מנהיגי יהדות אמריקה ניצבים על סף התהום

Print This Post

British-American Flag English

הבחירות לנשיאות ארצות הברית הולידו אקלים חסר תקדים של כאוס פוליטי. שני המועמדים שנואים ע"י חלקו הגדול של ציבור הבוחרים, שרבים מהם מכריזים כי בכוונתם להימנע מהצבעה.

הסקרים חזו בתחילה שהילרי קלינטון תזכה ברוב גדול, אך הסיכויים לכך הצטמצמו כעת באופן דרמטי, ובסביבה הנפיצה הזו, ייתכן מאוד שדונלד טראמפ הוא שייבחר.

היהודים האמריקנים לכודים במערבולת הזו. למרבה הצער, נדמה שרבים ממנהיגיהם נפלו לתרדמת ונמנעו מלהשמיע את קולם אפילו כאשר אובמה השמיץ את ישראל. הם הצדיקו את שתיקתם בנימוק שביקורת כלפי הנשיא תנפץ את מה שעוד נותר מהעל מפלגתיות. אך נדמה שאותם האילוצים אינם חלים כאשר הם תוקפים את המועמד הרפובליקני, דונלד טראמפ. באותה מידה, לא היו כל חששות בנוגע לעל מפלגתיות כאשר יהודים ליברליים תקפו בצדק את ממשל ג'ורג' בוש האב על עוינותו הפתוחה כלפי ממשלת שמיר השמרנית.

הוועד האמריקאי-ישראלי לענייני ציבור (איפא"ק) הוא שסלל את הדרך למצב הנוכחי כשהתייחס לעל מפלגתיות כמטרה עצמה, וזאת במקום לנצל אותה כאמצעי להשגת היעד המרכזי – קידום ההסברה למען ישראל. הבעיה תומצתה בחודש שעבר במאמר מקיף שפורסם ב'טאבלט מגזין' המקוון ע"י ברוס אברמסון וג'ף בלבון ושכותרתו הייתה "הסוף למונופול של איפא"ק על ישראל". המאמר מתעד כיצד האובססיה של איפא"ק לשימור המונופול על ההסברה הישראלית – תחום שבו יש להודות שהוא השיג רקורד עצום של הצלחה – החל להישחק כאשר הוא המשיך ושתק מול אובמה בתגובה למדיניות השלילית והגינויים שלו כלפי ישראל. כמו כן, איפא"ק נמנע מלהשמיע את קולו נגד J Street, שערער ממעמדו של איפא"ק בסיוע הממשל וטען בכזב כי הוא מייצג יהודים ברמה העממית.

איפא"ק הפגין את נחישותו לשמר את העל מפלגתיות בכל מחיר. לדוגמה, הכישלון שנחל איפא"ק לאחרונה בשכנוע הקונגרס להתנגד לעסקה עם איראן היווה מהלומה משמעותית למעמדו. אך גרועה הרבה יותר הייתה האובססיה של איפא"ק שלא לגרום לטלטלה או לערער את ה"על מפלגתיות" בכך שלא ייצר שום הבחנה בין אותם חברי קונגרס שתמכו בעסקה עם איראן לבין אלו שהתנגדו לה – תוך שהוא הופך עצמו למעשה לנמר של נייר.

המצב הולך ומסתבך משום שכמו רוב היהודים, חלקם הגדול של תומכי איפא"ק הם דמוקרטים, ותומכים במפלגה שבשורותיה יש מרכיב אנטי ישראלי שהולך ומתעצם במהרה. הנהגת איפא"ק אמורה לעודד באופן אקטיבי את חבריה להפגין נגד המאמצים להרחיק את המפלגה מישראל. תחת זאת, בשיאו של העימות בנושא האיראני, מנכ"ל איפא"ק הווארד קור אמר שאיפא"ק ואובמה חולקים את אותן המטרות ויש ביניהם רק "הבדלים באסטרטגיה", ובכך חיזק את ההכחשה של המציאות הפוליטית השלטת בקרב רובם. זאת ועוד, איפא"ק אף ביקש לרסן את "ההכרזה הרפובליקנית בנושא ישראל"  הנוכחית – כולל ההכרזה על ירושלים כבירתה המאוחדת של ישראל – וזאת מן הטעם שהיא תדגיש את הפיצול בין רפובליקנים לבין דמוקרטים בנוגע לישראל ותחשוף את האשליה שמאחורי העל מפלגתיות.

מה שהחריף את המצב אף יותר הוא שחברים בולטים בהנהגה היהודית האמריקנית הפכו מעורבים באופן פורמאלי בקמפיין הבחירות, כשהם תומכים הלכה למעשה במועמדותה של קלינטון.

זהו מצב חסר תקדים אשר עלול להוביל לפגיעה הרסנית בהשפעה הפוליטית היהודית, כאשר הדמוקרטים חשים בטוחים כי יזכו בתמיכת היהודים ויתעלמו מחששותיהם בנוגע לישראל. הדבר משמעותי באופן מיוחד כיום, משום שאם קלינטון תיבחר יהיה לה ציבורים בוחרים הולך וגדל אשר, במקרה הטוב, חסר כל סימפטיה כלפי ישראל. הבחירה שלה לתפקיד סגן הנשיא, טים קיין, שאותו J Street מעריץ ומממן, צריכה לשגר צמרמורת לכל תומכיה של ישראל.

מאידך, למרות שהשמיע לאחרונה כמה מילים מרגיעות לגבי ישראל, רבים עדיין אינם בטוחים היכן טראמפ ניצב בנושאים רבים, ואחרים מחשיבים אותו כבלתי הולם לתפקיד הנשיא בשל הגישה האגרסיבית וגסת הרוח לעיתים שלו.

אך העובדה שמנהיגי ארגונים יהודיים מן הזרם המרכזי מאשימים אותו בכך שהוא אנטישמי היא שערורייתית. נכון, הוא צריך היה לגנות את דיוויד דיוק ואת הקו קלוקס קלאן על תמיכתם בו באופן מידי. אך האם הארגונים הללו האשימו את אובמה בכך שהוא אנטישמי לאחר שהאזין לדרשותיו האנטי יהודיות המחליאות של מנהיגו הרוחני, הכומר ג'רמיה רייט, במשך למעלה משני עשורים? האם הם גינו את חילופי הנשיקות בין הילרי קלינטון לבין סוהא ערפאת לאחר שנאמר לה כיצד הישראלים מרעילים את הבארות, או את דבריה האדיבים בתגובה להשתלחות האנטישמית הפרועה של מקס בלומנטל?

יש לצפות שיישמעו גינויים נרחבים כאשר ארגונים יהודיים מן הזרם המרכזי מכריזים על האנטישמיות של מועמד לנשיאות אשר, כפי הנדמה, מעולם לא פגע באופן מודע ברגשותיהם של יהודים ושביתו התגיירה ומקיימת אורח חיים יהודי

ההתערבות חסרת האחריות ביותר הגיעה מצדו של ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, שנדמה שאינו מבין שהוא כבר לא עובד בשביל אובמה אלא עומד כיום בראש ארגון יהודי המגייס למעלה מ-50 מיליון דולר בכספי ציבור במטרה להילחם באנטישמיות.

הניסיון הפתטי של גרינבלט לרמוז שטראמפ הפעיל דימויים אנטישמיים כאשר השתמש בסמל של כוכב שדמה למגן דוד במתקפה פוליטית על יריבתו, הוא ביזארי מדי בכדי להצדיק התייחסות.

דבריו של גרינבלט בנוגע לוועידת המפלגה הרפובליקנית היו שערורייתיים אף יותר. הרפובליקנים הפיקו את ההכרזה הפרו ישראלית המפורשת ביותר מבין כל המפלגות, שבמסגרתה התייחסו לירושלים מאוחדת. ואולם, גרינבלט, בשמו של ה-ADL, גינה בתוקף את המפלגה הרפובליקנית על כך שמחקה את תמיכתה בפתרון שתי מדינות ובכך לכאורה פעלה כנגד מדיניות הממשלה הישראלית והייתה "אנטי ציונית".

את ההתפרצות המוזרה הזו ניתן לתאר רק ככזאת המטמטמת את הדעת. וזאת מאותו האדם שטוען שרבים מתומכי ה-BDS מונעים ע"י אידיאליזם ותשוקה לצדק!

בעוד שלכל יהודי ולכל גוף יהודי מפלגתי עומדת הזכות לבטא את עמדתם, ה-ADL – גוף שהוא בלתי מפלגתי לכאורה – צריך להתרכז במלחמה באנטישמיות ואין כל מנדט לגנות מפלגה שהיא פרו ישראלית, במיוחד בהקשר של בחירות לנשיאות. זהו דבר מקומם, ותומכי ה-ADL, בין אם הם מעריצים או מתעבים את טראמפ, צריכים לגנות נמרצות את העובדה שהארגון דווקא תורם לאנטישמיות במקום ללחום בה. במידה ולא ירוסן, הוא יערער באופן משמעותי את השפעתה הפוליטית של יהדות אמריקה.

המנהיגים היהודים ניצבים כיום על סף תהום. יש לצפות שיורגשו תהפוכות וגלי הלם נוספים לפני שהבחירות הללו יתקיימו.

מנהיגים יהודיים אחראיים צריכים להתאחד כעת ולנסח אסטרטגיה שתבטיח שהקהילה היהודית הרשמית תישאר ניטרלית במהלך הבחירות בכל הנושאים שאינם קשורים באופן ספציפי למדיניות יהודית.

נכון לעכשיו, יש לבצע מאמצים להשיג מחויבויות מצד המועמדים. מעל לכל, גופים כמו איפא"ק חייבים להתחיל להפגין לחבריהם הדמוקרטים – גם אם הדבר יוליד כמה עריקות – שהמפלגה הדמוקרטית ניצבת בפני קמפיין נחוש מצד גורמים פנימיים העוינים את ישראל או אדישים כלפיה. יש לעודד אותם להפגין, ואם זה לא יעבוד, לעשות את הבחירות הראויות. ללא קשר לשאלה במי יחליטו לתמוך לבסוף, על היהודים לממש את זכות הבחירה שלהם גם במידה והמועמד שבו בחרו הוא פחות מאידיאלי.

נותרו עוד ארבעה חודשים עד לבחירות. ככל שישראל תזכה בבנות ברית חדשות, התמיכה הפוליטית האמריקנית ממשיכה להיות חיונית. באופן כללי, העם האמריקני משמר ידידות עמוקה עם ישראל ולמרות העיוותים של התקשורת, רובם המוחלט של היהודים המסורים ממשיכים גם הם לתמוך בעוצמה במדינה היהודית.

בנושאים הקשורים לאינטרסים ישראליים, על איפא"ק וגופים יהודיים אחרים מן הזרם המרכזי להבהיר היטב שהם יבחינו בין ידידים אמתיים של ישראל לבין אלו שאינם מוכנים לעמוד לצדה בעתות צרה.

אם הם ייכשלו כעת, התקופה הזו עלולה להפוך לנקודת מפנה דרמטית בדעיכתה של ההשפעה היהודית באמריקה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann