מנהיגי יהדות ארה"ב אינם מגיבים לאיומי אובמה

Print This Post

British-American Flag English

הגיע הזמן להפסיק להמציא תירוצים בעבור המנהיגים היהודיים האמריקנים וכישלונם להגיב למאמציו האחרונים והמגונים של הנשיא אובמה להטות את הקהילה היהודית נגד ישראל. הפעם, הוא הפעיל את מתקפת הקסם שלו כאשר הביע "הערצה" ליהודים ו"אהבה" לישראל והתעטף בהן בכדי לעוות, להשמיץ ולהפעיל ללא בושה סטנדרטים כפולים בזמן שהטיל הכפשות מוסריות כנגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אין ספק כי אובמה נחוש לערער את מעמדה של הממשלה הישראלית הנבחרת החדשה, וזאת ע"י יציאה לקמפיין לקידום נרטיב בדיוני לגמרי של הקונפליקט הערבי-ישראלי, וזאת עוד לפני תאריך היעד של ה-30 ליוני לסיום ה"משא ומתן" עם איראן.

הוא תזמר ראיונות עם העיתונאים ג'פרי גולדברג ותום פרידמן, שבהם הוא עושה שימוש קבוע על מנת לשדר את המיאוס שלו כלפי המדיניות הישראלית – וכן עם אילנה דיין מערוץ 2 הישראלי. למרות שהיא נחשבת לעיתונאית חוקרת קשוחה, דיין התנהגה במקרה זה כאילו הייתה בהשקה של מועדון המעריצים של אובמה. היא נמנעה מלשאול כל שאלה קשה, ותחת זאת סיפקה לו נקודות פתיחה להפגנה נדיבה של תיעובו כלפי נתניהו. בנוסף, אובמה נאם בפני קהל יהודי בכנס של קהילת עדת ישראל הקונסרבטיבית בוושינגטון.

אחד משוליותיו, דיוויד אקסלרוד, תיאר את אובמה, שהיה חבר במשך שנים רבות בכנסיה עם כומר אנטישמי, כ"דבר הקרוב ביותר ליהודי" שאי פעם ישמש כנשיא אמריקני. אובמה אף תיאר את עצמו כ"חבר של כבוד בשבט", וקרא לישראלים וליהודים להתרכז ב"תיקון עולם – הפיכת העולם למקום טוב יותר", תוך שהוא מרמז שהערכים ההומניסטים האוניברסליים חופפים יותר ליהדות מאשר הלאומיות. הוא שב והדגיש את הקשר שבין אפרו-אמריקנים לבין יהודים אמריקנים והמאבק לזכויות אדם ולשוויון – ובאופן נכלולי סתר בין הערכים הללו לבין האופן שבו הישראלים נוהגים כלפי הפלסטינים.

תוך שהוא מדגיש שהוא מתייחס לביטחונה של ישראל כעדיפות עליונה וטוען שהוא "מבין את החששות והפחדים הישראלים", הוא התעקש שהמדינה היהודית זקוקה לאהבה נוקשה מצד חבריה. הוא הבטיח לקהל שלו שהוא מרגיש שיש לו הבנה טובה יותר של צרכיה של ישראל מאשר לישראלים עצמם. למעשה, הוא קרא ליהודים האמריקנים לבחור בין אבחנתו הקלוקלת של הקונפליקט הערבי-ישראלי לבין החששות בנוגע לביטחון והישרדות אשר מרבית הישראלים חולקים.

לאובמה הייתה החוצפה להזהיר כי הממשלה הישראלית הנוכחית תביא לניכור של העם האמריקני ושל הקהילה הגלובלית, וזאת משום שהיא סוטה מהסנטימנטים האציליים שבוטאו בהכרזת העצמאות של ישראל.

תוך החרפת מסע הנקמה שלו נגד נתניהו, הוא למעשה תיאר אותו כשקרן ורמאי שלא ניתן לבטוח בו. הוא המשיך לפרוט ללא הרף על שתי הצהרות שנתניהו השמיע בשיאה של מערכת הבחירות, הצהרות שעליהן חזר בו בהמשך שוב ושוב. ואולם, הוא לא גינה אפילו פעם אחת את הרשות הפלסטינית על ההסתה היומיומית שלה לשנאה, הקדשת רוצחי המונים על ידה או ניסיונה להפליל את ישראל באו"ם.

הוא הזהיר שישראל הפכה אובססיבית בכל הקשור לפחד, וטען באופן מגוחך שארה"ב הציעה פתרונות אשר, עם רצון טוב, היו מספקות מענה לחששות הביטחון של ישראל. הוא דחק בישראלים לאמץ את "הפוליטיקה של התקווה".

אובמה הוכיח את ישראל על כך שהיא מפגינה עקשנות וחוסר גמישות, ובכך מונעת התקדמות בתהליך השלום. נהיר שהוא רואה בישראל כאחראית למשבר במשא ומתן – ובכך מתעלם בנוחות מהעובדה שעבאס הוא זה שסיים את השיחות והפר את הסכמי אוסלו כאשר ביקש להשיג הכרה חד-צדדית באומות המאוחדות ובחר להתאחד עם חמאס. הוא לא הזכיר כלל את הוויתורים המשמעותיים של ישראל במטרה לסלול את הדרך למשא ומתן, ובתוכן הקפאת בנייה בת עשרה חודשים בהתנחלויות – הקפאה שלה הגיב עבאס רק בחודש העשירי – והשחרור המתועב של רוצחי המונים שהוללו לאחר שחרורם כגיבורים, ורבים מהם חידשו את פעילויות הטרור שלהם.

בנוסף לכל, ע"פ אתר האינטרנט האמריקני The Hill העוסק בפוליטיקה, אובמה אף השמיע את האבחנה השערורייתית לפיה לנתניהו "היו כל כך הרבה אזהרות, כל כך הרבה תנאים" עד שהבכירים הפלסטינים ואחרים עלולים שלא לראות את נתניהו כפרטנר אמין למשא ומתן.

באופן מלודרמטי, הוא הוסיף ש"זכויותיו של העם היהודי מחייבות אותי לחשוב על זכויותיו של ילד פלסטיני ברמאללה, אשר מרגיש לכוד ללא הזדמנויות". עם זאת, הוא נמנע מכל התייחסות לנסיגה של ישראל מעזה ומהעובדה שבכל הערים המרכזיות ביהודה ושומרון, מלבד נושאים הקשורים לביטחון, הערבים נהנים מאוטונומיה מוחלטת.

אובמה סבור שעל ישראל להפגין גמישות רבה יותר במטרה לשכנע את העולם שהיא אכן תומכת במדינה פלסטינית. למעשה, רובם המוחלט של הישראלים ישמחו להפריד את עצמם מהפלסטינים אילו יוכלו לעשות כן, אך הם מבינים שפעולה שכזו בזמן הנוכחי עלולה להוביל להשמדה עצמית. בתנאים הנוכחיים, קריאה שכזו מצד אובמה לא רק שהיא חסרת כנות, אלא שהיא משגרת הלכה למעשה מסר ברור לערבים להחריף את דרישותיהם ולהמשיך במדיניות "אנחנו לוקחים אתם נותנים" שלהם.

אובמה מודע היטב לאנדרלמוסיה ולברבריות השולטות באזור זה. הוא יודע שאילו הייתה ישראל מוותרת על שטחים נוספים, קרוב לוודאי שאלו היו נתפסים ע"י חמאס או דאעש הקיצוני עוד יותר, דבר שיוביל למשבר בביטחון ויאתגר את עצם קיומה של המדינה היהודית. אף ממשלה ישראלית לא תתפשר על הביטחון באופן שכזה.

אך ההיבט המצמרר ביותר בראיונות של אובמה היה האיום הבלתי מסווה שלו לפיו, במידה וישראל לא תקבל את תכתיביו, ארה"ב תחדל להפעיל את הוטו במועצת הביטחון של האו"ם. במילים אחרות, מדובר בנטישה דיפלומטית מוחלטת של ישראל. בהצהרה שכזו, הוא למעשה מעודד בפתיחות את האירופאים להעצים את הקמפיינים שלהם להפעלת לחץ ופרישת סנקציות נגד ישראל.

ההיבט המטריד ביותר בהתפתחויות הללו הוא שמלבד ארגון ציוני אמריקה, נרשם היעדר מוחלט בתגובה מצד ההנהגה היהודית האמריקנית. אובמה הפריח בלוני ניסוי בכדי לבחון את תגובתה של הקהילה היהודית האמריקנית להרחבת העימות שלו עם ישראל. נהיר שהוא מצפה לתמיכתם ומצפה שיכירו בכך שהוא יודע מה טוב לישראלים יותר טוב מהישראלים עצמם.

דעת הקהל בארצות הברית והקונגרס שבשליטת הרפובליקנים רואים באור חיובי את ישראל ותומכים בה בעוצמה. ואולם, אם מנהיגי הקהילה היהודית יגיבו בדממה למתקפה חזיתית מוטה שכזו נגד המדיניות הישראלית ובהתבסס על הנחות יסוד כוזבות, הם למעשה יספקו לאובמה אור ירוק.

תפקיד ההנהגה היהודית הוא להנהיג ולייצג את הקהילה היהודית, אשר מסורה להישרדותה ולביטחונה של מדינת ישראל. ואולם, למרבה הצער, יהודים אמריקנים רבים הפכו כה מנותקים מתרבותם, עד שהם חסרים כל הבנה של היהדות ושל הנגיעה המכרעת שיש לישראל על זהותם היהודית.

זאת ועוד, אין זה הגיוני לצפות מהקונגרס ומידידיה של ישראל לתמוך במדינה היהודית בעוצמה רבה יותר מאשר ההנהגה היהודית עצמה. התנהגות שכזו אף תשגר מסר למועמדים עתידיים לנשיאות לפיו הם לא ייענשו ע"י הקהילה היהודית במידה וימשיכו להתייחס לישראל בבוז דומה.

המנהיגים היהודיים טוענים להגנתם שביקורת ציבורית של הנשיא תסכן את הגישה העל-מפלגתית של הקונגרס כלפי ישראל. ואולם, אם אותה על-מפלגתיות תהפוך למטרה עצמה, הקהילה היהודית תהפוך משותקת, תאבד את השפעתה הפוליטית ותיחשב כבעלת אימפוטנציה פוליטית.

בכדי לשמר מידה מזערית של כבוד עצמי ואצילות, על המנהיגים היהודיים לגנות ולבקר באופן מכובד אך תקיף את ההפצה של טעויות עובדתיות, הטיות ואיומים המועברים ע"י נשיאם. במידה ויימנעו מלפעול, ההיסטוריה תשפוט אותם בחומרה. כאשר ב-1944, אחד מהפרקים המבישים ביותר בחיים היהודיים באמריקה, הרב סטיבן וייז נמנע מלהתעמת עם סירובו של הנשיא רוזוולט לסייע ליהודי אירופה, הקהילה היהודית הייתה חלשה וניצבה מול אנטישמיות עצומה. כיום, המצב הוא שונה בתכלית, ואין כל סיבה לכך שהקהילה היהודית תהיה ישירה פחות מכל אמריקאי אחר בהשמעת ביקורת כלפי נשיאה בזמנים בהם היא מרגישה שהוא פועל כנגד האינטרס הטוב ביותר של האומה.

הימנעות של ההנהגה היהודית האמריקנית מגינוי תקיף של נשיאם לאחר שזה ערער ועיוות למעשה את תפקידה של ישראל עלולה להוביל להשלכות שליליות כבירות, לא רק בעבור ישראל אלא גם ליהדות אמריקה עצמה. כעת, הגיע הזמן שהמנהיגים היהודיים יעמדו וישמיעו את קולם.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann