בראשות העבודה, דבר שיצריך הקמת קואליציה עם יריביו המושבעים – החרדים – שהרצוג הכריז שיצרפם בחפץ לב. כמו כן, לפיד ייאלץ להפוך למעשה את המדיניות הקודמת שלו בנוגע לעתידה של ירושלים וגבולות ברי הגנה.

כאשר כחלון היה שר בממשלת הליכוד, הוא היה נץ בוטה ואף התנגד באופן נמרץ למדיניות שתי מדינות. אך כיום, הוא רומז כי הוא פתוח לתמיכה בכל ממשלה. כמו ליברמן, הצטרפות של כחלון להרצוג תחייב אותו להפוך לחלוטין את עמדותיו הקודמות ואף לתמוך בחלוקה של ירושלים.

על כן, אנו עומדים בפני בחירות שבמסגרתן נתניהו ובנט יתמודדו מול הרצוג ולבני. ואולם, למרות העובדה שציבור הבוחרים נע ימינה באופן משמעותי במהלך השנה האחרונה, ממשלת שמאל עדיין יכולה לעלות לשלטון, וזאת רק בשל המזימות של מנהיגים פוליטיים המתיימרים לייצג את המרכז ואשר, ללא קשר לאידיאולוגיה או נושאי מדיניות, ינהלו תמרונים ודילים נסתרים בהתבסס על יכולתם לקדם את הכוח הפוליטי האישי שלהם. כולם חולקים את אותה מטרה, באמצעות רוטציה או בכל דרך אחרת, של החלפת נתניהו והפיכה לראש ממשלה. העובדה שתרחיש שכזה הוא אפשרי, וזאת למרות העובדה שליבת התמיכה של ליברמן ומרבית התומכים של כחלון הם אנשי ימין לאומיים, היא לא פחות ממדהימה.

פוליטיקאים שמתנהגים באופן כה גס וציני מצהירים ללא כל בושה על מוכנותם להזנות את האידיאולוגיות הפוליטיות הקיימות שלהם, וזאת במטרה לקדם את כוחם האישי. בתקופה חיונית שכזו, כאשר ישראל ניצבת מול אתגרים רבים ובזמן שהאחדות הלאומית אמורה להוות עדיפות עליונה, בחירות המבוססות בעיקר על ההאדרה העצמית של כוח משקפות את ההיקף בו המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלנו מתעלמת ופוגעת ברצון העם.

ישראלים רבים ממשיכים להסס ומרגישים ניכור כלפי ההנהגה או המדיניות של הגוש הלאומי ושל גוש השמאל. הם מתפתים להצביע לכל מפלגה אלטרנטיבית או "מרכזית". אך חשוב שהם יהיו מודעים לכך שבפעולה שכזאת, הם עלולים למעשה לספק מנדט לזיקיות פוליטיות שצפויות לקבוע את הנטייה הפוליטית של הממשלה הבאה בהתבסס על מה שיוכלו לסחוט, וזאת במטרה לקדם את כוחם האישי ואת האמביציות הפוליטיות שלהם.

ישנם הבדלים קריטיים בנושאי מדיניות בין ממשלה לאומית לממשלת שמאל בהתייחס לנושאי ביטחון. על כן, על הבוחרים להיפטר מההכללות המטושטשות בנוגע למדיניות הביטחון שאותן מבטאים קבוצות שונות, ולהציב את השאלות הבאות בפני נתניהו והרצוג, כמו גם בפניהם של מנהיגי ה"מרכז" ליברמן, כחלון ולפיד:

  • האם תקבל עליך את דרישותיו של הנשיא אובמה לפיהן על ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים על בסיס קבלה של קווי שביתת הנשק מ-1949 בכפוף לחילופי שטחים שיהיו מוסכמים על שני הצדדים?
  • האם אתה מוכן להסכים לדרישות האמריקניות והאירופאיות לפיהן על ישראל לחדול מיד מכל פעילויות הבנייה מעבר לקו הירוק, כולל בירושלים ובגושי ההתנחלויות המרכזיים?
  • האם תהיה מוכן לחלק את ירושלים?
  • האם תסכים לשחרורם של מחבלים נוספים במטרה להביא את עבאס לשולחן המשא ומתן?
  • האם אתה ממשיך להתייחס לעבאס כ"מתון" וכאל ה"פרטנר לשלום" שלנו בזמן שהוא ממשיך להסית לאלימות נגד ישראל; מהלל את הטרוריסטים כגיבורים; מפר את הסכמי אוסלו באמצעות ניהול קמפיין באו"ם במטרה לקבוע תאריך יעד להקמת מדינה פלסטינית; מבקש לגרור את ישראל לבין הדין הפלילי הבינלאומי באשמה של ביצוע פשעי מלחמה; ממשיך להתעקש על כך שהוא לעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית; וחוזר ודורש את זכות ה'שיבה' ל"6 מיליון פליטים ערביים"?
  • על אף תמיכתך בהפרדתנו מהפלסטינים וכוונתך לתמוך לבסוף במדיניות שתי מדינות, האם אתה מאמין שיהיה ניתן ליישם אותה בתנאים הנוכחיים, כאשר עבאס ממלא את תפקידו באופן האגרסיבי והשלילי ביותר; הסקרים האחרונים מצביעים על כך ש-80% מהפלסטינים תומכים כיום בטרור; ממשלת האחדות עם חמאס ממשיכה להיות מקודמת; סקרי דעת קהל מצביעים על כך שהפלסטינים יעדיפו את חמאס על הרשות במדינה פלסטינית; והטבח הנוראי המתקיים ברחבי האזור ממשיך ללא הפוגה?
  • האם כעת, אתה עדיין תומך בהתנתקות חד-צדדית נוספת מהפלסטינים ואם כן, כיצד אתה חוזה שאנו נשמר את ביטחוננו בזמן שחמאס שולט בכל השטחים הסמוכים לגבולותינו?

תשובה לשאלות הללו, בעיקר מצדם של מנהיגי מפלגות ה"מרכז", תספק לבוחרים הזדמנות להשפיע על כיוונה של הממשלה במקום לאפשר לאמביציות הגסות של פוליטיקאים יחידניים להתכחש לרצונו של רוב העם.

ileibler@netvision.net.il

פורסם לראשונה בג'רוזלם פוסט וישראל היום



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann