AppleMark

ממשלה בלתי מתפקדת מוסרית ופוליטית

Print This Post

British-American Flag English

התעלולים האחרונים שקדמו להרחבת הממשלה החליאו אפילו את אותם אנשים שהשלימו עם המציאות שלפיה, מאז ימי מנחם בגין, קיים חוסר מוחלט באתיקה בזירה הפוליטית הישראלית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נחל הצלחה בייצוב הממשלה שלו, וייתכן שהוא הבטיח שהיא תשרוד עד סוף הקדנציה המלאה שלו – מה שיהפוך אותו לראש ממשלת ישראל בעל הכהונה הארוכה ביותר.

במקרה זה, נתניהו לא נהג בצורה מקיאווליסטית. כמו כל פוליטיקאי, מובן שהיעד העיקרי שלו היה להרחיב את הרוב הפרלמנטרי הזעום שלו בכדי לשמר את כוחו. אך אין כמעט ספק שבנוסף, מטרתו הייתה להקים ממשלה שמשקפת את אחדות האומה בנוגע לנושאי ביטחון, ושאליה יריבינו ובני בריתנו כאחד לא יוכלו להתייחס בביטול כאל ממשלה ימנית קיצונית. אני מאמין שהוא היה כנה ברצונו לשלב את המחנה הציוני או את מרבית חברי הכנסת של המפלגה אל תוך ממשלתו. אך לבסוף הוא הבין – כפי שהרצוג הודה בעצמו בהמשך – שהוא אינו מסוגל לזכות בתמיכת מפלגת העבודה. אפילו אם הרצוג היה מספק כמה ח"כים מהעבודה, הקואליציה הייתה מעורערת ביותר ועלולה הייתה להתפרק בכל זמן.

אביגדור ליברמן, בהכירו בכך שעתידו הפוליטי נתון בסכנה במידה ויישאר באופוזיציה שבראשה עומדת הרשימה הערבית המאוחדת, סימן לאויב הפוליטי המושבע שלו שהוא מוכן להצטרף לממשלה ותוך פחות מ-24 שעות, העסקה נרקמה.

נתניהו הציל את ממשלתו באמצעות פניית הפרסה הזאת. אך היא עוד עלולה להתגלות כניצחון פירוס בעתיד.

בזמן שהקהילה הגלובלית מתכוננת להפעיל לחץ נוסף – כולל החלטות מועצת הביטחון של האו"ם שנועדו לאלץ אותנו להסכים לגבולות שאינם ברי הגנה – העולם יתפוס את ישראל כמדינה בעלת ממשלת ימין קיצוני עוד יותר. אין ספק כי הדבר ינוצל ע"י הנשיא אובמה כהצדקה לכך שהוא לא מפעיל את הוטו האמריקני על החלטות אנטי ישראליות של מועצת הביטחון.

ברמה המקומית, הטיפול המזלזל של נתניהו בבני בריתו הפוליטיים לשעבר, וזאת במטרה לקדם את מטרותיו שלו ע"י הרחבת הממשלה – בכל מחיר – מותיר טעם מר במיוחד.

האופן שבו הוחלף משה יעלון בתפקיד שר הביטחון ע"י ליברמן היה כמעט סוריאליסטי. בתקופה שבה ליברמן שימש כשר חוץ, הוא מעל בתפקידו וייצג את ישראל שלא כהלכה. מינויו לשר ביטחון, כאשר אין בידיו ניסיון צבאי כלשהו, אינו הולם כלל ומזכיר את האסונות הקשורים לעמיר פרץ.

לעומתם, משה יעלון היה שר ביטחון ישראלי למופת. הוא נחשב לאיש בעל יושרה יוצאת מן הכלל, אחד הבודדים שנודע בכך שהוא מקדם את האינטרס הלאומי במקום את שאיפותיו האישיות. היעדרותו מהקבינט הביטחוני הבא מהווה הפסד גדול לביטחון הלאומי שלנו.

במהלך החודש האחרון, יעלון ספג ביקורת מוצדקת על כך שהשמיע מספר הצהרות קלות דעת, תוך שהוא מייצר מתח כאשר הוא מעודד אנשי צבא להשמיע את קולם נגד החלטות פוליטיות שאותן הם מחשיבים בלתי ראויות.

ואולם, לדברים השנויים במחלוקת של יעלון לא הייתה שום השפעה בהמשך על הסכמת נתניהו לדרישתו של ליברמן לקבל את משרד הביטחון. מה שברור הוא שיעלון – אחד מבני בריתו הנאמנים של נתניהו במשך שנים רבות – לא זכה ליחס של שותף נאמן ולא נועצו עמו באופן מספק. התוצאה הייתה שהוא התפוצץ, ולמרות ההצעה המאוחרת לקבל את תפקיד שר החוץ, הוא התפטר מהממשלה ומהכנסת והודיע שישוב לפוליטיקה במועד מאוחר יותר ויהפוך למתמודד על ההנהגה.

כיצד הדברים השפיעו על הפוליטיקה הפנימית? ההפסד הגדול ביותר למדינה הוא יעלון, שעצותיו הנבונות והידע הצבאי שלו אינם ניתנים להחלפה. המפסיד הנוסף הוא בוז'י הרצוג, שביקש באמת ובתמים להשיב את הציונות אל שורות מפלגת העבודה ולהעביר לשוליים את השמאלנים ההזויים שחטפו את מפלגתו. לצורך זה, הוא נלחם בעמיתיו למפלגה אך כשל במאמצו להקים ממשלת אחדות לאומית. כעת, מפלגתו תהיה על הקרשים עד שהיא תסדר את ענייניה ותבחר מנהיג חדש.

המנצח הגדול בממשלה החדשה הזו, מלבד ליברמן, יהיה יאיר לפיד, אשר ירוויח ממנה בגדול בסקרים וצפוי להוות הנהגה אלטרנטיבית בבחירות הבאות.

החרדים צוהלים גם הם משום שלליברמן, בצימאונו לכוח, לא הייתה בעיה להשהות את המסירות הלהוטה שלו להצגת רפורמות בזירה הדתית ולשחרר את אחיזת החנק של החרדים בכל הקשור לגיור, נישואים והגיוס לצבא.

ישראלים רבים כועסים על ראש ממשלתם. אך אלמלא היה נוהג כפי שנהג, ממשלתו הייתה ניצבת על סף קריסה. הדבר הבלתי נסלח הוא השפלתו את יעלון, שלא זכה לעדכון הולם עד לנקודה שבה הוא סרב אפילו להישאר בממשלה הנוכחית – הפסד גדול לאומה.

ישנן שאלות רבות שנשאלות כעת. מה יהיה המחיר שישלם נתניהו על ייצוב הנהגתו? בזירה הבינלאומית, הוא עלול להתמודד עם הלחצים הדיפלומטיים הקשים ביותר שמולם ניצבה ישראל אי פעם, וזאת עם נשיא אמריקני פורש שהטענה לגביו היא שהוא מבקש לבודד את ישראל כמורשת הפרידה שלו.

כיצד הוא ישתף פעולה עם ליברמן, שעד לפני כמה ימים, הפגין איבה אישית מוחלטת כלפיו? היה זה חמור מספיק כשליברמן יצא במסעות ההשתוללות העצמאיים שלו בתור שר החוץ. כיצד זה יעבוד בעודו משמש כשר ביטחון?

ואולם, ליברמן אינו טיפש. למרות שהוא מציג את עצמו כנץ קשוח ווולגרי, בעבר הוא הפגין פרגמטיזם, ושינה לעיתים תכופות ובאופן בלתי צפוי את עמדותיו. ייתכן והוא יפתיע אותנו, ישתף פעולה עם ראש הממשלה ויוכיח שעם היועצים הנכונים, הוא יוכל להיות שר ביטחון מוצלח. אך אל לנו להמתין לכך בצפייה.

בו בעת, עלינו להתייחס להיסטריה התקשורתית עם גרגר של מלח. עד לפני שבוע, בזמן שליברמן היה המבקר החריף ביותר של נתניהו, הוא היה יקיר התקשורת. אותו ליברמן, שכביכול מזיז את הממשלה עוד יותר ימינה, הולל קודם לבחירות הקודמות כפרגמטיסט שיחבור לשמאל על מנת להדיח את נתניהו.

למרות הכעס והתסכול שלנו בעקבות הדוגמה האחרונה המציגה את המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלנו, לא נערכו כל שינויים יסודיים במדיניות הממשלה. עלינו להתכנס מאחורי מדיניות הביטחון של הממשלה ולהראות לעולם שלמרות התנהגותם של הפוליטיקאים שלנו, ישנו קונצנזוס חזק בקרב כל האומה התומך בהפרדה מהפלסטינים – כל עוד אנו נשמר גבולות ברי הגנה ונמצא פרטנר פלסטיני לשלום. זוהי איננה רק מדיניותה של הממשלה, אלא של כל המפלגות הפוליטיות הציוניות.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann