איזי ליבלר

מגיע לישראל ממשלה טובה יותר

ממשלת נתניהו - אפריל 2009

We deserve a better government [1]

אלו המאמינים כי התפרקותה של מפלגת העבודה והסתפחותם של ברק וסיעת השרידים שלו לממשלה מייצגים הפיכה עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו טועים. ההיערכות המחודשת האחרונה הזו היא רק דוגמא נוספת לאופן בו הפוליטקה הישראלית מונעת יותר מנסיונות להאדרה עצמית מאשר מהדאגה לקידום האינטרסים הלאומיים.

מלבד הפלגים הפוסט-ציוניים בשמאל ועמיתיהם הקיצוניים בימין, מרבית הישראלים כיום נרתעים מאידאולוגיות ומשתוקקים לממשלה מתונה ואחראית שתעסוק בעניינים השונים באופן פרגמטי.

אולם דבר זה לא יכול לקרות בממשלה הנוכחית בה מפלגות מיעוט בעלות סדרי יום חד מימדיים מפעילות כח מופרז ומתאפשר להן להטיל וטו על מדיניות שהאינטרס הלאומי דורש.

הרלוונטיות של העניין מתגברת לנוכח האיומים הקיומיים הגורליים עמם אנו מתמודדים כיום – ייתכן ואלו אף האתגרים הגדולים ביותר שעמדנו בפניהם מאז קום המדינה.

ימים קודרים מתקרבים ובאים. האיום הגרעיני האיראני לא דעך בחומרתו; גלי העוינות בדעת הקהל ברחבי העולם ממשיכים להתעצם; מנהיגינו הצבאיים ממשיכים לדבר בגלוי על האיום המתגבר במלחמה ומזהירים גם כי רקטות ארוכות טווח שסופקו לחיזבאללה ולחמאס עלולות לגרום לאבידות חסרות תקדים בנפש עוד לפני שצה"ל יוכל לחסל את כני השיגור.

אך למרות התפתחויות מצמררות אלו, בזירה הפוליטית העסקים מתנהלים כרגיל. הפוליטיקאים ממשיכים להתנהג כאילו דאגתם היחידה היא לזכות בתמיכה על חשבון יריביהם והם אינם מתייחסים באופן מספק לסכנות הקרובות.

הממשלה כבר מראה סימנים של תפקוד לקוי. בזמנים כה קשים, כאשר פעם אחר פעם ראש הממשלה ושר החוץ אומרים דברים סותרים בפומבי בעניינים הנוגעים למדיניות מרכזית וחשובה, ניתן לחוש את התנועה לעבר התפרקותה של הקואליציה. אלו החושבים כי מדובר בתרחיש "השוטר הטוב לעומת השוטר הרע" טועים באופן מצער. הדברים מייצגים הנהגה חלשה ומחולקת ושולחת לעולם מסר שאין לקחת את ממשלתנו ברצינות ואין לסמוך עליה למלא את התחייבויותיה.

התפרקותה של מפלגת העבודה מעמידה את נתניהו במצב בו הוא נתון אף יותר לרחמיו של ליברמן – אשר מאמץ כעת עמדות פופוליסטיות ומאצ'ואיסטיות ללא עכבות וללא התחשבות בהשלכות שיש לכך על המדינה בטווח הארוך. מטרתו העיקרית היא לאסוף יותר קולות בוחרים מאשר שתאסוף מפלגת הליכוד בבחירות הבאות ולמקם את עצמו כראש הממשלה הבא. אכן, אם נתניהו יוותר אדיש לנוכח התרסותיו ועלבונותיו של ליברמן, התוצאה הבלתי נמנעת היא שראש הממשלה יאבד קולות בוחרים שיעברו לישראל ביתנו וקדימה. יתר על כן, במידה ונתניהו ימשיך לנהל ממשלה באופן זה הדבר יוביל להעצמת הקיטוב בקרב העם בעת שיש צורך באחדות.

לבטח עכשיו הוא הזמן ליצור את הממשלה הרחבה ביותר שניתן. אך הצעד הראשון בכיוון זה חייב להיות שיתוף פעולה בין שתי מפלגות המרכז. המציאות היא שישנם מכשולים מועטים בדרך להשגת מטרה זו וזאת כיוון שאין הבדלי מדיניות משמעותיים בין קדימה לליכוד.

למעשה, במפלגת קדימה יש מספר לא מבוטל של חברים לשעבר בליכוד שהיו אופרטוניסטים וניצלו את המפלגה החדשה על מנת להעצים את הקריירה הפוליטית שלהם או להתחיל בה את דרכם. עד היום קדימה ממשיכה לקבל לשורותיה פליטים ממפלגות אחרות ובימים אלו ממש מדובר בפוליטיקאים מיואשים ממפלגת העבודה.

אכן, בכל הקשור לאידאולוגיה, מרבית הנציגים הפוליטיים משתי המפלגות דומים לחלוטין ונוטים לכוון ההשקפה של המרכז-ימין. לו קדימה היתה עומדת כיום בראשות הממשלה, היא היתה מחוייבת ליישם מדיניות כמעט זהה לחלוטין לזו של הממשלה הנוכחית.

למרבה האכזבה של רבים מאיתנו, נתניהו וליבני ממשיכים להביע ציפיות כזב לגבי תהליך השלום. הם עושים זאת ככל הנראה כיוון שהם חשים מחוייבות כלפי ארה"ב לקחת חלק בתיאטרון הגלובאלי בהתבסס על ההנחה ההזויה כי מחמוד עבאס הדו-פרצופי והפת"ח הם מתונים הרוצים או יכולים להגיע להסכם. התקווה היא כי הן נתניהו והן ליבני למדו כעת את הלקח המר כי ויתורים חד-צדדיים אינם רק בלתי יעילים אלא גם למעשה תורמים לאסטרטגיה הפלסטינית של פירוק הריבונות היהודית בשלבים. שניהם אף מכירים בכך כי אין לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית מבלי להבטיח כי ישראל תשמור על גבולות בני הגנה וכי על המדינה השכנה להיות מפורזת – על מנת למנוע מצב בו היא תהווה בסיס למתקפות איראניות עתידיות. לגישה זו שותפים חברי הכנסת של הליכוד ומרבית חברי הכנסת של קדימה והיא אף משקפת קונצנזוס רחב בקרב הציבור הישראלי.

אם כן, ההבדלים בין נתניהו לליבני הם בתחום השאיפות הפוליטיות והאישיות המתחרות. עכשיו הוא הזמן בו עלינו לדרוש כי השניים יניחו למחלוקות אישיות ויעבדו יחד בסיועם של יועצים מומחים על מנת למפות אסטרטגיות ארוכות טווח בענייני פנים ובענייני חוץ שיהיו מונעות על ידי האינטרס הלאומי בלבד. תרחיש שכזה יתקבל בברכה על ידי רוב הישראלים, שהרי מדיניויות אלו יחדלו מלהיות מושפעות מכח פוליטי מופרז או הטלות וטו מצד מפלגות קטנות יותר. כמו כן, תרחיש שכזה יאפשר רפורמות בשיטת הבחירות שיובילו לסוג יציב יותר של שלטון.

אולם למרבה הצער, במקום שיבואו אחד לקראת השני, ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה ציפי ליבני ממשיכים להתנצח כילדים ולהתעלל אחד בשני כאילו הם חיים במדינה חסרת דאגות.

בנימין נתניהו הוא תלמידו של מנחם בגין. עליו לפעול באותה הצורה בה היה פועל מנהיגו הקודם בנסיבות דומות. עליו לראות את עתיד האומה וכן, למרות התנהגותה חסרת האחריות ואף הילדותית של ליבני, בעוד שעליו לדחות את הדרישה לרוטציה בראשות הממשלה עליו לשאוף לנסות להגיע להסדר עמה.

ציפי ליבני גם היא תלמידתו של מנחם בגין אשר ב-1967, כאשר המדינה היתה בסכנה, התעלה על השיקולים הפוליטיים-מפלגתיים והצטרף לקבינט מבלי לבקש תיק בממשלה ומבלי להעלות דרישות כלשהן. ליבני תעשה בחכמה אם תפעל על פי דוגמתו ולא תציב דרישות מוגזמות. לו תעשה כך, היא תיווכח בן לילה שהפופולריות הדועכת שלה בקרב העם תחל להשתפר.

באותה העת על נתניהו לשאוף לשמור את ישראל ביתנו וש"ס בממשלתו. אך אם מפלגות אלו יעלו דרישות מוגזמות או יסרבו לקבל חלוקה מחדש של תיקים בממשלה, חבל. יהיה עליו לוותר עליהם. אך הדבר בעל החשיבות העליונה היא שממשלה מרכזית מאוחדת תנהיג את המדינה ושהעולם יכיר בכך.

על נתניהו וליבני להניח למחלוקות האישיות שלהם, להביא בחשבון את רצון העם ולהתאחד על מנת להציב את האינטרס הלאומי מעל לכל. אם השניים לא יעשו כן, ההיסטוריה תשפוט אותם בחומרה על סיכון עתידנו.