תחושה של דאגה ואי שקט שוררת בקרב יהודי ארה"ב. רבים חולקים חשש עמוק כי הסימנים המעורפלים מממשל אובמה מבשרים שחיקה בשותפות האמריקנית-ישראלית. נסיגתו של צ'ארלס פרימן ממועמדותו לראשות המועצה הלאומית למודיעין של ארה"ב (US National Intelligence Council) הייתה בעלת השפעה טראומטית על יהודים אמריקניים רבים, שגם כך מצויים במתח לקראת ההכפשה הפוטנציאלית של ממשלה ישראלית ימנית חדשה והאשמות בפשעי מלחמה שביצעה ישראל בקונפליקט בעזה. אף שהסמל של המפגינים היהודיים הפרו-ישראליים, אלן דרשוביץ, הצהיר שהייתה זו חובתם הפטריוטית של יהודי ארה"ב להתנגד למינויו של פרימן, רוב הארגונים היהודיים למעט ארגון ציוני אמריקה (ZOA) וכולל AIPAC נותרו בשתיקתם. כאשר פרימן, שארגונו נתמך בידי הממשלה הסעודית, החל לצווח שהוא אולץ לסגת בשל קונספיראציה שנרקמה בידי מנגנוני הלובי היהודי רב-העוצמה, דברי התוכחה שלו פורסמו בתקשורת האמריקנית. יהודי ארה"ב, אשר במשך מחצית המאה הקודמת התגאו בזכותם הדמוקרטית לקיים פעילויות 'לובי' ולקדם את האינטרסים שלהם כמו כל קבוצה אחרת, נדהמו מאכזריות ההתקפות שכוונו עליהם, בפרט בשעה שכשירותו של פרימן הייתה פגומה בשל סיבות רחבות בהרבה מאשר הרעל האנטי-ישראלי שלו. ההתקפות יצאו ללא ספק מצד גורמים רבי עוצמה, שניצלו את ההזדמנות ליצור אווירה של היסטריה לגבי העוצמה והשליטה היהודית המרושעת.

ממשל אובמה, דרבן והיהודים

Print This Post

תומכי ישראל בארה"ב

The Obama administration, Durban and America's Jews

תחושה של דאגה ואי שקט שוררת בקרב יהודי ארה"ב. רבים חולקים חשש עמוק כי הסימנים המעורפלים מממשל אובמה מבשרים שחיקה בשותפות האמריקנית-ישראלית.

נסיגתו של צ'ארלס פרימן ממועמדותו לראשות המועצה הלאומית למודיעין של ארה"ב (US National Intelligence Council) הייתה בעלת השפעה טראומטית על יהודים אמריקניים רבים, שגם כך מצויים במתח לקראת ההכפשה הפוטנציאלית של ממשלה ישראלית ימנית חדשה והאשמות בפשעי מלחמה שביצעה ישראל בקונפליקט בעזה. אף שהסמל של המפגינים היהודיים הפרו-ישראליים, אלן דרשוביץ, הצהיר שהייתה זו חובתם הפטריוטית של יהודי ארה"ב להתנגד למינויו של פרימן, רוב הארגונים היהודיים למעט ארגון ציוני אמריקה (ZOA) וכולל AIPAC נותרו בשתיקתם.

כאשר פרימן, שארגונו נתמך בידי הממשלה הסעודית, החל לצווח שהוא אולץ לסגת בשל קונספיראציה שנרקמה בידי מנגנוני הלובי היהודי רב-העוצמה, דברי התוכחה שלו פורסמו בתקשורת האמריקנית. יהודי ארה"ב, אשר במשך מחצית המאה הקודמת התגאו בזכותם הדמוקרטית לקיים פעילויות 'לובי' ולקדם את האינטרסים שלהם כמו כל קבוצה אחרת, נדהמו מאכזריות ההתקפות שכוונו עליהם, בפרט בשעה שכשירותו של פרימן הייתה פגומה בשל סיבות רחבות בהרבה מאשר הרעל האנטי-ישראלי שלו. ההתקפות יצאו ללא ספק מצד גורמים רבי עוצמה, שניצלו את ההזדמנות ליצור אווירה של היסטריה לגבי העוצמה והשליטה היהודית המרושעת.

מטרידות באותה מידה היו ההצהרות של קבוצות שוליים יהודיות 'יוניות' שגם משכו כיסוי תקשורתי משמעותי. ההתפרצות השערורייתית ביותר באה מצד ה'פורום למדיניות כלפי ישראל' (Israel Policy Forum), המציג עצמו כגוף ציוני. ההודעות שלהם לתקשורת תמכו בצורה פעילה במועמדותו של פרימן, בעודן מאשימות כי AIPAC וגופים יהודיים אחרים הינם נחושים לשלוט במדיניות החוץ האמריקנית. הכרזותיהם היו מחרידות כל כך שיושב הראש שלהם, סיימור רייך, לבסוף הבין את האמת והתפטר.

באווירה מתוחה זו, שהקצינה עוד יותר בשל מדיניותו המדאיגה של ממשל אובמה של 'הושטת יד' לקבוצות ג'יהאדיסטיות, ישנם חששות לגיטימיים כי לחצים יופעלו נגד ישראל כדי להקריב אותה כקורבן ולהרגיע את הרגישות המוסלמית.

78% מהיהודים הצביעו עבור הנשיא אובמה. בנסיבות נורמאליות, זה עשוי לספק להם בסיס מספק כדי להביע דאגה חסרת מעצורים לגבי מדיניות שהם חשים כי תסכן את בטחון ישראל. אבל חלק מהיהודים כעת מהססים להיתפס כאלה שמטיחים ביקורת בממשל דמוקרטי חדש תחת נשיא פופולארי. באופן מובן, יש גם חשש גובר מאפקט התסיסה האנטישמית המתגברת על רקע המשבר הכלכלי. הסיוט המפחיד, שמעטים מקרב יהודי ארה"ב מוכנים אף לחשוב עליו, הוא שארה"ב תלך באותו דפוס אנטישמי שתופס כעת את אירופה. למעשה, זו המציאות כבר כעת בקמפוסים בארה"ב.

בהקשר זה, ועידת דרבן מייצגת מבחן לקמוס ליכולת והרצון של מנהיגי יהדות ארה"ב לעמוד איתנים. הדעות חלוקות לגבי האסטרטגיה בה יש לנקוט. הועד היהודי-אמריקני (AJC) רב העוצמה נוטה להימנע מהתעמתות ציבורית, וגורס כי דיפלומטיה שקטה ושכנוע דיסקרטי הם יותר אפקטיביים במקרה זה. זה מסביר מדוע ה-AJC התנגד מלכתחילה להרמת דרבן II.

כאשר ממשל אובמה החליט להשתתף בכנס ההכנה לדרבן II, ה-AJC קיבל את ההזמנה להצטרף למשלחת האמריקנית. החלטה זו ספגה גינוי חריף מצד אלה המנסים לשכנע את ארה"ב להחרים את הועידה. הם טענו, במידה רבה של צדק, שהיתה זו שגיאה טקטית לעודד תפיסה שגוף הנשלט בידי הארגון של הועידה האסלאמית ומדינות סוררות, בראשותה של לוב וסגניותיה איראן וקובה, יכול לעשות דבר זולת להוות מכשיר לקידום הרשע. הייתה זו הוספת חטא על פשע כאשר משלחת ארה"ב ישבה בחיבוק ידיים במהלך הדיונים בעוד דמוניזציה מכוערת של ישראל התרחשה, ואף אחד מחבריה לא פצה פה גם כשאיראן התנגדה להחלטה המגנה את הכחשת השואה.

עם זאת, בסופו של דבר נסוג הממשל האמריקני מהשתתפות בועידת דרבן II. בעוד ה-AJC התעקש שפעולות השכנוע שלו שיחקו תפקיד מרכזי בהשגת ההחלטה הזו, הסיבה הסבירה יותר הייתה החשיפה ההרסנית לתקשורת וגינויים על התנהגותם של מארגני ועידת דרבן. הגורם הנוסף הוא סירובה של ועדת ההכנה לשלם מס שפתיים ולשנות את מסמך הטיוטה המגעיל שעשה דמוניזציה בישראל וללא בושה קידם מטרות אסלאמיות צרות.

עם זאת, היה זה מוקדם מדי לחגוג את נסיגתה של ארה"ב. ההחלטה שלא להשתתף נעשתה תוך הודעה שהדבר יישקל בשנית אם תשונה הטיוטה ויימחקו כמה מהחלקים הפוגעים ביותר. למעשה, מאז הגיעו מארגני ועידת דרבן להבנה שאם יקבלו נוסח מקוצר, ארה"ב עשויה עדיין להשתתף, וזה יעודד מדינות אירופיות ומחרימות נוספות ללכת בעקבותיה. הטיוטה המתוקנת עדיין מאשרת את הצהרת דרבן I הפגומה ולא תשנה דבר באופי הועידה שנותרת תחת שליטתם של אותם מנוולים. ברי כי הם נחושים לנהל עוד מצעד שנאה שבו, תחת כסות של קידום זכויות אדם ולחימה בגזענות, אנטישמיות ודה-לגיטימציה של ישראל ימשלו שוב בדיונים.

האמביוולנטיות של עמדת ארה"ב בנושא זה מודגשת בעובדה כי במקביל להודעה על השהיית ההשתפות בועידת דרבן II, הם הצהירו כי הם מסירים את החרם של ממשל בוש ומעתה והלאה ישתתפו בדיוני מועצת זכויות האדם של האו"ם ואף ינסו להיבחר לראשות המועצה. לגיטימציה אמריקנית לגוף הביזארי הזה היא ללא ספק צעד לאחור. בניגוד לכותרת האורווליאנית שלו, מועצת זכויות האדם של האו"ם היא האנטי-תזה של זכויות האדם ומבלה את רוב זמנה בדמוניזציה של ישראל וקידום האינטרסים של הועידה האסלאמית. היא נשלטת באופן מכריע בידי מדינות מוסלמיות וסוררות וללא ספק תמשיך להוות פלטפורמה לקידום אנטישמיות וצורות אחרות של רוע.

האם מנהיגות יהדות ארה"ב תמחה בפומבי נגד ממשלתם אם תחליט להשתתף בדרבן II? אם זו כוונתם, זהו הזמן להתניע קמפיין ולהצהיר כי ועידה שלכאורה מקדמת זכויות אדם ונשלטת בידי רודנים ואנטישמים היא מזויפת. הם צריכים גם לדחוק בממשלתם שלא להשתתף במועצת זכויות האדם של האו"ם, שיש לדחוק אותה לשוליים עד שתשנה את צורתה ותקדם באמת זכויות אדם. תגובת ממשל אובמה עשויה להיות הקדמה למה שצפוי לישראל ולעם היהודי בשנים הקרובות.

אנו גם נלמד האם מנהיגי יהדות ארה"ב ישמרו את מסורתם הגאה של פעילות ציבורית המשולבת עם דיפלומטיה, או האם הם ייסוגו לגישה הנוחה יותר של התבססות על תמיכה דיסקרטית, מאחורי הקלעים, גישה שהוכחה כלא אפקטיבית כשהיא הכלי היחיד.

למרבה המזל, סביר כי מנהיגי יהדות ארה"ב לעולם לא יחזרו, אלוהים ישמור, למדיניות של קודמיהם במהלך מלחמת העולם השניה שלא הצליחו להרים את קולם מפחד לאנטישמיות.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann