מנהיגי ועידת התביעות ממשיכים לטשטש את האמת

Print This Post

British-American Flag English

גם השנה, בזמן שציינו את זיכרון קורבנות השואה, הומחש העוני המחפיר שבו חיים ניצולי שואה קשישים, שנשללת מהם הזכות לחיות את שארית שנותיהם עם מידה מזערית של כבוד.

כיום, עברו כמעט חמש שנים מאז חשיפת הונאות המיליונים בוועידת התביעות, שבמסגרתה מנהלים במשרדה הראשי בניו יורק, במשך תקופה של 16 שנים, גנבו לפחות 57 מיליון דולר מקרן סעיף 2 ומקרן המצוקה, אשר נוהלו ע"י ועידת התביעות בשמה של ממשלת גרמניה במטרה לסייע לניצולים.

למרבה הפליאה, ההנהלה הכחישה אחריות למעשה ההונאה ובתחילה, אף הסתירה את היקף השערורייה. יושב הראש יוליוס ברמן והמנכ"ל גרג שניידר דחו בתוקף עתירות לאישור ביקורת חיצונית עצמאית, תוך שהם מתעקשים שההונאה היוותה לא יותר מאשר משבר מצער שלא ניתן היה למנוע אותו. הם סרבו לקבל על עצמם כל מתן דין וחשבון; הם אפילו לא התנצלו.

חמור מכך, ההנהגה עשתה מאמצים למנוע מהוועד המנהל שלה לקבל מידע לפיו היא הוזהרה בנוגע למעשה ההונאה למעלה מ-10 שנים קודם לכן, ושיו"ר ועידת התביעות יוליוס ברמן, ביושבו כיועץ המשפטי של הארגון, מונה לחקור את הנושא אך לא עשה זאת כראוי.

תחת לחצים רבים, האומבודסמן של הארגון, שמואל הולנדר, לשעבר מזכיר ממשלת ישראל, הוסמך לנהל ביקורת פנימית. התכנית הייתה שהולנדר ידווח לוועדה של דירקטורים נאמנים – שנבחרו באופן אישי ע"י ברמן – אשר בתורם ידווחו לוועד המנהל. התכנית הניבה תוצאות לא רצויות כאשר ממצאיו המצמררים של הולנדר פורסמו בפומבי, וזאת למרות שהן נדחו ע"י חברי הוועדה שאותה מינה ברמן.

הממצאים אשררו את ההאשמות שהשמיעו מבקריו הקשים ביותר של הארגון. הם הסתכמו בגינוי חד וחלק של הנהלת ועידת התביעות, הנהגתה והוועד המנהל שלה ובאי-אמון מוחלט בהם.

לפי הדו"ח, נקבע שוועידת התביעות:

  • כשלה ב"התאמת המבנה הארגוני שלה כך שיספק מענה למספר ההולך וגדל של פעילויות וצרכים".
  • "נמשלה באופן שאינו הולם גופים ציבוריים ותאגידיים כאחד".
  • הפגינה "כשלים שיטתיים והתנהגות ארגונית בעייתית".
  • הופעלה תוך כדי "היעדר מערכות בקרה מקצועיות… (אשר) היוו מרכיב מרכזי בהקלה על ביצוע ההונאה [בהיקף של 57 מיליון דולר]".

האומבודסמן הסיק שההנהלה כשלה בטיפול בהונאה, גם לאחר שזו הובאה לידיעתה. "פרצה ענקית באמצעי הבקרה היוותה הזמנה פתוחה לגנב". כמו כן, "אפילו כאשר הכתובת הייתה על הקיר והארגון נחשף לסימני האזהרה, העניין לא טופל כראוי".

מדאיג עוד יותר, עם זאת, היה הממצא של הולנדר לפיו כשלי ההנהלה לא הסתכמו במעשה ההונאה של 57 מיליון הדולר, אלא שיש לבחון ולטפל בשערורייה "בהקשר הרחב של כשלים שיטתיים והתנהגות ארגונית בעייתית". בהמשך, נכתב באופן מבשר רעות כי "נחשף בפנינו רק קצה הקרחון"!

לא ניתן לדמיין כתב האשמה חמור מכך כנגד הנהלת הארגון והנהגתו.

בכל ארגון או מוסד ציבורי מתפקד, התפטרות ההנהגה במקרה שכזה הייתה מחויבת המציאות. אך לא זה המקרה בוועידת התביעות. יוליוס ברמן ממשיך לשמש כיושב ראש, תפקיד שבו הוא מחזיק כבר 13 שנים ללא תיגר, וגרג שניידר נותר המנכ"ל. יחד, הם ממשיכים לנהל את ועידת התביעות כממלכתם הפרטית.

אחת מ"הצדקותיו" העיקריות של ברמן להמשך כהונתו בתפקיד הייתה טענתו לפיה מעשה המרמה לא ישפיע על הפיצויים המשולמים לניצולים, וכי היא משפיעה רק על כספי משלם המיסים הגרמני המממן את קרנות המצוקה וסעיף 2. בתנאים נורמליים, דברים חסרי מצפון שכאלה, המכחישים כל אחריות או מתן דין וחשבון כלפי החובה לשמור על כספי הפיצויים שהוסמכו בידי ועידת התביעות, צריכים היו להיחשב בפני עצמם כעילה מספקת לקביעת חוסר כשירותו של ברמן להמשיך ולשרת בהנהגת הארגון.

בתגובה לדבריו הכוזבים של ברמן, הצהרתי בג'רוזלם פוסט (22 לאוקטובר, 2013) ש"לרשותה של ממשלת גרמניה לא עומדים כספים בלתי מוגבלים לפיצויים. לכספי משלם המיסים שנועדו לפיצוי, ואשר נגנבו, בוודאי הייתה השפעה על כספים אחרים שייתכן והיו מתפנים אם לא כן". למעשה, הגנתו חסרת האחריות של ברמן היוותה דגל אדום שעודד את ממשלת גרמניה לדרוש פיצוי.

ברמן התייחס בביטול לאזהרותיי. אך פול ברגר מ'הפורוורד' (הקליקו כאן ללינק) חשף שבדצמבר 2014, מתיאס האס ממשרד האוצר הגרמני אישר את "דרישתה" של גרמניה לפיה ועידת התביעות "תשלם החזרים לפיצוי על הנזק הכלכלי שמתעורר ממעשי ההונאה". עם זאת, הוא ציין שדרישה זו "מומשה" בעזרת תרומה של 54 מיליון אירו שניתנה ע"י ועידת התביעות לקרן למען ילדים ניצולים הראויה לשבחים שיוסדה ע"י ממשלת גרמניה בספטמבר 2014.

המשתמע ממכתבו של האס הוא ש-54 מיליון אירו מכספי ועידת התביעות הוסתו במטרה לפצות את משלם המיסים הגרמני, וזאת ע"י הקצאתם לקרן שהייתה אם לא כן ממומנת במלואה ע"י ממשלת גרמניה.

גם כעת, ברמן נוהג באופן חסר כנות למדי עם האמת. כפי שהוא נמנע בעבר מלחשוף שהתקבל מכתב שהזהיר מפני ההונאה 10 שנים קודם לגילוייה, כך גם כעת, הנהלת ועידת התביעות מטייחת באופן מוליך שולל את העובדה שבשל היעדר הפיקוח והכשירות שלו, כספים שאמורים היו להיות זמינים לסיוע לניצולים, נדרשו לפיצוי ממשלת גרמניה.

בתגובה לכתבת התחקיר של הפורוורד, ועידת התביעות הכחישה שאת תרומתה לקרן למען ילדים ניצולים יש להחשיב כפיצוי על מעשה הונאה, תוך שהיא מצהירה שהודיעה על כך לממשלת גרמניה בהתאם. אך דברים אלו רק מוסיפים לגנותה של התנהגותם. לאחר שממשלת גרמניה הועידה להם בכתב שהיא דורשת פיצוי על ההונאה, מנהיגי ועידת התביעות ממשיכים לדאוג יותר לשמירה על תפקידי הסמכות שלהם, במקום לגונן על כספי הפיצויים הקדושים.

הם מסרבים להכיר בכך שתשלום 54 מיליון האירו (57 מיליון דולר) לקרן למען הילדים הניצולים, סכום ש"באופן מקרי" תואם במדויק את סכום ההונאה, "מימש" את דרישת גרמניה לפיצוי, וזאת מתוך חשש שהדבר יחשוף את הצהרותיו מוליכות השולל החוזרות ונשנות של ברמן לפיהן לא הוסתו או סוכנו כל כספי פיצויים בשל ההונאה.

ואולם, בשל הסירוב להודות בכך, לממשלת גרמניה נשמרת הזכות לדרוש שיפוי נוסף כפיצוי.

כעת, כשקו ההגנה האחרון שלהם, מפוקפק ככל שהיה, נחשף כשקר, האם להנהגה תהיה ההגינות להתפטר סוף סוף מתפקידה? בוודאי שלא. סביר יותר שהם יתזמרו הודעת החלטה נוספת בדמותה של זו שאומצה ע"י הוועד מיד לאחר גילוי ההונאה, ושבה ביטאו חבריו "אמון מוחלט בהנהגה ובהנהלה של ועידת התביעות", ולמחויבותה ל"שקיפות…, יושרה… ודביקה בסטנדרטים האתיים הגבוהים ביותר".

כישלונם של חברי הוועד המנהל בהתערבות ובהפעלת חובות הנאמנות שלהם הוא מדהים. אך זוהי תוצאה של ההרכב הארגוני של הוועד הבלתי מתפקד, שנותר כמעט ללא שינוי מאז ייסודו לפני שש שנים. כיום, הוועד תלוש לחלוטין מהשינויים שהתרחשו בחיי הקהילה היהודיים בשנים האחרונות. חבריו נפגשים אחת לשנה בכדי לשמש כחותמת גומי על החלטות והמלצות מורכבות המועלות להצבעה ע"י קבוצת המנהיגים הפנימית ששולטת בארגון מזה זמן רב מדי וללא מגבלות על אורך תפקידם.

היעדר שקיפות שכזה היה שערורייתי לחלוטין בכל ארגון, אך במיוחד כאשר מדובר בטיפול בכספי פיצויים קדושים.

ובזמן שכל זה מתרחש, אנו שומעים בכל יום סיפורים שוברי לב המתארים את סבלם הקשה של ניצולי שואה קשישים בערוב ימיהם, כאשר נמנעים מהם צרכים יסודיים כמו מזון, תרופות ושירותי בסיס אחרים שיאפשרו להם לחיות את שארית שנותיהם בכבוד.

אין זה נתפס מדוע ועידת התביעות כשלה מלהשיב לעתירות להקפאה זמנית של הפצת כספים המיועדים לתשתיות, וזאת על מנת לתת עדיפות לניצולים הדואבים.

לניצולים מגיע יותר. לכולנו מגיע יותר. הטיפול הלוקה בכספי פיצויי השואה הקדושים מהווה את הכשל המוסרי החמור ביותר בחיים היהודיים המאורגנים בדורנו.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann